לקראת צהרי יום שישי האחרון, נחתה "הפצצה" הראשונה שנורתה ממשרדי ההנהלה של מכבי תל אביב, בדרך כנראה לעוד כמה 'צעדים כואבים' בואכה העונה הבאה : חוזהו של וויצ'יץ' לא יוארך והוא יכול להרגיש חופשי לחפש לעצמו קבוצה חדשה.

לי למשל, ברור שהחלטה זו נתקבלה בלב כבד. הרי וויצ'יץ' היה אולי עמוד התווך המרכזי של הקבוצה בשש העונות האחרונות, בהן זכתה מכבי בשני גביעי יורוליג והגיעה עוד פעמיים לגמר.

בנוסף -ואולי לא פחות חשוב- בתקופה זו ולכל הפחות עד לפני שתי עונות, הציגה הקבוצה הצהובה אולי את המשחק היפה והחכם ביותר בתולדותיה. לכך היה אחראי בעיקר, ללא כל ספק, ניקולה וויצ'יץ'.

אלא שהברנש, מה לעשות, נמצא בירידה תלולה בכושרו ובתפוקתו במגרש. הוא מועד לפציעות ולמחלות והכי חמור - בשיקול קר של עלות/תועלת, וויצ'יץ' לא סיפק את הסחורה בשתי העונות האחרונות ועלות העסקתו עוד אמורה הייתה להכפיל את עצמה (!) בעונה הבאה : חוקי המיסוי עליו משתנים, מה שהיה מטיס את עלות חוזהו לספירות של כ-4 מיליון דולר לעונה!

כולי תקווה שלא נצטער על עזיבתו של וויצ'יץ', למרות שלמצוא שחקן בקאליבר שלו, הן בתחום הכדורסל נטו והן בתחום ההשפעה החברתית הגדולה והחיובית - תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית. בטח בסכומים שמסתמן שמכבי מוכנה להשקיע.

מספרים גם שוויצ'יץ' השתקע מעל ומעבר בישראל, הוא דובר עברית שוטפת וכך גם בתו שנולדה כאן והיא ישראלית לכל דבר. אז בכלל...

הלאה. עם סיום העונה דעתי הייתה ועודנה, שלאור הפער בין הציפיות ובין הביצועים, צריכה מכבי תל אביב לבצע מהפך מוחלט כמעט בכל הדרגים ולהפסיק לקוות, כפי שקורה לה ולנו לעיתים, שאולי משהו טוב עוד יצמח במדבר הפוטנציאלי.

למשל - סוגיית וויל ביינום. מזה שתי עונות שאנו שומעים, ש"הוא עוד יהיה הרכז הטוב ביותר באירופה !". אלא שבינתיים, מלבד מספר מהלכי התקפה מלהיבים (מישהו שכח את ההטבעה המדהימה על אחד 'השרוכים' של ברצלונה ?), הגנה מפלצתית על טימי באוורס במשחק האחרון מול הפועל ירושלים והופעה מכובדת בחצי גמר היורוליג מול סיינה, ביינום מתפקד בעיקר כשחקן שאין לסמוך עליו. השפעת מצב רוחו על משחקו היא מכרעת. הוא רגשן וילדותי. יחס האיבודים/אסיסטים שלו הוא מהגרועים בתולדות הרכזים של מכבי.

אם נוסיף לכך את הופעתו הקטסטרופלית לאורך כל העונה של ונטיגו קאמינגס ואת הססנותו הבלתי-נגמרת של יותם הלפרין, נקל להבין איזו משבצת ריקה במיוחד לקראת העונה הבאה : רכז יצירתי, יציב, יוזם ויוצר. בוער לי לכתוב "שאראס", אך אני מציאותי ויודע שזה לא יקרה. חבל.

אז וויצ'יץ' עוזב, כנ"ל קאמינגס וכנראה שגם ביינום. על שאר הזרים צריך יהיה לעקוב עם עין פקוחה במיוחד, גם כי -מצד אחד- מוריס חייב להישאר ואין על כך ויכוח, אך האיש דורש כנראה סכומים לא מבוטלים וגם כי -מצד שני- פייזר יחזור מפציעה קשה מאוד לכדורסלן ולא בטוח שלמכבי יהיה את הלוקסוס להמתין להחלמתו המלאה.

בנוסף, ידיעות שהתפרסמו בסוף השבוע מחזירות מיידית את גארסיה לברזיל (עקב אי התאקלמותה של רעייתו בארץ), יוצרות ערפל סביב באטיסטה (אינו מרוצה ממעמדו בקבוצה כביכול) וגורסות שגם בלותנט'אל כבר לא פה למעשה.

אני חושב שיש לעשות כל מאמץ כדי להשאיר את השלושה ובמיוחד את גארסיה הבלתי-נלאה ואת בלותנט'אל שהוא כמעט היחיד בכל 'הרוסטר' הנוכחי של מכבי, שיודע היטב-היטב את מלאכת החדרת הכדור החום לחישוק הכתום... יש להודות ולא להתבייש, שכמעט כל הסלים שקלע בלותנט'אל העונה -וזה לא קרה הרבה, לצערי- נבעו מיכולת מיומנת שלו לזרוק ולקלוע ממצבים קשים ולא מאיזשהו תרגיל שנבנה עבורו או תובנה והפנמה של השחקנים, שהוא-הוא 'האיש החם' ושכדאי מאוד להעביר לו את הכדורים בכמה ההתקפות הבאות... בכלל, "חכמת משחק" לא היה הצד החזק של מכבי העונה ואין פה גילוי מרעיש במיוחד.

בעמדת הישראלים, אינני סבור שיש לבצע שינויים מהפכניים. אם שרף אכן הולך בע"ה (להלן), יש להניח שאליהו ישוב אט-אט לעמדת המפתח שתפס בעונה הקודמת אצל ספאחיה, ישיב לעצמו את הביטחון ועוד נהנה ממנו לכמה שנים טובות. הלפרין יישאר הלפרין, על צדדיו החיוביים והפחות חיוביים, בורשטיין ישתקם סופית מפציעותיו הקשות (גם הוא "זקוק" לעזיבתו של שרף כמו לחמצן) וכספי יחזור מאושר ומפוייס 'ממסעות ההתרשמות' שלו בחול'.

אינני בטוח שמכבי זקוקה לטפירו ('השם החם' מהימים האחרונים, במיוחד מאז פורסם שאפי בדרך למכבי) או למורן רוט. יש לה מספיק ישראלים בעמדות 1-2, במיוחד אם נוסיף לבורשטיין ולהלפרין את שארפ הבלתי נלאה ואת גל מקל. לגבי מקל, לא ממש ברורה לי החתמתו ועוד לחוזה ארוך-טווח : אם הגיע 'על תקן' רגב פנאן, עבור מה המאמץ ?! ואם הוא שווה את הכסף ששולם עבורו ולו, תנו לנו לראות ולהנות !

לגבי המאמן, אין בכלל ויכוח ששרף צריך לעזוב. אחרי שהתלהבנו מ'רוח השינוי' שהביא עמו בשבועות הראשונים לאחר עזיבת קטש, חזרנו חיש-מהר לכל מה שהשתדלנו לשכוח כל השנים. ואני מתכוון בעיקר לבני השלושים פלוס בינינו, שראו בלב כבד איך רס"ר צביקה שרף השחצן, הנרגן והבלתי נסבל, מחליט על מועד פרישתו של מיקי ברקוביץ', עושה את אותו הדבר לדורון ג'מצ'י - ועל הדרך, מסתכסך עם כל העולם ואשתו, מכה עיתונאים ובעיקר - מפסיד שני גמרים אירופאיים - אחד מהם בצורה עלובה במיוחד (ליפין מכדרר עצמו לדעת במשך 23 שניות וג'מצ'י זורק בסוף איירבול חסר-סיכוי מבאר-שבע).

השאלה היא, אם לא כדאי בכל זאת להשקיע בדיוויד בלאט ?! אינני נכנס לכיסיהם של הבעלים וברור לי שאלוף אירופה הטרי (עם נבחרת רוסיה) דורש סכומים הנחשבים ל"עתק" בסטנדרטים של מכבי, אך לא הבנתם כבר מהי העמדה החשובה ביותר במגרש ושעבורה לא ממש מומלץ לחסוך ?!

ולא שאני חושב שאפי בירנבוים איננו מאמן ראוי. הוא ראוי בהחלט. למרות מוחצנותו הרבה ותגובותיו התיאטרליות בזמן משחקים, מדובר בחיית-משחק אמיתית, איש שערכו האמיתי כמאמן ובעיקר כאדם, נמצאים הרבה מעבר למה שאנשים חושבים או חושבים שיודעים.

זה בדיוק המאמן שמתאים לקבוצה רוויית-אגואים כמו מכבי : מחנך אמיתי, שיודע לדבר אל לב השחקנים ולקבל מהם כבוד והערכה. אלא שאפי, מה לעשות, מעולם לא אימן קבוצה בסדר הגודל של מכבי, כך שעוד חזון למועד. אסור גם לשכוח, בהקשר זה, שגם פיני גרשון מעולם לא אימן קבוצה בסדר הגודל של מכבי בטרם הגיע אליה.

יתכן גם שינוי מאזן כוחות בהנהלה, אך לא ברור מה תהיה השפעתו על צעדיה של הקבוצה ועל פניה לעתיד. אני גם מתקשה לראות את שמעון מזרחי יורד מהבמה, בטל לא כל עוד טעם הכישלון בפיו. אולי אחרי סיבוב נוסף בככר רבין.

לסיכום, אני הייתי פותר לא מעט בעיות ודאגות עתידיות במכבי ע"י החזרתם אד-הוק של פארקר ושאראס ואולי גם של גרשון, אך כבר הודתי : חלומות לחוד ומציאות לחוד...

(תמונה: אבי קדמי, ויקיפדיה העברית)