במקרה יצא לי לקרוא במדור "דעות" ב-YNET את מאמרו של מוטי קריסטל: לארוז יפה את השלום.

במאמר, מציע מוטי הצעה מעניינת: מכיוון שכנראה הולכים לבחירות, יכינו צוותי המו"מ בין ישראל לפלסטינים ובין ישראל לסוריה, מסמך "סטאטוס": מה הוסכם, מה לא הוסכם, ועל אלו סעיפים הוסכים / לא הוסכם בחתימת 2 הצדדים, ע"מ שהממשלה הבאה תמשיך את המו"מ מאותה נקודה.

הרעיון נחמד, אך יש לו כמה בעיות:

1. המסמך נועד בעצם "לסנדל" כל ממשלה עתידית, בין אם בימין ובין אם בשמאל. סינדול כזה יכול להיות בעייתי אם המצב בשטח משתנה (לדוגמא: מלחמה בין ישראל לפלסטינים או בין ישראל לסוריה או בין ישראל לשניהם יחד או כל אחד לחוד). במצב זה יכול לקרות סעיף 2
2. ממשלה חדשה יכולה במחי החלטה אחת לבטל כל הסכמים קודמים שאינם מתאימים לאג'נדה של אותה ממשלה, ואפשר לקחת דוגמא פשוטה: הובטח כבר בעבר לפלסטינים לתת להם אחוזים מאוד נכבדים משטחי 67, אבל במקביל ממשלות אחרות ממשיכות לבנות באותם שטחים, כלומר היו (ויהיו) ממשלות שעצם הצהרה על מסירת שטחים בעתיד, אינה מפריעה להם לבנות עבור צרכי האזרחים הישראליים. מבחינה חוקית, כל עוד הכנסת לא אישרה הסכמי ביניים, אין לאף ממשלה עתידית שום כורח להתייחס להסכמים.
3. מוטי כותב בהמשך המאמר: ""סיכום ביניים" זה אינו חייב להיות מסמך פומבי, אולם הוא חייב להיות מסמך מוסכם". זו בעיה מאוד רצינית, הואיל ואם העם הולך לבחירות, אזרחי ישראל צריכים לדעת במפורש על מה הם מצביעים. אין שום סיבה שה"פרטנר לשלום" (שכרגע עדיין נחשב לאויב) ידע פרטי סד"כ שישארו בשטח [לדוגמא] ואזרחי ישראל לא יוכלו לדעת זאת. אין פה עניין של בטחון שדה אם האויב יודע את הדברים. ואם הוא יודע, אז ממי בעצם מחביאים את הדברים?
4. ש"ס לא תצביע בעד מסמך כזה, ובכנסת כל סיעות הימין יתגייסו נגד "הסכמות ביניים" כאלו. זה יפול עוד לפני שזה יגיע לכדי החלטה רשמית של הממשלה (בהתחשב במבנה הקואליציה של היום)
   

כל מו"מ מחייב חשיבה יצירתית, ו"הסכמי ביניים" קודמים רק "מסנדלים" פתרונות יצירתיים. אדרבא, אם מחר תעלה ממשלה חדשה לשלטון (תלוי במבנה הממשלה), יהיה בהחלט ניתן לזמן את הצוותים הקודמים ע"מ להתייעץ איתם על הסכמים קודמים ולקחת את הדברים כמחשבה ולאו דווקא כ-break point שמשם חייבים להמשיך ולא לעבוד על נקודות קודמות.

תודה,
חץ

לבלוג של חץ