קבוצות האוהדים:

ניגש לעניין: בשנה האחרונה מגיע לארץ הטרנד החדש - קבוצות האוהדים, רעיון שהצליח יפה בכמה מקומות בחו"ל וגם הקבוצות הגדולות ביותר בעולם הציגו דברים דומים. זה התחיל עם  הפועל קטמון. לאוהדי הפועל ירושלים נמאס מהריבים בין יוסי סאסי וויקטור יונה על בעלות הקבוצה שתוקעת את הקבוצה. הם הקימו קבוצה אוהדים, גייסו אוהדים שמוכנים לתרום ויצאו לדרך. העונה הראשונה עבר יפה, וקטמון, שמשחקת בליגה א', כמעט עלתה ליגה - וכרגע העסק נראה יציב. סה"כ יש הרבה אוהדים לקבוצה הזאת והרבה אנשים שישמחו לראות את הפועל ירושלים בשליטת האוהדים שלו, ולא מושחתים שמנצלים את הקבוצה.

קטמון היא לא הקבוצה היחידה. גם מכבי קביליו יפו הוקמה - קבוצה שרוצה להזכיר ולחדש את העבר של מכבי יפו ז"ל. בהחלט יוזמה יפה. קביליו מתחילה בליגה ג', וכדי לקבל את ההכרה היא כבר החתימה שחקני עבר גדולים ומוכרים בימים האחרונים - משה סיני ואלון חזן. עד כאן ההקדמה.

קודם כל, עשו נכון שם כשהביאו את השמות האלה. הם יביאו פרסום, כאמור, ויעזרו מאוד לגרום לאנשים לשים כסף כדי לממן את הקבוצה. אם הם נכנסים לסיפור כנראה שמתבשל שם משהו מעניין. נוסף לכך, רוב מי שמשחק בליגה ג' הם שחקנים סוג ג', בכלל לא מקצוענים, ושחקן כמו אלון חזן, שישחק בחלק מהמשחקים ויביא ניסיון וידע עם המנטליות של שחקן בכיר - דבר שאין לשחקן ממוצע בליגה הזאת. בגלל שהוא היה שחקן גדול ויודע איך לשחק אז גם בגיל 41 יש לו מה לתת. 

יתרון נוסף שתמיד יהיה לקבוצה הזאת - הרעב לשחזר את הרעב, הרומנטיקה - בעוד ששאר הקבוצות אלה קבוצות חובבניות. אם תהיה קבוצה הזאת המשכיות היא בטוח תתקדם לליגות טובות יותר. אבל לא זאת הנקודה המרכזית שאני רוצה להתייחס אליה.

לדעתי, העניין של ההמשכיות שהרגע הזכרתי הוא מאוד משמעותי. אסור לקבוצות האוהדים שמתפתחות לבנות משהו לכמה עונות ולסגור אותו. נכון, זה לא פשוט לגייס כספים וכו', אבל אם קבוצות האוהדים יידעו לפנות ללב של אנשים שיכולים לשים את הכסף, אנשים שרוצים לעזור - הם יוכלו להחזיק מעמד. המשמעות של ההמשכיות היא מאוד גדולה, מאחר ואם הן לא יחזיקו מעמד לטווח הארוך הכסף ימשיך להשתלט על הכדורגל. אני לא מתומכי הנאמנות הגדולים ביותר, אבל חייבים לזכור את העבר ואת הסמלים.

ככל שעובר הזמן הנאמנות נעלמת - ע"ע יוסי אבוקסיס, שמעון גרשון וגם חיים רביבו הוכיח שאפשר להזכיר כשעבר מפנרבחצ'ה ליריבה השנואה גלטאסריי (אם כי במקרה הזה עוד מילא, כי הוא הרי ישראלי ולא מכיר כ"כ את היריבות הגדולה). שחקנים כבר לא כ"כ שמחים לייצג את המדינה, ללכת לנבחרת וככל שהזמן יעבור זה יהיה משמעותי יותר. ראינו בקיץ שעבר את רונאלדיניו וקאקה לא רוצים להיות בנבחרת. נכון, אפשר להבין אותם שהם רוצים לנוח אחרי עונה עמוסה, אבל ברור שאף שחקן לא יגיד את זה על הקבוצה שלו - ממנה הוא מקבל את המשכורת הגבוהה. שחקנים מעדיפים את הקבוצה על המדינה, וקשה להאשים אותם - הם חלק ממגמה ברורה בכדורגל ובכלל בעולם.

הדרך היחידה אולי להתמודד עם זה היא כמה שיותר קבוצות אוהדים, קבוצות שמזכירות לנו שאוהדי הכדורגל (שבסופו של דבר קבוצות הכדורגל שייכות קודם כל להם) רוצים שחקנים שהם מזדהים איתם, ולא רק "שכירי חרב". לא צריך להגזים, אבל חייבים לדעת לא להגזים - אחרת בעוד זמן כלשהו כבר לא יהיה שום סמל. ככל שיהיו קבוצות אוהדים שיתקפו את זה ויתקדמו לליגות הבכירות נוכל, לפחות קצת, לעצור את זה.

הבעיה היא שאני לא רואה את זה קורה. ברגע שסאסי ויונה יעזבו את הפועל קטמון תתאחד עם המקורית - זה ברור, וכבר עכשיו מדברים על זה. האוהדים של קטמון צריכים להבין שגם אם סאסי ויונה יעזבו - יבואו אחרים שינצלו את הקבוצה. צריכה להיות מחשבה לטווח הארוך - אם קטמון תשנה את הגישה ותתייחס לעצמה כהפועל האמיתית - אז נראה אותה מתקדמת לליגות הבכירות ואז כל העניין יקבל את הפרסום וההכרה ואז יהיה אפשר לפגוע בשליטה של הכסף. בשביל זה צריכים המשכיות - ולא נראה לי שזה מה שעומד לקרות.

ועוד מילה לגבי עניין הנאמנות: שליטת הכסף על הכדורגל גומרת להרב שחקנים להתפתות, וזה לא קל לשמור על נאמנות - וזה רק מעלה את ערכם של סמלים אמיתיים כמ קורנפיין ונמני בארץ, או דל פיירו, מלדיני, ראול ופויול בחו"ל. לכל קבוצה יש רגעים קשים שגורמות לעזיבה משמעותית של שחקנים, וכל שחקן בכיר מקבל הצעות טובות יותר במהלך הקריירה. השחקנים שהזכרתי הם לא רק שחקנים גדולים (אם הם לא היו טובים הם לא היו הופכים לשחקנים חשובים כ"כ והם לא היו שורדים כ"כ הרבה זמן בקבוצה), הם גם אנשים טובים שיודעים לשמור נאמנות ולא לחשוב רק על עצמם. זה לא קל, ואחד כמו אבי נמני עבד קשה כדי להגיע למצב שהוא האיש הכי יציב במערכת של מכבי ת"א, שאסור לגעת בו. חבל שרוב השחקנים לא כאלה.

מכבי ת"א ומאור בוזגלו:

לכל קיץ את המלפפון שלו. השחקן החם, ההבטחה הגדולה שכל הקבוצות רוצות, שבמהלך הקיץ חותם ב-15 קבוצות שונות, לפחות לפי האתרים השונים. השנה מדובר במאור. מאור בוזגלו.

בוזגלו ישחק במכבי ת"א אם לא יקרה משהו מפתיע, למרות שעוד במהלך העונה שנגמרה, אפילו לפני חצי שנה, כבר דיברו על קבוצות שונות. מצד אחד מכבי חיפה, לה שהוא שייך, מצד אחר מכבי ת"א שבונה קבוצה חזקה ויכולה לשלם לו הרבה כסף, ומצד שלישי האלופה, הקבוצה הכי עשירה, בית"ר ירושלים. 

אז אחרי כל הספקולציות בואו נתייחס לבוזגלו עצמו. שאלה מעניינת שראיתי באתר וואלה! שאלה האם מכבי צריכה לבנות עליו כבר בעונה הבאה ככוכב מרכזי, האם כבר אפשר לסמוך עליו, הרי מדובר בהמון לחץ שהוא עדיין לא מכיר והוא עדיין צעיר מאוד.

התשובה שלי: כן, ולא רק בגלל בוזגלו עצמו. קודם כל, לגבי בוזגלו עצמו אולי מדובר בהימור מסוים כרגע, אבל הימור שיש בו ידיעה שאתה מקבל יהלום, שאם לא יקרה משהו מפתיע יימכר אחרי שנתיים בסכומים גבוהים מאוד - ככה ששווה להחזיק בכרטיס שלו. זאת גם הסיבה שיענקל'ה שחר, הבעלים של חיפה, שמחזיק חצי מכרטיס השחקן של בוזגלו, בשום פנים לא ימכור את החצי שלו: בוזגלו הוא שחקן כ"כ חם, ששחר יודע שהוא יכול לעשות המון כסף בעתיד.

בוזגלו אומנם עדיין לא יודע לחץ מהו, אבל כבר מתחיל להבין. הכינו אותו כבר כ"כ הרבה ללחץ שיהיה עליו - וכבר עכשיו הוא כל הזמן בכותרות. בוזגלו היה צריך לסחוף את סכנין ועשה את זה מצוין, עד למקום הרביעי. חוץ מזה, מדובר בשחקן רעב, צעיר, שרוצה להוכיח שהוא יכול להצליח בקבוצה גדולה. וזה לא הכל: אין בארץ כשרון ברמתו ורוב הישראלים בבית"ר, וכדי לצמצם פערים אין אופציה עדיפה למכבי על פני בוזגלו, שחקן טכני ומהיר מאוד - ונוסף לכך, עם אופי מצוין. לפחות כרגע הוא מתמודד יפה מאוד עם הלחץ ועם הספקולציות והלחץ שכבר מתחיל להיות משמעותי יותר ויותר. 

עמדת המגן היא אולי הכי בעייתית בכדורגל הישראלי וקשה לראות  מגנים ישראלים עוצרים את בוזגלו. תשאלו את יואב זיו, מהבכירים שבהם, שלא ישכח את מה שבוזגלו עשה במפגשים בין בית"ר לסכנין - ולא פעם אחת. המעבר למכבי יהיה המבחן האמיתי של בוזגלו, זאת כבר קבוצה עם דרישות גבוהות מאוד, אבל אם הוא לא יידע להסתדר עם הדרישות היא ייעלם ולא יגיע לכלום, והוא מבין את זה - הוא לא יכול שלא עם אבא כמו יעקב בוזגלו, שגם היה שחקן כדורגל טוב בעצמו. 

אם מכבי לא תתן לו תפקיד בכיר בקבוצה הוא לא יצליח להראות את היכולות שלו.

בוזגלו צריך להיות במרכז העניינים, וראינו השנה איך הוא הצליח ככוכב הגדול בהפרש ענק. אומנם הוא צעיר , אבל כוכב גדול. יש לו מנהיגות, זה מה שהוא עשה עם סכנין, ויש לו יכולות אישיות אדירות, שהוא מצליח לשלב עם ראיית משחק ומשחק קבוצתי (11 בישולים). היכולת שלו לשלב בין היכולות האישיות והקבוצתיות היא הסיבה שהוא אמור לצאת כוכב ולא עוד שחקן עם יכולות אישיות, אבל אגואיסט - יש עוד שחקנים עם יכולות אישיות אדירות, כמו מליקסון ועובד, אבל בעיות מנטליות וקבוצתיות פגעו בהם מאוד והרסו להם את הקריירה.

בוזגלו, לעומת זאת, יביא למכבי באיזור ה-20 שערים ובישולים, יוסיף להם איום, רוח צעירה (שמתאימה מאוד לקבוצה שבונה קבוצה צעירה עם שבחון, חדד, בוזגלו והמאמן, רן בן שמעון, ובלי אבי נמני - בהחלט הצערה), טכניקה ויצירתיות. אגף ימין של מכבי יהיה כנראה החזק בליגה, עם רודי חדד המתאזרח ובוזגלו, שני שחקני אגף שיכולים לשחק גם בעמדות אחרות בהתקפה (חדד יותר שחקן אגף ממרכז, כי הוא לא מנהיג ולא שחקן שמחזיק את המרכז, שנמצא במרכז העניינים, אלא יותר של טכניקה, יכולות אישיות, ובעיקר מהירות, דבר שיש בעיקר לשחקני אגף).

מכבי בונה קבוצה צעירה טווח הארוך. לפחות בעונה הראשונה אין למכבי סיכוי לאליפות - רן בן שמעון הוא החתמה נכונה לדעתי בגלל שהוא צעיר ורעב, שגם מכיר את המנטליות של שחקן, אך יקח לו זמן להתרגל לאמן קבוצה עם לחצים ודרישות, ולא קבוצה סימפטית כמו קריית שמונה. מכבי אולי תעשה רכש זר מצוין, ולכן מפנה הרבה מקום עם מתאזרחים רבים, ובצדק, אין לה ברירה - כי רק שם היא יכולה לפתוח יתרון על בית"ר, אבל הבסיס הישראלי הוא זה שמביא אליפויות (ע"ע שחקנים כמו טל או זנדברג, שחקנים שמביאים אליפות) - ולפחות כרגע השחקנים הישראלים הבכירים בבית"ר, ובגלל שהשוק הישראלי הוא דל - מכבי לא יכולה לסגור את הפערים האלה כרגע.

לכן, מכבי צריכה לשאוף להגיע לצמרת, להציג קבוצה חדשה (כוכב חדש, מאמן חדש, שחקנים חדשים, שאיפה שונה עם תקציב שונה), לגרום לקהל לחזור להתלהב מהקבוצה, להתקדם בצורה הדרגתית עם הזמן ולבנות משהו יציב עם המשכיות - ואז תוך שנתיים-שלוש האליפות תהיה שלה, כי בית"ר באיזשהו שלב תאבד את הרעב לאליפות, תעשה שינויים, עם הזמן עוד שחקנים יעזבו - ופתאום לכל שחקן בכיר תהיה יותר מאופציה אחת - לא רק בית"ר, גם מכבי. היתרון של בית"ר הוא שיש לה ישראלים ביד, אבל הם כבר מתחילים לעזוב, אופציית אירופה קופצת ומפתה ושחקנים מחפשים קבוצות חדשות - עם הזמן היתרון הזה ייעלם, ואז מכבי תאיים על האליפות.

לכן, גם הכוכב המרכזי צריך להיות כמו הרוח של הקבוצה, צעיר, מישהו רעב ומחשבה לטווח הארוך (הרי גם אבא של מאור, יעקב, אמר כבר בעבר שבינתיים למאור אין מה לחפש באירופה, ואם מכבי תדע להשקיע כסף, ויש לה כסף, הוא עשוי להישאר אף יותר מעונה אחת במכבי, והרי יש לו חוזה ארוך טווח - מה שגם מראה שהוא את העתיד שלו במכבי, אומנם קשה לדעת מה יקרה בעתיד, אבל נראה שמכבי יכולה לבנות עליו להרבה זמן כרגע וככה גם צריכה לעשות) - ואין מתאים ממאור בוזגלו בשביל זה.

יורו 2008:

מחר (שבת) נפתח יורו 2008. כזכור, לפני 4 שנים זכתה יוון - אבל גם הפעם מדברים על הנבחרות הגדולות: ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת. נתחיל:

צרפת: מבט אל הסגל הצרפתי מראה לנו את נבחרת האגפים הטובה בטורניר. נאסרי, מאלודה, ריברי, אבידל, אברה, סניול - שורה של שחקנים בכירים המשחקים באגפים. מצד שני, מרכז השדה זקן ועייף - גם ויירה וגם מקאללה, אומנם שחקנים מנוסים ופיזיים ואלה בהחלט יתרונות, אבל הרבה מעבר לשיא. שני שחקנים שהיו מהקשרים האחוריים הטובים בעולם אבל היום כבר לא.

יש לזה גם צד חיובי: ברגעים החשובים הניסיון יעזור, ולכן אם צרפת תגיע עד הסוף זה יהפוך מחיסרון ליתרון, כי ברגעים החשובים הניסיון ואגרסיביות הם אלה שקובעים. אם הנבחרת הצרפתית תדע לנצל את הניסיון שלהם ושל תוראם, עוד שחקן מצוין אבל זקן, היא תרוויח בענק. אחד משחקני המפתח של הנבחרת הוא הנרי, חלוץ בארסה, שחקן מנוסה וטוב, שאומנם הכי עונה מאכזבת באופן אישי - אבל אולי עם העזיבה הצפויה של אטו תשפר את יכולתו בברצלונה.

התפקיד של ריימונד דומאנק הוא לגרום להנרי להיות מרוכז רק ביורו כרגע, ולא לחשוב על בארסה, לעשות את ההבדלף כי הנרי הוא אחד השחקנים החשובים, חלוץ אמיתי, שייהווה גם דוגמא לשחקנים הצעירים (בנזמה, גומיס נאסרי), ויכול לעזור להם להוציא מעצמם הרבה. הנרי החלוץ הכי טוב של צרפת ולכן הוא מאוד חשוב, דמות המפתח לדעתי.

ספרד: ספרד היא בהחלט נבחרת שלא ברמה של הליגה. בעוד הליגה היא אחת הבולטות בעולם, הנבחרת תמיד עפה מוקדם מדי. ובכל זאת, בגלל המדינה, בגלל הליגה, בגלל הכדורגל שיש במדינה הזאת, היא תמיד נחשבת לאחת הגדולות - אבל  כמעט אף פעם, לא מצדיקה את זה.  לוזרית, ואף מעבר. ברגעים החשובים היא לא תכליתית.

ספרד תמיד נחשבה למקום של הטכניקה, מדינה שמשלבת את האירופאיות (גרמניה, אנגליה), את המהירות, לדרום אמריקה (טכניקה). גם הפעם היא אחת הטכניות: אינייסטה, טורס, פברגאס, צ'אבי, דויד ויאה.

לספרד היא נבחרת "מרכז". משחק אגפים בינוני, אבל המרכז השוער-בלמים-מרכז שדה-מרכז התקפה - אלה החלקים שלה. בשער יש את השוער הטוב בעולם, קסיאס, שוער עם אינסטינקטים, אולי התכונה הכי חשובה לשוער, ועם יכולות נהדרות, לו יש גם מחליפים ברמה - בהחלט נבחרת עם שוערים מצויינים.

מרכז השדה הפשוט מצוין שלה מציג את צ'אבי האחראי, המנהיג, השקט, את פברגאס הטכני, שהוביל את ארסנל לעונה מצוינת, וכבר בגיל צעיר לוקח מנהיגות ובהחלט שחקן שאפשר לסמוך עליו ואינייסטה הקדמי יותר, שהוא שחקן שמתפתח מאוד עם הזמן, תפס מקום קבוע בהרכב ברצלונה, ובהחלט מוסיף יכולות התקפיות, וגם יכולת לשחק באגף. צ'אבי אלונסו קשר אחורי חזק מאוד ויציב. לולנסיה, שנתנה עונה איומה, יש התקפה מצוינת - לא פחות משני חלוצים שלה בנבחרת הספרדית.

אחד זה דוד ויאה האימתני, שם גדול וחזק עם 30 הופעות בנבחרת, והשני דויד סילבה, שחקן נמוך ולא חזק פיזית, אבל מהיר, קטן וכובש - וזה עוד לפני השיא. לצידם יש את פרננדו טורס, שמרות פציעה הוכיח את עצמו בליברפול - לא סתם הוציאו עליו כ"כ הרבה כסף, 25 מיליון יורו. בהחלט רכש נכון, מבחינת ליברפול בקיץ שעבר, אבל הרכש היחיד שבאמת חיזק את הקבוצה, ולכן בליגה ליברפול שוב, כמו תמיד עם בניטס, לא איימה על האליפות (באירופה המצב שונה).  בכל מקרה, טורס הוכיח את עצמו גם בליגה האנגלית.

אבל האיש שהכי מעניין אותי בחוד הספרדי הוא דני גוויזה ממאיורקה, לו רק 2 הופעות בנבחרת בגיל 27. אומנם יש שמות גדולים ממנו בסגל הספרדי, אומנם יש כשרונות גדולים ממנו, אבל הוא בהחלט ראוי למקום הזה ולהתעניינות מהקבוצות הגדולות, אחרי עונה ענקית עם 27 שערי ליגה. יהיה מעניין לראות האם יעמוד בלחץ הכ"כ גדול של ספרד. נכון, הוא לא יהיה שחקן הרכב, אבל הוא כן ייכנס כמחליף ויהיה מעניין לראות אותנו בנבחרת ובעונה הקרובה בקבוצה גדולה יותר, שידרשו ממנו הרבה יותר.

איטליה: החיסרון המרכזי של איטליה לצד הנבחרת האחרות הוא הרעב. אומנם עברו שנתיים, אבל הקבוצה האחרונה שלקחת תואר חשוב זאת היא. אין לה את הרעב לזכייה שיש לצרפת, שרוצה לקחת את היורו אחרי שבמונדיאל הייתה כ"כ קרובה. או של גרמניה, אחרי שפישלה בביתה. או של ספרד, שרוצה כבר לא להיות לוזרית, להצדיק את הציפיות והדרישות. למרות זאת, לא כדאי לקבור את איטליה. אומנם היא באה לטורניר החשוב הבא עם מאמן פחות מנוסה, פחות טוב מליפי המנוסה, שועל התארים הוותיק, אבל עדיין היא שיכנעה בסוף המוקדמות.

לאיטליה יש סגל חזק, שבולט במיוחד בקישור שלה. לאיטליה יש את הקישור של מילאן, לה יש את מרכז השדה אולי הטוב ביותר והאגרסיבי - פירלו, גאטוסו ואמברוסיני. לא סתם באיירן מינכן ובארסה רצו מאוד את גאטוסו (באיירן) ופירלו (בארסה, שצריכה מנהיג במרכז השדה שייתן כדורים למסי ויבנה אותה מחדש ופירלו כזה). לצידם יש את קאמורנזי המצוין, שיש לו המון הופעות וניסיון ופרוטה. לנבחרת האיטלקית יש התקפה ללא ספק פחות טובה משל צרפת או ספרד, אבל מרכז שדה נהדר (גם דה רוסי) ומאוד קשוח, וברגעים המכריעים זה ייתן להם יתרון.

זאת נבחרת מבוגרת, עם גיל ממוצע גבוה, לא טכנית (אין לה  הרבה שחקנים עם דריבל ויכולות אישיות), לא אטרקטיבית, כמו כל הנבחרות האיטליות לאורך השנים, אבל יעילה ואגרסיבית. אם היא תדע לבוא גם הפעם רעבה - היא תגיע רחוק. מה שכן, איטליה תהיה חייבת להיות בשיאה כבר מההתחלה, בניגוד לרוב הנבחרת  - בגלל הבית הכ"כ חזק שהיא נמצאת בו.

הדמות המעניינת: קסאנו. אחרי הכישלון בריאל והעלייה במשקל הוא נתן עונה נהדרת בסמפדוריה שהחזירה לו את הביטחון, אבל קשה לדעת האם ישמור על המשכיות. הוא אמור לעבור לקבוצה גדולה יותר ומתאגרת יותר, אבל כבר בקיץ יהיה מעניין לראות האם יעמוד בלחץ הנבחרת. הוא לא יפתח בהרכב, אבל כשישחק צריך לשים לב אליו - כי הוא רעה ורוצה להוכיח את עצמו. בכל מקרה, כדי להגיע לאנשהו קסאנו חייב לשמור על המשכיות, נקודת המפתח אצלו, לדעת להצליח גם בקבוצה גדולה - כי הוא כבר בן 25 ואם הוא שוב ידרדר ספק אם הוא כבר יחזור עצמו.

פורטוגל: נבחרת מהירה וטכנית - רונאלדו, נאני, קווארזמה. אוסף של של שחקנים צעירים, מוכשרים. כריסטיאנו תמיד היה הבטחה ענקית, אבל זאת הפעם הראשונה שפורטוגל מגיעה עם השחקן הכי טוב בטורניר אצלה. בניגוד לנבחרת הגדולות יותר, לה יש כוכב אחד ברור עליו היא תקום ותיפול. במונדיאל הקודם הוא היה ילד מפונק, בכיין, דריבליסט ולא תכליתי.  כמעט אף אחד באנגליה לא רצה אותו ביונייטד. בסוף, הוא התבגר, התחיל להיות יותר קבוצתי, והשינוי שלו השפיע מאוד על היונייטד שהפכה לקבוצה קטלנית עם תיאום מצוין בהתקפה ובהגנה, עם יכולת להבקיע מ-2-3 מסירות - כשרונאלדו מעל כולם.

אומנם הוא כמעט בלתי אפשרי לעצירה, אבל כולם יודעים למה הוא מסוגל ויבואו מוכנים אליו. אם יצליחו לעצור אותו, לפחות חלקית זה יעשה כ"כ הרבה נזקים לנבחרת שקשה לי להאמין שהיא תוכל להגיע לשלבים המכריעים., כי אצל הנבחרות האחרות אין כוכב ברור שכל הלחץ עליו - ואם אחד לא טוב יהיה מי שייכנס לו לנעליים. לכן, על רונאלדו יש לחץ ענק, כי אף אחד לא יכול להיכנס לנעליים שלו וכדי לזכות פורטוגל תצטרך אותו בשיאו. גם בלעדיו היא נבחרת טובה, אבל רונאלדו הוא המפתח ואם העונה המצוינת האחרונה תגרום לו להגיע עייף או פחות טוב - ההשפעה של זה על פורטוגל תהיה עצומה. נאני, למשל, ילד מוכשר, שיודע לחרוש את האגף עם המהירות והיצירתיות שלו - אבל לא להוביל את הנבחרת. 

לרונאלדו יש את היכולת להוביל ואם הוא עמד ביכולת להוביל את היונייטד לליגת האלופות ואליפות - הוא צריך לעשות את זה גם עם פורטוגל. לפורטוגל יש משחק אגפים נהדר בחלק הקדמי, עם רונאלדו ,קווארסמה ונאני - אבל אים לה חלוץ מטרה אמיתי, חד ומאיים. לספרד יש את טורס וויה, לצרפת את הנרי, לאיטליה טוני - לפורטוגל אין כזה, חלוץ אמיתי, סקורר בכיר - וזה החיסרון המרכזי שלהם. לכן, פורטוגל היא סימן שאלה לא קטן גם בגלל הבעיה הבולטת הזאת וגם כי היא תלויה המון ברונאלדו, כאמור. בכל מקרה, יהיה מעניין לראות את נאני המוכשר, שכבר הופיע בנבחרת 12 פעמים, אבל עדיין בגדר הבטחה.

דמות מפתח בטורניר: באלאק. הסתדר טוב עם גרנט וחזר טוב מהפציעה הארוכה אחרי עונה ראשונה גרועה בצ'לסי. שחקן מצוין, מנהיג אמיתי וביוק מאלה שאורים לקחת אחריות. טורניר טוב שלו וגרמניה מועמדת מאוד רצינית לזכייה.

יהיה מעניין.