זה לא סוד שבמהלך חיינו האדם עושה המון פעולות קטנות שמראות שהוא חי חיים פעילים: לענות למייל, לשטוף את הכלים שהרגע אכלת מהם, להשקות צמחים, לנקות את הבית ,ועוד.

יש אנשים שרוצים לסיים את המטלות כמה שיותר מהר, ואילו אחרים רוצים לדחות אותם למועד מאוחר יותר.

החוקר דייוויד אלן טבע את המשפט הבא: " אל תדחה למחר מה שאצה יכול לעשות בשתי דקות".

כלומר, כל פעולה שאפשר לעשות אותה במשך שתי דקות שווה לגמור איתה .

אלן טוען שכאשר מסיימים תוך זמן קצר את המטלות הקטנות ניתן להתמקד במיזמים מורכבים יותר.

כדי להבין את זה לעומק חשוב לשים לב לשלוש נקודות: חוסר יכולת לדחות דברים זה לא דבר רע, מהות הזהות החדשה, פירוק משימות ענקיות.

                         פירוט שלושת הנקודות

                          מהות הזהות החדשה

החוקר ג'ייסון קליר טוען כי אפשר לצמצם כל הרגל לשתי דקות.

כך למשל, במקום לקרוא ספר שלם בלילה, אפשר לקרוא פרק אחד, במקום לרוץ 10 קילומטר לרוץ קילומטר אחד.

קליר טוען שזה לא חלק מטריק שאולי יעבוד על הצד השני ואולי לא ,זה עניין של בנייה וחיזוק הזהות שהאדם רוצה לעשות כדי להגדיר את הזהות.

                      פירוק משימות ענקיות

העיקרון של שתי הדקות לא חייב להיות מוגבל רק למשימות קצרות במיוחד.

קליר טוען כי העקרון יכול לשמש להתמודדות עם משימות ממושכות יותר כמו יוגה, קריאת ספר, או מיזם אחר.

הרעיון הוא להתחיל עם משימה ראשונית כמו לקרוא פרק אחד או לפרוס את מזרון היוגה ומשם המומנטום ממשיך.

                   חוסר יכולת לדחות דברים זה לא דבר רע

עיקרון "שתי הדקות" מאפשר לאדם לפרק משימות  גדולות ולצלוח אותן.

מחקרים מראים שכאשר אדם מכין תוכנית ספיציפית איך לבצע דבר מסוים נוטה לעשות דבר זה בחלקים, וכך הוא מתמודד עם מיזמים מורכבים.

בסדרה "חברים" כל אחד מהחברים מציב לעצמו מטרות לשנה החדשה ,וכל פעם עושה משהו קטן כדי לעמוד במטרה.

ניתן לראות כי בלא מעט מקרים משימות גדולות או ביסוס הרגלים חדשים מפחידים אותנו בגלל המורכבות שלהן ,ולקראת השנה החדשה רצוי לקבוע מטרות ולעשות אותן שלב אחרי שלב.