לא קל להיות רוברטו דאנדוני. בכלל, לא קל להיות חלק מהנבחרת האיטלקית אחרי אתמול. דונאדוני הגיע לנבחרת לא במצב הכי נוח - אחרי גביע העולם, שאתה כל הזמן בידיעה שאתה לא יכול להוסיף ולקדם - אלא לכל היותר לשמור על מצב דומה. כלומר, אחרי ההצלחה הגדולה של איטליה תחת ליפי המנוסה (בעיקר בחלק ההגנתי, כמובן), קשה מאוד לשמור על ההמשכיות ולהיכנס לנעליים.

אתמול ראינו את זה. איטליה, כקבוצה, פשוט לא תפקדה - וכל מה שהיא תיכננה (בעיקר לבוא כדי להגן ולנסות לעקוץ, ואת זה ראינו בחלק הראשון של המשחק עד השער) לא עבד. הולנד פתחה את ההגנה פעם אחרי פעם ובקלות. בהתחלה אלה היו בעיטות לעבר השער - ולאט לאט הולנד הרגישה משוחררת והייתה טובה יותר ויותר ולכן במוקדם או במאוחר הגול היה צריך להגיע, אז זה לא משנה שזה הגיע בנבדל.

♦ כנסו לפינת יורו 2008 בפרשן

הולנד שלטה בקצב מההתחלה. איטליה, כהרגלה, באה כדי להגן וראו את זה עליה. בהתחלה זה עבד בסדר, אבל עם הזמן ההגנה הפכה לרכה והולנד העבירה כדורים לואן ניסטלרוי פעם אחרי פעם. מנגד, במקום לשחק על הקרקע ולנהל התקפות מסודרות איטליה שיחקה על כדורים ארוכים לטוני.

 טוני אומנם אחרי עונה גדולה והוא גם שחקן גבוה עם משחק ראש, אבל מה הסיכוי לכבוש כששולחים לך כדורים ארוכים וגבוהים? אתה גם צריך להשתלט על הכדור, גם להסתדר מול הגנה שיודעת מי אתה, וגם לכבוש. אחרי השער הולנד הייתה צריכה לנצל את המומנטום של הגול כדי לשים את השני ולהמשיך את המשחק ברוגע בידיעה שהמשחק בידיים שלה. והגול באמת הגיע. מתרפצת מושלמת, של שלושה שחקנים (ג'ובאני ואן ברונקהוסט במשחק מצוין - ההגבהה מהאגף בדרך לשער של שניידר וגם שער משלו) ו-2-0. מתפרצת זה כלי קריטי בכדורגל - ואם יש לך שחקנים מהירים ויעילים קדימה זה יכול להיות מסוכן אפילו יותר מכל, כי זה מול הגנה לא מוכנה. 

ראינו את מנצ'סטר השנה יודעת לנצח בהברקה, בכמה מסירות, וראינו את פורטוגל גם בהברקה כובשת נגד טורקיה - שני גולים משני מתפרצות (בכלל, כמו שאמרתי בטור הקודם - יש בין פורטוגל ומנצ'סטר דימיון גדול - מאמן מנוסה וקשוח, התקפה מהירה וטכנית מאוד, אגפים מצוינים, נאני ורונאלדו מפורטוגל משחקים ביונייטד ומנצ'סטר גם נהנית מאוד מהתוצרת של המחלקות הפורטוגזיות - אנדרסון מפורטו, ונאני ורונאלדו מספורטינג (לה מחלקת נוער מצוינת)). נבחרות עם התקפה טובה כמו הולנד ופורטוגל בהחלט מסוכנות מאוד ממתפרצות.

זה לא שאף אחד באיטליה לא תיפקד. גאטוסו הראה את האגרסיביות הרגילה בהגנה (בעוד השאר הראו פסיביות ורכות) והוציא את הנבחרת לא מעט קדימה. דל פיירו עלה מהספסל עם שתי בעיטות מהירות לשער, וגרוסו הכניס המון כדורים מהאגף שמאל מאז שנכנס. בכלל, להוציא את קסאנו שבדקות המעטות שלו איכזב, שני המחליפים הראשונים של איטליה דווקא היו טובים ללא ספק, ובואו נגיד שהחילופים לא היו הבעיה של איטליה אתמול. גם החילוף הראשון היה נכון - אחרי שתי ספיגות היו חייבים זעזוע בהגנה. במחצית השנייה איטליה ניסתה לשחק וראינו אותה תוקפת פעם אחרי פעם משמאל. בהתחלה עם זאמברוטה ואחרי זה גרוסו.

מצד שני, לא ראינו שום איזון ואיטליה הייתה שקופה מאוד - כשצד ימין לא קיים (וגם ראינו שקאמרונסי הימני לא תיפקד). ולמרות שראינו כמה שחקנים משחקים לא רע - כקבוצה שום דבר לא הלך לה לאיטליה. ההגנה הייתה חסרה את קנאברו, זה ידענו מראש, ועדיין דונאדוני בא כדי להגן. ברגע שההגנה נפרצה איטליה איבדה את הביטחון ואיבדה את הנשק שלה. כשאתה בא מראש להגן ופתאום חייב לתקוף קשה מאוד לעשות את השינוי תוך כדי.

ממנגד, הולנד במשחק גדול. במחצית השנייה היא ירדה לבונקר בצדק - היא הובילה בצורה בטוחה. בונקר נכון מאוד - יציאות מתוזמנות קדימה. במקום לשחק על שני שחקנים מהירים שמיד יאבדו כדור הולנד יצאה קדימה בצורה מתוכננת וקבוצתית - וככה שמרה על הכדורים במתפרצות שלה והעבירה עוד זמן - ראו שהיא באה מוכנה, וכל הכבוד לואן באסטן. התקפית היא הייתה מאוד יעילה, וגם כשבאה להגן (במחצית השנייה) הצליחה לכבוש. אני לא יודע אם היורו יהיה טוב - אבל אתמול היה אפשר מאוד להנות מאוד מהולנד. היא הבניה שעם הבית הקשה היא חייבת להיות בשיאה מוקדם מאוד - ועשתה את זה.

מה הלאה? שני המאמנים במבחן גדול. דונאדוני חייב להוציא את איטליה מהבוץ וזה לא יהיה קל. איטליה לא יכולה להרשות לעצמה לספוג 3 שערים. איטליה הייתה חייבת לבוא טובה כבר עכשיו בגלל הבית הקשה - וברגע שהולנד הבינה אותה, פתחה לה את ההגנה בקלות היא קיבלה אנרגיות ושיחקה נכון, אבל האמת שכבר מהרגע הראשון הולנד הייתה טובה יותר. אני לא מסכים שבגלל שאיטליה זקנה (והיא באמת זקנה) היא לא רעבה (זאת לפחות לא הסיבה המרכזית) - דווקא בטורנירים החשובים ניסיון הוא דבר חשוב ביותר, והוא יכריע גם מי יקח את הטורניר. הסיבה שאיטליה לא רעבה היא כי היא מגיעה אחרי זכייה, ואין לה את הרצון לכפר על כשלון ברגעים המכריעים, בניגוד לגרמניה וצרפת, שרוצות להוכיח את עצמן.

כמו שאמרתי, דונאדוני נכנס לקבוצה במצב שבו הוא חייב לשמור על הרעב של השחקנים שלו ואחרי הצלחה גדולה, ויש עליו לחץ לשחזר את זה - ולכן אני איתו במצבו. דונאדוני חייב להראות מנהיגות, להרים לשחקנים את הראש, להגיד להם שלא נורא ואפשר לתקן - כי איטליה לא רק בבעיה מקצועית, אלא בעיקר מנטלית. אם הוא יצליח להחזיר לה את הביטחון ולעלות מהבית הקשה למרות הכל - כל הכבוד לו. וזה המבחן שלו.

הולנד נראית מצוין, אבל הקלות של הנציחון אתמול עלולה לגרום לשחקנים שלה להרים את הראש. דם למרקו ואן באסטן יש מבחן להחזיר את השחקנים אל הקרקע, וזה לא קל אחרי ניצחון על איטליה. הוא צריך להגיד לשחקנים 'תעשו מה שעשיתם במשחק מול איטליה', כי במחזור הבא הוא לא פוגש את רומניה, אלא נבחרת דומה לאיטליה. מבחן ההמשכיות עומד לו - האם הוא יצליח לשמור על ההמשכיות אחרי הניצחון.

בכל מקרה, הולנד תמיד נכשלת ברגעים המכריעים - אז הצהרות זה הדבר האחרון שהיא יכולה להרשות לעצמה עכשיו. להולנד יש נבחרת רעבה, עם התקפה טובה, שוער מנוסה וטוב (כשהוא היה צריך לעשות את העבודה אתמול הוא היה עירני וחד. הלוואי על כל שוער בן 37 ככה).

אולי על המגרש השחקנים מכריעים - אבל האיש הכי חשוב הוא לא הכוכב אלא המאמן. הוא מדבר עם השחקנים הווא אמור להנהיג אותם. שני המאמנים נמצאים עכשיו במבחן - ובמקרה של דונאדוני אני לא מרחם עליו. כמה שהוא רוצה להחליף עם ואן באסטן עכשיו.

(בתמונה: רוברטו דונאדוני - מאמנה של נבחרת איטליה)