ניתן לראות כי הסדרה "קונפליקט" מתארת מצב שבו פינלנד חוששת מתקיפת רוסיה (הסדרה מתייחסת לתקופת שלטונה של סאנה מארין ראש ממשלת פינלנד לשעבר), ואין ספק שרוב מדינות מזרח אירופה צריכות לחשוש מהתכנית המדינית של הנשיא טראמפ שמעדיף לאמץ את הנרטיב הרוסי-סיני ולא את הנרטיב המערבי.

בסוף-השבוע שעבר נפגשו הנשיא טראמפ ונשיא אוקראינה ולדימיר ז'לנסקי כדי לחתום על עסקת מינרלים שהתפתחתה לחילופי האשמות.

רבים מהפרשנים תמכו בעמדת טראמפ וסתרו לחלוטין את עמדת ז'לנסקי.

אני מסכים  שז'לנסקי לא הציע נוסחת פשרה לסיום המלחמה עם רוסיה, ויתכן כי טעה בכך שלא נכנס לדיאלוג עם המפלגה הרפובליקנית, אך כפי שציינתי בפסקה הקודמת מדינות מזרח אירופה (ובכללן ישראל) צריכות להזהר מהתוכנית של טראמפ לפיה ארצות-הברית, רוסיה וסין יחלקו את העולם בדומה למה שקרה בהסכם "ריבנטרופ מולוטוב".

מלחמה זה דבר נורא שגורם סבל הן למדינות, והן לאזרחי המדינות אך הפתרון לסיים אותן לא כרוך בהפקרת מדינות חלשות לטובת מדינות חזקות (דבר זה עלול להוביל לסכסוכים נוספים ואת זה יש למנוע).

                      מצבה של ישראל

ישראל הולכת באופן עיוור אחרי הנשיא טראמפ מבלי להפעיל שיקול דעת ולראות לאן הרוח הנושבת.

זה נכון שממשל טראמפ תומך בישראל באו"ם, מעביר לה נשק , מטיל סנקציות על אויבי ישראל אך לדבר זה יש מחיר שעשוי להיות תמיכה בדברים שישראל לא תוכל בעתיד להשלים אתם.

כבר עכשיו קיים חוסר הסכמה בין הממשל האמריקני לממשלת ישראל לגבי כינון שלב ב' שכולל שחרור חטופים תמורת סיום הלחימה כאשר לישראל אין תוכנית צבאית כיצד להביס את חמאס, ומי עשוי לשלוט בעזה ביום שאחרי.

בדומה למדינות מזרח אירופה ישראל צריכה להסתכל בחשש כלפי תוכנית טראמפ שלא מאפשרת לצד השני להביע את דעתו בנושא, והדברים נסגרים בחדרים סגורים (בניגוד לסגירת עסקה בה מקשיבים לעמדות שני הצדדים ולא עושים מהלכים חד-צדדיים) .

השיטה הזו של הנשיא טראמפ מסוכנת לישראל וכמו שכתב יענקלה רוטבליט "הגלגל מסתובב ,פעם למעלה ופעם למטה".