אתמול אחה"צ, כאשר יחד עם עוד כמה מאות נהגים עצבניים אחרים, הזדחלנו עקב בצד אגודל בפקק - שנגרם כרגיל על-ידי סקרנים שהאיטו - בדרך מנמל תעופה בן-גוריון לכיוון ת"א ועברה אותנו ביעף רכבת, עלתה בראשי המחשבה, אם לא היה עדיף שאשתמש בתחבורה ציבורית ובמקום להתעצבן על הכביש, הייתי מעיין בנחת בעיתוני, או אפילו כותב את הרשימה הזאת במחשב נייד. המחשבה הזאת חלפה לה ברגע שהשתחרר הפקק, אבל היא אינה חסרת-הגיון וככל שמחירי הדלק יאמירו והפקקים בכבישינו יתארכו, תיראה קוסמת יותר לי ולנהגים רבים, בתנאי כמובן - וזה תנאי הכרחי המחייב השקעה רבה - שהתחבורה הציבורית תהיה נגישה, מהירה ונוחה.

תחשבו על ה-shinkansen, ה-tgv, או על המערכת המשוכללת של קווי הרכבת התחתית החוצה כרכים ענקיים לרוחבם ולאורכם ומגיעה לכל פינה נידחת! המחיר לא מופיע בשיקוליי, כי השימוש בתחבורה ציבורית יעלה לנו בכל מקרה פחות מהחזקת רכב פרטי.

גם אלה שלא קוראים עיתונים, מאזינים לחדשות, אינם יכולים להתעלם מהעלייה החדה ללא תקדים של מחירי הנפט בשוק העולמי ובעקבותיהם, עליית מחירי הדלקים בארץ. עד 2003 עמד המחיר של חבית נפט גולמי בממוצע בסביבות ה-25 דולרים. בספטמבר אותה השנה החלו המחירים לנסוק. בשעת כתיבת שורות אלה הושג שיא נוסף, אבל כנראה לא האחרון במחירים: 138.83 דולרים לחבית!

פרשנים מייחסים עלייה תלולה זאת במחירי הנפט לשילוב של מספר גורמים:

l העלייה בביקוש הגלובלי לנפט, במיוחד בסין, בהודו וברזיל.

l השקעות של ספקולנטים בעקבות נפילת הדולר - ההופכת את הנפט לאמצעי גידור נגד האינפלציה.

l חששות מפגיעה בתפוקה במדינות עתירות נפט, כמו איראן, עיראק וניגריה, המגבירות את החשש, כי היצע הנפט לא יעמוד בביקוש. זה כולל השפעות בטווח הקצר, כמו שיגור טיל בצפון קוריאה, מלחמת לבנון השנייה, המתחים סביב פיתוח תוכניות הגרעין באיראן. לפני מספר ימים זינק למשל מחיר הנפט ב-10.75 דולרים, הזינוק היומי החד מעולם, בעקבות איומו של שר התחבורה, שאול מופז, לגבי הסיכוי לתקיפה ישראלית באיראן (אם זה לא היה עצוב כל-כך, היינו צריכים להשמין מגאווה. כמה משפטים מפי שר זוטר - שחולם להפוך לשר חשוב -  במדינה קטנטונת ששמה ישראל, מזעזעת את כלכלת כל העולם!)

l סירוב ארגון אופ"ק להגדיל את ההיצע, אולם יש גם סברה, כי שוק הנפט העולמי הגיע כבר לשיא תפוקתו. תפוקתה של רוסיה, יצרנית הנפט הגדולה בעולם, ירדה ברבעון הראשון של השנה. הידלדלות שדות הנפט של יצרניות נפט גדולות, דוגמת בריטניה, נורווגיה ומקסיקו, בעיות אספקה בניגריה וונצואלה, חיזקו את ההערכות כי מעתה תחל ירידה בתפוקה.

l התייקרות עלויות הפקתו. המפיקות עומדות בפני עלויות קידוח גבוהות יותר. כך למשל, עלות הפקת חבית נפט בקנדה, אשר נהנית מגידול בתפוקתה הודות להשקעות עצומות בדלק כבד, עולה כעת על 65 דולר.

l גם הזינוק במחירי המזון קשור למחסור במקורות האנרגיה. הוא נגרם בחלקו מהמעבר ליצור אתנול מתירס וכן מהתייקרות הדשנים והכימיקלים לתעשייה וחקלאות כתוצאה מעליית מחירי הנפט.

l קיימות תחזיות לפיהן במידה וההיצע לא יצליח לענות על הביקוש הגובר לנפט, צפויים המחירים להרקיע ל-200 דולרים לחבית עד סוף שנת 2009 ואולי אפילו מוקדם יותר.

בארץ נוהגים לשאול: האם זה טוב ליהודים, אבל אני מרחיק לכת ושואל האם זה טוב לאנושות?

j מחירי אנרגיה גבוהים הטומנים בחובם אפשרויות לרווחים גדולים, ימריצו יזמים לפעול במרץ רב יותר לייצור מנועים חסכוניים, למציאת תחליפי אנרגיה יעילים יותר, כמו מצברי חשמל, ממקורות מתחדשים, כמו השמש, הרוח, גלי-הים אנרגיה גיאותרמית (החום הפנימי של כדור הארץ) וכן ממקורות צמחיים/ביולוגים - מקורות שאינם גורמים לפליטת מזהמים. התהליך כולו יהיה לטובת הסביבה. יותר ויותר חוות-רוח עומדות בתחרות המחירים כנגד תחנות המונעות בדלק מחצבי, קולטי-שמש לייצור חשמל ולחימום מים משתפרים והולכים ובארצנו רווית השמש, היינו צריכים להיות חלוצי המגמה הזאת.

l פתרון הרה אסון יהווה החזרה לשימוש בפחם, הגורם לזיהום סביבתי כבד, כפי שנהגה חברת החשמל בישראל. היא אינה היחידה. הודו, סין, ארה"ב, נוהגות כמונו. הפחם זול מנפט. ב-2006 בנתה סין בממוצע כל שבוע שלש תחנות חשמל פחמיות, הודו וארה"ב אינן מפגרות אחריה בהרבה.

j גז טבעי הוא חלופה קלה וזולה, אבל אפשרות מציאותית יותר היא להקים כורים גרעיניים שאינם מזהמים את הסביבה ולא פולטים חומרים לאטמוספרה. עיקר הסיכון נובע מהאפשרות של תקלות, אבל הכורים גרעיניים הפעילים כיום הנם בין המתקנים הבטוחים ביותר שיוצרו על ידי האדם ואם יושקעו משאבים נוספים, ניתן להפכם לבטוחים עוד יותר. כבר כיום מספקים כורים גרעיניים כ-15% מצריכת החשמל העולמי.  

j החיפוש אחר מאגרים במעמקי האוקיאנוס יהפוך לכדאי מבחינה כלכלית. הפקת נפט מפצלי שמן (תערובת של נפט, חול ומים המופקת מחולות הזפת - tar sands - המצויים בכמויות עצומות בעיקר באלברטה שבקנדה ובוונצואלה) הייתה עד עתה יקרה ומסובכת, אבל ככל שמחיר הנפט יעלה, ההפקה תהיה כדאת יותר. מחיר חבית נפט שהופק מפצלים יהיה כ-40 דולרים. במחירי של היום, מחיר כזה יותיר רווח ענק למפיקות.

l הבעיה: מיצוי הנפט מפצלי שמן מתואר כ"אחת השיטות היותר מזהמות להפקת דלק, הפקה שבמהלכה נפלטים גזי חממה יותר מאשר בכל תהליך אחר". ממשלת אלברטה התחייבה לפתח תוכניות וטכנולוגיות חדשניות שיפחיתו את השפעת פליטת גזי החממה ופליטות אחרות ויפחיתו את צריכת המים והגז בתהליך הייצור.

 j מחיר חומרי הגלם ליצור פלסטיק הוכפלו בשנים אחרונות, מגמה שהופכת את תהליכי המחזור לכדאיים/כלכליים. יותר ויותר ספקיות פלסטיק משקיעות בטכנולוגיות איסוף ומחזור משופרות שמוזילות את המוצר.

l הצירוף של הזמינות היחסית של הנפט והקלות שבה ניתן היה לזקקו, יצרו בעבר עודפי אנרגיה. עודפים אלה אפשרו את התהוותו של אורח החיים המודרני, שבין מאפייניו, ניוד סחורות בעלות נמוכה, הקמת פרוורים עירוניים נרחבים, כבישים פקוקים ברכבים פרטיים והעסקת חלק קטן בלבד מכוח העבודה בייצור מזון עבור חלקה הארי של האוכלוסייה. כאמור לעיל, בעקבות שיא התפוקה והתייקרות עלויות הפקתה של כל חבית נפט, תצומצם כמות האנרגיה המופנית לתפעול מגזרים אחרים של הכלכלה.

j צרכנים רבים יגיבו לעלייה במחירי הדלק ברכישת מכוניות חסכוניות יותר, כמו ההיברידיות (אשר מחירן ירד בעקבות כך) ויעדיפו לבצע לפחות חלק מנסיעותיהם ברכבת, או תחבורה ציבורית אחרת, אבל בד בבד תחל גם הגירה בחזרה למרכזי הכרכים. כפי שכתבתי ברשימתי על התחממות כדור הארץ "תושבי הערים הגדולות ממעטים להשתמש ברכב פרטי, ערים מתפתחות לגובה ולא למרחב וטביעת הרגל הפחמנית שלהן קטנה יותר. אנשים רבים חיים בשטח קטן יחסית והצפיפות הזאת משמעותה ששרשרת האספקה קצרה יותר וגם דרכו של הצרכן אל מרכזי האספקה מתקצרת משמעותית". כל זה מתבטא בחיסכון בדלק.

באשר לי, אשלם בחריקת שיניים את מחיר הדלק המאמיר חדשות לבקרים   ואמשיך להפליג במרכבתי הממונעת, מתרווח בנחת במושב המרופד, נהנה מהקרירות הממוזגת ומאזין למוסיקה האהובה עליי בוקעת מרמקולי הסטריאו. אני סומך על הגאונות האנושית. המחירים הגבוהים של מוצרי האנרגיה ידרבנו אנשי-מדע, חוקרים, ממציאים, לפתח טכנולוגיות אשר יביאו לצמצום התלות בנפט מחד וחיפוש דרכים לניצול יעיל של האנרגיה באמצעות פיתוח טכנולוגיות לחיסכון מאידך ובסופו של דבר ימתנו ויצמצמו במידה ניכרת את עלות השימוש בהם - לא רק לטובת צרכנים מפונקים כמוני, אבל למען האנושות כולה ואיכות סביבתם של הדורות הבאים.