בעוד פחות מחודש אני שוב עולה על מדים, ויוצא לחודש מילואים. עד כאן שום דבר מפתיע, מלבד העובדה שאני חלק קטן מהאוכלוסייה שעדיין עושה מילואים, והרבה יחסית.

הפעם אני כותב את הרשומה הזו, מהעובדה שאני אשרת במקום מסויים ולא סימפטי, אותו החודש, אותו המקום, ואותם איומים על אף שמנסים להרדים אותנו שהיום המצב שונה בתכלית ובתקופה זו אנחנו קוצרים את הפירות של במלחמה הכושלת ההיא.

מה אומר לכם? הייתי שם בסיורים, שמעתי את אלה שיושבים שם בימים אלה והמציאות רחוקה ממה שמתואר, וזה בלשון המעטה על אף השקט לכאורה ששורר בגבול הצפון לכל אורכו. ועל מה ולמה החלטתי לכתוב על נושא בנאלי ושגרתי לכאורה שכזה?

כי על אף הפרסומים שמתפרסמים בימים האחרונים, נראה לי ששולחיי -  אלה שיושבים בארמון השן בירושלים או אקירוב, אתם תחליטו, כנראה לא יעמדו מאחוריי ולא יעשו דבר עם חלילה יקרה לי או למישהו מחבריי לגדוד במהלך שירותנו זה.

לפחות אשאיר אחריי משהו כתוב, כי סביר להניח שאם חלילה יקרה משהו אף אחד לא ימהר וכנראה לא יטרח להשיב אותי הביתה אם בחיים ואם בארון.

בימים אלה מתנהלת מלחמה בין משרד ראש הממשלה ולבין משרד הבטחון, אולמרט רוצה לצאת למבצע ואולי בכל לדחות את כל העיסוקים בפרשיותיו, הלוא מי יעז לצאת כנגדו תוך כדי מהלך קרקעי בעזה שיהיה כנראה מסובך ויעלה מחיר יקר בנפש.

מאידך במשרד הבטחון יושב לו ברק הזחוח, שההיסטוריה שלו רצופה בהפקרת חיילים, התחיל באותו אסון בצאלים בו חייל סיירת מטכ"ל דימם למוות והוא לא טרח לפנותו לביה"ח, בתחילה הוא הכחיש וטען שלא היה במקום ורק אחרי כן הודה שמסוקו לא בנוי לפנות פצועים, המשיך בהפקרתו של החייל מדחת יוסוף ז"ל בקבר יוסף בפאתי שכם שם החייל דימם למוות וברק משיקוליו התמהמה בשליחת חילוץ מחשש למה שעלול להתרחש עקב הכניסה למתחם הקבר. 

גולת הכותרת היא חטיפת שלושת החיילים בהר דב שלא זכו לשום תגובה מצידו מלבד הפצצה של מכ"ם לא מאויש בהר הלבנון ומטס דוואין מעל ביתו של אסד בסוריה, שלושת החיילים חזרו בארונות כעבור מספר שנים כאשר אריק שרון כבר היה ראש הממשלה, ניתן לומר בוודאות שאי עשייתו של ברק במקרה הר דב הוא המהלך שזרע את החטיפה כעבור 6 שנים בנ.ד. 105 בגיזרת זרעית שהובילה למלחמה הכושלת בהנהגתו של אולמרט ופרץ.

כאשר שני האדונים האלה, הם אלה שמשלחים אותי לפעילות צבאית כזו או אחרת, אז אני מודאג, ודי חסר מנוחה ובעיקר חסר שקט לחיי ולחיי חיילי, ותאמינו לי זה לא מצב אידאלי לצאת לפעילות כאשר אתה יודע שאין לך גב ואין לך בטחונות וערובות ששולחיך יעשו כל דבר ע"מ להשיבך הביתה.

כאשר אני רואה איך הממשלה ממהרת לקבל את תנאיו של נסראללה רק כדי להציג הצלחה כלשהיא, שבאה כמובן ע"ח חייל אחר שכבר מופקר יותר מעשר שנים, כאשר אני רואה איך ברק לוחץ על התהדייה ומוכן להפקיר את גלעד שליט רק כדי להוכיח שהוא מביא שקט לשדרות ועוטף עזה אז אני יותר ממודאג.