בתור פרנקופון ופרנקופיל, נבחרת צרפת בכדורגל זה התחום היחיד בחיי שבו אני מרשה לעצמי נאמנות כפולה: לישראל ולארץ הגאלים. ברם, ממילא נבחרת ישראל כמעט ולא עולה לטורנירים חשובים, אז אין לי יותר מדיי הזדמנויות לעמת בין נטיות לבי : ב-1970 טרם נולדתי.

לקראת היורו הנוכחי, הכנתי את עצמי פסיכולוגית היטב-היטב לאפשרות של כישלון מהדהד, בעיקר בשל פרישתו של המלך זידאן מצד אחד ומצד שני, בשל תצוגותיה המביכות של הנבחרת בארבע השנים תחת הנהגתו של המאמן הלאומי ריימונד דומנק - למעט שלבי הנוק-אאוט במונדיאל הקודם, שבהם השתלט המלך על הנבחרת והוליך כמעט לבד את הכחולים עד לשלב שבו הפיוז קפץ ומטראצי חטף נגיחה שתיזכר כנראה עוד שנים רבות. צרפת גם איבדה את הגביע בינתיים, ביי-דה-וויי.

♦ כנסו לפינת יורו 2008 בפרשן

המוזר בכל הסיפור הזה הוא, שקברניטי ההתאחדות לכדורגל הצרפתית, אנשים רציניים ומעמיקים בד"כ, סירבו לראות בעיניהם שהמלך הוא עירום ולהכיר בעובדה, שדור השחקנים הנוכחי גמר את הסוס עוד ביורו הקודם; ההבלחה של המונדיאל הייתה אכן הבלחה, התגנבות-יחידים של זידאן כאמור, שבא לתת הופעה שלא תישכח ולדהור סופית לבדו אל החשיכה. וכך אכן קרה.

בשל אי-נעימות לא מובנת כלפי דומנק -מה, לפטר אותו אחרי סגנות המונדיאל?!- החתימו את חובב אמרות השפר והרמיזות המטופשות (היום במסיבת העיתונאים הראשונה לאחר הביזיון : "לא כישלון, אכזבה"... טמבל), תולעת הספרים והמחזות הקלאסיים, לעוד שנתיים תמימות עם אופציה להארכה, למרות הצטברות הראיות הפסימיות והדיווחים על היחסים המעורערים בין המאמן לשחקניו ובין השחקנים לבין עצמם. עוד הבוקר הכחיש שחקן ההגנה של מנצ'סטר יונייטד, פטריס אברה, את הטענות וסיפר על "אווירה יותר מדיי טובה" בחדר ההלבשה. נראה כמה זמן תחזיק הגרסה הזו, עד שיצוף גם הדרעאק הבלתי-נמנע.

אז מה קיבלנו ביורו? קיבלנו הרכב זקן וכבד, שחקנים שלא ידעו להודות בסיומה של הקריירה הבינלאומית שלהם ובחוסר יכולתם להתמודד פיסית עם יריביהם. טוראם, מקאללה, אפילו הנרי - כולם הרבה-הרבה מעבר לשיאם. אנלקה הוא התמיהה הגדולה ביותר של האלף בכל הקשור בבחירת שחקנים לנבחרתם הלאומית. אם זה חלוץ פותח בנבחרת צרפת (מאמן הנבחרת הלאומית מכונה בצרפת "הבוחר"), בזמן שטרזגה וסיסה מסתלבטים בים, אז גם אני יכול לאמן את "הכחולים"...

מעבר חטוף על עיתוני הספורט המובילים במדינה, מראה שאמנם קיימת אכזבה, אך בשום אופן לא הפתעה. "כרוניקה של מוות ידוע מראש" קוראים לזה. מתאכזבים מזה שידעו שעומדים להתאכזב. ומצורת המשחק המביכה. ולאו דווקא מההדחה.

כעת, השאלה היא מה צופן העתיד ? במדינה שבה מתייחסים לכדורגל כמו למדע מדוייק, מאתרים כישרונות צעירים מגיל אפס ומכינים אותם במשך שנים בפנימיות מובילות בתחום ובעלות של מיליוני יורו (הלוואי עלינו !), משתדלים מאוד לצמצם את הסיכוי לבושות כאלה. ואכן - אין סיבה, לכאורה : בנבחרות הצעירות, צרפת מתמודדת כבר שנים על כל התארים וגם זוכה לא מעט.

גם היום, למרות פרישתו של זידאן, יש מספיק כישרונות ראויים ברחבי צרפת ובקולוניות לשעבר, שחקנים טכניים וחזקים מאוד פיסית ומנטלית, שעם טיפול נכון 'וספיגה' נכונה בבוגרת, יכולים למנוע את 'היובש' שמאפיין נבחרות רבות אחרי שדור מוכשר פורש.

נבחרת שתתבסס על השוערים פריי או רמה, על המגינים מקסס, אבידל, אברה וקלר, על הקשרים דיארה, גובו, נאסרי וריברי ועל החלוצים בנזמה וסיסה - יש לה עתיד ואפילו עתיד ורוד. אלא שקודם צריך להוציא את רובם מהבית...

Allez les bleus !

(בתמונה:ריימונד דומנק מאמנה של נבחרת צרפת)