מס' צפיות - 610
דירוג ממוצע -
המשך הסיפור שלי... מקווה שתאהבו
מאת: הדר 19/06/08 (00:13)

"אומנות סובבת עולם" לכל הציירים, פסלים, המוכשרים... אנו קוראים לכם!!! יש לנו פרויקט ייחודי עבורכם פרטים במקום... הכרזה הזו משכה הרבה בני נוער אל מרכז האמנים, מי שהגיע קיבל פרטים מלהיבים על הפרויקט ועל התחרות.

 

בדף צבעוני ומושקע. מקושט עם תצלומים של אנשי עסקים חבוקים התנוססו המילים: נערים ונערות בגילאי 16-18 מוזמנים להיבחן ולהציג את כישורם בתחומים הבאים: פיסול, ציור או רישום,. בין המוכשרים תיבחר קבוצה של כ 50 ברי מזל שתשתתף בפרויקט "אומנות סובבת עולם" שבמסגרתה הם יטיילו בעולם יציגו את פרי כפם וגם ירחיבו את ידיעותיהם בתחומים האהובים עליהם.

 

משך הפרויקט: שנה. התשלום: 1000ש"ח בלבד לכל השנה [המימון בחסות המשקיע באומנות והאמן הדגול, היהודי הידוע - פרדק]. בנוסף הזוכה המאושר יזכה במלגת לימודים יוקרתית בניו יורק בבית הספר לאומניות ובשכר דירה למשך הלימודים. זה לא הכל הזוכה יזכה גם ב10,000 ש"ח לעצמו.... חלומי?! אם יש לכם כישרון אומנותי הירשמו עכשיו, ואלי תהיו הזוכים... "מה ת'עושה?" נער עם כובע גרב וג'ינס שמוט שאל אותו. כשראה בידו את אותו דף צבעוני. "מה נרא'לך שאני עושה? נרשם לדבר הזה..." נער גבוה נעץ בו מבט מלגלג.

 

היתה לו חולצת פסים ירוקה וג'ינס שמוט גם לו. בכל צעד שעשה היתה תנועה מוחצנת שאומרת 'אני פה' אי אשפר להתווכח... זה כפיר. הנער שכל העיר מכירה. כולם הסתכלו עליו עוזב את מרכז האומניות, אפילו המזכירה העיפה מבט מבין משקפי הזגוגית שלה. "לולו, מה ת'עושה? אתה?? מצייר?? מה נהיית לי צייר?" הנער שלח בו מבט המום וסידר את שרשרת הדסקית שלו. "תרגיע בן-בן.. לא הפכתי לוירידו שמצייר!!בקטנה אני מקשקש משהו, זוכה בפרס, טס לחו"ל, עושה חיים וחוזר... מה רע?" כפיר חייך חיוך מרוצה והמשיך ללכת. "אהה הבנתי" השיב לו בן והשפיל את מבטו.

 

"אפשר גם עלון כזה, בבקשה?" ילדה בחצאית וגומות חן שאלה את ה מזכירה. "כמובן חמודה..." הסתכלה בה המזכירה "הנה" היא הושיטה לה דף צבעוני ומרהיב. " תוכלי לומר לי אם נרשמו כבר הרבה אנשים?" היא שאלה במבט שואל והעיפה ברכות את השיער אל מאחורי האוזן. "המון..." השיב לה המזכירה בחיוך "אני מקווה שאצליח" היא אמרה ופלטה אנחה. "בהצלחה.."

 

המזכירה אמרה לה בעודה מתרחקת "תודה רבה לך" החזירה לה הנערה בחיוך ועיניים קורנת. "כמה זמן זה לוקח לך?!" נערה אחרת עצבנית יותר השפריצה עליה שטף מילים. "סליחה שחיכית, פשוט המזכירה היתה נחמדה ודיברנו קצת ו..."היא החזירה לה במבט מתנצל. "נגה את והנימוס השטותי שלך.מתי תלמדי?

 

 נכנסים,לוקחים,הולכים..." היא החזירה לה. "סליחה, באמת לא התכוונתי לגרום לך לחכות. תודה שבאת איתי יעל." נגה השיבה לה בחיוך. יעל שלחה לנגה מבט לא ברור ושניהם התרחקו מהמקום. "אז מה נגה?!"שאלה דנה הילדה הכי עוקצנית בשכבה כשעל פניה מרוח חיוך שובבי עם קמצוץ של לעג. "הולכת להיות לנו סלבריטי בשכבה?, אופס צייר הוא לא סלבריטי הוא סתם קבצן עלוב..."

 

היא אמרה וחבורת בנות קופצניות שאגו מצחוק. "אני דווקא מאמינה שאני כן יכולה להצליח" נגה החזירה לה מבט עצוב תוך שהיא משחקת באצבעותיה בחוסר ביטחון. דנה ירתה אליה מבט מרחם שילבה את ידה ופלטה "זה לא יפה להעליב נפש פצועה של אמן, הנה נגה יש לי שקל וחצי...תחסכי ..."

 

היא חייכה חיוך מנצח ויצאה מהכיתה. אחריה הזדנבו חבורת ה'מלוות' שלה, מצחקקות למשמע קול הבדיחות חסרות המשמעות של דנה. נגה השפילה את מבטה, החלה מתקדמת לכיוון כיתת המדעים ופתאום היא נתקלה במדרגה ונפלה. דנה שלחה בה מבט מהיר ומרוצה. "נגה מתחילה את דרכה...את דרך הנפילה שלה..." היא ירקה לעבר נגה קומץ מילים צורב וחייכה חיוך מרושע, חבורת הפמליה שלה ליוותה אותה עושה לה קולות רקע של צחקוק.

 

"את פשוט סמרטוט" יעל גערה בנגה אחרי שחבורת המצחקקות התרחקה מהם. "אני מאמינה שאם אדם עושה לך רעה, עליך להראות לו טובה. ואז הוא ילמד, הלקח הכי טוב יהיה שהיא תבין את הטעות שלה בעצמה." נגה החזירה לה כשהיא מטפסת במדרגות בהתנדנדות, מהכאב לאחר הנפילה. "את תחכי הרבה כדי לראות את זה..." היא אמרה לנגה במבט מיואש. כפיר נכנס למקיף "השלום". יורה מבטים מרוצים לכל עבר.

 

הולך בצעדים מחושבים כמו של דוגמן בתצוגה מפוארת, מקפיד להסתכל על כולם ולוודא שכולם מסתכלים עליו. מחייך וקורץ לבנות, מחלק את תשומת הלב שלו בקפידה, מוודא שלרגע לא יהיה לו משעמם. בן-בן הזדנב אחריו זורק מדי פעם שלום לעוברים. "היי כפיר.." זינקה על כתפיו המנופחות בחורה צעירה בעלת שיער גולש וג'ינס צמוד. "ממצב נוני?" כפיר חייך לעברה. "מעולה מאמי, מה שמעתי? נרשמת לתחרות של החננות?" היא הניפה את שערה לצד השני ופוצצה בלון ורוד ומתוק של מסטיק.

 

"גם כן את...." הוא נעץ בה מבט חודר. "את יודעת..גם 'קינגים' צריכים מזומנים" הוא שלח לה מבט מזלזל וסידר את שערו. "את מרוויח מזה?! יפה לך...." היא קשרה את הוואנס והעיפה מבט בחבורה של בנות שהתקרבה אליהם. "כפיר..... איפה אתה? לא רואים אותך..." אמרה אחת הבנות כשהגיעו. "התגעגענו..." הוסיפה אחרת בחצאית קצרה, שהיא ניסתה להוריד שוב ושוב אך ללא הצלחה. "כן?" שאל כפיר מבט מרוצה וחייך חיוך מנצח.

 

הוא הרגיש מלך שמדבר עם נתיניו. יום שני הגיע. היום הראשון של המיונים לתחרות. המוני בני נוער התקבצו בכניסה להיכל האמנים. חלק מהם מנצלים את הדקות האחרונות להכנות,היו כאלה ששמעו שירים באייפוד, אחרים מדברים בינם לבין עצמם מנסים להירגע מעצם המעמד, הם הולכים להיפגש עם האמן היהודי המפורסם פרדק, שיצירותיו מוצגות בגאווה בכל המוזיאונים המפורסמים בעולם.

 

עליו אמרו בזמנו כל העיתונים שהוא גילוי באומנות,"משהו נדיר ומיוחד" כתבו עליו, הוא היה מודל לחיקוי של רוב המתמודדים . הוא זה שיקבע אם לאשר את כניסתם לפרויקט החלומי הזה. הם ידעו שיהיו רק 50 מאושרים ושכל אחד הוא מתמודד, אין מקום למתיקות. עושים מה שצריך כדי לנצח. נותנים את כל מה שיש... ובתוך כל ההמולה היא מתרוצצת, מברכת את כולם. "בהצלחה" היא אומרת בחיוך מתוק. "אלה הכי מסוכנים..." אמר אחר לחברו כשראה את נגה מסתובבת.

 

"כן, הם נחמדים אליך בהתחלה ובלי שתרגיש תוקעים לך סכין בגב...." סינן השני ברוגז. "בהצ.." "וואוווו..." "אך....." "אנ......אני ממש מצטערת" "תגידי לי איפה למדת ללכת? בקרקס?" "אני מצטערת...לא ראיתי אותך..." "איך אפשר לא לראות אותו? מה יש לך, את עיוורת או משהו?" "חמודה קוראים לך... תחרות הלוזרים או משהו..." "בהצלחה היא אומרת לי... אני מאחל לך להצליח לא להיתקע בעמוד..." "אמ סלי,סליחה אני פשוט הסתובבתי ונפלתי... אני ממש מצטערת.."

 

המפגש היה כואב, כשהיא מנסה לעבור ליעל, נגה מועדת ונופלת ומפילה בדרך את כפיר. כפיר, המלך נפל.... איך היא מעיזה? החצופה הזאת?! לפזז לה ולהפיל אותו? כפיר הרגיש קריסה של האגו הנפוח שלו ומיד דקר אותה במילים דרוכות ומוכנות. נופר שהרגישה שמלכה נפגע יצאה מיד לעזרתו ועשתה לנגה מקלחת של מילים, תוך שהיא מביטה בה מלמעלה במבט עליון, מסלסלת את שערה הבהיר, ונועצת בה מבט מזלזל. כפיר סידר את חולצתו, בדק שהג'ינס יושב בדיוק בקו מתאים, ושהאולסטאר לא איבדו מזוהרם.

 

היא ניסתה להתנצל, אך זה היה חסר סיכוי. מכל התנצלות היא הוסיפה עוד לתחושת העליונות של חבורת 'המושלמים' של מקיף "השלום". היא חייכה חיוך מתנצל והתרחקה משם. הוא מצידו הרגיש שהכופרת נענשה והעבודה נעשתה. הוא שלח מבט חמים לנופר שביצעה את יעודה בשמירה על כבודו של כפיר- ה'קינג' של מקיף ה"שלום".

הכותב הוא תלמידת כיתה י"א (כמעט) שחולמת (כמו כולם) לשנות את העולם...

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 2 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
האורך "יהרוג" אותך
ענן בשלכת 21.06.08 (09:34)
2.
ואני דווקא ניסתי לקצר....
הדר 16.07.08 (19:39)