1) היורו:

צרפת-איטליה:

המשחק החל בהתלהבות גדולה של הצרפתים, ששיחקה מהר ועם המון אנרגיות בחלק הקדמי (הנרי וריברי, שפתח מצוין). ואז זה הגיע: ריברי סיים את המשחק, ואולי זאת הנקודה שגרמה לצרפתים גם לאבד את היורו. איטליה, שפתחה במשחק המבוסס על מתפרצות לטוני, החלה לשלוט במשחק, לצאת קדימה ולייצר מצבים. מסירה גדולה (של פירלו הפשוט מדהים, אם אני לא טועה) לטוני - פנדל. אחרי שאיטליה לא ניצלה את המומנטום כדי לגמור את המשחק צרפת חזרה לשלוט - עד שהגיע הגול השני, המקרי, של דה רוסי שגמר את הסיפור, והפך את כל ההמשך לגארבג' טיים.

♦ כנסו לפינת יורו 2008 בפרשן

כמה נקודות:

1) פירלו - שחקן ענק. פירלו היה גדול אתמול, והראה שהחוכמה של מנהיג אמיתי היא לא סתם לשחק טוב - אלא לעשות את זה ברגעים מלחיצים ומכריעים. עד שהוחלף הוא ניהל את כל המשחק של איטליה באמצע, הוא דחף את ההתקפות קדימה, הוא הכניס כדורים גדולים לרחבה (לטוני), כבש פנדל, יצר שליטה מאורגנת ועשה מה שרצה על המגרש. לצרפת לא היה כזה, עושה משחק באמצע, כמו שלרוב הנבחרות כבר אין קלאסי כזה - אבל לאיטליה יש.

זה לא שאי אפשר להסתדר בלי כזה, אפשר לחפות על זה - אבל קבוצה או נבחרת שיש לה את זה מרוויחה בגדול, מנהיג אמיתי. לצרפת לא היה מי שייקח מנהיגות וירים אותה מהקרשים אחרי פיגור, אדום ופציעה של אחד הכוכבים המרכזיים. אחרי פתיחה חזקה מאוד של אגף שמאל הצרפתי לא היה מי שייכנס לנעליים של ריברי. לאיטליה יש מרכז שדה מדהים - והיא ניצלה אותו כדי לנצח ברגע החשוב, מתוך ידיעה שאם אין ניצחון - זה כשלון אדיר.

2) מזל - לפעמים צריך גם מזל. איטליה ממש לא הרשימה אתמול, להוציא 20 דקות באמצע המחצית הראשונה. שאר הזמן היא ירדה לבונקר המבוסס על שליחות כדורים לטוני, כשקסאנו על תקן "המתווך". איטליה לא הצליחה להגיע לשיאה כבר מהרגע הראשון, ושני שהערים באו אתמול עם לא מעט מזל. בראשון הייתה מסירה גדולה, אבל איטליה נעזרה בהרחקת אבידל וכבשה מפנדל. השני הגיע מבעיטה מרחוק, משום מקום, והכדור הגיע לרשת משינוי כיוון, בגלל נגיעה של שחקן צרפתי. זה מזל אמיתי.

אני לא חושב שהכל "מזל". לגרנט יש אופי (חוץ משלבים הקריטיים, אז הוא הופך ללוזר), לא מזל, אבל איטליה נעזרה גם בהולנד, גם בגולים שמבוססים על מזל. הפציעה של ריברי? גם זה מזל. כל עוד לא משחקים על זה - המזל יכול להיות עזרה לא רעה בכלל.

3) עמידה בלחץ - דומאנק היה כ"כ לחוץ עד שהוא התעסק במלחמות פסיכולוגיות הקשורות למשחק השני במקום להתעסק בקבוצתו. הנבחרת שלו איבדה שחקן חשוב, ואין ספק שאיתו היא הייתה מגיעה להרבה יותר מצבים והיינו מקבלים תוצרת מיותר משחקן וחצי (בנזמה וקצת הנרי), אבל גם איתו היא לא הרשימה בטורניר. הוא פישל ולכן הוא לא יישאר.

בכל מקרה, צריכים הרבה קור רוח כדי לעמוד בלחץ - ולאיטליה יש את זה - ואיך לא יהיה לה עם שחקנים כמו פירלו ובופון, וכ"כ הרבה ניסיון. אומנם גם לצרפת יש לא מעט שחקנים מבוגרים, אבל היא לא ידעה לעמוד בלחץ. גם בגמר המונדיאל שתי הנבחרות היו צריכות לעמוד בלחץ - אבל אז זה היה כ"כ שונה. אז מי שניצחה זכתה בהישג ענק, פה מי שנשאר בחוץ זה מבחינתו כישלון ענק. 

4) מרכז שדה - בעניין הזה איטליה היא המעניינת. לאיטליה יש מרכז שדה של מילאן, חזק ודומיננטי מאוד. גם אתמול היא הייתה עדיפה בחלק הזה, ולמרות שליטה של צרפת ברוב הזמן המשחק שלה היה מבוסס כולו על החלוצים. לעומת זאת, איטליה שיחקה על פירלו, ושני השערים באו משחקני מרכז מגרש - הוא ודה רוסי. דווקא גטוסו היה חלש ולא הצליח להיות בולט ומשמעותי כמו במשחק מול הולנד, למשל, שדווקא שם הוא עשה עבודה יפה, וההתפרקות לא הייתה בגללו.

ראינו את גאטוסו משחק יותר מדי באגף ולא במרכז, אומנם תמיד הוא משחק חצי באגף, אבל הכוח שלו הוא באמצע, על העיגול, בזכות הכוח שלו, אבל אתמול הוא נעלם ממרכז השדה. בכל מקרה, גם בלעדיו איטליה יצרה שם יתרון בולט, בזכות השניים האחרים, וגם בגלל שהתקפית אף פעם גאטוסו לא ממש מציאה, ולא אמור להיות ככה. לכן, גם במשחק לא משהו שלו, גם לא הייתה לו יותר מדי עבודה, כי מרכז השדה של צרפת לא סיכן בכלל. 

5) מעורבות של שחקנים - בנבחרת הצרפתית רק בנזמה והנרי (בחלק הראשון) תרמו למשחק ההתקפה. בנזמה היה מצוין לא היסס לבעוט לשער, וכשלידו כמעט אף אחד לא עשה את זה צרפת הייתה חייבת את זה. יש לו יכולת בעיטה והבעיטות שלו היה מסוכנות מאוד, אבל צרפת הייתה חייבת הרבה יותר.

לעומת זאת, איטליה עשתה הכל עם הרבה משמעת וקבוצתיות - תקפה עם הרבה שחקנים שאיימו על השער, אם זה פירלו, אם זה קסאנו שעם הזמן השתפר אחרי משחק חלש במחצית הראשונה, אם זה טוני. זאת גם הסיבה שאיטליה, למרות שצרפת שלטה בכדור, הגיעה ליותר מצבים בבירור - היו הרבה מאוד אופציות שיכולות לסכן את השער ואיטליה קיבלה הרבה מאוד מצבים נייחים בגלל העוצמה של טוני שגורמת לבלמים לעשות עליו הרבה מאוד עבירות, מתוך ידיעה למה הוא מסוגל.

אצל צרפת, ברגע שריברי היה בחוץ לא היה מי שיכניס כדורים להנרי, ובנזמה, שהיה מצוין כאמור, ייצר מצבים בגלל הכדרור והיכולת לייצר לעצמו מצבים, ולכן היה איום על השער. אין שום משמעות לשליטה בכדור כל עוד אין תכליתיות ואין מי שייצר מצבים באופן קבוע. לאיטליה הייתה את היכולת לתקוף חזק ולנצל את המומנטום במשך כ-20 דקות, לשנות את כיוון המשחק, לעלות ליתרון מול 10 שחקנים. היא הצליחה בזמן קצר להוציא כמעט את המקסימום וככה איפשרה לעצמה לחזור לסורה בהמשך. לצרפת לא היה את זה, את היכולת לתקוף ולתקוף עד שזה יגיע, וגם התקשתה להגיע למצבי הבקעה שגם יכניסו ביטחון. 

6) קרב החלוצים - שתי הנבחרות התבססו על החלוץ המרכזי. צרפת חיפשה כל הזמן לתת כדורים להנרי. נקודה שצרפת יכלה לנצל ולא עשתה זאת היא הפריצה המצוינת שיש להנרי לתוך הרחבה, אבל בפועל הנרי היה מסוכן רק במחצית הראשונה. לצרפת יש שני חלוצים שמוסגלים לייצר לעצמם מצבים ולכן הם הצליחו קצת לבעוט לשער, אבל לא קיבלו תמיכה. מנגד, טוני לא אמור לייצר לעצמו מצבים. איטליה שיחקה על המון כדורים עליו, ועושה רושם שהכוח שלו טוני הוא באיום, במה שהוא מסוגל ופחות מה שהוא עושה שפועל בטורניר.

בפועל האו הגיע לעשרות מצבים, אבל משום מה הסיומת פשוט לא טובה. הוא מאיים, הוא חזק וגבוה ויש לו המון עוצמה (מה שגורם לסחיטת עבירות ולמצבים נייחים, ולאיטליה יש מי שיבעט את הכדורים האלה), אבל לא מצליח לשים את הרגל האחרונה. ועדיין, גם ככה התרומה שלו לאיטליה עצומה - גם בלי לכבוש בינתיים הוא גם מוציא כמו שאמרתי עבירות מסוכנות, הוא גם בחט אתמול פנדל, והוא גם קלף מאיים על כל הגנה. העונה הגדולה שלו עומדת לזכותו. אין מה לדאוג, אם איטליה תגיע עד הסוף - בסוף גם הגולים יגיעו.

כמה נקודות קטנות:

קסאנו. שחקן מעניין מאוד, ואחרי בעיות מחוץ למגרש לאורך הקריירה הוא נתן עונה גדולה - והעונה הבאה תהיה עונת המבחן שלו, האם הוא יידע לשמור על המשכיות ולהסתדר גם בקבוצה גדולה יותר. כבר עכשיו המבחן מתחיל. אתמול הוא קיבל הזדמנות מצוינת. לדעי הוא היה צריך סלכן את השער יותר ולנסות לכבוש גם בעצמו ולא רק לתת כדורים לטוני,אבל עם הזמן הוא השתפר. הוא ניצל את המהירות שלו, ולמרות שפיזית הוא חלש, הוא לא פחד פעם אחרי פעם להיכנס לאמצע.

כאמור, הוא מתווך - איטליה הרי לא מבוססת על אגפים התקפיים, והמעבר שלו לאגף שמאל הוסיף המון לאגף שמאל של איטליה (שעד עכשיו בטורניר מצוין, עברו אצלו שחקנים, זאמברוטה, גרוסו, שמצוין עד עכשיו בטורניר, ובקישור דל פיירו וקסאנו, וכל מי שמשחק שם מצטרף מצוין קדימה ועושה את העבודה), כי גאטוסו, ששיחק שמאלה, לא יכול ממש לתרום להתקפה. הוא הצליח לקבל כדורים מהקישור ולהעביר אותו לטוני.

טוני הוא הקלף המרכזי של איטליה ויהיה חשוב עוד יותר ברבע הגמר, בגלל החיסרון של פירלו - ובהחלט הוא אחד משחקני המפתח, ומול ספרד, בלי גאטוסו ופירלו, טני ודה רוסי יהיו קריטיים לאיטליה. דה רוסי אולי לא יהיה לבד, אבל יהיה חייב לחפות על החיסרון של השניים שהזכרתי. מול ספרד יהיה מעניין: בניגוד לבד"כ, איטליה תגיע מול נבחרת עם מרכז שדה עדיף - לספרד יש המון טכניקה שם, ואיטליה חסרה בשניים החשובים שלה שם. ספרד נראית מצוין, איטליה ביכולת הזאת לא תעבור אותה.

לדעתי איטליה צריכה להתרכז בהגנה ולנסות לעקוץ, בגלל ההתקפה המדהימה של ספרד, בעיקר וייה. איטליה צריכה לשחק ביעילות, ולשחק על מתפרצות ופחות על שליטה בכדור, כי כרגע ספרד עדיפה - וכשהכל מוכרע במשחק אחד הכל יהיה פתוח, כשצריך לזכור שהניסיון אצל איטליה. היא צריכה לשחק על משחק מאוד קבוצתי, ממושמע וחכם - וזה ייתן לה את הניצחון. לגבי טוני, הוא מסוכן מאוד ולא מפסיק לאיים - עכשיו הגיע הזמן שגם הגול יגיע. והוא צריך להגיע, זה לוקה טוני.

עכשיו לנקודה החשובה:

היורו עומד בצומת. מצד אחד, ספרד, פורטוגל והולנד, שעד עכשיו הטובות בטורניר, נבחרות עם טכניקה והתקפה מצוינת, עם כוכבים גדולים ונוצצים, אבל לא נבחרות יעילות, נבחרות שלא זכו כמעט בתארים עד היום, ולגבי הולנד וספרד מדובר בלוזריות ברגעים החשובים. מצד שני, נבחרות עם עבר גדול, יעילות, נבחרות שלאורך השנים היו יותר נבחרות של מאמן. נבחרות שעד כה היו גרועות, חסרות מחץ, שבקושי עלו לרבע הגמר. מדובר בגרמניה ואיטליה.

אז מה יכריע את הטורניר:

האם האטרקטיביות והנבחרות עם המומנטום, עם היצירתיות, או אלה שברגעים החשובים יש לה בדיוק מה שצריך - ניסיון, קשיחות, טקטיקה, יעילות ומרכז שדה - שתי נבחרות קבוצתיות בלי כוכב נוצץ ואטרקטיבי, אך מנגד עם פליימייקר קלאסי, בגרמניה באלאק, באיטליה פירלו, שחקנים של עבודה קשה ובעיטות מרחוק, אבל משחק מסודר ולא כדי להלהיב את הקהל. שניים מתוך ארבעת רבעי הגמרים אמורים להוציא את האלופה הבאה - גרמניה נגד פורטוגל וספרד נגד איטליה.

מה הכיוון? איזה סגנון ייקח? היורו מגיע רק פעם בארבע השניים, ועכשיו הזמן לבחון לאן הכיוון. בשני הטורנירים הגדולים האחרונים נבחרות הגנתיות מאוד זכו - מה יהיה הפעם? בסופו של דבר, שלב הבתים נגמר והכל נפתח מחדש, ולכן כמעט ואין משמעות ליכולת הבינונית של גרמניה ואיטליה, ודווקא הולנד וספרד במבחן לרדת לקרקע אחרי תבוסות גדולות ויכולת אדירה  - האם הם יידעו לנצח גם 1-0 קטן? יהיה מעניין.

2) ברקוביץ' - לא נמאס מהפרשה הזאת? ברקוביץ', ברקוביץ', ברקוביץ'.

קודם כל, לא משנה באיזה תפקיד - ברקו תמיד יוסיף המון צבע לכדורגל שלנו, ועם הניסיון שיש לו בכדורגל אנחנו צריכים אותו בכדורגל שלנו.

לא כל שחקן גדול הופך למאמן גדול. תשאלו את אלי אוחנה, מלמיליאן, לותר מתיאוס ושפיגלר. יש כאלה שאין לה את זה באופי. ובכל זאת, צריך להתחיל מאיפשהו - ועם העבר שלו כשחקן לברקוביץ' יש פלוס גדול בכל מקרה על כל מאמן מתחיל. אז בסדר, אין לו שום ניסיון באימון - אז למה שלא יתחיל עם נבחרת הנערים? שם מתחילים. הוא מכיר את הראש של שחקן, הוא צעיר וכובש ויכול להתחבר אל השחקנים. אם הוא יהיה רציני לאט לאט אולי הוא יהפוך למאמן טוב.

 ברקוביץ' - לא כל שחקן גדול הופך למאמן גדול

למה לפסול אותו? למה שלא יתרום לשחקנים צעירים שנמצאים בשלב קריטי בהתפתחות עם ההבנה שלו? אז מה אם האישיות שלו בעייתית? ההורים שלהם צריכים לחנך אותם, לא הוא. הוא בטח עדיף על מאמן שלא היה שחקן, או על מאמן מנוסה שרחוק מדי מהגיל של השחקנים.

דבר אחד בטוח: כל מקום שברקוביץ' יהיה בו - תמיד יהיה רעש סביבו. זה הבנאדם. אבל תרשו לי להמר שאם הוא יהפוך למאמן - גם הוא יושפע מהדיפלומטיות, מהקלישאות. כשהוא יהיה תחת בעלים דומיננטי וכשהוא צריך להיות דוגמא לשחקנים הוא יבין שהוא לא יוכל להגיד מה שהוא רוצה. הוא תמיד יוסיף צבע ועניין, אבל לדעתי כמאמן ברקו יהפוך למחושב הרבה יותר.

3) לוזון הראשון

קודם כל, לגבי ההצעה ההזויה שעלתה בהתאחדות על הורדת נקודות לקבוצות צמרת על כל העבודה הקשה שלהן אין ממש מה להתייחס. זאת בדיחה. אתייחס להצעה הפשוטה יותר, המעבר ל-18 קבוצות:

אני נגד. קודם כל, זה יגרום לפערים גדולים מדי בין הקבוצות. לבית"ר יש 80 מיליון שקל, לקבוצות התחתית תקציב עלוב וסגל חלש. זה יגרום לזה לשבליגת העל, ליגת העילית שלנו, נראה קבוצות בלי עבר, בלי קהל, בלי כסף, עם התנהלות שכונתית, ושחקנים לא ראויים - הרי רוב השחקנים הטובים מתקצבים בקבוצות המובילות, בטח עכשיו, כששניידר נכנס לעניינים ורוב הכוכבים יעברו בין ביתר ומכבי, ואם לא אז אולי חיפה.

במדינות גדולות יותר, עם הרבה קבוצות ראויות והרבה מאוד מקומות וערים אולי זה מתאים - לא לנו. יותר מדי קבוצות יסיימו את העונה מוקדם (בסופו של דבר יש לנו כמות כרטיסים מוגבלת לאירופה, והגדלת הליגה לא תוסיף עוד כרטיסים). הקבוצות הטובות בליגה יגיעו למגרשים עלובים ביותר.

אני בעד חוקים שעוזרים, אבל לא הייתי בונה על החוקים. אני חושב שהשינוי צריך לבוא מהכדורגל עצמו, בניהול טוב יותר, במעריך סקאוטינג נורמליים, בהשקעה עתידית, בהבאת אנשי מקצוע זרים בתפקידים שונים שיעזרו, בשילוב של שחקני עבר בולטים. השינויים לא צריכים לבוא מחוקים טיפשיים.

אם יעברו לארבעה זרים דור מלול וביבראס נאתכו יהפכו לטובים יותר? השינוי צריך לבוא מהם. גם זאת, אגב, הצעה גרועה, שתגרום לכך שקבוצות לא יעברו את השלב הראשון באירופה - אי אפשר להסתפק בשוק הישראלי הדל, שם ככה מתחלק בעיקר אצל הקבוצות של האוליגרכים. לגבי הזרים במצבים מסויימים גם קבוצות קטנות יותר יכולות למצוא מישהו טוב. 18 קבוצות - לא יעזור, בטח עם 4 יורדות, מה שיגרום לזה שלא יהיה הבדל בין מקום 15 ל-18.

4) לוזון השני

שגיא לוזון לא יסכה שמחפשים אותו כי הוא לוזון. לולא המשפחה המושחתת שלו הוא היה מאמן בליגה ד' - הם נתנו לו, בגלל שהוא האחיין, להיות מאמן של פ"ת, עם חוזה מבוטח עד שהוא רוצה לעזוב.

העונה האחרונה הוכיחה שלוזון מאמן בינוני ולא יותר. הוא לא הצליח לעמוד בציפיות של קבוצה גדולה, בנה גרוע את הפועל ת"א ודירדר אותה למקום האחרון. אפילו בבית הוא פישל, ולא הצליח לעצור את ההידרדרות של פ"ת (למרות שהוא לא אשם בתחילתה). הוא מסוגל להצליח רק בקבוצת מרכז טבלה בלי לחצים של אירופה, ומצד שני בלי לחצים של לרדת ליגה. השנה, בליגה בלי מרכז טבלה, לא הייתה קבוצה כזאת.

האם הוא יצליח בבני יהודה? רק אם היא תהיה במרכז הטבלה. לכן, המבחן שלו לא יהיה האם הוא יצליח כשבני יהודה תהיה במרכז הטבלה - אלא האם הוא יצליח להביא אותה לשם ולהתבסס שם. אם כן, וייתנו לו גיבוי, הוא יכול להצליח, בכל זאת הוא עשה כמה דברים יפים בפ"ת, כמו הניצחון מול בלגרד וההגעה לשלב הבתים באופ"א, או מקום שני - אבל אם הוא לא יצליח לבנות קבוצה שתתבסס במרכז הטבלה גם העונה הבאה שלו תהיה גרועה.

לוזון חייב להחזיר לעצמו את הכבוד, ויהיה מעניין לראות אם זה יקרה. רק שיזכור: הוא צריך להיות שמח שקוראים לו לוזון, אחרת לא היינו יודעים מי זה.