עם כל התעניינותי ביורו ובמשחק שהיה בשבת, היה לי קשה להישאר עם הכדורגל, כשבערוץ 2 משודר הסרט על גלעד שליט, כלומר על הוריו של גלעד שליט, כלומר על מאבקם העקר עד כה להביא את גלעד שליט הביתה. הסרט "ממשלת ישראל עושה הכל"  ששודר בשבת תיאר לפרטי פרטים את השתלשלות האירועים וההתנהלות הכושלת של ממשלת ישראל ומערכת הביטחון מאז 26 ביוני 2006, יום חטיפתו של גלעד.

אתמול עתרה משפחת שליט לבג"צ בבקשה לתת צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע הורתה לפתוח את ארבעת המעברים בין מדינת ישראל לרצועת עזה ולהסרת הסגר הכלכלי, וזאת מבלי שגלעד שליט ישוחרר או יינתנו ערבויות לשחרורו, ועוד יותר מכך - מדוע לא הביא ראש הממשלה את הנושא לדיון בפני ועדת השרים לענייני בטחון לאומי. בלי קשר לתוצאה (שהרי ברור שבג"צ לא יכריע בסוגיה הזו נגד הממשלה), יש בעתירה לבג"צ משום אמירה חותכת וברורה כנגד ממשלת ישראל שמזניחה את המשא ומתן לשחרור גלעד שליט, שמפרה הבטחות מפורשות "שכל הסדר רגיעה אליו תגיע המדינה יכלול את שחרורו של גלעד", ושפועלת בניגוד להבטחה של ראש הממשלה ש"חלק אינטגראלי מההסכם (עם החמאס - ש.נ.) יהיה הסדרת ענייניו של גלעד".

בנימוקים לעתירה מביאים עורכי-דינו של נועם שליט ציטוט מסעיף 4 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע ש"כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". על אחת כמה וכמה חיילי צה"ל, הפועלים בשם המדינה ומקווים שבבוא העת, חס וחלילה, המדינה תעשה הכול בשבילם. במכתב האחרון שהעביר גלעד שליט להוריו, ומצורף לעתירה, הוא מתאר - פרט לקשיים הבריאותיים והנפשיים שלו - את התקווה שעדיין נשארה לו, למרות שמשתמע מדבריו שהוא מתחיל לפקפק בתקווה הזו. "אני פונה לממשלה", הוא כותב, "שלא תזניח את המשא ומתן לשחרור ותכוון את מאמציה רק בשחרור החיילים בלבנון". גם אם הדברים הוכתבו לו, האמירה הזו מצמררת, במיוחד לאור הסרט שהוקרן אתמול.

קשה היה לי להבין מאין שואבים הוריו של גלעד, נועם ואביבה, את כוחות הנפש כדי לדבר באיפוק ובסובלנות על ההפקרות שבה מתנהל הטיפול בבנם. כל מי שיש לו ילד, ולצערי יש לי כבר אחד כזה, לא יכול היה שלא להצטמרר מהמחשבה על הדרך שבה המדינה הזו נוהגת בבניה השבויים, וזאת אחרי שהיא דורשת מהם להקריב את הקורבן הגדול מכל.

קשה יותר פאילו היה לי להביט בפרצופו המטופש / ערמומי / ווטאבר של ראש הממשלה שלנו, שממשיך לפזר ערפל ולהבטיח הבטחות, תוך שהוא מזלזל, פשוט מזלזל, בכאבם של נועם ואביבה, בכאב של כולנו. הסרט של אתמול לא יביא את גלעד הביתה, לצערי, אבל הוא בהחלט חוליה חשובה בקרב על השפיות, על הערכים, על המדינה. קרב שמטרתו להביא את כולנו, את כולכם, לחכות יום יום לשובו של גלעד, לדרוש שהוא יחזור, שיעשו את כל המאמצים לשחררו.

בעודי מאזין לפרטי הפרטים של האבסורד שאליו נקלעה משפחת שליט, שאליו נקלע גלעד, לא יכולתי שלא לחשוב על הבנים שעדיין נמצאים בשבי, הבנים שמזמן היה צריך להביא הביתה, ועל השלטון המושחת ששלח אותם ולא רואה את האבסורד, שלא מרגיש בכאב, של כולנו. לא יכולתי שלא לשמוע את הקולות הקוראים, הצועקים מכאב: "הביאו את הבנים הביתה!":

הביאו את הבנים הביתה

הביאו את הבנים הביתה

אל תשאירו את הילדים לבדם, לא, לא.

הביאו את הבנים הביתה.

(פינק פלויד)

גלעד שליט נחטף לרצועת עזה לפני 727 ימים. מחרתיים, ה-25 ביוני, ימלאו שנתיים לחטיפתו.
 

כאן ניתן למצוא קמפיין אינטרנטי להעלאת המודעות לכך שגלעד עדיין יושב בשבי.
עצומה להחזרת גלעד שליט הביתה ומיד נמצאת כאן.

לבלוג של שגיא נאור