כאשר בדרך כלל יש נוהג לקטול כל דבר ולעיתים בצדק, יש גם צורך לחלק מחמאות לאלה המגיע להם, גם למען הצדק וגם לשם העידוד של הדברים הקטנים והטובים אשר כן אנו רואים ושומעים, להלן שני סיפורים קצרים:

סיפור 1: מקימים מחלף חדש אשר יקשר את אור-עקיבא וקיסריה אל כביש מספר -2-, העבודות עדיין בעיצומן אך ניראה לעיין כבר מראה המחלף, מאחר ומדובר בשדרוג של מקטע כביש מהיר הרי והצורה בה בונים את המחלף הוא לפי דוגמת הנורמה הגבוהה ביותר באירופה, שתי כיכרות גדולות אשר ישרתו את הרכבים הבאים מכל הכיוונים, גודל הכיכרות מתאים  לכל סוג רכב תוך מתן אפשרות השתלבות בטוחה בתנועה.

לחצו על התמונה להגדלה - דוגמא למחלף החדש (שירטוט - zvidoc)

זה בפירוש תפנית במבט של המתכננים ולדעתי צריך לשמש מודל למקומות רבים אחרים בהם יהיה צורך בשדרוג מסוג זה.

סיפור 2: אתמול נסעתי בכביש אזורי בבניה אשר דרך העבודה בו משפילה ביותר תוך סיכון כל משתמש, בורות נשארים פעורים, חוסר מקום לתנועת מכוניות ומשאיות, שלילה מוחלטת לחצות את הכביש בצורה בטוחה ומסודרת. על אותו כביש מקימים כיכר אשר בינתיים המתווה שלה הוגדר זמנית ע"י כל מיני בלוקים ואבני שפה שבורים. מטרד אמיתי לכול ולרכב כבד בפרט.

נהגתי מספר מכוניות מאחורי משאית גדולה המובילה מלט של חברת "סולל-בונה". ואת אשר ראיתי ברצוני לציין לשבח, הנהג עצר בכניסה לכיכר, ירד מרכבו ועשה סבב , אשר היה ברור כי הוא בודק את מצב השטח ע"מ לעמוד את האפשרות אשר יש לו לעבור מקום זה בשלום. הוא הזיז במו ידיו מספר לבנות וכמה שלטים אשר עמדו בדרכו, עלה לרכבו ונסע לאט-לאט עד אשר היה בטוח כי עבר את המכשול בשלום.

אחריו היו עוד משאיות (אזור של מחצבות ומפעלי בטון מוכן) בגודל דומה אשר עברו את אותו מקום תוך דריסת קצוות הכיכר והמדרכות אשר אך זה נבנו (נכון, גרוע ניבנו) וכל זה במהירות ובלי חשש כלשהו לנבנה או לרכבם. החלטתי לקחת מזמני ועקבתי אחרי משאית המלט למפעל הבטון, שם היא פרקה את סחורתה, ביקשתי מהנהג, לאחר ועשה את הנדרש להספקת סחורתו, לשוחח עימי קצרות.

שמעון קוראים לנהג, הוא כבר עשרים שנה עושה את עבודתו, לו יכולתם לראות את רמת התחזוקה של משאיתו, הכל לדוגמא, בשיחה עימו באמת חשתי כי הוא מבין כי עבודתו היא פרנסתו ולשם כך מכבד הוא גם את הציוד המופקד בידו וגם הבנתו את מהות הכביש הייתה יוצאת מהכלל. כל הכבוד לשמעון.