שני סיוטים יש לו לראש ממשלה בישראל: נשיפתם של חוקרי משטרה בעורפו, ו...עסקה שבה ישראל נדרשת לשחרר טרוריסטים תמורת חטוף ישראלי. על הסיוט הראשון, אין צורך להכביר מילים שהרי מן המפורסמות היא, ש(רבים מ-)מנהיגינו אוחזים בכיסאם, משל היה קרש הצלה בים גועש, וחקירה עלולה לנתק אותם מהקרש.

לגבי הסיוט השני, מדובר במאבק איתנים- כמעט הייתי אומר לחיים ולמוות- בין האמוציות, לבין הרציונאל. חייל חטוף מכניס את כל החברה הישראלית לתזזית. והתקשורת "חוגגת".

מה שראינו בחודש האחרון היה שערורייה. התקשורת הישראלית הכריזה מלחמת עולם על הרציונאל הקולקטיבי. (כמעט) כל העדר תומך ולוחץ לביצוע עסקת חילופי השבויים, על פי התנאים של החוטפים. הסיטואציה בהירה: בצד אחד סחטנים, ובצד השני יש את "הטובים". בעברית, למילוי דרישת הסחטנים קוראים כניעה!! ולמרות זאת יש בינינו נשואי פנים שלוחצים ותומכים בכניעה (אין לי שום טרוניה למשפחות החטופים, להיפך: ליבי יוצא אליהם).

מכל הלוחצים, בחרתי לצטט שניים: האלוף במיל. איל בן ראובן, ואת הפובליציסט רוביק רוזנטל. תחת הכותרת "העסקה- עוצמה לאומית", כותב האלוף בן ראובן: "ראש הממשלה ושריו, חייבים להפסיק את מחול השדים סביב עסקת החזרת חיילינו" (מעריב / 25.6.08). ומר רוזנטל בחר להשתלח דווקא ברמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון (שאמר: "כשהמחיר כבד מדי, צריך להקריב שבוי"). וכך כתב מר רוזנטל: "אני מודה שפעם התפתיתי לכבדו, אבל עתה, אבד כבודו בעיניי" (מעריב / 26.6.08).

שניהם הציגו עמדה שהיא עלבון לאינטליגנציה. האם יש אזרח יהודי אחד שלא רוצה את החיילים בבית? אני צריך את מר רוזנטל כדי להפנים את הערך המקודש ש"אין להפקיר פצוע בשטח"? אגב, אני ממליץ לו שילך למשפחת החייל מדחאת יוסף וייתן להם הרצאה בנושא, נראה כמה סבלנות תהיה להם לשמוע אותו...  לעומתו, בן-ראובן בטוח שאם הוא יגדיר את הכניעה לסחטנים כ"עוצמה לאומית", הסיטואציה תשתנה.

כניעה לסחטני טרור היא סיטואציה נוראה. כל כך נוראה, שראש הממשלה העדיף לצאת למלחמה, תוך שהוא צועק "עד כאן", כדי למחוק את חרפת "עסקת טננבאום". ואנחנו תמכנו בהמונינו, מתוך הבנה שמי שנכנע לסחטנים, מביא על עצמו גם חרפה, וגם את הסחיטה הבאה.

גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר נחטפו בגלל עסקת טננבאום. אני בטוח בזה, כמו שאני בטוח שעסקת שליט, רגב וגולדווסר אם תתבצע במתכונת המוצעת- תביא עלינו עוד ועוד חטיפות (לגזור ולשמור!).

זאת הזדמנות להזכיר למר רוזנטל ולאלוף איל בן ראובן את מה שאמר יו"ר ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי לדן מרגלית: "33 קורבנות נרצחו ע"י משוחררי טננבאום" (ערב חדש / 25.9.06 ). באותה עסקה למי ששכח, קיבלנו סוחר סמים ושלוש גופות של חיילינו הקדושים (בני אברהם, עומר סאוואד, ועדי אביטן).

מול זה, שחררנו כ-450 טרוריסטים, וקברנו 33 קורבנות טרור, שנרצחו ע"י (חלק מ-) הרוצחים ששחררנו. זאת העסקה!!! ומנהיג שעסקה כזו נראית לו, הוא מטורף, ומי שלא מכניס את מספר ההרוגים לעסקה- הוא שרלטן. עסקת טננבאום הוכיחה שכניעה לסחטני טרור גובה מחיר יקר.

המסקנה הרציונאלית היחידה היא: בוגי יעלון צודק! מאה אחוז צודק! ואם יש כאלה שמסקנתם הפוכה, הם מגיעים אליה רק משום העקשנות לראות מציאות חלקית. בוגי רואה את כל התמונה, כמוהו ראש השב"כ וראש המוסד. אחרים קרסו תחת הלחץ שהפעילו עליהם שרלטנים, בשיתוף פעולה נלהב של תקשורת רופסת...