1) המשחק:
 

משחק גדול, ללא ויכוח. ראינו אתמול מחצית ראשונה עם כדורגל איכותי מאוד ו-11 דקות מותחות, מלאות שינויים והזויות ביותר. אחרי מחצית פחות טובה, בה השליטה הטורקית פחתה, השחקנים היו יותר עייפים (צריך גם לזכור שאנחנו מגיעים לשלבי הסיום של הטורניר, והשחקנים סחוטים), וגרמניה הניעה את הכדור בצורה משעממת וחסרת תכלית. ואז זה הגיע. 11 דקות רצחניות, שנגמרו בווינריות הגרמנית הרגילה.

אני חושב שאיש המשחק האמיתי הוא לא אלא: פתיח טרים. הנבחרת שלו באה מוכנה, רעבה ולא מפחדת - כמו בכל הטורניר. לא היה אכפת לה שהיא עומדת מול נבחרת חזקה בהרבה, הפייבוריטית לזכייה והנבחרת הכי רעבה. לא היה אכפת לה שהיא כבר עמדה במטרות שלה מזמן. היא שיחקה את המשחק שלה, הבינה את מקומה, וניצלה מצוין את היתרונות של תפקיד האנדרדוג בסיפור. טרים? הוא לא הפסיק לרוץ, לקפוץ, להתלהב - והוא פשוט הדביק את שחקניו בהתלהבות הזאת. מאמן הוא תפקיד חשוב ביותר וחייב להיות מנהיג ומישהו שלוקח אחריות, גם אם על המגרש השחקנים מכריעים. יש לפעמים מאמנים נחמדים מדי, שלא מורגשים, שלא מצליחים להשפיע על השחקנים - וככה אי אפשר להצליח. טרים היה עצבני מהבחינה החיובית של המילה.

טורקיה לא חיה בסרט. היא הבינה שהמשחק תלוי בגרמנים, ולכן הפריעה להם, הקשתה עליהם לייצר ולפתח את המשחק שלהם (אותו, כזכור, הנבחרת הגרמנית הראתה מעולה מול פורטוגל). לאט לאט טורקיה השתחררה וכבר לא הרגישה נחותה. היא בעטה ובעטה לשער, והראתה ללהמן שכדי לקחת את הגביע הוא יצטרך לעבוד קשה. זאת הייתה טקטיקה נכונה מאוד - הרי בהגבהות למרכז הרחבה לטורקים לה היה סיכוי עם הגובה והכוח של גרמניה - בבעיטות לשער זה רק הבועט והשוער. הבעיטות לשער זה כלי שיכול לעזור מאוד - אין מה להפסיד מזה, לא הולך פעם אחת, פעמיים? שימשיכו לבעוט, בפעם השלישית זה יגיע.

טורקיה הצליחה למצוא בדיוק את נקודת השילוב בין קבוצתיות (המון שחקנים שמצטרפים לחלק הקדמי, הנעת כדור תכליתית, הכדור עובר מהר מאוד קדימה, ושם יש המון שחקנים טורקים) לבין יכולת אישית - למרות שהיא הייתה קבוצתית ומתואמת מאוד, היא התבססה לא מעט על העברת כדורים למרכז, כ-30 מטר מהשער, מתוך תקווה שמישהו בהברקה, ישתמש ביכולת הטכנית, יפרוץ - או לפחות יבעט לשער. גם נבחרות אגפים מצוינות (גרמניה כזאת, נחזור לזה בהמשך) מבינות שהמטרה היא להיכנס בסוף לאמצע - ושם לכבוש הרי הרגל שמבקיעה, הנגיעה אחרונה באה כמעט תמיד מהמרכז. טורקיה חיפשה את המטרה, את התכל'ס, ולא הסתבכה עם האגפים. היא שיחקה על מרכז השדה, שלטה בו, שיחקה בצורה מאוד מאורגנת - אבל בצורה התקפית מאוד ועם הרבה התבוססות חיובית על היכולת האישית.

מנגד, גרמניה הגיעה במחצית הראשונה למעט מאוד מצבים - וגם כשהגיעה זה היה רק ממתפרצות וניצול היכולות האישיות והמהירות של פודולסקי הנהדר. שווינשטייגר הפעיל המון לחץ כבר בחצי של הטורקי, (אחרי שעד השער שלו נאלץ לעשות הגנה במקום שהוא לא מכיר, במקומות של מגן, רחוק מהשער הטורקי, הוא קיבל אנרגיות והיה השחקן הפעיל בנבחרת הגרמנית) אבל בסה"כ גרמניה לא הפריעה בכלל להנעת הכדור של טורקיה. במקום לנצל את הרעב והנחישות לדברים טובים, גרמניה הוציאה את זה בהרבה מאוד עבירות, שעמדו מאוד לטובת טורקיה שניצלה את המצבים הנייחים לנסות להפתיע ולשלוח שחקנים קדימה. במקום לעצור את השליטה הטורקית ולעצור את ההיתדרדרות - גרמניה נתנה לטורקיה לייצר את המשחק שלה - וזאת אולי הנקודה המשמעותית ביותר במחצית הראשונה.

גרמניה הייתה חייבת לנצל את היתרון שלה על טורקיה, אבל בפועל לא הקשתה על טורקיה לשחק בדיוק כמו שרצתה. טורקיה הראתה כדורגל התקפי ומהיר מאוד, כשהשחקנים מעבירים את הכדור מצוין אחד לשני, מבלי להתעכב בשטויות - משחק של נגיעה, רגל לרגל. גרמניה השוותה מיד אחרי השער הטורקי - כנראה שהשער קצת זיעזע אותה. ואיך השער קרה? כמה צפוי - מתפרצת קטלנית, 2-3 מסירות, פריצה אדירה עם הכדור מהאגף של פודולסקי ובלי כדור למרכז של שויינשטייגר - טאץ' מדהים, גול.

טורקיה הראתה לספרד שגרמניה נבחרת פגיעה, שלמרות הניסיון של שחקניה (גיל שחקנים מבוגר, ובשלב הזה זה יתרון, בטח כשזה משולב עם שחקנים רעבים וצעירים כמו פודולסקי ושווינשט'), למרות הרעב לפצות על הטורנירים הקודמים ולמרות המאומנות של הנבחרת הזאת, שיש לה בדיוק את מה שצריך כדי לזכות, נבחרת שהצליחה ביכולת בינונית להגיע עד לגמר, היא עדיין פגיעה - הנה, ראינו איך טורקיה הצליחה לשחק את המשחק שלה ולנטרל את גרמניה בלי שום בעיות מיוחדות. אם ככה עשתה טורקיה - מה יכולה לעשות ספרד ההתקפית והמסוכנת?

במחצית השנייה המשחק נחלש, טורקיה התעייפה ולמרות שהמשיכה לבעוט לשער - היא שלחה למעלה הרבה פחות שחקנים. גרמנהי טיפה השתפרה, אבל לא שמרה על עקביות במצבים שלה. היא הניעה את הכדור ושלטה רוב הזמן - אבל, כאמור, בחוסר תכליתיות. הגרמנים ללא ספק השתפרו ובהחלט הראו שבכושר גופני הם עדיין עדיפים, אבל עד הדקה ה-79 לא ראינו משהו מרשים. ואז הגיעו דקות הסיום ועם שתי הנבחרות עם הכי הרבה אופי בטורניר איך אפשר שלא יהיה מעניין בדקות הסיום? כמו שאמרתי לפני המשחק גרמניה הייתה חייבת להוביל ולחפש גם את השני - כדי לא להגיע לדקות הסיום ביתרון קטן או תיקו, כי בדקות האלה טורקיה הייתה הכי טובה עד עכשיו בטורניר. אבל היריבה שלה הייתה כמובן גרמניה, שאין עליה בדברים האלה. מהלך מבריק, שער ענק, שהתחיל במהירות והטכניקה של להאם, דאבל פס מדהים, החזרת כדור מדהימה אליו ושער גדול.

טורקיה עשתה מה שהיא יכולה, ויותר. גם במחצית השנייה, אז המשחק עבר לשליטת גרמניה, היא עדיין הייתה לא פחות טובה. נבחרת של שחקנים אלמונים שלאורך הטורניר הראתה אופי מדהים ויכולת יוצאת דופן לצאת ממצבים קשים - 2-0 מול צ'כיה, 1-0 מול שוויץ, פיגור בדקה ה-120 מול קרואטיה ו2-1 ב-86 מול גרמניה (אם כי בסוף זה לא נגמר טוב). כוח הרצון שהיא הראתה מדהים, היא ניצלה את זה שזילזלו בה, את תפקיד האנדרדוג. מדובר באוסף של שחקנים אלמוניים, אבל מהמשחק הראשון מול פורטוגל, בו שיחקה בצורה פיזית מאוד עם המון נחישות, היה ברור שהיא לא תוותר. טרים עשה שם עבודה ענקית.

אתמול כתבתי שמבחן התוצאה לוקח את מבחן היופי, אבל אם הם הולכים ביחד - אז למה לא? טורקיה גם הגיע לחצי הגמר, גם עמדה במבחן תוצאה, וגם שיחקה כמו שהאוהדים אוהבים. וכל זה בלי מחויבות ודרישות גדולות אחרי שטורקהי בערה את שלב הבתים, מול נבחרת עם מחויבות שהייתה חייבת לנצח את המשחק - אבל הרבה בגלל טורקיה עשתה את זה בקושי.

עד כאן טורקיה. עכשיו גרמניה:

1) נבחרת מאומנת - לדעתי, כל הכבוד ללאב. הוא מעמיד נבחרת מתואמת ומאומנת מאוד, שלמרות משחק אחד גדול בלבד עד עכשיו (פורטוגל), הגיע עד לגמר. השחקנים מבינים את מקומם, המתפרצות של גרמניה קטלניות. כשמחפשים יציאה קדימה משחקים על פודולסקי, שמשתמש ביכולות שלו כדי לפרוץ - ותמיד יש מישהו שפורץ לוך מרכז הרחבה, ומוכן לסיים את המהלך בנגיעה.

מתוך 6 שערים ברבע וחצי הגמר - חמישה(!) היו כאלה, הגבהות או כדור בחצי גובה מצד שמאל, מישהו במרכז שמסיים בנגיעה. גרמניה קבוצתית מאוד, לא נבחרת של כוכבים נוצצים, אבל שחקנים שעושים את התפקיד שלהם. קלוסה, למשל, שהיה חלש מאוד אתמול עדיין ידע ברגעי האמת לעמוד במקום הנכון - ולקבוע 2-1.

גרמניה אומנם התקשתה מאוד אתמול להראות את המשחק שלה, אבל עדיין ידעה לשחקן בצרוה אגרסיבית, ובמחצית הראשונה, למרות היכולת החלשה, הפעילה תמיד לחץ עם יותר משחקן אחד, מה שהביא להרבה מאוד חטיפות לטובתה. השחקנים נראים שהם מבינים את תפקידם, ונוסף לכך אין כוכב אחד - אוסף של שחקנים שעושים את עבודתם ויודעים לעשות כמה דברים. פודלוסקי משתמש ביכולת האישית שלו כדי לבשל המון שערים ולכבוש, לבאלאק יש כבר שניים בטורניר, וכך שויינשט' וקלוזה. לגרמניה יש סגנון מאוד מיוחד משלה, וניצול המצבים שלה הוא כמעט מושלם. אתמול היא כבשה לא פחות -3 גולים, למרות שלא הגיעה להרבה מצבים. פשוט השחקנים שלה מצליחים לצאת קדימה בצורה מאורגנת ומהירה מאוד, ולנצל כל הזדמנות מבלי להתמהמה.

2) שווינשט' ופודולסקי - ככל שעובר הזמן בסטיאן משתפר. להזכירנו, במשחק השני הוא נכנס כמחליף ותוך זמן קצר חטף אדום, מה דהרחיק אותו מהמשחק השלישי. הוא סגר שלב בתים רע מבחינתו, אבל לרגעי האמת הגיע בשיא. הוא בישל וכבש מול פורטוגל, כבש אתמול. הוא מבין טוב את המשחק, הוא פורץ המון מהאגף למרכז, הוא עושה המון הגנה, הוא משחק עם אנרגיות, אבל יותר מכל - הוא מראה מה זה שחקן טוב באמת. שחקן טוב באמת זה אחד שברגעי האמת, כשצריכים מאוד את התוצרת שלו, הוא נותן אותה מבלי לפחד מהמעמד.

השיפור ההדרגתי שלו בטורניר הוא אחד הגורמים לעלייתה של גרמניה עד לגמר. אתמול הוא פתח חלש ונאלץ לרדת להגנה לאיזורים שהוא לא מכיר, וראו שזה תסכל אותו - אבל הוא לא ויתר. הפריצה שלו לתוך הרחבה בלי כדור הביאה שער, אחרי טאץ' פשוט נהדר. לשווינשטייגר יש מבנה גוף חזק, יכולת כיבוד מצוין, פריצה מצוינת למרכז הרחבה - וגם סיומת ויכולת נהדרת פשוט לכבוש בנגיעה קטלנית. ככה הוא גם כבש מול פורטוגל, בדיוק ככה.

פודולסקי? אחרי עונה בבאיירן בה הוא נדחק הצידה, ולמרות גילו הצעיר, הוא הצליח לעשות את ההבדל. השחקנים הבולטים בטורניר הזה הם הרבה פעמים כאלה שלא בהכרח נתנו עונה טובה - אבל יודעים לעשות את ההבדל כשזה מגיע לנבחרת. פודולסקי חלק מאוד חשוב מגרמניה, כי המתפרצות מתבוססות על המהירות שלו והאחד על אחד שלו, ודורשות ממנו יעילות, תכליתיות, לגמור מהלך. הכנסת הכדור שלו לתוך הרחבה יוצאת מן הכלל, אם על הגובה ועם בגובה חלקי. יש לו 3 גולים, שני בישולים. בתחילת הטורניר הוא בעיקר הביא את התוצרת האישית - אבל הוא הבין שברגעי האמת היכולת הקבוצתית מכריעה. פודולסקי מראה בגרות, ומעניין שדווקא שני שחקנים צעירים יחסית מביאים את גרמניה לגמר. עם שווינשט' מימין ופודולסקי עם פריצות משמאל - גרמניה מראה משחק אגפים מצוין. זה ייגמר בגביע.

3) גרמניה מוזרה - מוזרה זאת לא מילה. נבחרת של כוח, יעילות ולא של התקפה בד"כ - ועדיין בשני המשחקים האחרונים שלה נכבשו 10 גולים! לעומת זאת, בכל שלושת המשחקים בשלב הבתים נכבשו שישה שערים בסה"כ. ברגעי האמת גרמניה מנצלת כל מצב שלה ופוגשת נבחרות עקשניות שכובשות גם אחרי פיגור - והתוצאה היא המון גולים שלה והמון גולים שהיא חוטפת. גרמניה מציגה יכולת בינונית, רק משחק אחד גדול, היא בוקשי עוברת את שלב הבתים - אבל ברגעי האמת היא עדיפה בהרבה על האחרות. סביר להניח שבגמר כבר לא נראה 5 גולים, גרמניה מבינה שלא משנה מי תהיה היריבה - אם היא שוב תספוג שני גולים היא לא תנצח. הרגשה שלי: בגמר נראה משחק הרבה יותר טקטי, כי ברגעים האלה זה מה שמכריע.

4) מיכאל באלאק - ברגעים המכריעים מרכז השדה, החלק החשוב במגרש, אמור להכריע. במרכז השדה של ספרד, אם תעלה, יש שחקנים נהדרים, טכניקה ויופי (הטור נכתב לפני חצי הגמר השני - ע.ש.), אבל אין להם את באלאק. באלאק היה מעולה מול פורטוגל, חלש מאוד אתמול - הוא לא הכניס את קלוסה למשחק, הוא לא תרם מספיק להתקפה וגם בהגנה יכל להיות נחוש וקשוח יותר, במיוחד במחצית הראשונה. אבל כשמדובר בבאלאק, שחקן עם בעיטה ענקית, ניסיון, קור רוח, מנהיגות פנטסטית ו-ווינר גדול, שמגיע לטורניר בכושר נהדר - הוא ה'אס' האמיתי של גרמניה ומי שאמור להביא את הגביע. במשחק הזה הוא לא יפשל.

2) רוסיה-ספרד:

כאמור, הטור נכתב לפני המשחק.

שתי נבחרות התקפיות שאמורות להראות את זה היום - רק בצורה הרבה יותר זהירה, בכל זאת: חצי הגמר.

רוסיה עדיין פחות טובה וצריכה להתרכז בשחקנים המסוכנים של ספרד, בעוד סביר להניח שאצל ספרד ברור שרוב ההגנה תרוכז בארשאבין. רוסיה צריכה להתרכז בוויה שעדיין במצב הכי טוב בנבחרת הספרדית. טורס עד עכשיו לא טוב בגלל וייה, אז מבחינת הספרדים לפחות שוויה ישחזר את היכולת משלב הבתים. ובכל זאת, רוסיה צריכה ללמוד מאיטליה - שעצרה אותו נהדר. כמו שרוסיה עשתה לואן ניסטרלוי, לא נתנה לו להסתובב ע"מ להיות עם הפנים לשער ולא נתנה לו להגיע למצב הבקעה - כך רוסיה חייבת לעשות לוייה, ולתת לדויד סילבה (אם יפתח) לעשות את כל העבודה - ראינו שזה לא הספיק מול איטליה, ובאמת התקפית ספרד פישלה.

אבל זה לא הכל, כדי לנטרל את ההתקפה המצוינת של ספרד רוסיה צריכה גם לעצור את פברגאס, שחקן יצירתי עם יכולת אישית ויכולת לסכן את השער בעצמו וגם להכניס כדורים לשחקני ההתקפה. סביר להניח שספרד תשלוט באמצע, במיוחד אם סנה ישחזר את היכולת המצוינת מול איטליה, אבל לרוסיה יש נבחרת שמשלבת כוח בהגנה והמון מהירות בהתקפה, ואם ארשאבין יתמודד עם הכותרות לגבי בארסה והפרסום (הוא משחק ברוסיה ולא רגיל להכרה הזאת) ויעשה שוב את העבודה הוא לא יהיה טוב רק בעצמו - הוא ישפיע על כל משחק ההתקפה של רוסיה, במיוחד פאבליוצ'נקו. אם ספרד תעצור אותו היא תפגע בענק במשחק ההתקפה הרוסית, כי הוא גם מפעיל את מי שלידו.

רוסיה נבחרת קבוצתית ביותר, אבל הנשק שנותן לה ארשאבין (שחייב לדעתי לעבור לאחת הליגות הבכירות. כסף, כסף, אבל אם הוא רוצה שהקריירה שלו תתקדם ולא רק להרוויח כסף - הוא חייב לעבור לליגה הספרדית, שמאוד מתאימה לו) הוא כ"כ גדול שאם ספרד תנטרל אותו משחק ההתקפה המצוין של רוסיה פשוט לא יהיה רלוונטי.

רוסיה הראתה נגד שבדיה והולנד יציאה אדירה למתפרצות, וחייבת להשתמש בזה גם היום - כי ספרד תבוא לשלוט, ורוסיה צריכה, בדומה לטורקיה אתמול, לבוא כדי לפגוע בספרד, לנצל את החסרונות של היריבה, ואם ספרד תשלח המון שחקנים קדימה ההגנה פשוט לא תהיה מכונה. לכן, גם בדקות הטובות של ספרד היא חייבת להשאיר מישהו או שניים מאחורה, לפחות, שיעכבו את המתפרצות, מישהו עם כוח פיזי מצוין, שיידע לעצור את המתפרצות או בהשתלטות על הכדור או בעבירה. 

שחקן כמו פויול, שחקן חכם וחזק, מנהיג, שחקן עם אחריות שכמעט לא טועה, יכול לעכב את המתפרצות ולגרום לשחקני ההתקפה להשתחרר טוב קדימה. חוץ מזה, במשחק מכריע כזה שחקן כמו פויול חייב להיות במיטבו. הוא משרה שקט וביטחון בנבחרת, בטח עם קסיאס מאחוריו, וככה נראה את ספרד מנצלת את היתרון האמיתי שלי - היצירתיות, היכולת האישית של שחקניה בחלק הקדמי. ספרד חייבת להיות יציבה וטקטית בהגנה ומשוחררת בהתקפה, כי השחקנים שלה מתאימים לזה, וככה היא תנצח.

מה שיפה אצל רוסיה, וראינו מול הולנד, זה כשהיא פורצת לתוך הרחבה היא הולכת עם הכדור עד הקצה. היא לא מגביהה את הכדור אחורה יותר, היא רצה ממש עד הקו. זה גורם לזה שהגנה היריב מסתכלת כולה על המגביה ובינתיים מקבל הכדור מנצל את זה שלא שמים לב אליו וכובש. אני מתכוון, במקום להרים כדור רחוק מקו האורך, מחפשים ללכת עד הקצה, וזה מקל על החלוץ שבתוך הרחבה, וזה גם מקל על המגביה שככה פשוט צריך לתת רק רוחב לחלוץ. פשוט פורצים עם הכדור עד הקצה, עד המקסימום לפני כדור השוער, והמצב הופך למסוכן הרבה יותר, במיוחד עם מכניס הכדור מצליח לחדור לתוך הרחבה, ואז נזהרים מלגעת בו כדי שלא יהיה פנדל, וקל יותר למכניס הכדור. זה הצליח מצוין משחק שעבר, אז למה לא לנסות לשחזר את זה, את היתרון הזה?