בעוד שבועיים אני יוצא לחודש מילואים, היום זומנתי ליום תאום אימון שלפני התעסוקה. התעוררתי בבוקר והוצאתי את הכלבים לחצר כהרגלי. במקביל הלכתי להתקלח ולהתכונן ליציאה לצבא. נכנסתי לחדר האורחים בביתי והוצאתי מארון הבגדים את המדים שלי.

התלבשתי במדים ויצאתי לכיוון המטבח, הכלבה שלי הבחינה בי עם המדים של צה"ל, וראיתי בעיניה פחד מטורף מהול בבלבול. היא זיהתה לא זיהתה אותי, רצתה להתקרב אבל משהו עצר בעדה. הפחד שלה שיתק אותה. דמעה נפלה על לחיי. הכלבה הזו ששמה בוני, היא אצלי כבר 4 שנים. אספתי אותה משבת אימוץ בsos חיות בהרצליה, הייתי אמור לעזור לחבר לבחור כלב, וכ"כ חששתי ללכת כי היה ברור לי שלא אעמוד בזה ואצא משם עם כלב שיהיה חבר לכלב שכבר היה לי. כאשר יגורתי בא לי. נפגשנו המקום, ראינו עשרות כלבים והוא הלך להסתובב בין הכלבים שהיו שם.

אני הלכתי לאזור הגורים. בזווית העין קלטתי סלסלה עם 3 גורי כלבים בני 3 שבועות. בתוך הסלסלה היתה גורה יפהפייה וצחורה כשלג, הרמתי אותה בידיי וחיבקתי אותה, חבר`ה זו היתה אהבה ממבט ראשון!!! היא הניחה את ראשה על כתפי ומאותו רגע ידעתי שאין כח בעולם שיוכל להפריד בינינו. ליד הסלסלה עמדה בחורה צעירה, היא סיפרה לי שהיא משרתת בצבא ברמת הגולן, בבסיס בו היא משרתת הסתובבה האמא והמליטה 3 גורים, החיילים בבסיס התעללו באמא ובגורים (האמא מתה), כדי להציל את הגורים היא אספה אותם והביאה אותם לשבת אימוץ, אחרת גורלם של הגורים היה כשל אימם.

אחרי הסיפור הזה גם אם היה ספק בליבי הוא נגוז באחת. לקחתי את הכלבה. עד היום היא פוחדת מאנשים זרים, ולא מוכנה להתקרב אליהם. הכלבה שלי נמצאת אצלי כבר 4 שנים, לקחתי אותה בגיל 3 שבועות.  הזכרון שלה שהתעורר למראם של המדים עד למצב שאני במדים מחזיר אותה לטראומה, הבהיר לי שההתעללות שהיא עברה היתה הרבה מעבר לדמיון שלי ולמה ששיערתי. זו היתה אחת הפעם הראשונה בחיי שהתביישתי במדי צה"ל.