העוללית שלי השתחררה מהצבא. סיימה שנתיים של שרות והסירה את המדים והחזירה אותם לאפסנאות. ביום השחרור נערכה ה"שתייה" משהו מעין מסיבה למשתחררת שמכיל שולחן עם כיבוד של עוגות, בורקסים, גבינות, סלט ירקות, סלט פירות ובקבוקי שתייה. המפקדים נשאו נאומים ששיבחו והיללו אותה ואפילו ביום השחרור הציעו לה להישאר בשרות ואני כאימא גאה הקשבתי והאגו שלי תפח למימדי ענק.

אני גאה בעוללית שלי. היא עברה את השנתיים האלה של השרות הסדיר בלי אף "גימל" בלי שום העדרות ואת החופשה שמגיעה לה, היא לקחה שבוע לפני השחרור. השרות בשבילה היה חוויה חברתית למעט חודש של עגמת נפש בבסיס קודם שממנו היא עברה למקום אחר שם החיוך חזר לה לפנים ושם גם ביקשו ממנה להישאר בשרות קבע, משהו שהיא סירבה לו. היא לא הייתה מוכנה לחתום קבע אפילו ליום אחד.

היא לא היחידה. שום חייל איכותי לא מוכן לחתום קבע. התוכניות של החיילים המשוחררים כולל של העוללית הפרטית שלי השתנו. היום במקום לחשוב על טיול ארוך ברחבי היוניברס הם חושבים אחרת. התוכניות היום מכילות לימודים לתואר ראשון, רצוי במקצוע אוניברסלי והגירה לארץ אחרת להשלמת התואר השני וכמובן בלי שמץ של הרהור על חזרה לארץ.

באוקטובר העוללית מתחילה את הלימודים. בעוד שלוש שנים היא תקבל את התואר הנכסף ותעזוב את הארץ. היא לא היחידה. הארץ הזאת שהייתה פעם משהו שאנשים היו מוכנים לההרג בשבילה, הפכה לארץ שאנשים עושים הכול כדי לעזוב אותה. אני רואה את העוזבים. בשכונה שלי עזבו שמונה משפחות תוך חודש אחד ועברו לארץ אחרת שם איכות החיים שלהם תשתכלל והפחד של האימהות מפני השרות הצבאי של הילדים יעבור.

גיוס הנוער לצבא בימים אלה נמצא בשפל. השתמטות משרות צבאי כבר לא מלה גסה. אני שומעת את הנוער מתכנן את ההשתמטות, אני גרה בקרבת בית ספר תיכון והתלמידים בוגרי י` י"א מדברים בגלוי על תוכניות השתמטות. אני כל-כך מבינה אותם. הפקרת השבויים בידי האויב לא ממש מעורר פטריוטיות. מחדלי הממשלה במלחמת לבנון השנייה לא ממש מעודד להתגייס לצבא. הפקרת פצועים בשטח לא ממש גורמת לתור ארוך בלשכת הגיוס.

כל זה, זה עוד לא הכול. היחס של המפקדים בצבא אל החיילים, שמתפרסם חדשות לבקרים בעיתונות, לא מזמין התגייסות לצה"ל. האדישות, ההפקרות, היחס המזלזל והממשלה הלא מתפקדת מזמין השתמטות.  הצבא שלנו נחלש וזה לא שייך לקטע של התקציב. אחמדדיג`ד כבר אמר, "אנחנו לא נצטרך להשמיד את ישראל, הם עושים את זה בעצמם" ולצערי יש מין הצדק בדבריו.

אם לא תקום מנהיגות שתשנה את פני החברה ואת תהליך קבלת ההחלטות, יישארו כאן בארץ רק אלה שאין להם לאן ללכת ו/או אלה שאין להם כוח לקום וללכת כמו הקשישים והנכים וחסרי האונים למיניהם. כל השאר ילכו. כבר היום יש בריחת מוחות אדירה מהארץ. כבר היום אנשים לוקחים את המשפחות, במיוחד משפחות שמכילות ילדים בגיל העשרה ופשוט עוברים למקום טוב יותר. מקום שם יש יותר ערכים מאשר כאן ואיכות חיים סבירה.

אנשים עוברים למקומות כמו קנדה, אוסטרליה, כמה מדינות באירופה וכמובן לארה"ב. ארה"ב הכירה במוחות הישראלים ומאפשרת לבעלי תואר ראשון ויזה ועבודה שם. כמו ארה"ב גם אירופה מאפשרת לסטודנטים הישראלים לימודים ועבודה ולכולם יחד איכות חיים הרבה יותר טובה מאשר כאן. עבודה בחו"ל נמצאת היום בהישג יד של כמעט כל אחד.

מה יש לנו כאן? ראש ממשלה מושחת ברמות גבוהות בלי מוסר שנאחז בכיסא כמו קרציה. שר ביטחון שרוצה להיות ראש ממשלה כמו הקודם ואחריו תלויה קופה של שרצים שתפתח בחקירות משטרה ברגע שהוא יגיע לשלטון. שר אוצר לשעבר שגנב בלי בושה מיליונים של דולרים. שביתות בלתי נגמרות בכל מוסדות החינוך. סטודנטים שהתחילו תואר ראשון לפני כמה שנים ועדיין לא סיימו בגלל השביתה בשנה שעברה ועוד שביתה שצפויה בקרוב. שכר מינימום שלא עולה. התייקרות של הכול שכן עולה ועולה. שבויים מופקרים בידי האויב. והמוני חרדים שמשתלטים על כל מקום.

זה לא משנה כמה הטבות תציע הממשלה לחוזרים, זה לא משנה בכמה כסף תפתה הממשלה את אלה שירדו מהארץ, עד שלא ישונו כאן כמה תהליכים לקבלת החלטות, עד שהממשלה לא תוכיח שהארץ היא עבור האזרחים ולא עבור הכמה עשירים שחיים בה, עד שלא ימחק הגבול בין העשירים לעניים, ההגירה מהארץ תמשך ובסופו של דבר יסתבר לכולם שאחמניג`ד צדק.

חייבים להחליף את הממשלה ויפה שעה קודם. חייבים למצוא מנהיג שערכי הארץ קדושים בעיניו. מנהיג שיחשוב על העם ולא על הקופה הפרטית שלו. מנהיג שידע כי הארץ שייכת לאזרחיה ולא כאמצעי להתעשרות מהירה עבורו, צריך למצוא מנהיג שאיכפת לו מכל מה שקורה לעם ושיהיה קשוב לעם. מנהיג צנוע שירכיב ממשלה חזקה בלי תנאים מוקדמים של כל מיני מפלגות. מנהיג שטובת העם קודמת בעיניו לפני טובתו האישית. אני לא יודעת אם יש משהו כזה בין המועמדים, אני לא מאמינה שיש בכלל דבר כזה, כנראה בגין היה האחרון, אבל תמיד אפשר לפרסם מודעה במדור דרושים.