הקדמה: כהמשך לנכתב בטור הקודם (כאן), בו קרית שמונה ונתניה מילאו את ה"טופס" שהכנתי ע"מ לבדוק את מצב הקבוצות השונות, גם בית"ר תעשה את זה היום.

עכשיו לעניין:

1) שינויים בסגל - למרות דיבורים על עזיבות רבות של ישראלים לחו"ל - הישראלי היחיד המשמעותי שעזב הוא גל אלברמן. ברוכיאן, זנדברג, בן שושן וטוטו נשארו למרות שהשניים האחרונים היו בדרך לעזוב. בנוסף לאלברמן, רומולו חזר לברזיל, ו-ויסה הושאל להפועל פ"ת, יחד עם אבי ריקן וחן עזריאל שגיא שטראוס עזב. הצטרפו? משה אוחיון, קשר אשדוד, חתם, סבסטיאן אבראו ודריו פרננדס מצטרפים וברק יצחקי, נכון לעת כתיבת הטור, כמעט ב-100% ישחק בטדי בשנה הבאה. אריאל הרוש כבר לא שוער הנוער והוקפץ מעמדת השוער השלישי לשוער השני.

2) המאמן - יצחק שום ימשיך באימון הקבוצה שנה שנייה ברציפות.

שום ניצב לפני מבחן גורלי כבר בעוד 12 יום. לעונה ראשונה דאבל זה מצוין - אבל השנה אף אחד לא יקבל שוב הדחה כבר בשלב הראשון באירופה. שום מבין שהאתגר האמיתי של בית"ר הוא אירופה. בליגה היא כבר שולטת, אבל באירופה הוא עדיין לא הוכיח א עצמו בבית"ר.

זה אכזרי שכבר בסוף יולי אתה צריך להיות בשיא שלך ואם לא אז הלכה העונה, אבל זה המצב. לכן כ"כ חשוב שכבר עכשיו בית"ר תהיה מחוברת. זה לא קל, הקבוצה עוד לא רגילה לכושר משחק (ולכן היא עושה משחק כל יומיים עכשיו, כדי לחזור לכושר), אבל בעוד 12 יום שום יהיה חייב לנצח. יש עליו המון לחץ כי הוא יודע שאם בית"ר תיכשל כל האשמה תהיה עליו. ובכל זאת, מאמן מנוסה וברמתו של שום חייב להיות מוכן לזה. הבנאדם בן 60, הוא אימן בליגת האלופות קבוצה ישראלית, הוא לקח דאבל עם פנאתינייקוס.

שום עשה עבודה מצוינת בעונה האחרונה. היה לו חלק מההתקדמות הענקית של ברוכיאן ובן שושן. אחרי שתחת יוסי מזרחי הצליחו לעיתים היריבות פשוט לצופף את ההגנה ולתסכל את שחקני בית"ר שום הביא את טל שעם ניהול המשחק והבעיטות שלו עזר לפתוח הגנות וניצל את היכולת האישית המצוינת של ברוכיאן ובן שושן כדי להסתדר עם בונקרים. וזה עבד טוב. הוא לא הקשיב לאף אחד - כשטל  היה בכושר רע הוא הוציא אותו מההרכב, אבל תוך ידיעה שהוא חוזר אליו משחק-שניים אחרי בכושר טוב יותר. הוא הצליח להריץ הרכב, הוא לא עשה שינויים מיותרים. אגף שמאל, מבחינה התקפית הפך למסוכן מאוד, ובצד ימין ברוכיאן פרח. שום הצליח לחבר בין השלישייה במרכז השדה - אלברמן, טל ובואטנג - מבלי שהם יבואו אחד על השני. בזכות זה מרכז השדה של בית"ר הפך לקטלני - בלתי עביר בהגנה בגלל בואטנג, מסוכן בהתקפה בזכות המנהיגות של טל, ואלברמן החזק והנלחם עזר מצוין לשניהם. מאחר וכל השלישייה ידעה לעשות גם הגנה וגם התקפה בצורה מאוזנת מרכז השדה של בית"ר הפך למדהים.

בכל מקרה, שום יודע שבית"ר תהיה חייבת להיות מחוברת. במשחק מול סושו בית"ר איבדה יותר מדי כדורים ולכן חשוב ששום יעבוד כמה שיותר על התיאום הקבוצתי, חילופים בין שחקנים ומשחק מסודר. שום יודע שאין תירוצים - בית"ר בימים האלה עוברת את האימונים ומשחקי האימון החשובים ביותר שיש לקראת המטרה האמיתית - שהיא עוד פחות משבועיים.

3) שחקני מפתח: שחקני מרכז השדה 

כאמור, מרכז השדה הוא החלק החזק של בית"ר. למרות עזיבתו של אלברמן - בית"ר החתימה את פרננדס. שום מכיר אותו וזה מבטיח רבות, וע"פ האימונים נראה שמדובר בשחקן ברמה. נוסף לכך, מדובר בשחקן מגוון שמסוגל לשחק בעמדות שונות בקישור, מה שיעמיק מאוד את הסגל. ושלא יגידו שהוא לבד - משה אוחיון, שהגעתו לאשדוד בינואר האחרון הצילה אותה, שחקן קשוח וטכני, עם בעיטה מדהימה - בא גם הוא. עם בואטנג וטל שכבר מחוברים אין ספק שהמפתח של בית"ר נמצא, ולא רק נגד ויסלה. בית"ר מציגה מרכז שדה עמוק ואיכותי בצורה מדהימה. אוחיון, שהחליף את אלברמן כישראלי במרכז השדה, מתאים לקבוצה - גם הוא מסוגל לתת תרומה גם בהגנה וגם בהתקפה (העובדה שהוא הגיע באמצע העונה האחרונה לארץ לא הפריעה לו לכבוש 4 שערים, מספק פנטסטי לשחקן בעמדתו). עם אוחיון וטל כל ההגנות יפחדו בעיקר מהבעיטות ממרכז השדה, של הקשרים, מה שגם יעזר לפתוח את ההגנה. בית"ר, כשאוחיון תשחק, תאיים הרבה יותר על השער.

אבל בכל מקרה, אוחיון לא אמור לפתוח בהרכב, אלא להיות יותר על תקן גיבוי מצוין מהספסל (דבר שהיה חסר מאוד לבית"ר בעונה האחרונה). השחקנים המשמעותיים באמת אמורים להיות אלה שהיו כבר שנה שעברה - בואטנג וטל. החיבור המצוין שלהם, הכוח והטכניקה של בואטנג, לצד הניסיון, המנהיגות והבעיטה של טל יכולים להביא את בית"ר ואמורים להביא אותה לשלב השלישי במוקדמות. שניהם, כאמור, עושים גם הגנה וגם התקפה, ושניהם יודעים להניע את הכדור ולהיות דומיננטים מאוד באמצע. במשחק מול סושו, במחצית השנייה הוא בלט מאוד, יצא קדימה עם הכדור, שלח כדורים לשחקני ההתקפה האנרגטיים, ולא הפסיק להתאמץ במרכז המגרש. זה חשוב מאוד, היכולת של בואטנג וטל תהיה קריטית - כי הם לא רק בעצמם מסוכנים מאוד, שניהם גם יודעים לשלוח כדורים מדויקים ומסוכנים מאוד לחלק הקדמי.

אם בית"ר תצליח לחבר אליהם גם את פרננדס (שאמור לשחק גם הוא במרכז השדה, אלא אם כן שום יישאר עם ה-4-4-2 שהיה בשני המשחקים האחרונים, אבל סביר להניח שהוא בכל זאת יחזור ל-4-3-2-1, איתו הוא שיחק בעונה האחרונה) מרכז המגרש הבית"רי יהיה טוב עוד יותר וככה סופית בית"ר תחפה על חסרונו של אלברמן. זאת, אגב, בהחלט נקודה מעניינת ששווה לעקוב אחריה - האם בית"ר תחפה על חסרונתו של אלברמן?

מרכז השדה זה החלק הכי חשוב בכדורגל. הכל עובר דרכו, הוא מניע את ההתקפות, בהגנה הוא מנקה את התקפות היריב, ובהתקפה הוא מוציא את ההתקפות קדימה. בית"ר צריכה לנצל את מה שיש מה לה ולשחק עם שלושה קשרים במרכז השדה, עם חלוץ בודד, כי השיטה הזאת מתאימה לה יותר. באירופה בית"ר תפגוש כדורגל פיזי מאוד, וכדאי לבית"ר להשתמש בכוח ובפיזיות שיש לה - והיא נמצאת בעיקר במרכז המגרש, בעיקר אצל בואטנג. לכן, בית"ר צריכה לפתוח עם שלישייה מעובה - טל, בואטנג ופרננדס, כשברוכיאן מועמד כל הזמן לבוא במקום פרננדס, כשזנדברג ויצחקי בצדדים ואבראו בחוד.

4) שימו לב ל...:

מאחר ובפינה הזאת אני מתייחס לשחקנים שיהיו משמעותיים בסגל ויקחו חלק פעיל כל הזמן לא אכניס את הכישרון הענק של בית"ר, עידן ורד - אבל שניים שכן מוצאים בתמונה הם אוחיון ותב"י - תומר בן יוסף. 

לגבי אוחיון כבר התייחסתי, אבל אוסיף עוד משהו לגביו: השנה תהיה שנת המבחן שלו. אשדוד זה יפה מאוד, אבל שם הבית שלו וזה לא אתגר אמיתי. משה אוחיון הוא הקשר האחורי הישראלי הטוב בליגה היום (כהן ואלברמן לא בליגה). העובדה שהוא כבר יצא לאירופה ועזב את אשדוד וטעם את אירופה תעזור לו מאוד - אבל גם שם לא הייתה חצי מרמת הלחץ שיש בבית"ר. בעונה ארוכה, שעשוי להכיל גם הצלחה באירופה, יהיו פציעות וגם אם אוחיון לא יהיה שחקן הרכב הוא יקבל את ההזדמנויות שלו. אוחיון בן 25, הוא מגיע לשיא הקריירה - ובבית"ר הוא אמור לעשות את השינוי. הוא כבר נתן את הפריצה שלו וכבר זומן לנבחרת, אבל אם הוא יצליח בבית"ר הוא יבסס את עצמו כאחד הטובים בארץ. בקבוצה ברמה של בית"ר יש לו הזדמנות להגיע לאירופה, ואולי בהמשך הקריירה לצאת לשם שוב - והפעם לקבוצה רצינית בהרבה, בליגה טובה משוויץ. השנה הקרובה תהיה מבחן עבורו לראות לאן הכיוון שלו - ואם הוא יעבור אותו ויסתדר עם הלחץ, ישחק עם בית"ר באירופה בהצלחה וכנראה שגם אליפות אז זה יהיה שינוי גדול בקריירה שלו.

מבחינת בן יוסף, הוא עבר שנתיים בעייתיות. אחרי עונה בה הוא היה העוגן ההגנתי של בית"ר הבאתם של גרשון ובנאדו דחקה אותו החוצה. ההערכה שהוא קיבל בשנה הראשונה בבית"ר הלכה והרבה אוהדים לא אהבו אותו. הוא תמיד היה אופציה מהספסל וגם הוזמן הרבה לנבחרת - אבל לא הצליח להתבסס בהרכב ולמצוא את מקומו. מרכז ההגנה הכל כך איכותי של בית"ר, שהיה אומנם מאוד איטי, אבל מאורגן וקר רוח, בזכות הניסיון והשקט של בנאדו וגרשון, לא איפשר כמעט כניסה של בן יוסף במקום, חוץ מפציעות או כושר ממש רע של אחד הבלמים. בן יוסף כמעט בן 29, גיל שמצד אחד מחייב תפקיד משמעותי כי הקריירה עוד רחוקה מסיומה, אבל מצד שני מהשלב הזה בן יוסף לא יהפוך לטוב יותר - והוא חייב לנצל את המצב כרגע כדי להיות שחקן משמעותי, כי בעוד שנה-שנתיים ומעלה הוא כבר יתחיל להיחלש. אבל נראה שהשנה התפנית בכל זאת תגיע - בארבעת משחקי האימון בן יוסף היה בהרכב, מה שרומז על כך שהוא גם יישאר שם. זה מאוד משמעותי מבחינתו.

שחקן ברמתו של בן יוסף לא יכול להרשות לעצמו עוד עונה על הספסל, אבל האופטימיות שלו גרמה לו להישאר בכל זאת. שחקן בתפקידו שלא פותח בהרכב גם בד"כ לא נכנס במהלך המשחק, כי רוב השינויים הם התקפיים. זה תלוי בו. בן יוסף חייב לקפוץ על כל הזדמנות כדי לייצב את מקומו במרכז ההגנה הבית"רי במקום גרשון. זה תלוי בו בעיקר, כי אם הוא ירשים הוא ישכנע את שום להשאיר אותו בהרכב. אם הוא יהיה בהרכב הוא יקבל ביטחון וייתן עונה מצוינת. הוא עדיין בסביבות השיא, ויש לו עוד המון מה להראות. עונה טובה שלו תקפיץ מחדש את המניות שלו - ולכן הוא רעב להוכיח את עצמו. שווה מאוד לעקוב אחריו. להצבתו במקום גרשון יש גם משמעות מבחינת הקבוצה, אבל לזה נחזור בהמשך.

הבעיה שלו בשנה האחרונה הייתה שכל פעם שהוא קיבל את ההזדמנות הוא נלחץ מרוב רצון לנצל כל בדיל הזדמנות והלחץ שלו גרם לו לעשת טעויות רבות, אבל אם השנה הוא יהיה שחקן הרכב קבוע זה ייעלם. הוא יהיה רגוע. ובעצם, איך אפשר לא להיות רגוע כשאתה עומד ליד פריזר (במובן החיובי, כמובן) כמו בנאדו. האם בן יוסף צריך לשחק במקום גרשון? זה כבר בכלל לא בטוח, ועוד נחזור גם לזה.

5) איפה הקבוצה תסיים?

בליגה בית"ר חייבת לקחת עוד אליפות, למרות שברור שעם הזמן הרעב לאליפות אוזל (וזה לטובת יריבותיה של בית"ר. גם אם בעונה הקרובה מכבי תמשיך להיות תלויה בבית"ר ובעצמה צריכה להתחבר וזה ייקח זמן, כי היא עשתה שינוים משמעותיים מאוד, בגישה ובעיקר בסגל, באיזשהו שלב הסגל הישראלי כ"כ טוב של בית"ר יזדקן ובית"ר תשבע). לגבי אירופה, זאת שאלה שקשה לענות עליה. הדחה מול קרקוב פשוט תהרוס את העונה - אם בית"ר תעבור אותה זה ייתן לה ביטחון ויבטיח לה שגם אם תפגוש יריבה בלתי אפשרית בסיבוב השלישי - לפחות היא תעבור לגביע אופ"א. המטרה הראשונית היא לעבור את קרקוב, ובגלל שבנאדו, טל, בואטנג זנדברג, כולם שחקנים משמעותיים מאוד בקבוצה, ובראשם שום כבר היו שם אפשר גם לפנטז על ליגת האלופות - אבל ברור שהמטרה הריאלית יותר היא שלב הבתים באופ"א.

6) על הקבוצה בהרחבה:

עומק הסגל:

בית"ר עמוקה מתמיד. בעמדות הבלמים בן יוסף, גרשון ובנאדו, במרכז המגרש טל, בואטנג, אוחיון ופרננדס, באגפים ברוכיאן, בן שושן, ורד זנדברג ויצחקי, במרכז ההתקפה אבראו, תמוז, ובן שושן ויצחקי, שיכולים לשחק גם במרכז (ב-4-4-2).

הפתרון, רק כדי שיהיה מסודר:

קאלה, אלברז, גרשון, בנאדו, זיו, בואטנג, פרננדס, טל, יצחקי, זנדברג, אבראו. זה ההרכב האידיאלי, לדעתי.

ועכשיו לעניין:

העומק הזה הוא חשוב ביותר. עם ליגה ארוכה, גביע ותקווה למשך זמן ארוך באירופה העומס יהיה כבד - כדי להצליח באירופה חייבים סגל ארוך ועמוק (הסגל גם ארוך עם הצטרפות יצחקי, אבל בעיקר עמוק וחזק).

למרות זאת, הצטרפותו של יצחקי מפחידה. הסגל עמוק אולי מדי. אם שום יפתח בהרכב שהצעתי על הספסל יישבו: בן יוסף, ברוכיאן, אוחיון, תמוז ובן שושן. ורק שלושה יכולים להיכנס. כלומר, כל עוד אין פציעות שניים מתוך החמישה לא ייכנסו. מילא בן יוסף, הבלם כאמור נכנס רק אם מישהו נפצע, אם היה אדום או שרוצים בונקר בדקות הסיום עם שלושה בלמים. הבאתו של אוחיון גם לא תיצור מצב בו בנאדו יעבור לקישור, ובן יוסף ישחק בלם. אז מילא הוא - אבל אחד מהרביעייה האחרת? הרי יצחקי, אבראו, טל, בואטנג ורוב הסיכויים שגם זנדברג יהיו כמעט קבועים בהרכב (ובצדק, עם כל הכבוד לסגל הארוך חובה לייצור היררכיה ברורה, ואצל שום, עוד נקוד חיובית, יש את זה. אם בית"ר תסיים את דרכה באירופה זה יהיה עוד יותר ככה - כי לליגה העומק הרבה הרבה פחות משנה). 

החזרתו של יצחקי פשוט יכולה לרסק שחקנים: אבירם ברוכיאן היה לדעתי שחקן העונה של בית"ר. 13 שערים ובישולים מספיקים למקום בהרכב. ברוכיאן הוא בחור צעיר ומוכשר ושחקן כמוהו חייב לשחק. הבעיה היא שאיפה. פרננדס כרגע מרשים ולא נראה שהוא יהיה על הספסל. יצחקי סגור על צד ימין. ובכדורגל, בניגוד לכדורסל, החילופים, כמעט תמיד, נעשים החל מהמחצית, וגם אז הרבה מאוד פעמים אין צורך בחילוף, מה שאומר שברוכיאן ישחק פחות מחצי מהדקות - כי גם אם ייעשה חילוף מוקדם לא בטוח שהוא זה שייכנס.  ומה עם בן שושן? אומנם הוא מסוגל לשחק בכל עמדות ההתקפה - אבל כשטוטו בכושר שיא, כשאבראו בטוח בהרכב, וברוכיאן רעב לקבל את ההזדמנות שלו בן שושן עוד יותר יידחק הצידה.

עוד במהלך העונה שעברה, למרות ההצלחה הנהדרת של בן שושן, טענתי שבסוף העונה בן שושן צריך לעזוב לאירופה. בישראל כל קבוצה אחרת זאת ירידה, ואחרי העונה המצוינת האחרונה הוא מסוגל להצליח שם. היה ברור שגם אם יצחקי לא יבוא - בן שושן לא יהיה שחקן הרכב. אסור לשכוח שלפני עזיבתו של יצחקי לגנק בן שושן היה שחקן ספסל - ורק אחרי עזיבתו הוא קיבל יותר דקות. עכשיו המעגל נסגר, בן שושן חוזר לספסל. ומה עם טוטו? בחור בן 20, מפוצץ בכשרון, אנרגטי בצורה יוצאת דופן, משחק מדהים עם הפנים אל השער, יכולת לייצר לעצמו מצבים, כוח, כוח פריצה ובעיטה מסוכנת? בחור שעבר עונה קשה והדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זה ספסל.

השלישייה שהזכרתי היא בין גיל 20 ל-23. לא מדובר פה בשחקנים זקנים שמעבר לשיא - שחקנים שפשוט לא יכולים להרשות לעצמם לא להיות בהרכב. בן שושן וברוכיאן סוף סוף התקדמות בעונה האחרונה, נתנו את הפריצה המיוחלת - הבאתו של יצחקי נראית כטובה אבל תהפוך את בית"ר לקבוצה עם שחקנים מתוסכלים שיריבו אחד עם השני. ברוכיאן ובן שושן, חברים עוד ממחלקת הנוער, יילחמו על דקות משחק במקום שנהנה משיתוף הפעולה המצוין ביניהם. נשמע כמו יותר מדי אגו בסיפור, כי גם אם השחקנים עצמם לא כאלה - כשיש כ"כ הרבה איכות על הספסל וכל אחד שחקן ששווה הרכב זה יוצר בעיות.

 לא חשוב שהם התבגרו, השתפרו - אין להם מקום בהרכב. בהתחלה הם עוד יהיו רעבים להוכיח את עצמם, אבל בכדורגל (בד"כ) ההרכב נשאר דומה ובאיזשהו שלב הם יהיו מתוסכלים וגם היכולת תיפגע. בעיה נוספת עם ברוכיאן היא שגם במרכז אין לו ממש סיכוי לקבל דקות: גם אם פרננדס לא ישחק - יהיה את אוחיון במקום, ככה שהדרך היחידה של ברוכיאן לקבל דקות היא על המשבצת של יצחקי.

בעקרון קבוצה צריכה לדאוג לעצמה - ורק אחרי זה לשחקניה. זה עסק, זאת קבוצה, וכל אחד דואג לעצמו. אבל כשמדובר בשחקני בית שכבר שנים במועדון, שחקנים צעירים ומוכשרים שהופכים את הקבוצה לרעבה ושמחה יותר, שמשפרים את הקבוצה הבאת עוד שחק לסגל העמוס פשוט תגמור אותם. לגבי טוטו, הוא צעיר מהם בכ-3 שחקנים ובגיל הזה עוד אפשר עוד על הספסל - הבעיה היא שכשמדובר באחד כמו טוטו, שידוע כילד חסר יציבות, שלוקח ללב כל פעם שקשה, עוד עונה לא טובה, אחרי עונה קשה, תוביל אותו בדרך להיעלם בעוד שנתיים. טוטו עשה נכון שנשאר בבית"ר, הוא עוד צעיר ויכול לסבול שנה בה הוא עולה מהספסל - אבל הבאת יצחקי משנה את התמונה. טוטו, ממחליף ראשון יהפוך למחליף שלישי, אם בכלל. עד עכשיו הוא היה האופציה הכי טובה למעבר ל-4-4-2 - עכשיו יש את יצחקי שמסוגל לשחק על משבצת החלוץ שליד אבראו. מילא בן שושן, שמסוגל לשחק בשני הצדדים ובמרכז - טוטו הוא חלוץ שני, והוא לא מסוגל לפרוץ מהאגף. שחקן אגף צריך יכולת קבוצתית שאין לו.

בעיה נוספת עם יצחקי היא הזמן. יצחקי לא יגיע למחנה האימונים של בית"ר בשוויץ, מחנה אימונים מכריע שבו מחברים את הקבוצה ומתרגלים לקצב משחקים ונכנסים לכושר משחק. כלומר, אחד השחקנים החשובים בקבוצה, שיפתח בהרכב במשחק הכי חשוב, יגיע אליו רק שבוע קודם לכן, בזמן שכל הקבוצה כבר מתחברת. נכון, הוא כבר היה בבית"ר - אבל עבר זמן, וייקח לו זמן להתרגל , בטח לשחקנים כמו אבראו, שהוא לא מכיר. אם המשחק הראשון היה בגביע הטוטו אז מילא, שיפסיד אותו, אבל המשחק הכי חשוב שבשבילו הוא בא? האם בשבוע הוא יספיק להתחבר לקבוצה? אני בספק.

אם יצחקי היה מגיע בתחילת הקיץ השחקנים ההתקפיים הצעירים היו יכולים לחשוב מחדש על המצב, אולי לעבור לאירופה (למרות שלדעתי טוטו עדיין לא מוכן לשם), אבל ההגעה המאוחרת של יצחקי לא מאפשרת להם בשלב הזה לחפש קבוצה חדשה.

לגבי המשחק עצמו: יהיה משחק קשוח ופיזי, ולכן חשוב שהשחקנים החזקים יגיעו בשיאם. זאת אחת הסיבות שגרשון עדיף על בן יוסף - מבחינה פיזית הוא טוב ממנו. מבחינת אישיות בן יוסף אחד האנשים הנחמדים בקבוצה, וזה גם חשוב, אבל מבחינה מקצועית גרשו עדיין עדיף. יש לו חיבור טוב יותר עם בנאדו (גם לפני בית"ר הם שיחקו ביחד בנבחרת), הוא מנוסה יותר במעמדים האלה, יותר רגוע, עושה הרבה פחות טעויות (ובעמדה הזאת כל טעות היא קריטית), ולעומתו יש לו יכולת לקחת כדור ולהחזיק אותו עד קו מחצית המגרש, ולפעמים יותר. לגרשון יש יותר מנהיגות, הוא שקט יותר ועושה פחות עבירות - הוא יודע יותר טוב לקחת לשחקן היריב את הכדור. היתרון של בן יוסף הוא במהירות, וזה חשוב מאוד, אבל אם בנאדו וגרשון ישחקו קרוב לשער ויקבלו תמיכה מהשחקנים המהירים יותר גם על זה אפשר לחפות.

צריך לפתוח עם בנאדו וגרשון, לא לתת להם להתרחק מהשער בגלל האיטיות. כדי שיהיה תיאום צריך שיעמדו בקו דומה, אבל עם זאת כשבנאדו מעט מאחור - הוא פחות איטי, הוא יותר אחראי, ואם מישהו מהם יצטרך לצאת עם הכדור קצת קדימה - גרשון עושה את זה טוב בהרבה. גם בן יוסף וגם בנאדו לא מסוגלים לצאת עם הכדור ורצוי שיהיה כזה, שיכול להתחיל התקפות. גרשון ובנאדו הם סגנון דומה של שחקן, הם מבינים אחד את השני - ולכן הם צריכים לפתוח. אסור גם לשכוח שהם כבר שנתיים ביחד בהגנה, בעוד השילוב של בן יוסף ובנאדו עבד הרבה פחות ביחד בשנתיים האלה. לכן צריך לפתוח עם גרשון ובנאדו.

פה חשוב התיאום: אם שני המגינים, כנראה זיו ואלברז, יעזרו להם הרבה בתוך הרחבה ויחפו על האיטיות שלהם אפשר להסתדר. בשביל זה צריך הרבה תיאום בין השחקנים, וגם להפך: שבנאדו וגרשון יתמכו באגפים, כמו שבנאדו עשה מצוין מול גונקיאר בצד ימין של בית"ר מול קופנהאגן. עם שמירה כפולה של המגן והבלם זה יקשה עליהם להרים כדורים לתוך הרחבה ולנצל את היציאות המסוכנות והבעייתיות של קאלה. הבעיה היא ששני המגינים לא משהו בהגנה. זיו לא מסוגל לשמור על שחקן ללא כדור, אלברז פצוע וגם נמוך, ככה שברחבה, בכדורים חופשיים ובהגבהות הוא לא רלוונטי, ובכלל התרומה שלו בהגנה לא משהו.

בחזרה לבלמים: זאת המלצתי. אם בסופו של דבר בן יוסף ייפתח עדיין זה יהיה מרכז הגנה חזק, וכמו שאמרתי אני מאמין שאם הוא יהיה קבוע בהרכב בן יוסף ישתפר ויקבל ביטחון.

לגבי המגינים, תהיה להם הרבה עבודה. הם יצטרכו לרוץ הכי הרבה מהגנה להתקפה ולהפך. ספק אם הם רגילים לזה: בישראל אין לחץ על ההגנה והם יכולים לצאת קדימה בחופשיות. באירופה, שם כל טעות יכולה להרוס עונה שלמה, הם יהיו חייבים לרוץ בלי הפסקה.

וזה בדיוק העניין. ספק אם עם הפציעה שלו אלברז מסוגל לעשות את זה. אולי הוא מסתדר במשחקי האימון - אבל בקצב שם שונה מאיך שהוא יהיה במשחק עצמו.

לגבי המשחק מול סושו: ראיתי חלק משמעותי מהמשחק. את המחצית הראשונה לא ראיתי, לגבי המחצית השנייה אפשר לראות שזאת תחילת העונה: יותר מדי איבודי כדור, חוסר דיוק. טוטו ואבראו עדיין רחוקים מדי אחד מהשני. אבראו נראה מנותק, הוא עומד במרכז הרחבה מבלי לעשות הרבה. נכון, מדובר בחלוץ רחבה, חלוץ שאמור לתת את הנגיעה האחרונה עם הראש, ככה מגיעים הגולים שלו, גם רומולו בא כדי להיות כזה, אבל בכל זאת - אבראו נראה מחוץ לעניינים. מי שנראה פנטסטי זה טוטו: לא מפסיק לרוץ אחרי הגנות. הוא מקשה ומלחיץ את ההגנה, חוטף כדורים ונראה רעב מאוד. גם באימונים הוא היה מצוין. בשני האימונים שראיתי בין שתי המחנות, בכמה ימים של בית"ר בארץ, הוא כבש צמד בשני האימונים ונראה חד מאוד. נוסף לכך, אומרים שגם במחנה בהולנד הוא היה אחד הטובים. זה מעודד, אבל כאמור הצטרפותו של יצחקי עלולה לקטוע הכל.

בכל מקרה, כרגע המשחק של בית"ר לא מסודר. משה אוחיון נעלם ולא שיחק טוב, ובכלל, גם באימונים שראיתי הוא לא היה מעורב מספיק, אבל נסלח לו - הוא רק הגיע, לוקח זמן להתחבר. בית"ר לא הניעה את הכדור. כשאבראו יצא ומשעלי הצעיר נכנס היה שיפור - המרחק בין טוטו למשעלי היה קטן והם עבדו מצוין ביחד, ועם בן שושן, שנכנס גם הוא כמחליף, ההתקפה פעלה מצוין, אבל נראה שבואטנג היה לבד במרכז השדה. זאת עוד הוכחה שבית"ר צריכה לשחק עם שלישייה במרכז השדה: עם שני קשרים בלבד באמצע מרכז השדה של בית"ר לא הניע את ההתקפות ולא ניהל את המשחק. סושו שלטה, הגיע למצבים מסוכנים יותר והייתה קרובה לנצח.

אני לא מתרגש ממשחקי אימון. קודם כל, בית"ר נראתה בסדר והיה יפה לראות את ההתקפה המהירה והאנרגטית ב-20 הדקות האחרונות, היריבות קשות ורק עכשיו התחילו להיכנס לקצב של משחקים. יהיו גם עוד משחקים. ובכל זאת, עוד 12 יום משחק גורלי. וזאת הבעיה. קשה מאוד להגיע לשיא כבר בשלב הזה. והשנה זה חשוב מתמיד - השנה אין אפשרות לעוף כבר על המשחקים הראשונים. לכן, ברור שיש הרבה לחץ מסביב. משחקי אימון זה רק מבחן ולא המשחק עצמו. אני בטוח ששום מסכים להפסיד עכשיו את כל משחקי האימון ולנצח את ויסלה, ככה שהשאלה האמיתית היא איך בית"ר תגיע למשחק מול ויסלה, ולכן כרגע לא צריך לדאוג יותר מדי.

העמדה היחידה בה יש חשש מבחינת המחליפים היא בשער.

אם קאלה ייפצע או משהו דומה, אין לו מחליף ראוי, עם כל הכבוד להרוש. הרוש בן 19, וקשה לי להאמין שהוא יעמוד בלחץ הענק של אירופה. אני גם לא חושב שהוא שוער יוצא דופן - לא התרשמתי ממנו במיוחד במשחקי הנוער של בית"ר. אומנם הוא ספג מעט שערים - אבל זה היה בזכות שני הבלמים המעולים שהיה לנוער של הקבוצה. בראשי השקט והיציב והנרי הבלם, שחקן איטי בצורה בולטת, אבל פיזי מאוד. אבל לא זה העניין. אני לא רואה שום שוער שבגיל הזה יכול לעמוד באחריות הזאת. שוער בן 30, מנוסה, שכבר שיחק באירופה, יהיה מוכן לכל מצב בו הוא יעלה למגרש - אבל שוער שלא שיחק משחק אחד בבוגרים? קשה להאמין.

בכל מקרה, חבל שהמשחק הראשון בטדי. אם המשחק הראשון היה בקרקוב בית"ר הייתה מסתפקת ב-1-1, עם שער חוץ, ויכולה לשחק בינוני ומקבלת עוד שבוע כדי להגיע לשיא. במצב שנוצר, שהמשחק הראשון בטדי, בית"ר תצטרך להגיע לשיאה כבר בסוף החודש. חוץ מזה, תמיד עדיף להגיע להכרעה כשאתה יודע שהמשחק אצלך בבית, עם האוהדים שלך, כשהיריבה אחרי טיסה ארוכה ובמקום זר בשבילה.

לגבי ההתנהלות של בית"ר בקיץ אפשר להיות מרוצים. בית"ר סיכמה בשקט עם פרננדס, בלי מו"מ רעשני. היא גרמה עם הרכש ההכרחי עוד לפני המחנות. משה אוחיון זאת גם החתמה טובה, בטח גיבוי טוב בהרבה מקובי מויאל.

למרות הסגל העמוק מדי אסור לשכוח שמדובר בסגל שרץ ביחד כבר עונה שלישית, מאז המהפכה עם הגעתו של ארדילס. שחקנים כמו זנדברג, טל ובנאדו יחד עם שום המאמן היו ביחד עוד בחיפה, מה שיעזור מאוד לתיאום ביניהם. לפחות בתחום הישראלים, בגלל שהשוק לא מי יודע מה אין שום קבוצה בארץ עם סגל ישראלים שמתקרב לזה של בית"ר, וזה יתרון. עצם זה שהסגל גם השנה שומר על המשכיות - הישג יפה של הצוות המקצועי.

בסה"כ, בית"ר עשתה רכש טוב, למרות שמוקדם לדעת מה עם אבראו. פרננדס טוב בינתיים ומקצועית משתלב מצוין וגם אבראו אמור להצליח. הוא רק הגיע. גם לגבי יצחקי אומנם מדובר לדעתי בטעות גדולה - אבל אם שום ושפיגל ינהלו שיחות עם השחקנים הצעירים וידאגו שהם לא יורידו את הראש אני מאמין שיהיה בסדר. אלה שחקנים חשובים ולכן חשוב למנוע שזה יקרה.

ההתקפה של בית"ר תהיה טובה, מרכז השדה אמור להיות בחלק החזק - החשש הוא לגבי ההגנה. על קאלה קשה לסמוך. אומנם התיאום בינו לבין הבלמים טוב מאיך שהוא היה מול קופנהאגן - אבל הוא עדיין מסוגל לפעמים לצאת בצורה חסרת אחריות. הוא בולט מדי ברחבה, וההתלהבויות שלו מוציאות אותו מריכוז. בליגה, שם לא היה איום רציני, זה לא בלט - באירופה, שם היריבות יישלחו הרבה הגבהות לתוך הרחבה, כי באירופה השחקנים גבוהים וחזקים, בטח אם הם ישימו לב לנקודת התורפה ההגנתית של בית"ר - יואב זיו - זאת תהיה בעיה. הבלמים מנוסים ואם גרשון ייפתח אז אפשר גם להגיד נמנעים מטעויות, אבל אלברז פצוע ונוטה להיעלם, אפילו בחלק הקדמי, שם הוא טוב יותר, לפעמים הוא נעלם (אסור לשכוח שהוא כבש רק שני שערים בעונה האחרונה, ויחסית לאיך שהוא פתח את העונה זה לא מרשים יחסית לשחקן התקפי טוב), זיו כאמור חלש בהגנה, גם את קאלה הזכרתי. ההגנה היא החלק הבעייתי, ולכן שחקני מרכז השדה חייבים לרדת להגנה ולעזור להם, ופה שוב חוזר השילוב וההבנה בין שחקנים. אני חוזר על זה שוב כי זאת נקודת המפתח: התיאום והחילופים בין שחקנים, שכל אחד מחפה על חיסרון השני, הם קריטיים. חייבים יעילות, חוכמה, ירידה מהירה ועלייה מהירה, כשכולם עושים את זה בצורה מתואמת.

אנחנו תמיד רוצים ללמוד מהאירופאים - הנה דבר שאפשר ללמוד מהם. במשחקים של בית"ר נגד קופנהאגן ובטורניר הרוסי במהלך העונה היה אפשר לשים לב שהיריבות מתואמות ויוצאות קדימה בצורה מתוזמנת וטובה. גם ביורו ראינו יציאה מצוינת למתפרצות, במיוחד אצל רוסיה וגרמניה. לכן, חשוב שבאירופה כל השחקנים ייעלו וירדו מהר.

אצל בית"ר לא פחות מ-8 שחקנים (כלומר, חוץ מהשוער והבלמים) יודעים לתקוף טוב, ולכן חשוב שכולם, חוץ מהבלמים, ייעלו למעלה - ומנגד יירדו, כדי לא לתת ליריבה לנצל את ההגנה הבעייתית (יחסית, כמובן, לשאר ההרכב).

עוד נקודה בולטת, לטובה, בסגל הבית"רי היא הגיוון של שחקנים. בן שושן מסוגל לשחק באגפים ובמרכז, יצחקי בימין ובאמצע, פרננדס בעמדות השונות בקישור, טל ובואטנג עושים גם הגנה מצוינת וגם התקפה מצוינת, טל יכול לשחק גם מגן וקשר שמאלי ויואב זיו, כזכור, הוא במקור שחקן התקפה. כלומר: הרבה מאוד שחקנים שמסוגלים לעשות דברים שונים ולסגור עמדות שונות - וזה חשוב מאוד, כי ככה שחקנים יכולים לעבור בין עמדות שונות תוך כדי משחקים ותמיד להיות מוכנים לעשות דברים שונים ומגוונים.

בלי קשר לבית"ר עצמה: בנוגע ליצחקי, לא ברור מה הוא מחפש בארץ. החזרה לארץ תתקע לו את הקריירה. אם בית"ר הייתה מגיעה לשלב הבתים של ליגת האלופות ברור שהיה שווה לו לחזור - אבל הסיכויים שלה להגיע לשם נמוכים. ולגביע אופ"א אין מה לחזור, וזה אם בית"ר תעבור את קרקוב. יצחקי חוזר לישראל, אבל צריך להיות בשיאו עוד לפני שהתרגל לקבוצה - ואם לא, בית"ר עלולה לעוף כבר עכשיו מאירופה. ואז מה יהיה? בשביל מה לחזור לארץ, הוא התגעגע לליגת העל? הליגה הבלגית טובה יותר משלנו. אני אומנם חושב שיצחקי היה צריך לסיים את העונה בבית"ר, לקחת אליפות ולא לעבור לאירופה אחרי עוד פציעה - אבל אם הוא כבר שם לא עדיף להישאר? הוא היה מרוויח שם יותר, יש לו שם יותר שקט, רמה טובה יותר, הוא טועם כדורגל שונה ויש לו גם יותר סיכוי להגיע לליגות הגבוהות מבלגיה ולא מישראל. בישראל הוא כבר עשה את שלו. אם בית"ר לא תעבור את קרקוב (ויש סיכויים גבוהים שזה יקרה) לא יהיה לו מה לחפש פה. הוא כבר לקח אליפות וחצי, הוא כבר שיחק פה הרבה עונות. שחקן ברמתו, ובגילו (24, בדיוק הגיל להתקדם באירופה, כלומר כבר לא ילד, ומתקרב לקראת השיא) צריך להיות באירופה עכשיו.

הבעיה היא שזה נראה כאילו יצחקי מסתכל לבלגיה וישראל כשווים ולספרד כטובה בהרבה, במקום להבין שגם בלגיה זה סוג של התקדמות, של אירופה. כשאתה עובר לאירופה אתה מתחיל משהו חדש לגמרי - לחזור אחרי חצי שנה זה מעיד על חוסר באופי, על חוסר יכולת להסתדר מחוץ לבית. הוא עוד יחזור לאירופה - אבל יצטער על כך שהוא לא ניצל את בלגיה כדי להתקדם עוד. זה גם היה מעלה את ערכו בארץ - ראינו שמשה אוחיון הצליח להגיע לנבחרת דרך חו"ל, וגם אליניב ברדה הוא שחקן מוערך יותר אחרי ההצלחה בבלגיה. אז יופי, הוא ייתן עוד עונה מצוינת בארץ - אבל זאת דריכה במקום, כי את זה הוא כבר עשה. יותר מזה, זאת ירידה אפילו. אם כבר הוא בבלגיה אז שיעבור מדרגה מדרגה, יוכיח את עצמו שם ויגיע לאחת הליגות הטובות. בארץ זאת חוכמה פחות גדולה. זה לא סתם מעבר: הוא פשוט יורד ברמה.

הליגה הבלגית גם יכלה לחזק אותו פיזית, החיסרון המרכזי שלו. לא ברור ממה הוא נרתע, אבל בארץ יהיה עליו יותר לחץ ויהיה סביבו יותר רעש. הוא מתגעגע? כל הכבוד, אבל צריך לדעת לשים את זה בצד אם הוא רוצה להתקדם. האם הוא רוצה להגיע לשיא הקריירה ולכבוש שערים בארץ או באירופה? גם אם בית"ר עצמה יותר טובה מגנק - הליגה עצמה הרבה פחות טובה. חבל שכ"כ מהר הוא ויתר על אופציית הצלחה בבלגיה, אם הוא היה ממשיך שם עוד עונה הוא היה מתקדם, ממשיך לטעום כדורגל מקצועני יותר וטוב יותר - ובאיזשהו שלב הולך לאחת הליגות הבולטות. איפה יש יותר סיכויים להגיע לספרד: מבלגיה או במשחקים מול הכח ר"ג?