1) צד א' - השחקן: כש-י' היה בן 5 הוא נהג לשחק באופן קבוע בשכונה כדורגל. כבר אז ראו שמדובר בכישרון עצום. כשהוא היה בן 14 הוא הוקפץ שנה בקבוצתו בגלל היכולת המדהימה שלו. בגיל 17.5 הוא כבר עלה לבוגרים של מכבי ת"א, הקבוצה בה גדל וקבוצתו האהודה, וסומן ככישרון הגדול ביותר בכדורגל הישראלי.

אבל במכבי לא הלך לו. מכבי בנתה קבוצה חזקה עם שני שחקנים גדולים על המשבצת של י'. אחרי שלוש שנים בהן נתקע והתייבש על הספסל הוא עבר לקרית שמונה כדי להתרומם מחדש. הוא נתן עונה טובה שגרמה לכולם להאמין שהוא חוזר למסלול, אבל בעונה שאחרי הוא עבר למכבי חיפה ושוב נכשל בקבוצה גדולה. הוא עבר למכבי פ"ת וחזר להצליח.

בגיל 23.5 הוא קיבל הצעה שהעמידה אותו בדילמה נוראית - מכבי ת"א, קבוצת נעריו, הציעה לו לחזור אליה וסוף סוף להתייצב כאחד מכוכבי הליגה. מכבי העמידה קבוצה חזקה, אבל הפעם היו לו הרבה יותר סיכויים לקבל דקות משחק. 

צד ב': הקבוצה - מכבי ת"א תקועה. אחרי שלפני כמה עונות בנתה קבוצה לתפארת שנכשלה בגדול, שהייתה כ"כ מוכשרת עד ש-י', הכישרון הגדול, נשאר עמוק בספסל, היא עברה שנתיים קשות מאוד שבהן היא הידרדרה לתחתית. ועכשיו הייתה בפניה הזדמנות לבנות קבוצה מפחידה, שבראשה יעמוד הילד המוכשר י', שאם רק ינצל את כישרונו יגיע רחוק. מכבי הייתה בדילמה גדולה ובהתלבטות עצומה - אחרי שנתיים אנמיות אולי קבוצה מוכשרת ורעבה תשנה את התמונה מבחינתה.

בתקשורת כולם קפצו. הרי מדובר בבחור מוכשר ביותר אבל לא תכליתי, שמעדיף להתעסק בדברים שמחוץ למגרש, שלא הוכיח את עצמו בקבוצה גדולה. הוא הרי נכשל במכבי בפעם שעברה וגם בחיפה, עוד קבוצה גדולה! מצד שני, הוא כישרון גדול. בקיצור, הימור ענק.

המקרה הלא אמיתי אבל לא מנותק מהמציאות שנכתב למעלה הוא מקרה שאנחנו רואים הרבה כמוהו. המון פעמים התקשורת והאוהדים וכולם מדברים על "הימור". בן שמעון במכבי ת"א? סוג של הימור, כמאמן בוגרים הוא עדיין לא היה בקבוצה גדולה. פפ גווארדיולה, שלא אימן בכלל קבוצות ראשיות לבארסה? הימור! בן לוז, ראובן עובד? הימורים, הראשון נפצע, השני לא משקיע ולא רציני. אלישע לוי בחיפה? הימור, כי כמאמן הוא תמיד היה בסכנין-אשדוד-כפ"ס - אבל לא בקבוצה עם הלחצים והמחויבות של חיפה. ומה עם רונאלדיניו-קאקה (אם יישאר)-פאטו? לא הימור. שלושה שחקנים עם כישרון גדול, לא יותר מדי אגו?

כל קבוצה וחלק גדול מאוד מהשחקנים עומדים במהלך השנים בהימורים, בדברים בכלל לא בטוחים. היחס להימור הוא בד"כ שלילי - שום דבר לא בטוח, האם שווה לקחת את הסיכון הזה? אבל האם זה בהכרח שלילי? תלוי למי מתייחסים.

מה הכוונה? אם מביאים את הסיפור שמלמעלה לעניין: מכבי ת"א היא קבוצה בת יותר מ-100. קבוצה לוחצת, אבל שנה אחת לא טובה לא הורסת את המועדון. כשלוקחים הימור לפעמים הוא יכול להצליח, וגם אם לא בשנה הראשונה - אז בשנה שאחרי. אם קבוצה בונה משהו חדש וצעיר - גם אם זה לא יעבוד מיד, עונה אחרי זה יכול להצליח.

לעומת זאת, כשמדובר בשחקן עצמו מדובר בעניין בעייתי יותר. קריירה של כדורגל ממוצע היא 15-16 שנה (בערך). מילא כשמדובר באחד בן 18 שיכול לשבת שנה על הספסל או מבוגר שכבר עשה את שלו - אבל אם מדובר בבחור באמצע הקריירה? כי אם קריירה היא 15 שנה, וב-5 השנים הראשונות הוא עוד צעיר ודי בהתחלה, וב-5 האחרונות הוא מבוגר יוצא שיש בערך 5 שנים בהן הוא חייב להיות מצוין ובשיאו (אם פחות ואם יותר), כי זה מרכז הקריירה. אז שחקן בשלב הזה, נגיד בן 25, שעבר עונה קשה, לא יכול להרשות לעצמו להמר - עוד עונה לא טובה והוא מתרסק. ומאחר ומדובר בקריירה קצרה הוא חייב להצליח בה כבר בשנות ה-20 לחייו ולנצל אותה כמה שיותר.

כי כשמדובר גדולה בקבוצה, גם עם יש לחץ של אוהדים, ומדובר בקבוצה מבוססת, עשירה, ועם אוהדים רבים, שלא תתפרק פתאום, אז אפילו אם תהיה עונה גרועה - שנה אחרי תהיה אליפות, או לפחות יכולה טובה הרבה יותר. 

לעומת זאת, רונאלדיניו, למשל, הוא בחור בן 28, גיל ששחקן ברמתו הוא עדיין חייב להיות בו ברמה טובה מאוד. אבל אחרי עונה גרועה הוא יודע שעוד עונה לא טובה הוא מתפרק והופך לסופית לשחקן טוב שהיה שחקן גדול אבל איבד את זה. לעומת זאת, מילאן אולי אחרי עונה גרועה - אבל עונה לא טובה אולי תפגע בה אבל לא תהרוס לה את הקיום. נכון, גם מילאן הייתה סוג של הימור מבחינת רונאלדיניו - אבל זה עדיף על מעבר לסיטי, לליגה שפחות מתאימה לו, ועוד לקבוצה בה כל הלחץ עליו והציפיות בשמיים.

במילאן, לעומת זאת, יש מאחוריו את גאטוסו האגרסיבי, את פירלו המסודר והמנהיג ולידו את קאקה השקט והפנטסטי. לא הכל עליו, והקבוצה, שעברה עונה לא טובה גם היא, מתאימה לו - גם היא רוצה לחזור לתמונה להחזיר לעצמה את הכבוד אחרי עונה גרועה. ועדיין, המצב של מילאן ושל רונאלדיניו שונה בקריטיות של ההצלחה - מבחינת רונאלדיניו, שנמצא במצב רגיש, הוא חייב לתת עונה מצוינת - כי מצד הוא בגיל שבו הוא חייב להצליח בגדול, ומצד שני הוא מתקרב להתקרב לתחילת ה-30 וחייב לנצל את מה שיש לו עכשיו ולא יהיה לו בעוד שנתיים.

מבחינת הקבוצה, הימור זה טוב במקרים מסויימים. קבוצה כמו ריאל ומנצ'סטר תנסה לשמור על המשכיות (ואם רונאלדו יישאר ביונייטד זה יהיה עוד יותר ככה), כי היא כבר למעלה ואין מה לתקן (למרות שראינו את אינטר עושה שינויים גדולים, אולי מתוך פחד שעוד עונה במתכונת הקודמת והיא תתחיל למצות את עצמה ורוצה כבר עכשיו להתחיל משהו חדש - וככה להאריך את השליטה שלה בליגה. זה כמו ששחקן שיש לו עוד שנה בחוזה יאריך אותו כדי לא להגיע בסוף העונה שאחרי במצב שבו אין לו חוזה), אבל קבוצה כמו מילאן, שגם ככה לא נראית משהו כרגע, אולי כן צריכה להמר - וככה, אם ההימור יצליח, מבחינה התקפית היא תתפוצץ, במובן החיובי. אין לה על מה לשמור, בניגוד למי ששולטת בליגה, ולכן שווה לה להמר. כי כאמור הבאה של שחקן עם המניירות והכוכבנות של רונאלדיניו זה גם הימור  - אבל הימור חיובי.

בקיצור, הגיע הזמן שכל פעם שיש "הימור" מסוים, וזה קורה הרבה, נדע לעשות את ההבדל: הימור זה לא בהכרח דבר רע - השאלה היא למי העניין מיוחס - לשחקן או לקבוצה?

2) קאקה לצ'לסי? פתאום נראה שמאוד יכול להיות.

מהלך כזה הוא מאוד משמעותי עבור כמה גורמים: הראשון הוא מילאן. עזיבה של קאקה כלכלית יכולה להיות אדירה - מקצועית איומה. שחקן ברמתו הוא שחקן בלי תחליף, וגם אם בכסף, או בחלקו, יביאו שחקן ברמה גבוהה - הוא לא יהיה קאקה.

בקאקה יש משהו כובש. הוא רציני, הוא לא משמין כמו רונאלדו הברזילאי או רונאלדיניו. הוא לא כל הזמן מתעסק במעברים כמו רונאלדו הפורטוגלי, שגם מאוד אוהב ליפול ולהיות פשוט אדם שחצן. הוא שקט, ולמרות שהוא כוכב ענק, לא כל משחק רע או גדול שלו הופך להיות חגיגה בתקשורת, בניגוד לרונאלדיניו ורונאלדו - פשוט מאוד, הבנאדם שקט ויוצר אווירה שאין מה להתלהב אחרי כל משחק. אנחנו לא שומעים שיש איתו בעיות, והוא לא "עבד". מעבר לכישרון מקצועי גם מבחינה מנטלית הוא מצוין.

מבחינה מקצועית אני מאוד אוהב את הכדור על הקרקע שלו. הוא מנצל את הזריזות שלו ואת הטיפול המדהים בכדור כדי לכדרר אותו בצורה קטלנית על הקרקע ולייצר מצב כיבוש לעצמו או למישהו אחר. לכן, כדי לנסות לעצור אותו צריך שחקן אגרסיבי מאוד שיודע לרדת לרצפה ולהפריע לקאקה להוריד כדור אל הדשא. מדובר בשחקן חכם, עם טכניקה מצוינת, בעיטה ורמה יוצאת דופן.

קאקה צריך להיות אחד מאלה שמחברים את מילאן, הדבק של ההתקפה. חלוץ מטרה אמיתי וקטלני עדיין אין וגם כשיהיה

(אם יהיה סוף סוף, הגיע הזמן, לא?), יכול להיות שייקח לו זמן להתחבר. פאטו ילד ובטח לא ינהיג את הקבוצה, ורונאלדיניו חסר ביטחון וגם הוא חדש במערכת. קאקה אמור להשפיע על פאטו, לחבר לקבוצה ולתת כדורים לחלוץ המטרה ולהחזיר לרונאלדיניו את הביטחון. קאקה אמור לחבר אותם ביחד וביחד עם היכולת האישית הקטלנית שלו להפוך את התקפת מילאן לאחת הטובות בעולם. המעבר של רונאלדיניו מבטיח המון, הקהל יתלהב מחדש וככה כל הקבוצה - אבל עזיבה של קאקה תהרוס הכל. אני אומר כבר עכשיו: אסור לשחרר את קאקה. אם הוא עוזב אז אומנם פאטו ורונאלדיניו מביאים סגנון דומה לשלו - אבל אם זה יקרה מילאן לא תגיע לכלום ורונאלדיניו יהיה כישלון עצום. כל הלחץ יהיה עליו והוא, עדיין לא חלק מהקבוצה, אחרי עונה קשה, ייקח לו זמן לחזור לכושר - אבל אף אחד לא ייתן לו את הזמן הזה.

מהרגע הראשון הוא יהיה חייב להיות לפחות כמו מה שהוא היה בשיאו בבארסה, במקום לתת לו קצת את הזמן. עזיבה של קאקה, החלק החיובי בעונה הגרועה של מילאן, פרושה שגם השנה מילאן לא תגיע לשום מקום. חוץ מזה, אם הוא יעזוב קאקה יהרוס את היופי ואת ההתלהבות מלראות אותו ואת רונאלדיניו ביחד, שילוב שאם יצליח ואם יחברו אותו טוב יהפוך את מילאן לקבוצה יצירתית, רעבה ושמחה - עד שנזכרים שוב באוסף הזקנים, בעיקר בהגנה, שבמסיבה לא ברורה לא "נוקה". מילאן הייתה חייבת לנפנף את הזקנים, להעיף, לשלוח, מה שלא תרצו - העיקר לעשות רענונים. מבחינת איכות היא עשתה שני שינויים משמעותים עם זאמברוטה ורונאלדיניו, אבל פה הבעיה - מילאן הייתה חייבת לעשות שינויים כמותיים, בגלל שיש יותר מדי זקנים, והיא עלולה לשלם על שלא עשתה את זה. טוב, נו, לפחות בהתקפה תהיה איזושהי התלהבות - אבל כל זה אם קאקה יישאר. ולכן, לא משנה כמה כסף אפשר לקבל עליו - גליאני, שכבר הודיע שקאקה נשאר, חייב לעצור את אפשרות המעבר הזה. אם קאקה ירצה לעזוב הוא יעזוב, כי לא משאירים שחקן בכוח - אבל כל עוד הוא לא דורש יש לו חוזה וכל עוד זה תלוי במילאן - אסור לשחרר, לא משנה מה יקרה.

מבחינת צ'לסי הוא יכול להיות החולייה שתעשה את ההבדל. אפשר כבר לראות שמדובר בסגל עמוק מאוד, עם מרכז שדה פיזי וחזק מאוד, עם באלאק, דקו ולמפארד, עם אסיין מאחוריהם, עם קראבליו, צ'ך וטרי בהגנה, ועם הצטרפותו של בוסינגווה, שאמורה לפתור את בעיית המגן הימני, תעמיד צ'לסי הגנה אדירה, שהשנה אולי תעקוף גם את של היונייטד, שמציגה את ואן דר סאר ביכולת נהדרת, את אברה בשמאל, ואת וידיץ' ופרדיננד במרכז ההגנה. אבל הבאה של קאקה היא בשורה לחלק הקדמי - דרוגבה ייראה כמו שהוא נראה בעונת 2007, פשוט בשיאו, ויפרח ליד קאקה. צ'לסי תמשיך להתבסס כנראה על 4-3-3, עם דרוגבה כשפיץ יחיד, וזה גם הסגנון המתאים לו, כשהוא לבד, עם הגב לשער, עם הכוח, הגובה, משחק הראש, יכולת הכיבוש, כשהכל עליו.

במקרה כזה קאקה צריך לדעתי לשחק דווקא באגף ולא מאחורי החלוץ, בגלל מרכז השדה, שלא מאפשר להסתפק רק בשניים מתוך הארבעה שהזכרתי קודם. צריך קשר אחורי אמיתי, ולמפארד סגור בהרכב, ודקו ובאלאק לא יישארו שניהם בחוץ, נכון? אז קאקה צריך להיות באגף, אבל אחד שנכנס המון המון למרכז, בעצם כמעט כל הזמן. צ'לסי היא לא קבוצה עם יותר מדי אגו ולכן גם הבאה של כוכב כמו קאקה לא תהיה בעיה. חוץ מזה, קאקה שחקן נוח ולא אחד שחושב את עצמו, והוא לא יסתבך עם בעיות אגו. צ'לסי עובדת יפה מאוד הקיץ - אבל שחקן עם העוצמה והכישרון של קאקה אין לה והוא יכול לעשות את ההבדל. מנצ'סטר קבוצה מוכשרת יותר מצ'לסי, עם רוני, טבס, אנדרסון, נאני ולפי פרגוסון בכל זאת רונאלדו - והנה ההזדמנות של צ'לסי לעשות את ההבדל. עושה רושם שגם השנה צ'לסי ומנצ'סטר ייאבקו על האליפות - וההרגשה שלי היא שצ'לסי יכולה ואולי צריכה לקחת. היא רעבה יותר, היא צירפה מאמן גדול, עושה את השינויים, מעמידה מרכז שדה טוב בהרבה ואם רונאלדו (שוב הוא?) בכל זאת יעזוב היא גם תהיה טובה יותר. קאקה יכול לעשות את ההבדל בין קבוצה טובה מאוד לקבוצה כישרונית ומסוכנת מאוד.

גם הליגה האנגלית תשמח לראות את קאקה בצ'לסקי. זה יעלה את העניין, עם שני כוכבים כמו רונאלדו וקאקה המאבק על האליפות יהיה מעניין מתמיד, כשארסנל תמשיך להיות קבוצה צעירה ורעבה, ששוב באה מלמטה יחסית ותנסה להפתיע, אבל היא יודעת שהיא תלויה בשתי הקבוצות האחרות, שעדיפות ממנה ללא ספק - ועוד יותר מליברפול, שעושה לא מעט שינויים, אבל בינתיים לא בעמדות הנכונות - ההתקפה עדיין לא מספיק טובה, וגם אם היא תתחזק זה לא יספיק כדי להגיע למקום השני.

מבחינת קאקה זאת השאלה הכי מעניינת. מצד אחד, הוא קיבל את רונאלדיניו בקבוצה ואולי סוף סוף יבוא שם שינוי. מצד שני, אינטר תהיה גם השנה טובה בהרבה, רומא גם מתחזקת ויובנטוס מציגה סגל שרץ כבר הרבה מאוד בזמן ביחד, עם שחקנים מנוסים - אבל בניגוד למילאן גם עוד רעב (דל פיירו וטרזגה, שניהם מעל 30 - 41 גולים ביחד בעונה האחרונה!), הזקנים עדיין נשארו וכרגע אין חלוץ מטרה כמוש צריך (דרוגבה עדיין בצ'לסי, שבצ'נקו לא בא כרגע, ולגבי אדביור גם בארסה מעוניינת - ואולי הוא עוד יישאר בארסנל). צ'לסי תהיה רענון מבחינתו, קבוצה בה הוא יקבל את תפקיד הכוכב, בוודאות לא יהיה מצב שבו רונאלדיניו ינסה לקחת לו את התהילה, והוא יעבור לליגה הטובה ביותר בעולם. עונה טובה שלו ואליפות עם צ'לסי תשתיק את רונאלדו ואולי תחזיר אותו לפסגה. לכן, המעבר שווה מאוד מבחינתו בסה"כ.

3) זאת צריכה להיות העונה של ליאו. של מסי. אחרי עזיבתם של רונאלדיניו וכמעט בטוח של אטו (אוזבקיסטן? אני מקווה בשבילו שהוא באמת בא לשם רק כדי לפתוח איזה בית ספר לילדים או מה שזה לא יהיה), מסי יהיה סופית הכוכב הראשי. מי שאמור לקחת מנהיגות זה הנרי, ובשביל זה הוא צריך לקבל את המפתחות להוביל את ההתקפה מבלי לקבל עוד חלוץ עם שם גדול על הראש. ולמרות זאת, ברור שמבחינת מסי זאת העונה שצריכה לעשות את ההבדל. לדעתי לא מדובר במנהיג מטבעו - אבל שחקן ברמתו יצטרך לקחת גם אחריות. ככל שעוברות העונות הוא הופך מילד לכוכב עכשווי. השנה בארסה משנה את הכיוון, עושה שינויים בולטים מאוד מאוד, והיא תהפוך לקבוצה צעירה שמבוססת על בוז'אן ומסי. ומאחר שלמסי יש יותר ניסיון והוא מבוגר מבוז'אן הוא צריך להוות דוגמא עבורו. השנה בוז'אן יהפוך סופית לשחקן מן המניין. שנה שעברה הוא הראה את הכישרון העצום שלו, והשנה שניהם ביחד אמורים ליצור קבוצה חדשה ומלהיבה, וזאת הרבה אחריות.

נוסף לכך, ב-2007 זאת הייתה העונה של קאקה, ב-2008 של רונאלדו - כל עונה יש כוכב גדול שנותן את העונה שלו שמציבה אותו כטוב בעולם לדעת רבים. יכול להיות שקאקה או רונאלדו שוב יהיה אדירים, ויכול להיות שגם עונה גדולה נוספת של מסי עדיין לא תהפוך אותו לראשון - אבל אחרי שכבר ראינו את הכשרונות שהזכרתי קודם, אז זאת צריכה להיות העונה של מסי, גם אם בארסה לא תיקח אליפות. העונה שבה הוא באמת הופך לכוכב, כי אנחנו כל הזמן מחפשים כוכב אחר לעונה אחת, אוהדי הספורט אוהבים להלל שחקנים ועונה אחרי להיכנס בהם - והשנה תורו של מסי להיות הכוכב המדהים. בארסה קבוצה חדשה, טכנית, יצירתית ומעניינת מאוד, אבל שוב אנחנו חוזרים לעניין ההימור. כאמור, הימור זה לא בהכרח דבר רע - אבל לפחות בעונה הקרובה, כשפפ חסר ניסיון האימון על הקווים, כנראה שריאל, שיש לה הרבה יותר המשכיות, תמשיך לשלוט. ובכל זאת, העונה הקרובה יכולה להיות עונת המעבר בין הקבוצה של רייקארד לקבוצה חדשה, אולי קבוצה של פפ, שאומנם חסר ניסיון - אבל גם רייקארד הגיע לבארסה כשהוא בן פחות מ-40.

השנה בארסה מתחילה את הדבר החדש הזה - ומבחינת מסי זה רענון, משהו שהוא לא מכיר ומהשנה הקרובה הוא כבר לא יהיה הילד שמוכיח את עצמו - אלא שחקן עם אחריות על הקבוצה, שחקן משמעותי מאוד בגלל היכולת שלו. למסי יש פריצה מדהימה, מהירות יוצאת מן הכלל, אבל בעיה פיזית שבגללה הוא נפצע המון. פה פפ חייב לשים דגש - כדי שבארסה תצליח שחקן כמו מסי חייב להיות כשיר כמעט לכל המשחקים, כי הוא צריך להיות הכוכב הראשי. יהיה עליו לחץ גדול מתמיד - אבל שחקן ברמתו חייב לדעת להתמודד עם זה. עם שחקן כמו הנרי לידו אני חושב שאין סיבה שהשנה תהיה עונת השינוי, עונת המעבר מבחינת בארסה, אולי לתחילת קבוצה חדשה לטווח ארוך, בארסה בהחלט בונה קבוצה צעירה לטווח ארוך, ולכן גם אם היא לא תיקח אליפות בעונה הקרובה זה לא נורא, העיקר שירגיעו את המערכת ואת הכל אחרי עונה שבאמת הייתה סיוט מבחינת הקבוצה הזאת, ועונה אחרי תבוא אליפות. ככה מצליחים בכדורגל ולא רק בספורט - בבנייה לטווח ארוך, ועם שחקנים כמו בוז'אן ומסי ברור שהציפיות הן יותר לטווח הארוך, ובכל זאת - החל מהשנה, ובשנה שאחרי עוד יותר - מסי כבר לא יהיה כישרון עתידי, אלא יותר ויותר שחקן שגם אמור לעשות עבודה, יותר ויותר לתת כדורים למי שסביבו ופחות להוכיח את עצמו באופן אישי, אלא יותר באופן קבוצתי - מבלי לעשות את זה על חשבון היכולת האישית הנהדרת שלו. עונה טובה שלו השנה תראה אופי ותראה שהוא בדרך הנכונה ולדעתי זאת צריכה להיות העונה שלו באירופה. 

מבחינת פפ, הוא כאמור גם הימור - אבל מדובר באחד שהיה שחקן גדול, אחד שהוא שחקן בית בקבוצה ואולי זה מה שבארסה צריכה - מישהו צעיר, שיבנה אולי קבוצה חדשה, "שושלת" חדשה, שיהפוך את מסי לרונאלדיניו החדש.  הוא מתאים לרוח הקבוצה (צעיר), ואחרי עונה קשה בארסה צריכה שחקני בית,  צריכה נשמה - כמו שמסי מגיל 12 בבארסה ובוז'אן עלה ממחלקת הנוער של בארסה ומזוהה איתו, כמו מסי, גם פפ מזוהה עם בארסה ולכן הוא יכול להתאים. דבר אחד טוב הוא כבר עשה: הוא הבין שצריכים לעשות שינויים גדולים, והעיף את אלה ששייכים לתקופה של רייקארד, שהיו חייבים לעזוב: דקו, רונאלדיניו ואטו. אטו עדיין לא מצא קבוצה אבל פפ הבהיר שהוא לא יהיה אצלו. מאמן חדש, בטח בקבוצה כמו בארסה או כל קבוצה גדולה, חייב להיות כרזימטי ולדעת ללכת בדרך שלו ולא להקשיב לאוהדים, ולכן הוא עשה נכון שהוא הבהיר את הדרך שלו והתחיל בשינויים בומבסטים. הוא גם לא מתעצל, ואצל בארסה בעונה הקרובה נראה את אגף ימין הכי טוב שיש מבחינה התקפית עם אלבס ומסי, הוא סגר מוקדם את ההגנה, מצא מחליף זמני למיליטו, וככה צריך לעשות.

4) אחד מכותבי האתר כתב על הפערים בין הגדולות באנגליה לקטנות יותר, שמנסות להדביק אותה. דבר ראשון, זה לא רק באנגליה - באיטליה יש 3-4 קבוצות גדולות שתמיד בצמרת, בספרד את בארסה וריאל, ובישראל יש 4 גדולות. באנגליה זה הכי קיצוני כי כמעט תמיד כל ה-4 הן 4 הראשונות, אבל גם בשאר המקומות יש קבוצות שכמעט תמיד למעלה. בארץ מאז עונת 99' כל הקבוצות שזכו קבוצות גדולות. זה אגב, לא סתם מגיע ב-3-4 קבוצות כאלה - אי אפשר שקבוצה אחת תהיה הכל, אז כל האספקטים (עבר, קהל, עיר חשובה, הצלחה במפעלים האירופים, כסף, תארים, או משהו שמאפיין את הקבוצה באופן מאוד ספציפי) מתחלקים בין 3-4 קבוצות - באנגליה לליברפול יש את התארים, למנצ'סטר את הפופולריות וכסף, צ'לסי מבליטה את שליטת הכסף והאוליגרכים הרוסיים, את העידן שבו הכסף קובע, וארסנל מביאה איתה גם עבר טוב, תארים והמשכיות בעמדת המאמן, אחד המאמנים הטובים בעולם.

אני לא בטוח שהפערים מצטמצמים. טיעון ה'איזה קבוצות טובות אברטון והסיטי' מראה שהליגה האנגלית היא הטובה בעולם (חיזוקים זרים, כוח פיזי, מהירות, כסף, רמה, עניין, איכות - כל זה יש לה, ונוסף לכך המאמנים הכי טובים שיש, הכי מסודרים שהכי יודעים לטפח צעירים, פרגי, ונגר, בליגה הזאת), שלא רק 4 הגדולות טובות אלא גם אלה שאחרי. זה נכון, הקבוצות מדרג ב' - לא הגדולות אבל מעל ההמוצע שיש באנגליה טובות מאלה שיש בספרד, למשל. אפשר להוסיף את טוטנהאם (דוס סאנטוס, מודריץ', קבוצת טכנית ומוכשרת) ופורטסמות' (קראוץ', דפו, קראנצ'ר, מונטארי, התקפה טובה, והבאתו של קראוץ' תתן לה יתרון משמעותי - גובה ברחבה, הרבה הגבהות מהצדדים לתוך מרכז הרחבה. עם התקפה כזאת איפה נכנס בן סהר? הוא לא נכנס), אבל זה לא אומר שהפערים מצטמצמים - והנה אני אביא לו טיעון נגדי - בשנתיים האחרונות 3 מ-4 האחרונות באירופה, בצ'מפיונס, היו אנגליות (עוד הוכחה למה הליגה האנגלית היא הטובה בעולם), וכמובן שאלה היו הקבוצות הגדולות באנגליה - זה רק מראה שהן מתקדמות, לא להפך. זה שיש עוד 4-5 קבוצות ברמה זה רק מראה איזה ליגה זאת האנגלית, אבל תוך כדי גם 4 הראשונות מתפתחות ושולטות באירופה - אז גם אם יש הצטמצמות פערים היא לא גדולה, כי יש סטטוס קוו - 4 הראשונות מצוינות וגם אלה שאחרי מצוינות. הסיבה שבשנים האחרונות יש 4 קבועות היא לא בגלל שהיריבות שלה גרועות - אלא כי אותן 4 ממשיכות להתפתח.

5) אנחנו מחפשים את הסיבות שהאירופים טובים מאיתנו?

הנה עוד אחת: ברצלונה ב', קבוצתו של גיא אסולין, מעמידה שוב, אחרי פפ גווארדיולה, מאמן שהיה שחקן עבר גדול שמזוהה עם הקבוצה - לואיס אנריקה. בזמן שאצלנו מתווכחים האם אחד שהיה ברמה של ברקוביץ' ראוי לאמן נערים - אנחנו רואים את ברצלונה מעמידה את אחת ממחלקות הנוער הטובות בעולם. אחת הסיבות: מאמנים שהיו שחקנים גדולים, שמבינים מקרוב את ההרגשה של שחקן עם לחצים גדולים, שעברו מסלול דומה כמו השחקנים ויכולים להשפיע עליהם. הם יודעים מה צריך כדי להצליח ומעבירים לשחקנים - בעוד בליגת הנוער שלנו אין אף אחד כמו ברקוביץ', זוהר, רביבו או כד', וחבל מאוד. מאמנים כאלה הם לא בני 50 (פפ ולואיס אנריקה מבוגרים? שי להם נסיון כמאמנים?), ובכל זאת באירופה הם מקבלים צעירים. אצלנו יש מדברים על הניסיון שלהם כמאמנים - אבל שוכחים שגם הניסיון כשחקנים הםא חשוב מאוד.

6) מכבי חיפה ממשיכה לנסות להוכיח לעצמה כמה היא נראית בסדר. בנוסף לזה שהיא משלה את עצמה שלה יש "חיבור" ו"אהבה" בין השחקנים כדי להדחיק את הסגל הבינוני והרכש הדל, היא עושה משחקי אימון מול עכו ונצרת. בזמן שבית"ר מתמודדת עם קבוצות קשות מליגות רציניות (ואם לא תמיד בהצלחה - לפחות לומדים מזה), חיפה מתמודדת עם קבוצות ברמה שהיא לא תפגוש העונה, מנצחת בקלות ומשלה את עצמה שהכל בסדר.

7) כריסטיאנו רונאלדו עבד? ממש! המיליונים שלו מספיקים רק ל-10 מכוניות ולא ליותר! מסכן!

אמירה מגוחכת. אם רונאלדו מעדיף לעבור לריאל ושם הוא ירגיש נוח יותר - ככה הוא צריך לעשות. אם הוא באמת רוצה לעבור וזה באמת חשוב לו - הוא יעבור, הוא לא יישאר בכוח, ולא משנה אם יש לו חוזה או לא. עבד? עלוב מאוד. האחרון שאפשר להגיד עליו שהוא עבד זה זה שכשהוא פצוע הוא הולך להשתכר ולנסות לרקוד.