באולימפיאדת בייגי'ין יתחרו מיטב ספורטאי עולם ב-28 ענפי ספורט שונים ומשונים. כדורסל וכדורגל, כדוריד וכדורעף, שחייה וטניס, קייאקים ומפרשים, אתלטיקה קלה וקשה, גודו והיאבקות כל מיני. וכן, גם בדמינטון, סיוף, קרב חמש וקרבות ירייה למטרה. טפו טפו טפו באלו אנחנו טובים.

יש לנו אפילו כאלו שיכולים לחזור עם מדליה. ולא סתם, מתוך 40 ספורטאים ישראלים יותר ממחצית הולכים למקצועות שבלשון המעטה הם לא בדיוק ב"זון" הציבורי. במקצועות כמו ג'ודו, אתלטיקה, שחייה, קייאקים, מפרשים - אלו שעליהם רצינו לבנות תשתית להרבה שנים, שם משהו מתפקשש. על שחייה, ג'ודו ואתלטיקה אנחנו בונים ספורטאים ישראלים יותר מיתר המקצועות האולימפיים, כולל הזניחים. מיטב הכסף הולך לשם - והתוצאות באות, אבל לא בצרורות.

כל כך הרבה תקוות - ניקי פאלי, אלכס אברבוך (כבר בן 32), היילה סטאין (עוד חודשיים 60... המבוגר בספורטאי האולימפיאדה), אריק זאבי, אליס שלייזניגר, איתי מגידי, יואב צמה. חלק בהחלט חדשים בקטע האולימפי - אך זה לא אומר שלא שווה לשאוף ולרצות. אין ספק שמדליה באחת המקצועות הללו שווה פי כמה ממדליה במקצוע כמו סיוף או קליעה למטרה, שאני לא מזלזל בהן, אלא פשוט לא מאמין שהן מקצועות הספורט הפרימיטיביים והבסיסיים ביותר המרכיבים כל אולימפיאדה באשר היא ומרכזים אליה את מיטב תשומת הלב של התקשורת והציבור בעולם.

ועוד משהו - מעניין איך זה שישראל תזכה במדליות רק על משטח הג'ודו או במקצועות של ים? אנחנו אימפריה של ג'ודו ואימפריה של ים. עכשיו נשאר רק להשיג סוף סוף משהו בבריכה ובאתלטיקה ואני מבטיח לכם שזו תהיה המשלחת הישראלית הגדולה ביותר. (למרות שהסיכויים די נמוכים).