לא תמיד אני מביטה בחדשות, לא תמיד חדשות גורמות לי להרגיש טוב, לא תמיד החדשות הן בראש דאגותי ואם אני כבר רואה רק אז מבינה את גודל הטעות שלי.

לאחרונה צילמה הטלויזיה ישיבה של ועדת החוץ והבטחון ואת מי רואות עיני יושב כולו מדושן ומחוייך? עמיר פרץ!!!!!

הלו, שכחנו? זה לא האיש שבכל מחיר התיישב על כיסא שר הבטחון והיה שותף להחלטה להוציא את המדינה למלחמה, מלחמה שעלתה לנו ביוקר בכל המובנים.

זה לא האיש שבקיאותו בנושא בטחון משול לנסיוני למשל...?

האם זה הפרס שלו על התפטרותו מהתפקיד? אז גם אני רוצה!!

אם זה לא היה האבסורד של המחדלים הייתי צוחקת אבל אני בוכה למראה הכיסא המאויש עם "מחדל" שיש לו "קבלות.".

ושוב וזו דעתי אנחנו מקקים קטנים, מקקים שמרשים לפקידות העליונה לעשות בנו כאוות נפשם ואנחנו...דוממים.

אף אחד אינו מתחשב בדעתנו, אנחנו פורקים את זעמנו בטוקבקים, במכתבים למערכת ובעברית פשוטה??  אף אחד לא סופר אותנו!

עוד נושא שיצטרף אצלי למאגר התסכול והכעס