בשבועות האחרונים התחילה רכבת ישראל בפרויקט הרחבה/שיפוץ קווי הברזל שעוברים לאורכה (אך לא לרוחבה) של ישראל. השיפוץ בא כמובן, לאחר הודעה ממושכת שאפשרה לנוסעים להתארגן לקראת השינויים הצפויים. אך כל ההכנות שבעולם לא יכלו להכין את הנוסע הרגיל להתרחשות על הכבישים.

כבישים ראשיים פקוקים, אוטובוסים נוסעים לכל כיוון מלאים בנוסעים, עומדים ויושבים, מסלולי נסיעה שבדרך כלל לוקח לעבור בשעה (כולל פקק) לקחו שעתיים ואף יותר, וזה רק אחרי סגירת כיוון תל-אביב נהריה.

לא יתכן, שמדינה שמתעקשת לבנות בפריפריה ולעכב בניה צפופה במרכזי ערים, תהייה מוכנה לסבול מצב בו אין תחבורה מהירה מהפריפריה למרכז וחזור. כבר שנים שאומרים שהכבישים הם לא פתרון, ניתוק הרכבת רק הדגיש את זה. אבל בכל זאת, כביש 2, 4, 6, וכבישים עתידיים נוספים ימתחו מצד לצד, בזמן שפתרון כבר יש כמעט מאתיים שנים.

כמה קשה זה לתחזק תחבורה ציבורית?