בתעמולת הבחירות של תנועת הליכוד בבחירות 1996 הבליטו המפרסמים את שילוב ידיהם של פרס וערפאת והדגישו כי "פרס יחלק את ירושלים". דוברי מפלגת העבודה בתגובה הכחישו בתוקף כי פרס אכן יבצע מהלך שכזה - בסופו של דבר פרס לא ניצח בבחירות ולכן הדבר לא עמד במבחן. תעמולת הליכוד חזרה ונשנתה גם בבחירות 1999 כאשר התנועה הדגישה את מחויבותה לשלמות העיר ומפלגת העבודה הכחישה שברק יחלק את העיר.

לשם כך השתמשה התנועה "הסוציאל דמוקרטית" אפילו בראש העיר "הלויאלי" אהוד אולמרט, שהיה חבר בכיר באותה עת בליכוד וחבר בכיר יותר במועדון הנוסע המתמיד של אלא על (ע"ע עיתון "כל העיר" מאותן שנים), על מנת להוכיח כי ברק לא ייעשה זאת. אירוניה היסטורית היא שברק התכוון גם התכוון והתשדיר בו נראה אולמרט שאומר כי "ברק לא יחלק את ירושלים" יכול לשמש כתשדיר על דורי של הפקת לקחים בפוליטיקה הישראלית שבו נזכור כי דיבורים לחוד ומעשים לחוד משעה שברק הוא שר הביטחון של ראש הממשלה אולמרט ושניהם תכננו או מתכננים לחלק את ירושלים. במהלך השיחות בקמפ דיויד 2000 ידוע לכל שמפקירו של מדחת יוסוף הציע לערפאת לפי דבריו הוא "כל מה שאפשר על מנת לסיים את הסכסוך" ובכלל זה חלוקה טוטאלית של ירושלים.

הצהרותיהם של ראשי מפלגת העבודה שלא יחלקו את ירושלים התחלפו בהצהרות מעורפלות אשר מי שראשו על כתפיו יכול להבין כי כאשר מפלגת העבודה מדברת על שלמות ירושלים היא מתכוונת רק לחלקה המערבי, מי מביניהם שאומרים זאת בגלוי ומי מהם שמסתירים זאת במכבסת מילים מתוחכמת. למרבה הצער, גם מפלגת קדימה שרויה באותה אמביוולנטיות. ראש עיריית ירושלים שהרס את העיר במשך 10 שנים (אסון וורסאי הוא תשקיף כואב של כישלונותיו בעיר), לאחר מכן הפך לראש הממשלה ועמד על מחויבותו לשלמות העיר במהלך בחירות 2006 אולם הדבר לא הפריע לו להעלות את שלמותה או אי שלמותה הטריטוריאלית על שולחן המשא ומתן עם הישות האולטרא וירטואלית הנקראת הרשות הפלשתינית שבראשה עומד אבו מאזן.

לפי הטענה השכיחה של רבים מחברי מפלגת העבודה וקדימה "גם הליכוד ובייחוד נתניהו יחלקו את ירושלים". לפיכך, מתבקשת השאלה : האמנם? האמנם הליכוד יחלק גם את ירושלים? במענה לשאלה אבקש לחזור, כדבריו של נחום ברנע אל "ימי נתניהו".

מן הידועות הן שנתניהו כראש ממשלה הוציא את ירושלים מסדר היום במהלך המשא ומתן עם הפלשתינאים. המילה "הוציא" חוטאת במידה רבה לאמת. הוא פשוט הבהיר לפלשתינאים שירושלים לא נתונה למשא ומתן ובעצם כך הגשים לא רק את צוואת בגין שהמשיל לקרטר את הסיפור על רבי אמנון ממגנצא כאשר התבקש להעלות את ירושלים למשא ומתן אלא גם שנתניהו מגשים את צוואתו של בן גוריון שלא לוותר על ירושלים ועל רמת הגולן.

לשם כך, לא היסס נתניהו לפתוח את מנהרות הכותל והוא הבהיר לכל מי שרצה לשמוע ש"הכותל הוא סלע קיומנו". למיותר לציין שאלו הטוענים כיום שגם נתניהו יוותר על ירושלים הם אלו שלא הפסיקו ללגלג עליו, לגדפו ולהשמיצו על המשפט שהכליל בתוכו את המילים "סלע קיומנו". יתר על כן, נתניהו החליט להפשיר אדמות לבנייה בדרום מזרח העיר וזכה בגין מעשה זה לגינויים מכל העולם. כיום, האדמות שהפשיר הן אדמות השכונה הניצבת בגאון ועונה לשם "הר חומה".

הגדולה של נתניהו כראש ממשלה הייתה שמחד הוא לא הפר את העיקרון הדמוקרטי בכך שכיבד את "הסכם אוסלו" כחלק מרציפות השלטון. מאידך, הוא הצליח בצורה מתוחכמת להוציא את העוקץ מן הרשות הפלשתינאית כאשר קבע את "עיקרון ההדדיות". כאשר אמר נתניהו בכנס הליכוד בבנייני האומה את המילים "ייתנו - יקבלו, לא ייתנו לא יקבלו" בהקשר לרשות הפלשתינית הוא זכה לקיתונות בוז עזות מכיוון השמאל ואנשי מפלגת העבודה. הניסיון ההיסטורי מלמדנו שנתניהו היה כערער בודד בערבה וראה כנראה לפני כולם את הסכנות הגלומות ביישות אשר ערפאת עומד בראשה.

לא צריך רק להזכיר את נתניהו בהקשר של שמירת ירושלים על ידי הליכוד. ד"ר עוזי לנדאו כשר לביטחון פנים סגר את האוריינט האוס. דיפלומטים שמגיעים לביקור בישראל מטמיעים היטב את המסר של חברי הכנסת של הליכוד לפיו ירושלים תישאר מאוחדת לנצח נצחים תחת שלטון ישראל. דוגמאות אם כן יש למכביר.

יתר על כן, לפני מספר חודשים הגיש יו"ר סיעת הליכוד ח"כ גדעון סער הצעת חוק המשריינת את מעמדה של ירושלים ולפיה על מנת לבצע נסיגה בעיר תצטרך הכנסת להמציא רוב של 80 ח"כים או במילים אחרות רוב של שני שליש.

טענו זה לא מכבר כי הקמת קדימה הביאה לזיכוך הליכוד ואין ספק כי יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת, פרופ' בן ששון מוכיח זאת היטב. אינני מתכוון לטעון כי בן ששון מושחת. רחוק מזה. הוא אחד מנבחרי הציבור האיכותיים ביותר שאני מכיר. פרופ' בן ששון הוא ההוכחה מדוע ראוי שיותר אנשי אקדמיה יגיעו אל הפוליטיקה. הבעיה היחידה שלו היא שהוא מינוי אישי של אולמרט ולפיכך הוא נענה לדרישותיו של ראש הממשלה ותוקע את הצעת החוק בוועדה.

אם כן, אנשי שמאל המבקרים את הליכוד מנסים לאחוז את המקל בשני קצותיו : מצד אחד עומדת התפיסה כי "גם הליכוד יחלק את ירושלים" ומצד שני לסמן את המפלגה שמחויבת לשמור על שלמות העיר כמפלגה קיצונית.

אל אלו חובה להוסיף את העובדה כי רבים מאלו המחייבים את חלוקת העיר כיום הם אלו שהבטיחו בעבר שירושלים לא תחולק (ע"ע יוסי ביילין ואחרים) וכיום טוענים שהנסיבות השתנו. הם צודקים. הנסיבות השתנו אבל בצורה כזו שמחייבים את אחדות ירושלים תחת שלטונה של מדינת ישראל. 


eli@likudnik.co.il

http://elihazan.ios.st