1) בית"ר - קרקוב: ספק גדול אם היכולת תספיק:

יצאתי מהמשחק אתמול, ואני חושב שגם ה-18,00 אוהדי בית"ר האחרים שהגיעו למשחק, בהרגשה מעורבת. ידיעה שהשער המטומטם שבית"ר ספגה באשמת קאלה עלול להכריע לרעה את המשחקים - אבל מצד שני, שני מבצעים פנטסטיים של ברוכיאן יספיקו לתיקו בגומלין.

ולמרות שהתוצאה סבירה, וטובה יחסית לבור שנוצר, המשחק מעלה לא מעט תהיו ודאגות. דרק בואטנג, שהיה טוב בחלק הראשון של המשחק, נחלש עם הזמן. בואטנג הוא השחקן הטוב בקבוצה והוא חלק קריטי מהקבוצה. הוא הברומטר, ובמשחק כזה אפשר לצפות ממנו לקחת אחריות. במקום זאת, רוב הזמן הוא התעסק בעבירות קטנות וויכוחים עם השופט ולא בכדורגל. כשבואטנג לא מניע את הכדור, דבר שיש שהוא מצוין בו, אין משחק קבוצתי, אין ניהול משחק ואין הנעת כדור. הוא לא הוציא את ההתקפות קדימה ונראה עצבני או לחוץ. על בואטנג הייתה אחריות גדולה גם מאחר וטל יצא כבר במחצית. הוא פישל ולא תרם למשחק הקבוצתי. בעקבות כך, לא ראינו מבית"ר משחק קבוצתי אתמול. ברומטר או לא?

לגבי אבראו, ניתן לראות שמדובר בשחקן טוב, שהשתפר במחצית השנייה, כולל בישול מתוזמן היטב, מתואם מאוד וחכם מאוד, אבל רוב הזמן הוא התקשה לבוא לידי ביטוי. במקרים מסויימים זאת אשמתו - כמו בריבאונד מכדור חופשי שהוא היה חייב לכבוש - אבל בגדול הוא לא קיבל מספיק כדורים לראש או למצב טוב. אבראו לא שחקן שמייצר מצבים אלא אמור לגמור אותם - אבל הוא לא קיבל מספיק הזדמנויות לכיבוש.

בית"ר לא הייתה קבוצתית לא רק בגלל שבואטנג היה חלש - אלא כי אין תיאום בין השחקנים. זה מתחיל בהגנה, עם קאלה ובן יוסף. קאלה לא סומך על בן יוסף - וזה גרם לשער. במקרים אחרים ראינו את בן יוסף טועה ולא מרגיש בנוח ליד קאלה. בכל זאת, בשנה שעברה גרשון היה זה ששיחק ליד קאלה ולא הוא. גם התיאום בין טוטו לאבראו לא הרשים ולא ראינו איזה שילוב ביניהם. לזיו וטל יש שילוב מצוין, אבל טל יצא במחצית. לטל וזנדברג יש גם שילוב טוב והם מכירים עוד מחיפה והנבחרת - אבל הם לא שיחקו ביחד, וחבל.

במבט בסיסי על המשחק נראה שבית"ר שיחקה טוב ושלטה במשחק בערך עד השער. היא הציגה משחק מצוין של אגף שמאל - זיו פורץ ומצטרף בחלק הקדמי, תוך כדי תיאום מצוין עם טל ודאבל פסים מסוכנים ביניהם, ומחפש הגבהות לרחבה, אבל היה חסר קשר שמאלי אמיתי לפניו. מבחינת ויסלה זה היה מצב נוח - בית"ר מנהלת את הקצב ויוצאת קדימה - והיא משחקת על מתפרצות וכדורים ארוכים וגבוהים. היא כנראה עשתה סקואטינג טוב, היא ידעה אולי שבן יוסף לא מחובר לקאלה ואין לו ביטחון ונוטה לטעות וגם ראתה איזה יציאות עלובות יש לקאלה. בלי קשר, המטרה שלה הייתה ברורה: שער חוץ. אז היא חיפשה טעויות בהגנה בית"ר הבעייתית - ומצאה את הטעות הגדולה.

אחרי השער, הביטחון של בית"ר ירד והיא הפסיקה לשחק עד סיום המחצית. האנרגיות נעלמו, טוטו, שהיה מצוין בהתחלה, הפסיק לשחק, בית"ר הלכה יותר אחורה וזיו כבר לא פרץ לחלק הקדמי, בניגוד להתחלה. במחצית השנייה, כנראה אחרי שטיפה משום, בית"ר עלתה רעבה יותר והבינה שאם היא לא כובשת הסיכויים אוזלים. אחרי לחץ מאסיבי של כ-10 דקות ברוכיאן, במבצע אישי, כבש שער יפה בשמאל. אבל בית"ר חשבה ש-1-1 זה מספיק והפסיקה לשחק, ו-ויסלה התחילה לסכן את השער, לחפש שוב טעויות, שיחקה על בן יוסף חסר הביטחון, שהיה צריך לשמור על השחקן הכי מסוכן של ויסלה, וזאת עבודה קשה. ואז הגיעה מתפרצת מושלמת, ברוכיאן ואבראו תוך כמה שניות - שער, 2-1 שמשנה את התמונה. עד הסיום בית"ר יכלה והייתה צריכה לשים גם את השלישי.

אחרי מחצית ראשונה בה בית"ר הגיעה ללא מעט מצבים אבל הסיומת הייתה חלשה - במחצית השנייה המצב השתנה. בית"ר הפכה לתכליתית יותר מול השער וכבשה שני שערים.

ויסלה לא קבוצה גדולה, בערך ברמתה של בית"ר, אבל מאומנת וקבוצתית יותר. היא הצליחה להניע את הכדור טוב יותר וידעה בדיקו מה היא רוצה - להפתיע, לשחק על טעויות. היא הצליחה פעם אחרי פעם לבודד את ברוז'אק המסוכן מול בן יוסף, שהבין שהוא שחקן אחרון ונלחץ. היא שלחה כדורים ארוכים ומסוכנים והצליחה לרמות את בית"ר. היא גורמת לה עכשיו לשמוח ולחשוב שהיא במצה טוב - אבל האמת היא שעכשיו ההכרעה עוברת לביתה. במשחק השני היא כבר תהיה מסוכנת הרבה יותר ותתקוף בצורה חזקה הרבה יותר. היא באה אתמול כדי להעביר את ההכרעה לקרקוב והצליחה. אנחנו מזלזלים בה - אבל קרקוב קבוצה לא פחות טובה מבית"ר ואולי אפילו יותר.

בפועל, בית"ר הסתמכה אתמול על מהלכים אישיים ולא על משהו קבוצתי. איך הגיעו הגולים? הברקות של ברוכיאן, כשבשנייה הוא קיבל עזרה מאבראו - זהו.

אי אפשר לסמוך על השחקנים היצירתיים שיצילו אותה כל פעם מחדש. זה עבד אתמול - אבל אסור שזה יחזור על עצמו. במשחק הבא בית"ר תהיה חייבת להיות קבוצתית יותר, מתואמת הרבה יותר יציבה יותר ולא להיחלש ולהשתפר כל פעם מחדש ולא תוכל להרשות לעצמה שוב להסתבך כמו אתמול. 

בעצם, כמעט כל המצבים באו בגלל יכולת אישית, בגלל שחקן ספציפי והתקפה מהירה - בית"ר לא הראתה מספיק מהלכים מסודרים ומתוכננים. לולא היכולת האישית הפנטסטית של ברוכיאן, התחכום שלו, הטכניקה והבעיטה קרקוב הייתה מנצחת. קבוצה כמו בית"ר לא יכולה להרשות לעצמה להסתמך על מושיעים, על הברקות. אתמול, עם העידוד של הקהל הבית"רי ברגע שהוא ראה את בית"ר מתעוררת זה עבד - אבל ספק ענק אם גם במשחק השני. בית"ר לא הראתה מהלכים קבוצתיים והייתה חסרת יציבות ועקביות ביכולת שלה. לקחו לה יותר מ-50 דקות כדי לחפות על הטעות של קאלה, למרות שעד השער בית"ר הייתה טובה בהרבה. השער פשוט תיסכל את שחקני בית"ר ורק במחצית השנייה היא חזרה לעצמה.

מבחינה הגנתית, כצפוי הבעיה הייתה שם. ההפתעה: הבעיה לא הייתה מצד המגינים, שעשו בהגנה עבודה סבירה (אלברז) או מצוינת (זיו). אלברז היה בסדר שם, וזיו נלחם על כל כדור, לשם שינוי ירד בזמן, לא עשה חורים, הרחיק כדורים, סגר התקפות ולא טעה. בהתחלה הוא עשה עבודה מצוינת באגף מבחינה התקפית גם בלי קשר שמאלי מסודר, ברגע שבית"ר הלכה לאחור הוא התרכז בהגנה ושם עשה את העבודה מצוין.

הבעיה הייתה דווקא אצל הבלמים. במחצית השנייה היה אפשר לשים לב שבמרכז ההגנה, כ-20 מטר מול השער בית"ר עושה חורים בכמויות. קרקוב הצליחה לתפוס שטחים ריקים בלי בעיות, בעיקר קרוב לשער. במקרה הזה קשה להאשים במיוחד את בן יוסף, שהתרכז בשמירה האישית המצוינת שלו ולא יכל לסגור את כולם. לדעתי, אם בואטנג היה מתפקד במחצית השנייה הוא היה משתמש בכוח שלו ולוקח כדורים רחוק מהשער. ברגע שזה לא קרה קרקוב לא התקשתה להגיע לבעיטות מול השער.

הבעיה גם של בן יוסף וגם של קאלה היא שהם תופסים את המצב לא נכון - שחקן הגנה צריך להיות שקט, רגוע ולא להיות מעורב. הרי המטרה היא שבכלל לא תהיה לו עבודה. בן יוסף חושב שאם הוא כל הזמן יהיה בסביבת הכדור הוא יהיה טוב יותר - אבל זה לא נכון, פשוט שיסתכל הצידה ויראה איזה שקט ולא בולט בנאדו. התפקיד של בלם הוא לא רק לבלום ולהרחיק - אלא גם להיות אחראי וליצור שקט בחלק הקדמי, כלומר שיסמכו עליו. כדי ליצור את המצב שסומכים עליך אתה צריך לעשות את העבודה כל פעם שצריך. בנאדו עושה את זה, בן יוסף לפעמים - בשאר הזמן הוא עושה טעויות שנובעות מתוך לחץ ופחד לטעות. וזה גורם לזה שלא יהיה אפשר לסמוך עליו.

בן יוסף בלם מצוין, יש לו נתונים טובים, הוא גובה, הוא מהיר, הוא משקיע על המגרש, הוא לא אדיש לשום דבר ויש לו הרבה הרחקות מצוינות - אבל הוא בולט גם כשלא צריך. אני יכול להצדיק אותו: בשער האשם הוא קאלה שיצא בצורה אינפנטילית וחסם את תב"י, וזה שהוא כל הזמן היה בסביבת הכדור זה כי הוא נאלץ לשמור על ברוז'אק וכל הכדורים הארוכים והגבוהים הלכו לכיוונו, ובכל זאת - יותר מדי פעמים הוא מעורב, וזאת לא הפעם הראשונה. בן יוסף, אסור לשכוח, הציל שער במחצית השנייה - אבל אני מעדיף בלם שלא תמיד יוצא גדול, אבל גם לא טועה, מאשר בלם שנותן הצלות גדולות - ואז "מחפה" על זה בטעויות נוראיות. בלם לא צריך לבלוט, וכך גם קאלה. אבל קאלה חושב כמו ילד בן 3, הוא יוצא עם הרגש ולא עם הראש, ורוצה לקבל בעצמו את התהילה. שוב הוא לא סמך על הבלם שלו, בפעם המי יודע כמה. כמה כבר אפשר לסלוח?

הבעיה היא שקאלה הוא גונב דעת. הוא גורם לקהל כל פעם מחדש להתאהב בו ובכך משכיח את הטעויות בעצירות גדולות ובהתלהבות גדולה. מילא עצירה טובות, זה דבר חיובי, אבל ההתלהבויות אחרי כל עצירה טיפשית וההצהרות שלו לגבי הסכסוך הערבי-פלישתנאי פשוט גורמים לקהל להתאהב בו בצורה מרגיזה. אז נכון, יש לו חלק גדול מהזכייה בגביע - אבל כשכל פעם מחדש הוא הורס את התכניות של עונה שלמה באירופה בגלל שהוא רוצה להיות ראשון אז לא צריך כבר את הוירטואוזיות שלו. קאלה לא צריך להתבגר - הוא בן 33, הוא לא ילד, אבל זה האופי שלו - ואם אופי כזה אי אפשר להסתדר. אם הוא היה חלוץ - בסדר, אז הוא איבד כדור, אבל שוער? שוער לא יכול להרשות לעצמו לבלוט ולטעות! למזלו של קאלה, ברוכיאן הציל אותו בתצוגה מדהימה במחצית השנייה.

לגבי שום, יש לי דברים רעים לומר עליו ויש טובים: לגבי הרעים, שוב הוכיח שום שהוא עקשן, פשוט עקשן. הוא מתעקש על מערך לא נכון. הוא יכל להוציא את טוטו המיותר ולהכניס את זנדברג - אבל הוציא את אחד השחקנים הכי חשובים שלו.

שחקן שהיה בליגת האלופות, ששיחק באירופה, עם ניסיון ענק בקבוצות והנבחרות והמנהיגות שבית"ר כ"כ הייתה צריכה. וזה לא שהוא שיחק רע - פשוט זה יותר התאים למערך שלו. העובדה שבית"ר שיחקה 90 דקות עם שני קשרים בלבד במרכז השדה, ויותר גרוע - כשכל הלחץ על בואטנג ומסיבה לא ברורה טל מאחורי החלוץ, בעמדה הלא טבעית שלו, פגעה בהגנה - כאמור, ראינו במחצית השנייה המון חורים בחצי של בית"ר במרכז, דבר שהיה נמנע אם בואטנג היה משחק ואם הוא היה מקבל יותר תמיכה בקישור האחורי. חבל ששום עושה ניסויים מיותריים במקום לסמוך על השחקנים המוכחים. נראה ששום לא מאמין בשחקנים הוותיקים, אלה שמביאים אליפויות, שיש להם ניסיון בנבחרת וכבר מכירים טוב את שום - זנדברג לא פתח, טל עף החוצה כבר במחצית ומאוד יכול להיות ששום בונה על בן יוסף במקום גרשון המוכח והשקט. 

הדברים הטובים: הוא הוכיח שוב שיש לו יכולת מצוינת להשפיע על השחקנים במחצית. שוב, דבר שראינו לא מעט כבר בעונה שעברה, בית"ר לא הרשימה במחצית הראשונה - ועלתה למחצית השנייה באטרף, לוחצת על השער ורעבה. ברור שאלמלא שום בית"ר לא הייתה עולה עם המוטיווציה הזאת.

לדעתי, השער של ברוכיאן היה בשלב קריטי. אחרי 10 דקות טובות, אך בלי שער לא היה חסר הרבה שבית"ר תהיה מתסוכלת מחוסר ההצלחה לכבוש ותתייאש - זה קורה הרבה בכדורגל כשלא מנצלים מומנטום. לא נשאר הרבה זמן והשער של ברוכיאן נתן קצת אוויר לנשימה והגיע רגע לפני שבית"ר התייאשה. רק חבל שבית"ר לא ניצלה את המומנטום של השער וברבע השעה שאחרי חזרה ליכולת החלשה. ואז שוב ברוכיאן, ששוב הציל את בית"ר - אבל אי אפשר לסמוך על זה.

בעקרון, מותר בשלב הזה של העונה לא להגיע בשיא היכולת. הבעיה היא כשמדובר באירופה וביריבה רצינית שאיתגרה מאוד את בית"ר, בדמות קרקוב, חייבים להגיע בשיא כבר עכשיו - ואתמול זה לא קרה. אפשר לראות שבית"ר בתחילת העונה ועוד לא מחוברת. התוצאה לא רעה ואם בית"ר תדע להחליף עם קרקוב בשבוע הבא ולשחק על טעויות ולגנוב שער חוץ היא גם תהיה בשלב הבא. הבעיה היא שקרקוב קבוצה מתוחכמת, ובכלל לא בטוח שהיכולת של אתמול תספיק בשבוע הבא.

לגבי הרכש: פרננדס שחקן ברמה גבוהה, וראינו את זה בעיקר בהתחלה. יש לו טכניקה ופריצה מצוינת שסוחטת לא מעט עבירות. הוא התחיל טוב, אבל כמו כל הקבוצה בהמשך במחצית הראשונה נחלש. עד עכשיו הוא היה טוב במשחקים והאימונים ונראה שמדובר בשחקן טוב, מגוון, שמסוגל לשחק גם באגף וגם במרכז. מה שכן, הוא לא גל אלברמן - הסגנון שלו שונה לגמרי. אלברמן הוא שחקן הגנתי בעיקר, אגרסיבי, שיורד לגליצ'ים, עם התקפה טובה, אבל לא טכני. פרננדס יותר התקפי, הוא הרי במקור קשר התקפי, יותר טכני ויצירתי, עם יכולות אישיות טוב יותר, אבל חוטף פחות כדורים, פחות שקט, פחות תכליתי. זה לא בהכרח רע שהוא יותר התקפי - אסור לשכוח שיש כבר את טל ובעיקר בואטנג, המציגים הגנה אגרסיבית וקשוחה - פרננדס מציג סגנון קצת שונה. אין ספק, השנה בית"ר קבוצה טכנית ויצירתית הרבה יותר - פרננדס וברוכיאן יכולים להציג שילוב מצוין בקישור, שניהם מציגים סגנון משחק דומה בשקט, והרבה צניעות.

אבראו, כאמור, לא בלט רוב הזמן. במחצית הראשונה הוא לא עשה הרבה תנועה ולא היה מעורב - במחצית השנייה הוא הרגיש יותר בנוח והיה פעיל יותר. עם זאת, הוא לא קיבל מספיק מצבי כיבוש מהשחקנים האחרים. ברוכיאן הוא פחות שחקן של הגבהות מהצדדים אלא של פריצות לאמצע עם הכדור, וזה מצוין, וראינו איזה יופי של שילוב היה ביניהם בשער השני - אבל ספק אם זה שאבראו צריך. ליצחקי יש את זה יותר טוב ובצד השני זיו עושה את זה הרבה - הרבה הגבהות. כדי שאבראו יפרח צריכים לתת לו כמה שיותר הגבהות מהצדדים. ב-4-4-2, כך נראה, הוא לא חופשי בחוד. מדובר בחלוץ מטרה בכל מקרה, ולדעתי ב-4-3-2-1 הוא בהחלט מסוגל להסתדר יפה מאוד. מוקדם לדעת למה הוא מסוגל. כרגע הוא נראה עוד מנותק.

כשמדובר ביצחקי, השחקן חושף בעיה בבית"ר: יותר מדי תלות. במשך קיץ שלם בית"ר רדפה אחריו כדי שיבוא והתייחסה אליו כמשיח. נראה היה שכשהוא נכנס כאילו כולם היו בטוחים שהנה יבוא השינוי. שכחו כולם שהבחור התאמן עם הקבוצה שבוע בלבד, שהוא אחרי פציעה, וכבר באימון המסכם ראו שהוא חלוד. יצחקי לא בא לידי ביטוי ונראה שציפו ממנו הרבה יותר מדי. חבל שככה מסתמכים על שחקן צעיר. בליגה זה יכול לעבוד - לא באירופה.

בית"ר אומנם הצליחה למחוק פיגור וידעה להתאושש, אבל העניין מעלה גם דאגות. לקח לבית"ר יותר מ-50 דקות כדי למחוק טעות אחת גדולה. בית"ר יצאה מבור - אבל מכזה שהיא פתחה בעצמה. קאלה שוב הקשה על הקבוצה. בית"ר יוצאת מהמשחק בצורה סבירה, אבל הוציאה יותר מדי כוחות בשביל תוצאה סבירה. היא עבדה קשה ופגשה קבוצה מתוחכמת, ששלחה כדורים ארוכים שהלחיצו מאוד את ההגנה. הלחץ ששחקניה הפעילו על הגנת בית"ר גרמה לבית"ר להילחץ מאוד ולעשות הרבה יותר מדי טעויות בהגנה. אנחנו זוכרים את הטעות של השער - אבל היו עוד עשרות טעויות, כמו אחת שהשאירה את שחקן קרקוב לבד מול קאלה במחצית הראשונה, ושניים על שניים במחצית השנייה, ובן יוסף חיפה על כך בהרחקה בסופו של דבר. ההגנה מדאיגה, וקרקוב קבוצה חכמה - היא עלתה על זה ומנצלת את ההגנה, נקודת התורפה הבית"רית. במשחק השני נהיה חייבים להיות הרבה יותר תמיכה של בואטנג וחבריו לבלמים.

בעיה נוספת שבלטה במחצית הראשונה ונעלמה עם כניסת זנדברג הייתה חיסרון בקשר שמאלי של ממש. פרננדס וטל החליפו מקומות בצד שמאל, אבל שניהם לא שחקני קו. זיו היה לבד על הקו, הוא קיבל מסירות מטל ופרננדס, אבל הם שיחקו בקו רוח דומה אליו - אבל היה חסר מישהו שיהיה איתו באותו קו אורך, שיהיה לפניו כקשר שמאלי נטו. פרננדס וטל נוטים כל הזמן לאמצע, ומשאירים את זיו על קו שמאל. זה מראה שוב שזנדברג הוא הקשר השמאלי של ממש היחיד וחייב לפתוח המשחק הבא. זנדברג משחק לפני זיו, וככה יש לזיו למי להכניס כדור קדימה. אתמול בית"ר תקפה מצוין מהאגף השמאלי ב-20 הדקות הראשונות, אבל היה חסר את זנדברג.

אסור גם לשכוח שגם הדקות הטובות של בית"ר אתמול הגיעו מתוך חובה לכבוש כדי לא להסתבך. בית"ר הצליחה לעשות את החובה, המובן מאליו - ולא מעבר. היא הוציאה אנרגיות רבות וכבשה שני גולים - אבל כל זה בשביל להגיע למצב סביר. לא ראינו משהו מיוחד, אחרי השער שהיא ספגה בית"ר לא יכלה להרשות לעצמה לא לכבוש. אם בית"ר תצליח להישאר על 0-0 במהלך המשחק הבא לא בטוח שבית"ר תשחק טוב - כי היא לא תהיה חייבת את השער, הוא תצטרך לחפש אותו, אבל לא תהיה במצב שבו אין לה ברירה.

אז מה בכל זאת טוב בבית"ר? קודם כל, העידוד המצוין של הקהל השפיע על הקבוצה וגרם לה לפרוח. בית"ר תקפה ותקפה במחצית השנייה עד שהגול הראשון הגיע והתעקשה עליו. היא לא וויתרה עד השיוויון.

אומנם אין לה מסורת של הצלחות באירופה - אבל אסור לשכוח שזאת עונה שלישית ברצף שבית"ר משתתפת במוקדמות אחד משני המפעלים החשובים באירופה. לכן, בית"ר כבר מנוסה יותר באירופה וייתכן שזאת אחת הסיבות למהפך אתמול. נראה שהאכזבה מול קופנהאגן חישלה את בית"ר - אם בשנה שעברה בית"ר הפסידה בגלל הטעות הקבועה של קאלה, אתמול היא הראתה קור רוח והמון נחישות לחוזר לתמונה. שני הגולים הראו על ווינריות ועקשנות חיובית.

בית"ר למדה להסתדר עם הטעות הקבועה של קאלה ולחפות עליה עם מהפך, והעובדה שבית"ר שומרת על הסגל כבר שנה שלישית ברצף מבלי לעשות שינויים גדולים, והניסיון האירופאי של חלק מהשחקנים, ובראשם המאמן שום, עזר אתמול - ויכול לעשות את ההבדל בגומלין בפולין.

 ברוכיאן הוא ווינר ענק - השער הראשון הגיע מפריצה פנטסטית מימין וסיום נהדר ברגל שמאל החלשה. הגול השני הגיע אחרי עוד הברקה - וכל זה אחרי דקות קשות ויכולת בינונית של בית"ר. במחצית הראשונה אגף ימין של בית"ר פשוט לא תיפקד וברוכיאן לא היה מעורב בכלום - המחצית השנייה הייתה פשוט הפוכה. שני גולים, הברקות מדהימות, המון פריצות וכניסות למרכז, לקיחת אחריות. ברוכיאן, בסה"כ בחור בן 23, הראה נחישות וקור רוח שלא ראינו משחקנים מבוגרים בהרבה. לברוכיאן יש שקט ואופי מדהים, את זה כבר ידענו - עכשיו הוא גם הראה בוגרות ותכלית שאין כמוה. כולם דיברו על אלברמן - אבל הוא שחקן העונה שעברה האמיתי של בית"ר. נקודה. ברוכיאן בשל להצליח בקבוצה מחו"ל, יש לו בדיוק את האופי שדרוש - האופי שמה לעשות ליצחקי אין. אחרי עונת פריצה נהדרת ברוכיאן נראה חד גם לקראת העונה הקרובה.

בכל מקרה, למרות שלבן יוסף היא כמה הצלות מצוינות ולמרות שמירה עיקשת וחזקה על ברוז'אק - חוסר הביטחון, דומיננטיות היתר והטעויות הרבות, כולל טעויות שלא מהן כלום - כל אלה גורמים לי להיות בטוח מתמיד שגרשון חייב לשחק כשהוא יחזור לכושר. הוא שקט יותר, יציב יותר, מנוסה במפעלים האלה, ומתואם יותר עם קאלה.

נקודה חיובית נוספת לקראת הסיום היא האגף הימני. ברוכיאן ביכולת שיא שוב ושוב נכנס לאמצע וזה הביא לו צמד, ואלברז סיכן את השער והצטרף יותר לחלק הקדמי.

ועל אף זאת, בחלק משמעותי מהמחצית השנייה יותר מדי שחקנים לא תיפקדו - בואטנג, זנדברג שהיה אנמי במיוחד, יצחקי ופרננדס. יותר מדי שחקנים לא הרשימו בחלק משמעותי - להוציא 10 דקות בין הדקות 50 עד השער, וכמה דקות אחרי השער השני. בשאר הדקות, כולל חצי מהמחצית הראשונה יותר מדי שחקנים לא תיפקדו.

במשחק הבא, בית"ר תבוא בצורה שונה. יותר אנדרדוגית, הפעם קרקוב תלחץ על השער ותהיה חייבת לכבוש. בית"ר חייבת להיות יעילה ומוכנה לכל מצב - אם היא תבוא לעשות הגנה חזקה ותספוג היא תהיה חייבת לכבוש. יכולים לקרות דברים שונים במשחק. לדעתי, בית"ר צריכה לחפש שער מוקדם מאוד, וככה תוכל לרדת לבונקר שאר המשחק. אם היא לא תכבוש היא תהיה כל הזמן במצב בו היא תלויה בקרקוב. בית"ר חייבת לבוא כדי לכבוש, כי קרקוב תבוא כדי לתקוף ולא תרד מהשער.

בית"ר צריכה לפתוח עם הרכב מנוסה, זה מה שיקבע במשחק כזה. קאלה, אלברז, בנאדו, בן יוסף (אלא אם גרשון יהיה כשיר), זיו בואטנג, טל במרכז השדה, ברוכיאן קדמי יותר, יצחקי בימין (אלא אם תהיה בעיה, ואז ברוכיאן בימין ופרננדס במקום ברוכיאן במרכז), זנדברג, אבראו. פרננדס? הנה אנחנו רואים איזה החתמה מיותרת ובעייתית הייתה הבאת יצחקי - אבל מה לעשות, אין לו את הניסיון של זנדברג באירופה עם קבוצה ישראלית, התיאום של זנדברג עם טל וזיו ובית"ר חייבת לשחק עם קשר שמאלי טבעי ואמיתי. חוץ מזה, שבית"ר צריכה לשחק עם שלישייה במרכז השדה החזק. ברוכיאן חייב לשחק, הוא בכושר מדהים, ולפחות לגבי המשחק מול קרקוב פרננדס צריך להישאר בחוץ בפתיחה. ברוכיאן צריך לקבל את החופש, בואטנג חייב להיות בפוקוס בחלק ההגנתי, ויותר מתמיד - ההגנה חייבת להיות הכי זהירה בעולם. עדיף לתת לבנאדו לשמור על ברוז'אק - הוא יציב יותר וחכם יותר מבן יוסף.

בית"ר צריכה לבוא כדי להיות פיזית מאוד בהגנה, לשחק על מתפרצות, ולכן צריכה לצאת קדימה מהר מאוד. שער אחד של בית"ר יכול להכריע את המשחק. בית"ר, סביר להניח לא תשלוט במשחק, אלא קרקוב, שתניע את הכדור ותהיה מסוכנת יותר - המשחק בביתה והיא בפיגור. בית"ר צריכה להיות יעילה והרבה יותר מתואמת ולנצל כל הזדמנות, כי זה מה שיכול לעשות את ההבדל. צריכים הרבה קוח רוח ואופי, לשחק על הגבהות לאבראו. לגבי יצחקי, ספק האם בשבוע הוא יצליח להשתפר משמעותית מאתמול - ולכן הוא מעלה לא מעט דאגות.

המשחק בשבוע הבא ימחוק את סימני השאלה שעוד פתוחים. כל טעות, כל החמצה, תהיה קריטית יותר ומשמעותית יותר. המשחק יהיה חם וקשוח - כמו המשחק אתמול, בו קרקוב עשתה הרבה מאוד עבירות על בית"ר. בית"ר חייבת לבוא מוכנה, כל אחד יצטרך לתת מעצמו מעט יותר, להיות קבוצתיים ולעלות ולרדת מהר מאוד. כאמור, אסור ללכת אחורה כל עוד בית"ר לא כובשת - ככה המשחק ילך לידיים של קרקוב, היא תשלוט בו ותשלח קדימה יותר שחקנים מתוך ידיעה שכל שחקני בית"ר, או כמעט כולם, לא במצב שהם יכולים לסכן את השער. בית"ר חייבת להיות זהירה - אבל לחפש את השער שייתן לה את השקט ויאפשר לה להתבצר. אם היא לא תכבוש ותתן לקרקוב לשלוט בקצב יספיק לה התקפה אחת טובה להכריע את המשחק לטובתה. בית"ר לא תגיע לליגת האלופות ואם תעבור את קרקוב דבר אחד כבר יהיה אפשר לומר - בית"ר לא נכשלה שוב באירופה.

אם, שוב - אם, בית"ר תעבור אז עדיף לקבל קבוצה שתגרום לעניין גדול, הכנסות ואולי גם תפרסם את בית"ר באירופה כמו יובה או בארסה - עדיף קבוצה שגם ככה בית"ר לא תנצח אבל תהיה הזדמנות נדירה לשחק מול הקבוצות הטובות ביותר, מלעוף מול קבוצה משעממת יחסית. קבוצות ושחקנים בעתיד יידעו מעט יותר טוב מי הקבוצה הזאת בית"ר, שתעמיד איזשהו מזכרת משלה באירופה, ואם בית"ר תעמוד בכבוד - גם שחקנים ירצו יותר לבוא (כמובן עד גבול מסוים ותלוי עד כמה בית"ר תרשים) חוץ מזה, אם בית"ר תעבור את קרקוב ותפגוש קבוצה בלתי אפשרית היא כבר תוכל לחשוב בחצי עין על גביע אופ"א, לשם היא תגיע אחרי ההדחה. בהנחה שבית"ר בכל מקרה לא תגיע לליגת האלופות עדיף לקבל קבוצה גדולה, מה גם שאם בית"ר תעמוד בכבוד מול קבוצה ענקית זה יכול מאוד לקדם את שחקניה בעתיד. זאת, כמובן, במידה וקבוצה כמו בוריסוב, שהדהימה את אנדרלכט, לא תעלה לשלב הבא - ואז ברור שעדיף לקבל אותה. אבל אם השחקנים יתעסקו בזה עכשיו בית"ר לא תעבור את קרקוב, ולכן לא שמענו אף שחקן מתייחס להגרלה בינתיים, וגם כשהתייחסו זה יהיה המינון נמוך מאוד. קודם שיעלו לשלב הבא.

לסיכום: בית"ר יצאה בסדר אתמול, אבל היכולת מעוררת לא מעט דאגות. בית"ר השתפרה, אבל לקח לה יותר מדי זמן עד שהיא התאוששה מהשער שספגה. השער מראה על נאיביות שהיא לא יכולה להרשות לעצמה. היא השתפרה כי לא הייתה לה ברירה, כי היא הייתה עם הגב לשער - האם היא תצליח לשחק טוב ולכבוש גם כשהיא תהיה במצב טוב יותר? אני לא בטוח שעם היכולת של אתמול. בית"ר קבוצה מצוינת שחבל שפשוט סיבכה את עצמה בצורה הכי מיותרת שיש.

2) רונאלדו, נמאס!

דבר ראשון: אחרי שהיה נראה שאולי בכל זאת הוא יישאר עם היונייטד הוא טען "בשבוע הבא אעבור לריאל". כמובן שהתקשורת קופצת שוב. רונאלדו פשוט עושה צחוק מאוהדי הכדורגל והתקשורת. הפרשה שלו מתארכת לחודשים והוא נהנה מזה. הוא מקבל את הפרסום שלו, הוא צוחק על כולם ויודע שההחלטה תלויה בו. כולם מסתכלים ומחכים לראות מה יקרה איתו. רונאלדו יורק מהבאר ממנה שתה - אין לו שום כבוד לקבוצה ובראשה למאמן שתחתיו הוא פרח. הוא אמר לפני כמה זמן שלא אכפת לו מה פרגוסון אומר, הוא התחמק מלהיפגש אותו, ומסובב את כולם על הזרת שלו. הוא יכל מזמן לגמור את העסקה - אבל לא בא לו. נמאס מזה, הוא שחקן ענק, אבל לא הגיע הזמן שיפסיקו לשחק לידיים שלו?

בכל ליגה גדולה יש קבוצה אחרת גדולה שאני אוהד ואחת, יריבתה, שאני שונא. באנגליה אני אוהב את היונייטד, בספרד שונא את ריאל. עזיבה של רונאלדו תפגע מאוד באיכות של היונייטד ותדרוש מהשחקנים הבולטים האחרים, כמו טבס ורוני, להוציא מעצמם הרבה יותר. הפערים בין מנצ'סטר לצ'לסי גם ככה מצטמצמים מאוד הקיץ וייתכן שהשנה צ'לסי תזכה - ועזיבה שלו יכולה להיות קריטית מבחינת העונה הקרובה. כל אחד יהיה חייב לתת הרבה יותר, מנצ'סטר תהיה מבוססת הרבה פחות על שחקן ספציפי ומנצ'סטר תצטרך לשנות את הגישה. דבר אחד טוב ייצא מזה: לא יהיה לי תירוץ לא לשנוא את רונאלדו. רונאלדו הוא בן אדם עם אופי מגעיל ולמרות ההתקדמות הענקית שלו הוא כל הזמן מתוקשר בפרשות אומללות. נמאס מהפסטיבל סביבו. אולי עדיף כבר שיהיה עם האלה שמתאימים לו... 

דבר שני: בכל מקרה, אם זה יקרה זה עומד להיות מרתק, בעיקר מבחינת ריאל: כדי שהוא יצליח שם הם יהיו חייבים לתת לו את המפתחות ולחבר אותו לשאר השחקנים כמה שיותר מהר. על שוסטר יהיה לחץ ענק לחבר אותו עליהם ולמנוע בעיות אגו. העברה שלו היא הימור עצום, הימור שאם יצליח יהפוך את ריאל ללא ספק לקבוצה הטובה בעולם. אם הוא יתחבר שם החלק הקדמי יפרח. שוסטר יהיה חייב לגרום לשאר השחקנים להבין שריאל תהיה פחות קבוצתית במעט ויותר תלויה בשחקן אחד. הוא יהיה חייב למנוע משחקנים לשחק משחקי אגו ולנסות להוכיח את עצמם במקום רונאלדו. ההצהרה של סניידר בהחלט צריכה להדאיג את שוסטר. אם העסקה הזאת תצא אל הפועל ריאל תוכל להתפרק ותוכל להתפוצץ. צריך לזכור שריאל היא לא קבוצה של אגו ושחקנים עם מניירות והבאה של שחקן כמו רונאלדו תשנה את המצב לחלוטין. בכל מקרה, אי אפשר לדעת - מחר פרגוסון יודיע שוב שרונאלדו נשאר. סדרה עם הרבה המשכים.