אחרי הביקור במצפה גדות המשכנו לחניון יהודיה. משם התחלנו את הטיול שלנו לאותו יום: נחל זוויתן תחתון ובריכת המשושים. אחרי קפיצה לתחנת המידע בחניון (מעניין האם מתישהו החברה` שם יתחילו כבר לזהות אותנו...), "טיול בשירותים" ובדיקה שאכן, כולנו פה, יצאנו לדרך.   הלכנו על השביל הירוק בכיוון צפון-מערב. הליכה במישור. אבני בזלת שחורים. מרגישים שאנחנו על רמת הגולן. בהתפצלות השבילים (ירוק-אדום) פנינו ימינה על השביל האדום ולאחר הליכה קצרה פנינו שמאלה לשביל השחור. עם השביל הזה ירדנו למטה, לנחל זויתן.  

כך נראה הנחל מלמעלה:  

הירידה לנחל תלולה יחסית. איך אומרים? ככל שזה קצר יותר, כך זה גם תלול יותר. יורדים במדרגות אבן, בפיתולים קטנים.   תענוג ללכת לאורכו של הנחל. ישנן כמה בריכות נעימות וקרירות שמאפשרות שחייה. רוב החברה` ניצלו זאת בשמחה. פגשנו גם כמה סרטנים, ביניהם פרט אחד גדול במיוחד שהיה מת (ויבש מאד).  

השביל ממשיך עם הנחל. צריך קצת לעלות על אבנים, לרדת מהם, לא להחליק בטעות לנחל... ולהנות מן הדרך.

 אנחנו לא עצרנו בכל בריכה, אבל הן בהחלט נראו מזמינות. המים קרירים וכיף להיכנס אליהם ביום קיצי חם. תודה לאל שבאותו יום היה לנו דווקא מזג אוויר נעים, יחסית לעונה.  

בבניין של אחת הפקולטות בטכניון, אחרי שיורדים בגרם מדרגות אחד, יש שם כיתוב "ירידה לצורך עלייה". פה עבדנו לפי אותו העיקרון...   השביל השחור שאיתו המשכנו התחבר לשביל האדום. כאן יש שתי אפשרויות: האחת, לעלות בשביל האדום חזרה לשביל הירוק ולחניון יהודיה. השנייה, להמשיך עם השביל האדום במורד הנחל ולעלות מאוחר יותר. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה.   המשכנו במורד הנחל, עברנו בעין נטף המקסים. המים נוטפים מן הסלעים שבמדרון. מקום מוצל ויפיפה.   המשכנו עוד קצת עם הנחל, ואז... הגענו לעלייה (שהרי אמרנו קודם- ירידה לשם עלייה). השביל עולה מעלה, אל כתף הנחל.  

מבט מלמעלה (ברקע רואים את הכנרת):

שוב הלכנו קצת במישור. הרבה צהוב... ככה זה הקיץ. יפה לראות את ההבדל בין הקניונים של הנחלים לבין הרמה המישורית. ירדנו עם השביל האדום לנחל משושים ובריכת המשושים, הזכורה לטובה מטיולים קודמים. בירידה לנחל נתקלנו בסדרת שלטים- כאשר זו הראשונה מביניהם:  

אבל מה? חלק מן השלטים נעלמו לגמרי ונותרה רק מסגרת המתכת שהחזיקה אותם. חלק מן השלטים היו מקושקשים, או "סתם" הרוסים. אולי כדאי להחליף אותם...?   חצינו את נחל משושים על גשר קטן וחביב, ממנו צולמה התמונה הבאה:

כמובן שלא ויתרנו על ירידה לבריכה עצמה. פנינו שמאלה וירדנו עם השביל לבריכה. אני חושבת שרוב המבקרים המגיעים לבריכה מגיעים בדרך הקצרה יותר, מחניון המשושים (אנחנו סיימנו שם את המסלול שלנו).   המים קרירים ונעימים. כיף לשחות בהם! יש לציין שפגשנו גם נחש מים קטן. ככה זה, אנחנו לא היחידים שמגיעים לשם... המשושים (והמחומשים) נהדרים. להעביר שיעור גיאומטריה במקום כזה נראה לי חלום (אבל אני סבורה שאף אחד לא יתרכז בזוויות, אלא יחשוב יותר על המים המזמינים...)      

אבל למדנו שגם הירידה הזו היא ירידה לשם עלייה- כי צריך, הרי, לעלות עוד למעלה, לחניון המשושים. עלינו בשביל האדום, חצינו את שביל הג`יפים והמשכנו מעלה בשביל השחור.   עוד מבט אחורה, לכיוון ממנו באנו:

אנחנו קינחנו בקרטיבים. ידעו מוכרי הקרטיבים איפה למכור את סחורתם... זה הזמן לשאלת הסקר- איזה קרטיב הוא הטעים ביותר, לדעתך? (אני תומכת בלימון. זה מזכיר לי שלפני כשבועיים, כאשר נכנסתי לחוות המחשבים של הפקולטה בטכניון, שאל אותי אחד הסטודנטים איזה קרטיב הכי טעים. לקח לי רגע לקלוט שהוא מדבר אלי, אבל כאשר התאפסתי, התשובה הייתה ברורה: לימון. מסתבר שהוא החזיק באותה הדעה והיה נתון בויכוח עם סטודנטית אחרת (שתמכה במשמש) לגבי הסוגיה החשובה... על-מנת לשכנע אותה הוא ניהל שם סקר ושאל כל סטודנט עובר ושב לגבי טעמו בקרטיבים....  

מסלול חביב, לא מעגלי. מתאים למיטיבי לכת, בהגדרתו. יש להתחיל אותו בזמן משום שהוא נחשב ארוך יחסית- בדפדפת של שמורת יהודיה הוא מוערך שטיול של 6 שעות.   מים: אני שתיתי קצת מעל ל-3 ליטר. מזג-אוויר: נעים יחסית לעונה (קיץ). היו אפילו כמה עננים בהירים בשמיים.

לבלוג של הילדה בחולצה הכחולה