מס' צפיות - 714
דירוג ממוצע -
עברו כל פרופורציה
כמה ימים לאחר נאום אולמרט: העם ובעיקר התקשורת עברו כל פורפורציה ביחס לרה"מ וגם: האם באמת אפשר להצליח בתפקיד רה"מ? מה עוד? השוואה בין אולמרט ושרון כראשי ממשלה, על תזמון ההודעה של אולמרט, למה חשוב שיהיה ראש ממשלה חדש כמה שיותר מהר מה ימנע מציפי לבני/מופז להיות ראש ממשלה, למה מנצח הפריימריז בקדימה חייב לעשות יותר מהכל כדי לבנות ממשלה חלופית ולמה "נקיון כפיים" זה לא מרשים.
מאת: עמנואל שלמון 03/08/08 (15:01)

היחס: ביום רביעי הודיע ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הודעה "דרמטית" - הוא לא יתמודד בפריימריז ב-17 בספטמבר לראשות קדימה. לא מפתיע, בהתחשב בכך שגם אם ינצח בפריימריז סיכוייו להיבחר לראשות הממשלה אפסיים - עם החקירות מסביב, כישלון המלחמה ועוד כהנה וכהנה בעיות אף אחד כמעט לא רוצה את אולמרט שבעצמו אמר: "אני ראש ממשלה לא פופולרי".

 

כמבט לקראת סיום הקדנצייה של אולמרט נראה שיותר ומתמיד קשה להצליח בתפקיד כמו ראש הממשלה. עם ריבוי אתרי האינטרנט, העיתונים או בקיצור - אמצעי התקשורת, הלחץ שיש על תפקיד כזה הוא גדול מתמיד.

 

אנחנו אוהבים להשמיץ, ולכן ככל שהתפקיד משמעותי ובולט יותר הקושי בו גדול יותר. לכאורה התפקיד הזה הוא טוב - אבל בפועל לא בטוח. אנשים מחפשים בעיות ותלונות ועל כל דבר יש תלונות - אם עסקת השבויים, לדוגמא, לא הייתה יוצאת אל הפועל הדעה הרווחת הייתה שרה"מ חסר לב ומוסר כלשהו והיה חייב לשחררם תמורת כל מחיר.

 

ההתחלה הרעה מאוד מבחינתו של אולמרט פגעה אנושות בהמשך הקדנצייה שלו. המלחמה, אליה ייתכן ויצא כדי להראות כוח עם תחילת תפקידו, בה הוא נתפס כאשם מוחלט הרסה לו כל סיכוי להצליח. אפילו אם לא היה את עניין החקירות - החל מהמלחמה העם, ובראשם התקשורת, חיפשו אותו בכל הזדמנות. יכול להיות שהוא נכשל, אבל הצורה שבה התייחסו אליו עברה כל פורפורציה. 

 

גם אריק שרון קיבל ביקורות עצומות בעקבות צעדיו הפוליטיים האחרונים: ההתנתקות, החקירות והשחיתות סביבו. אז נכון, יכול להיות שהביקורות מוצדקות אבל נראה שאחרי שרון העם חיפש את אולמרט, שנתפס כ"פודל" של שרון.

 

גם ראש ההמשלה הבא, מי שלא יהיה, יקבל ביקורות מוגזמות. לא ברור בגלל מה - אבל ימצאו. העם מתייחס לאולמרט כאשם הבלעדי בכל בעיה. אני לא רוצה להצדיק אותו אם הוא באמת כזה מושחת - אבל אסור לשכוח את הלחץ העצום שהיה סביב רה"מ בתוקפת ישיבתו על כסא ראש הממשלה, לחץ שלא עניין את המבקרים. גם אם עניין הערמונית שלו לא הפריע להתנהלותו, לא חסרו לו צרות: הוא איבד חברים (אורי מסר, וגם חבר וותיק כמו דן מרגלית). בדומה לשרון הוא היה שנוא על ידי שני הצדדים - השמאל, שבמשך כל הקריירה הוא היה נגדו, והימין, על העזיבה של הליכוד לטובת מפלגה שנוטה הרבה יותר שמאלה. תוך כדי הוא נחקר בלי הפסקה, נאלץ להתמודד עם הקסאמים בדרום, איום מהצפון ומהדרום, התמודד עם שר ביטחון ורמטכ"ל כושלים, ספג כותרות שליליות בלי הפסקה, והיה עליו לחץ עצום - מצד אחד הוא צריך לשמור על טובתה המדינית של מדינת ישראל - ומצד שני, במשך שנתיים היה עליו לחץ עצום, בעיקר של 3 משפחות שדורשות, ובצדק, לקבל את בן המשפחה שנחטף. בעצם, הוא היה כל הזמן תחת האחריות לדאוג לשני היבטים ולשלב אותם - מדיני, כלומר לא בכל מחיר, ומוסרי - כלומר, כן בכל מחיר, והמון פעמים זה סתר, אז צריך להבין אותו.  וזה לא הכל: תוך כדי הוא נאלץ להתמודד עם שרים, אנשים שאיתו בקואליציה, שלא רוצים אותו ועם אנשי הרשע, ועוד עם האיום האיראני באופק.

 

נכון, ראש ממשלה חייב לדעת להתמודד עם לחצים עצומים - אבל כדי שהוא יצליח להתמודד לפחות עם חלק מהמעמסה לא היה הוגן מבחינתה של התקשורת שלפחות תיתן לו טיפה של שקט? אבל לה לא אכפת. והעם ראה מה קרה במלחמה ושומע את הפרשנים מדברים ותוך כדי דורש את התפטרותו.

 

בקיצור, קצת פרופורציה לא תזיק לנו. המצב בין ישראל לאויביה רגיש ביותר, כשמצד אחד יש לשמור על מעמדה של המדינה ולא לתת לטרוריסטים "לשחק" בה, ומצד שני לדעת שלפעמים צריכים וויתורים כואבים כדי שיהיה קצת שקט. התפקיד של אולמרט קשה ביותר, והיו צריכים לתת לו את החופש, לפחות בצורה חלקית, לנסות לנהל את המדינה.

 

התזמון: לדעתי, יש משמעות רצינית לתזמון ההודעה. אולמרט הרגיש שמצבו כראש ההמשלה לא טוב ושאין לו מה ללכת לפריימריז, ורצה לקדם את עסקת השבויים, מתוך תקווה שזה יחפה על הכישלון וימתיק את מצבו. לכן, בחודשים האחרונים הוא קידם משמעותית את העסקה ובסוף גם החזיר את השבויים בלבנון. הוא לא רצה שגם המשפחות יזכרו אותו ככישלון, והוא לא רצה שגם בעניין הזה הוא ייצא רע, הוא רצה שלפחות בתחום הזה הוא ייזכר בצורה סבירה, שלפחות הנושא הזה יסתדר בצורה חלקית ועד כמה שאפשר, כמובן - כי הוא הרי נגמר רע.

 כמו כן, עוד סיבה שאולמרט החליט בשלב הזה לוותר על הפריימריז היא שהוא פחד שפרשת טלנסקי תגיע לכתב אישום והוא ייאלץ להתפטר. הוא העדיף שזה יבוא ממנו, מתוך רצון לשמור על איזשהו כבוד. לכן, אם יוחלט עוד לפני הבחירות, אם יהיו בחירות, להגיש כתב אישום כבר לא יהיה אפשר לדרוש ממנו להתפטר - כי הוא בכל מקרה זמני. מאחורי כל החלטה של אולמרט יש חישוב ותוכנית מסודרת וברור שלא סתם הנאום הגיע דווקא עכשיו.

 

דרוש - מחליף מהר: בזמן שאולמרט ימשיך לכהן כראש הממשלה, אם זה עוד חודשיים ואם שמונה חודשים,  הוא יהיה חייב להמשיך לנהל מגעים מדיניים עם סוריה ועם החמאס לגבי גלעד שליט, שנראה שעסקת החטופים ע"י החיזבאללה והחקירות סביב אולמרט, לצד הדיבורים על סיום תפקידו, פגעו במו"מ. למרות זאת, ברור שהוא כבר לא ירגיש אותו הדבר, ויידע שכל דבר שהוא עושה עלול להיעצר באמצע. לכן, חשוב שכמה שיותר מהר יימצא מחליף ראוי וקבוע שירגיש יותר בטוח בכסאו ויוכל להתרכז בעניינים החשובים העומדים על הפרק. המצב הרגיש יחייב את אולמרט להמשיך לפעול בינתיים, וייתכן שהוא אפילו ינסה להאיץ את הדברים כדי להספיק ולסיים את הקדנציה ואולי כל הקריירה בטעם טוב, אבל החשש שתוך כדי המגעים השונים ישתנה האיש הראשי אצלנו והכל ייתקע הוא גדול. לכן, עדיף, מבחינה מסוימת, שהמנצח בפריימריז יצליח להרכיב ממשלה חלופית וככה יהיה מחליף קבוע יותר מהר, כי אין הרבה זמן ולגבי עסקת שליט, לדוגמא, הזמן לא לטובת ישראל.

 

 המנצח: המנצח בקדימה יצטרך לעשות הכל כדי לבנות ממשלה חלופית, כולל ויתורים למפלגה כמו ש"ס. ההשתלטות החרדית גורמת לכך שש"ס הופכת ליותר ויותר פופולרית, ולכן ש"ס בממשלה או ש"ס מחוץ לממשלה - זה יכול להיות ההבדל בין ההצלחה של המנצח לבנות קואליציה לבין לא להצליח.

נראה שקדימה מתדרדרת וסיכוייה לנצח בבחירות קטנים (הרחבה בהמשך). לכן, נראה שאם יהיו בחירות ביבי זה שינצח, מה שידחה את חלום המנצח בקדימה, כנראה מופז או לבני, בעוד 4 שנים, או לפחות עד שיהיו בחירות נוספות. לכן, אם לבני, לדוגמא, תנצח שווה לה לצאת "פראיירית" כדי לבנות ממשלה. למנצח תהיה ביד הזדמנות יוצאת דופן להיות ראש ממשלה - ואם הוא לא יצליח לבנות ממשלה הוא יאבד את היתרון הברור הזה, ולכן אם המנצח יהיה עקשן מדי ולא יוותר - קדימה תפספס את ההזדמנות.

 

הבעיה - המפלגה: לציפי לבני יש הזדמנות טובה מאוד להיות ראש ממשלה. העובדה שהיא לא מודבקת בשחיתות משמעותית מאוד, והעם רוצה רענון - ואולי דווקא אישה תקבל סיכויים גבוהים. עם זאת, מה שפוגע מאוד בסיכוייה, וגם באלה של מופז, היא דווקא מפלגתה. קדימה, בניגוד אליה, נתפסת כמלגה דבוקה בשחיתות ובפרשות שונות (שרון שיייסד אותה, אולמרט, הנגבי, רמון עם פרשת המתלוננת וכו'). לעם נמאס מהמפלגה הזאת, ולכן נראה שהוא יעדיף את הליכוד, כלומר חזרה ימינה. אולמרט ושרון גרמו לנזקים גדולים במפלגה הזאת ויבריחו את המצביעים. אומנם מפלגת מרכז זה יתרון, בעצם פתרון למי שנמצא באמצע המפה הפוליטית - אבל נראה שהמפלגה הזאת תפגע בסיכויי המנצח הפריימריז. לכן, אם לבני הייתה בראש הליכוד - היו לה יותר סיכויים.

 

נקיון כפיים: מספיק מרשים? ציפי לבני מתהדרת בכך שאין לה קשר לשחיתות. יפה, אבל האם זה מספיק כדי לפתור את המצב המסובך? האם עדיף ראש ממשלה נקי אבל חלש, על אופציה של אחד טוב יותר אבל מושחת יותר? לא!

מופז מנוסה יותר בעניינים הצבאיים, ביבי וברק כבר מכירים את התפקיד של ראש הממשלה, ובמלחמה האחרונה לבני ברחה מהאחריות וקולה לא נשמע. רק אחרי המלחמה היא פתחה את הפה והפכה לגיבורה גדולה - זאת המנהיגה שאנחנו מחפשים? זה אדם שלוקח אחריות?. ההצהרות שלה לטובתה, משפטים כמו "העם מאס בשלטון" יכולים לעזור לה, הקהל אוהב משפטים כמו שהיא השמיעה לאחרונה, אבל אם היא תהיה ראש ממשלה אני לא חושב שהיא תהיה עדיפה על יריביה הפוליטיים, מה גם שהיריבות עם אולמרט מעידה על כך שגם היא פוליטיקאית במובן הרע של המילה, ומעידה על כוחנות וסכסוכים בקרב השרה לבני. לבני לא מפסיקה לחתור תחתיו. לבני ניצלה את תפקידה כדי ליצור יחסים טובים עם השלטון במדינות הזרות - בעיקר עם ארה"ב, במיוחד קונדליסה רייס, וזה בהחלט יכול להיות לטובתה גם בהמשך. היא במצב מצוין, היא חייבת לנצל אותו כדי לנצח בפריימריז ולשמור על היתרון שמסתמן בסקרים ולבנות ממשלה חלופית. על כל פנים, אסור לתת לה להיות ראש הממשלה הבאה.

 

השוואה בין שרון בסוף הקדנצייה השנייה לאולמרט: אולמרט ממשיך דרכו מבחינה מסויימת, סוף הקדנצייה של שרון וכל הקדנצייה של אולמרט דומים מאוד - המון שחיתות, למרות ששניהם היו ידועים כמושחתים הרבה לפני כהונתם, מהלכים בולטים ומשמעותיים מאוד, כוחנות רבה. אולמרט הלך בעקבות שרון ונטה שמאלה לקראת סוף הקריירה הפוליטית (אם באמת היא בדרך להיגמר). שרון נחשב כמי שאשם בשלום הגליל - גם אולמרט מואשם לגבי מלחמה, מלחמת לבנון השנייה. נראה ששרון היה טוב יותר ואמיץ יותר, הוא היה כריזמטי יותר, חזק יותר והרבה פחות היסס. לאולמרט לקח זמן עד שהוא החליט סופית לגבי השבויים, הוא שינה את דעתו בלי הפסקה. שרון העז להקים מפלגה חדשה, אולמרט רק המשיך אותו, הוא עשה את ההתנתקות, יזם את המעבר שמאלה, והיה מנוסה הרבה יותר מאולמרט. שרון היה כוחני יותר, והחזיק מעמד 5 שנים, כולל שתי קדנציות. למרות זאת, יש לזכור שלחץ החטופים היה הרבה יותר גדול על אולמרט, אולמרט לא עשה טעות כמו בעניין טננבאום, לאולמרט הייתה פחות תמיכה משרון, כי כראש ממשלה גם הקרובים אליו עזבו אותו והשרים הקרובים אליו לא בהכרח היו איתו - רוני בר און, למשל, שהוא חבר קרוב של אולמרט, התנגד לעסקת השבויים. אולמרט התחיל רע מאוד וכאמור בגלל שהוא נתפס כממשיכו של שרון לא התקבל בצורה חיובית. המלחמה הכושלת פגעה בו מאוד וההתחלה הרעה מאוד גמרה לו את הסיכויים - וזה מוביל לסעיף הבא:

 

ראש ההמשלה הבא - חייב להתחיל טוב: מי שזה לא יהיה, חייב יהיה להתחיל טוב מאוד. אחרי ראש ממשלה שלא הצליח ובגדול העם סומך פחות ופחות על מנהיגיו - בקצב הזה בסוף אף אחד לא ירצה להיות ראש ממשלה. ראש הממשלה הבא חייב יהיה להתחיל טוב כדי לגרום לעם להאמין בו, וגם כי ראינו מה קרה לראש הממשלה האחרון, שהתחיל רע מאוד. הצהרת כוונות שכוללת קידום משמעותי של עסקת שליט ועסקת סוריה תוכל לגרום לו להצליח יותר - אבל כאמור זה יהיה קשה מאוד. נראה שיותר ויותר קשה להצליח בתפקיד הזה, שהופך ליותר ויותר מלחיץ - ולכן כדי להצליח ראש הממשלה הבא חייב להיות טוב מאוד, כי עוד ראש ממשלה שנתפס כלא טוב יגרום ליחס כלפי ראש הממשלה להיות שונא מתמיד, ואסור לתת לזה לקרות. אם הוא יתחיל טוב הוא יהיה צריך להיות מאוד גרוע בהמשך כדי "לתקן" את הרושם החיובי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר