(לא, לא הפכתי לרבע גורו, אבל החיים.. הו החיים... לפעמים נותנים שיעור מאלף לאנשים מסויימים) לפני 6 שנים לערך החליט בנק הפועלים לפטר 900 עובדים כ"צעדי יעול" הואיל ורווחי הבנק לא היו כאלו מזהירים. כמובן, מי שמכיר מערכות בנקאיות יודע כ"יעול" ו"בנקאות" לא הולכים יחד, ובמקום למצוא פתרון יצירתי (כמו הורדה בשכר או שכר תלוי ביצועים) החליטו בהנהלת הבנק לבעוט ב-900 עובדים הביתה. העניין כמובן לא עבר בשתיקה, ההסתדרות הפציצה בפרסומות על אריסון ("שרי אריסון צוחקת - 900 משפחות בוכות").

באותו זמן גם שלי יחימוביץ' (היום ח"כ פופוליסטית שלא עושה מאומה במפלגת העבודה) באחת מפינותיה בחדשות ערוץ 2 השתלחה בשרי אריסון לגבי עניין הפיטורין. דוברה של אריסון, בצעד תמוה (ויש שיאמרו ילדותי בטירוף!) כתב מכתב שרמתו מביישת יחצנ"ים מקצועיים. המכתב היה התבכיינות נטו מצד אחד איך שלי כזו "רשעה" וליקוק מדהים לשרי אריסון מצד שני.

חלפו להם השנים והפרשה נשכחה. בנק הפועלים, כבנק, לא ממש יודע להתייעל (למרות כל ההצהרות והכוונות) ולכן הבנק נקט טריק פשוט: פיטרנו? אז ניקח כח אדם זול במקום אלו שפוטרו, וכך הבנק לקח לו קרוב ל-1000 עובדים דרך חברות כח אדם שמילאו את אותם תפקידים שביצעו אותם אלו שפוטרו, כלומר 0 יעילות.

בינואר השנה נכנס לתוקף חוק חברות כח האדם שמכריח חברות גדולות המשתמשות בשרותי כח אדם להחליט אם לפטר את העובדים או לקלוט אותם. בנק הפועלים הודיע כי הוא קולט קרוב ל-1000 עובדים כעובדי בנק קבועים. משתמש מכך כי כל אותה "תוכנית יעול" גרנדיוזית הלכה לפח, כמו שרבים מאנשי המקצוע אמרו שיקרה.

אז מה יצא מכל זה? האם הבנק התייעל? ממש לא. האם הפיטורים היו נחוצים? גם לא, עובדה שהבנק עכשיו שוכר מחדש בערך אותה כמות של אנשים מחדש לעשות את אותם תפקידים.

מה כן יצא לבנק? נזק תדמיתי עצום לו ולבעלים העיקריים שלו: גב' שרי אריסון, וגם הוכחה להנהלת הבנק שמשהו למעלה דפוק שם אם מחליטים החלטות כאלו.

וכך הושלם לו המעגל: החל מפיטורין של 900 איש, ועד קליטה מחדש של קרוב ל-1000 איש. הרבה נזק, מעט מאוד מחשבה בדרגים הגבוהים שם.

לבלוג של חץ