לא בכדי נחשבים חילופי שלטון בין מפלגות כאחד מהיסודות המוסדיים של השלטון הדמוקרטי.  שלטון ארוך ומתארך מביא במוקדם יותר מהמאוחר למצב אשר מכונה במקומותינו שחיתות ואשר ברי, ידוע ומוסכם על צופי הליכות הפוליטיקה בכל אתר ואתר כגורם הראשי להתדרדרות, אמור התפוררות וכליית מדינת הלאום, ללא שייכות לצורת משטרה.  ברי גם כי השלטון הדמוקרטי מעצם טיבו חשוף יותר מהמשטר הטוטליטרי לקילקולי השלטון ותוצאותיו אך המהות, הרס מדינת הלאום, זהה בשניהם וניבדל אך במישכו.

הטיב לתאר זאת אלפי שנה לפני זמנינו הנביא ישעיהו אשר דבריו האלמותיים מובאים להלן:

ראה ב"ישעיה" פרק א' פסוקים: (כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: (כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: (כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָקוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי: (כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ: (כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: (כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

דיברי הנביא ישעיהו מוכרים ומהדהדים עד כאב באזני כל המצוי בהילכות הפוליטיקה ומסדרונות השלטון והמשפט הישראלי.  אמנם הנביא ממליץ בחום להחליף את המושחתים אשר בשלטון אך אינו מציין הכיצד לעשות זאת.  אנו, במשטרנו הדמוקרטי לעומת זאת יצרנו את המנגנון לתיקון עצמי, הלא היא הישיבה באופוזיציה.

לכאורה קיימת כעזר כנגדנו מערכת המשפט האמורה לפסוק צדק אך מערכת זו הוכחה כמערכת משפח במקרים רבים מדי והאזרח מהשורה אפשר ולא ימצא בה מזור למצוקותיו.  מקריהם של האחים בן גיאת אשר אולצו לשלם בשגגה שני מיליון שקלים עקב פסק בוררות ואשר הוכח מאוחר יותר ולמעלה מכל ספק כי אך טעות דפוס תמימה גרמה להם לעוול הנורא (עקב פסק הבוררות והקנס שהושת עליהם פשטו אלו את הרגל), הרי מקרה זה מעיד על הכלל.  בג"ץ דחה את עתירתם בנימוק אווילי ומטופש מטעמים פרוצדורלים.  צדק לא נעשה ולא ניראה שם, לעומת זאת הטיפשות חגגה.  ניראה כי נאות יותר היה לשנות שם הבג"ץ לבנ"מ דהיינו: בית דין נמוך למשפח. פסיקתו האנטי דמוקרטית, הפוסט-ציונית בעליל בנושא גרוש גוש קטיף וצפון השומרון מעידה כי הירוויח את תואר הבנ"מ ביושר.  יצירת "מוסד גמילה ממשפח" באזור "מקורר ונעים" אשר אליו ישלחו שופטי "העליון" המכהנים מדי נאמר שבע שנים אינו רעיון גרוע כלל וכלל.  פרידמן לטיפולך המסור.

על השחיתות הפושה בכל אתר ואתר במסדרונות שלטוננו אין צורך להכביר מילים.  על הצורך לשלוח את המעורבים למוסד הגמילה משחיתות הניזכר לעיל יש גם יש צורך.  יש לאמר זאת באופן קטגורי ומנדטורי כי מירב המפלגות אשר תמכו וחברו לארכי-מושחת, זה האולמרט וישבו בממשלתו ובקואליצייתו שנתים מיותרות והרסניות למדינת ישראל חייבים לעבור ל'מוסד הגמילה משחיתות' הניזכל לעיל.  העם בישראל חייב להשתחרר מטראומת שלטונם--חורבננו-ולשלחם למדבר התיקונים הפוליטי למשך שתים ועד ארבע קדנציות לכל הפחות.

המדובר כאן במפלגות קדימה, העבודה, ש"ס והגימלאים.

1 . קדימה - מפלגת הכלנתרים-הבוגדנים, מפלגת המושחתים של הפוליטיקה הישראלית, בעלת אג'נדת הכיסאולוגיה הבלבדית חייבת, ממש חייבת לעבור מן העולם.  יהיה זה בוודאי צדק פואטי כלפי עם ישראל.  אך באם לא יסתיע, עלינו לשלחה ל'מוסד הגמילה משחיתות' כאשר סביר הוא כי הדבר יהיה ברכה לבטלה, המוסד יכשל במשימת הגמילה.  הדעת אינה סובלת כי מפלגה זו תיבחר כעת את מחליפו של האולמרט, הדבר אולי חוקי אך מסריח למרחוק.  אך ורק בחירות כלליות יצעידו את העם הזה במסלול התיקונים ההכרחי עבורו.

2 . העבודה - מפלגת עבר מפוארת זו התדרדרה לשאול תחתיות.  כיום, 'העבודה' הינה נושאת הדגל השחור של אובדן ערכים ומוסר לאומיים ומגזריים.  זכות קיומה הוא בכך שמהווה לשון מאזנים למפלגות הימין (הכרח בל יגונה במשטר דמוקרטי) אך חייבת לעבור אירגון-מחדש ותיקוני אידאולוגיה, מצפון ומוסר מעמיקים ויסודיים האפשרים אך ורק בזמן ישיבתה באופוזיציה ולא, כליה ונחרצה ניגזרה עליה.

3 . ש"ס - מפלגת שלמונים מקצועית בנוסך גלותי ידוע, בזוי ומושחת.  מפלגה זו אשר חרתה על דיגלה את קבלת טובות ההנאה וחליבת עטיני השילטון ללא עשיה ואיכפתיות לאומית ועקב כך עבתה, שמנה ופרצה, חייבת לפנות מקומה לאלתר ולהתרגל "ללחם צר ומים לחץ" במוסד הגמילה משחיתות.  יש הסוברים כי הישיבה באופוזיציה תחולל ניפלאות באשר לחיטובי גיזרתה הפוליטית.

4 . מפלגת הגימלאים - חבל על ביזבוז ניר טוב.  כאשר ניזכרים בביזיון הגריאטרי הזה מגכחים וזה כואב בבטן.  קחו אותם מלפני עינינו.  כל מקום, אחר הרחק ככל האפשר מהממשלה והכנסת יתקון.  מומלץ: מושב זקנים, ביקורים סדירים של נכדים ונינים, אספקה מוגברת של שמן קיק ודיאטות מרק.

הסיכוי קלוש הוא כי הנאמר לעיל ישכנע את הנפוליאונצ'יקים בגובה העשב ממפלגת קדימה והעבודה להטות אוזן להמלצות כאן ולוותר על חלומם הרטוב לביטחון סוציאלי מתגמל בישיבה על כסא ראש הממשלה.  ובכן הבה וניראה מי ומי במושלכים כאן לקוראלס:  שאול מופז, ציפורה ליבני, ואהוד ברק.  מישהו היזכיר עוד שני שמות עמומים, מחוקים משהו, דיכטר ושיטרית אך לא נוסיף כאן חטא על פשע בהתיחסותנו דוקא אליהם.

1 . שאול מופז - כלנטריסט חסר עכבות עם קבלות להלל.  מי יתקע לידינו כי ביושבו על כיסא ראש הממשלה לאחר הבטחות של נופת צופים לא ימכור אותנו בעבור נזיד עדשים לאוכלי האדם בקונגו המרכזית.  הרי בדיוק כך נהג כלפי בוחרי הליכוד.  שאול אמור להבין ב'ביטחון' ובאם כך מדוע לא דאג לבנין צה"ל ולהכנתו למלחמה בשנים שטרום מלחמת לבנון השניה?  מדוע תקופת שרותו כשר התחבורה התאפיינה בכשלים חמורים ומגוכחים? ומה באשר למפקד הארגזים, נוסח 2008 מתוקן?  הרזומה של שאול מרשים, הביצועים בשטח (למעט הענקת שלמונים תמורת תמיכה בו) חיוורים ועלובים.  "מוסד הגמילה משחיתות" מתאים לאדם זה ככפפה ליד.

2 . ציפורה ליבני - אחריותה לכשלים במלחמת לבנון אינה נופלת מאחריותו של האולמרט, מינוס השחיתות.  תומכיה טוענים: "מה רוצים מציפורה, היא הרי אינה מבינה בביטחון".  צודקים, בדיוק כך, היא אינה מבינה בביטחון.  וכך מדוע זה כי תשתלם ותילמד נושאי ביטחון על גבינו?  אפשר ועד אז לא ישאר הגב שעליו תוכל זו ללמוד הלכות התנהלות מזרח תיכונית.  תקופת שרותה כשרת החוץ היתה עלובה, אנמית, חלבית-חמוצה.  תפקידיה ו"השגיה" הקודמים בפוליטיקה היו עלובים עוד יותר.  בכלל, מה רוצים ממנה, שתלך לטפל בגינתה ולהשקות עציציה.

3 . אהוד ברק -  אהוד אינו ברק אלא ברח.  הוא ברח מצאלים, ברח מלבנון, ברח להרצאותיו בארה"ב, אהוד ברחן סידרתי.  לאן יברח אהוד ביושבו לכיסא ראש הממשלה?  למגדלי אקירוב אולי?  אהוד ב' מסמל יותר מכל את התדרדרותה הרעיונית-אידאולוגית של מפלגת העבודה.  כיסאולוגיה היא דתו, האחזות בקרנות המזבח אומנותו. דומה כי שיכלל הוא את אמנות הזיגזג לרמות חדשות ובכך אמינותו אינה כלל קיימת.  תקופת שרותו כראש ממשלה התאפיינה בעליבות ובחוסר הבנה מפתיע בהוויות המזרח התיכון.  רמטכ"ל הוא היה אך התגלה במערומיו בעת הדרשו למהלכים מדיניים- אסטרטגיים.  דורשי טובתו חייבים, אבל ממש חייבים לשכנעו לעבור למוסד הגמילה משחיתות, היא האופוזיציה.  שוב ראש ממשלה?  נו באמת, היה לנו די עמו.

לאור הנאמר לעיל האם הכל אבוד, האם אין תקווה לעם היושב בציון?  כמובן שלא הכל אבוד, כמובן שישנה תיקווה.  המנהיגים והמפלגות היכזיבו, העם לא היכזיב ולא יכזיב.  האנומליה הישראלית מפתיעה, הפרטים בעם משכמם ומעלה ממנהיגיהם.  ברגיל מתווים המנהיגים את הדרך הראויה לעם בספקם דוגמא חיובית, בישראל התהפכו היוצרות.  העם הוא מתווה הדרך למנהיגיו.  חבל כי הציבור משלים עם פוליטיקאים עלובים המוצצים לשדו, אינו מפנים איכויותיו ודורש המגיע לו בדין כריבון האולטימטיבי במדינת ישראל.

הציבור בישראל חייב להיפטר ממשקעי עבר הרובצים על גבו וחונקים שיקוליו ולהחל ולשקול בצורה פרגמטית, עיקבית ונבונה את דרכו.  אנו במו ידינו, בכך שאטמנו שכלנו לקול ההגיון, בכך שהיתרנו לחבורות אינטרסנטים משרתי עצמם בלבד מהמדיה, האקדמיה והמשפט לשטוף את מוחנו וליבנו הבאנו עלינו את הצרה הזו של ממשלת קדימה, העומד בראשה "ועוזריהם".  אנו המלכנו סוטים, נכלולים, רפי שכל ומושחתים עלינו משום רתיעתנו משאר המפלגות בכנסת כאשר אטמנו מוחנו לאפשרות ואף לצורך הבוער לשנוי מוסדות והתנהלות השלטון (ולא רק השלטון עצמו) בצורה יסודית וחכמה יותר.  אנו בחרנו לפי שיקולי הבטן בעוד שחייבים היינו לתת קולנו בהתאם לשיקולי השכל הקר והפרגמטי.  אנו בחרנו לפי מאווינו האישיים והתעלמנו מצרכי המדינה והלאום.  עדיין לא הפנמנו די כי המדינה זו אנו ואנו המדינה.  את שיעבור על מדינתנו יעבור עלינו, מצוקתה מצוקתנו, חולשתה חולשתנו, שרידותה שרידותנו, "ישראל ערבים זה לזה כפרטים ולמען קיום המדינה על ידי פרטיה.  ואכן, "נפלנו" ובגדול עם מפלגת קדימה והאולמרט בראשה.

ובכן לאן פנינו אם כן?

ברי הוא כי עלינו לפנות לתקופת הבראה לאומית אשר חייבת להיכון מוקדם ככל האפשר עם הסתלקותו של האולמרט הזה מחיינו.  ברי גם כי תהליך תיקון קילקולי אריאל שרון, אהוד א' ומפלגתם קדימה יארך זמן, היכן שהוא בין 10 ל- 20 שנים למצער ומכאן צריכים אנו לשתי תקופות.  האחת המקדימה תהיה תקופת הבינים לתיקון והשניה תהיה תקופת הקבע לתיקונים לאומיים.

איננו יכולים להרשות לעצמנו לשחק בגורלנו לאור המטלות והמשא הביטחוני הרובץ על גבנו ואפשר שזה ילך ויכבד עם כל שנה עוברת.  מכאן שאיננו יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של המלכת טירונים וחובבים עלינו, הרי בנפשנו הדבר.

לכן, עלינו להעלות לשלטון למשך תקופת הבינים (שתים עד שלש קדנציות) את מפלגת הליכוד והעומד בראשה בנימין נתניהו המהווים כיום את ברירת המחדל הראויה והאולטימטיבית.  את נתניהו אין צורך להציג.  כושרו בניתוחים אסטרטגיים, כושרו לשאת את טיעוני ישראל לאומות העולם, נחישותו ונחרצותו באשר לביטחון ישראל ידועים.  גם אם לוקה האיש בנהנתנות הרי זו עדיין בגבולות הסביר אם כי איננו אוהבים זאת ובכלל, תכונות אנושיות באדם אינן מגרעת גם אם נהנתנות ניתפסת ככלל כמגרעת.  נתניהו אנושי ובהחלט ניתן להתחבר אליו ולקבל מנהיגותו.  גם מפלגתו של נתניהו שינתה פניה לבלי הכר.  הישיבה המזככת באופוזיציה חוללה במפלגה זו ניפלאות וכיום זוהי המפלגה היחידה בפוליטיקה הישראלית אשר עברה תיקון מוסרי וערכי.  אנו זקוקים ליותר מאותו הדבר במפלגות האחרות.

משך זמן שלטונו זה של הליכוד חייבות מפלגות עתידיות לתפוס מקומן כצוות ההיגוי העתידי של מדינת ישראל.  הכוונה כאן למפלגות כגון 'התיקווה', ישראל ביתנו, אח"י, ומפלגות דתיות ציוניות אחרות.  חשוב היה כי מהצד השמאלי המתון של המפה יחול ריענון השורות כפי שעובר על הימין הישראלי, אשר יהווה משקל נגד דמוקרטי ויאזן את ההתנהלות הפוליטיקה העתידית בין הימין לשמאל.  מפלגות שמאל חדשות בעלות אוריאנטציה ואידאולוגיה יהודית, ציונית, דמוקרטית וקפיטל-סוציאליסטית אשר יקומו על חורבות 'העבודה' ומר"ץ יהוו תוספת חיונית ומבורכת לחיים דמוקרטים, פוליטיים, תוססים ונאותים.  אנו חייבים לתת קולנו למפלגת הליכוד על מנת להעלותה וליצבה בשלטון בבחירות החייבות לבוא עלינו לטובה, אך בו זמנית חייבים אנו לתת קולנו ולהכניס לכנסת במקום מכובד את מפלגות 'התקווה' ואחרים.

לאחר שהמפלגות החדשות אשר כבר קמו, קמות ויקומו, יתנסו משך מספר קדנציות כנסת בחום המטבח הפוליטי, הן בקואליציה והן באופוזיציה, ויותר חשוב, יעלו מתוכן קאדר ראוי, מנוסה וישר דרך של מנהיגי העתיד למדינת ישראל, רק אז תהיינה אלו ראויות להחליף את מפלגת הליכוד בשלטון ולהוביל ישראל בבטחה על גלי המזרח התיכון הסוערים.  משך זמן התנסות ביניים זה סביר כי בנימין נתניהו המנוסה והמוכשר ינווט את ספינת ישראל בביטחה במימנו הסוערים וכמצוות דמוקרטים נאמנה יעביר השלטון באמצעות ההליך הדמוקרטי, אם מרצון ואם מאונס, כעבור צמד קדנציות לידי הקאדר המנוסה הבא כמפלגת 'התקווה' או אחרות ראויות כמותה.

המחבר הינו יועץ אירגוני בכיר ודירקטור ניהול פרויקטים לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com