ישראל סיימה את משחק ההכנה האחרון שלה לקראת פתיחת הקמפיין במוקדמות גביע העולם 2010 בהפסד 2-0 לפינלנד, בפינלנד. אסון גדול. אותה פינלנד סיימה את קמפיין מוקדמות היורו האחרון שלה שלוש נקודות מהמקום השני שמוביל לטורניר הגדול. היא הייתה תלויה בעצמה (ניצחון במחזור הסיום על פורטוגל והיא עולה) עד לרגע האחרון. סיימה פעמיים בתיקו מול פורטוגל, אחת הנבחרות החזקות ביבשת וניצחה בפולין, דבר שישראל רק חולמת לעשות.

בנבחרת פינלנד גם משחקים לא מעט שחקנים מהליגה בהולנד ואנגליה ושאר הליגות הסקנדינביות בקבוצות שעולות ברמתן על קבוצותיהן של חלק מהלגיונרים שלנו.

אז על מה הרעש? אין מה להיות מופתעים מהפסד לנבחרת כזאת. אבל בישראל הציפיות תמיד בשמיים, במיוחד שאנחנו מקבלים בית קל כ"כ עם יוון (אלופת אירופה היוצאת) ושוויץ (8 מונדיאלים סה"כ, 3 פעמים הגיעה עד רבע הגמר ושלוש העפלות ליורו) ולטביה (הופעה אחת ביורו 2004) שאני ממש לא מקל בה ראש.

אין פה אמירה שישראל לא צריכה לכוון להעפלה ולשאוף להעפיל למונדיאל דרום אפריקה 2010, אבל כן לדעת מי אנחנו ומול מי אנחנו עומדים. ולהבין שאם נעבור את השלב המוקדם זאת תהיה הפתעה ולא משהו שאפשר לצפות מראש לפי השגי הנבחרת או היכולת שלה בשנים האחרונות.

אבל כדי שכן נגיע כמה שיותר טוב לפתיחת הקמפיין הזה הנה כמה צעדים שהייתי ממליץ לעשות:

להוזיל את מחירי הכרטיסים למשחקי הבית ולשווק יותר, מדינה יחסית פטריוטית כמו ישראל שבכללותה אוהבת כדורגל חייבת למלא איצטדיון כמו ר"ג כל משחק. סעיף מספר 1 קורא להחזיר את הקהל למגרשים!

2. לבחור שוער, מאז עזב אותנו ריצ'ארד מתקוטטים בניהם שני השוערים שלנו על אפודת השוער הראשון, תחרות שהייתה יכולה להיות בריאה אם לא הייתה נגררת לפסים אישיים ומשליכה הרבה אנרגיות רעות ומחנאות בנבחרת. הסעיף השני קורא לבחור שוער ראשון לנבחרת (אוואט או דוידוביץ', בלי להביע פה את דעתי האישית) ואח"כ להביא שוער שני שמודע לזה שהוא שוער שני ולא יעשה בעיות (בתקווה).

3. לבחור מערך/ים ללכת איתו/תם, אי אפשר לשנות כל הזמן. להערכתי ישראל זקוקה בסה"כ לשני מערכים, אחד כשהיא זו שצריכה ליזום ואחד שהיא זונה שיותר מתגוננת ומחפשת לרגע הנכון להסתער קדימה בתקווה לסחוט משהו. עד עכשיו הדבר היחיד שברור בנבחרת זה שבן חיים במרכז ההגנה ותמיר כהן וגל אלברמן בקישור האחורי, כמובן שדברים כאלה צריכים להשתנות בהתאם ליכולת של השחקנים אבל חייב להיות איזשהו בסיס ואיזושהי דרך בה הנבחרת הולכת.

הסעיף השלישי קורא לעשות סדר בעניינים הטקטיים.

4. זה מאד שייף לסעיף הקודם ובכל זאת ראוי להיות בפני עצמו וזה נושא יוסי בניון. אין ספק שמדובר בשחקן הכי טוב של הנבחרת, השאלה אם נותנים לו להוביל או שהוא יהיה עוד שחקן בפזל של נבחרת קבוצתית, אם ברגעים שלא הולך מחפשים אותו או את מי שפנוי, אם הוא מעורב באמצע או הולך לפעולה- שתיים אינדיבידואליות במשחק. קפטן נבחרת ישראל הוא שחקן מעולה אבל צריך שיסבירו לו מה דורשים ממנו.סעיף ארבע קורא לדאוג למראדונה מדימונה.

5. הסעיף הלפני אחרון הוא גם האחרון שעוסק ישירות בהרכב, ישראל צריכה לשחק על שכל. אומרים שליהודים יש שכל אז שישתמשו בו, אם ברדה הוא המהיר וקולאוטי הוא זה שיעשה גול מחצי מצב אז תשלחו את ברדה לעומק ולקולאוטי תתנו את הכדור גם לתוך בלאגן ברחבה ולא להפך. אם סהר עובר את המגן שלו פעם אחר פעם תנו לו את הכדור שוב ואל תעברו צד סתם בשביל הגיוון. וזיכרון כואב מהקמפיין הקודם שחייב לשפר, אם משחקים אם חלוץ אחד תשלטו באמצע ותבנו על מהירות באגפים, אל תתנו לו לעמוד על עיגול האמצע ולנופף בידיים משחק שלם.... הסעיף החמישי זועק להשתמש בשכל היהודי.

6. ולסיום התייחסות לסגל, למאן הנבחרת יש אפשרות לבחור באינספור שחקנים לסגל שלו וחלק חשוב מעבודתו היא לבחור את הנכונים. אני מאד מקווה שקשטן יפסיק לשרוף שחקנים ואם שחקן כלשהו מגיעה הזדמנות שיתנו לו אותה ולא יפחדו עליו כי הוא צעיר מדי או לא יזמינו אותו כי הוא מבוגר מדי או בולשיט כזה, ושילכו לפי קו מסויים, אין טעם להזמין שחקנים לסגל אם לא מתכוונים אפילו לתת להם הזדמנות בהרכב או לפחות הזדמנות נוספת בסגל, שקשטן יזמין רק שחקנים שהוא הולך לבנות עליהם.

* ובלי שהתכוונתי הסעיף האחרון הוביל אותי לקשר עם הנבחרות הצעירות. הפעם זה נראה טוב, רק שימשיך ככה, בלי בעיות.

ולסיום אופטימיות מאופקת, תמיד יכולות להיות הפתעות וניסים קורים וגם לנו מגיע קצת מזל, העיקר שלא תתייאשו מהפסד לשוויץ בבית או ללטביה, כי עד שתיאורטית זה לא נגמר, זה לא נגמר!