1) המשחק

משחק רע לישראל. היכולת לא יציבה ולא משהו בכלל - והתוצאה גרועה. צריך להשלים עם זה: ישראל חטפה בראש מנבחרת שלא טובה ממנה - ממש לא, וראינו במחצית השנייה באיזה קלות מסוגלת ישראל להגיע למצבים מולה.

אז מה קרה? קרה שישראל פגשה נבחרת מעצבנת, מציקה. נבחרת שבאה מוכנה מאוד וחשפה את הפגיעות של ישראל.

המאמן הפיני עשה בי"ס לקשטן. הוא הכשיל פעם אחרי פעם את ישראל במלכודת הנבדל, והמשחק הפיני הצפוף במחצית הראשונה מנע מישראל להגיע אפילו למצב כיבוש אחד.

ישראל עמוסה ביצירתיות, והשלישייה שלה בקישור ההתקפי אתמול (ברדה, בניון וברוכיאן) מורכבת משחקנים מהירים, עם טכניקה ויכולת אישית מצוינת. אז איך המשחק של ישראל במחצית הראשונה היה כ"כ חסר ברק? פשוט מאוד: ישראל באה רעבה ומלאה התלהבות, ולכן פתחה את המשחק עם שליטה בו, הנעת כדור טובה והרבה סבלנות. אבל עם הזמן פינלנד פשוט הקשתהעליה את החיים: היא איפשרה לישראל להניע את הכדור כמה שהיא רוצה בחצי שלה, אבל ברגע שהיא התקרבה לחצי המגרש היא פשוט סתמה את כל החצי. היא לא רצה אחרי הבלמים כדי לא לאפשר להם למצוא שטחים ריקים. היא הגינה עם כל השחקנים בחצי שלה וחנקה את ישראל.

לכן, גם כישראל הגיע לקו מחצית המגרש היא מיד ברחה אחורה, ולכן המעבר מהגנה להתקפה היה איטי מאוד - אם בכלל היה כזה. פינלנד שיחקה יעיל, היא חיפשה את המצבים שוב ושוב בבעיטות מרחוק ובסוף זה השתלם לה. אחרי 20 דקות של שליטה ישראלית ישראל ויתרה סופית ואיבדה את הסבלנות. פינלנד תקפה וניצלה את הרכות הנוראית בהגנה ישראל כדי לבעוט שוב ושוב לכיוון אוואט. בסוף, כמה מפתיע, הגול הגיע מרצף טעויות בהגנה. לאורך השנים, תמיד קבוצות ישראליות והנבחרת שלנו עפו בגלל טעות קריטית בהגנה (קאלה מול קופנהאגן וקרקוב, דוידוביץ' מול מאלמו, וכו'). הקישור האחורי איפשר לפינים להתקרב לרחבה בקלות, בן דיין נתן לשחקן ששמר עליו את כל הזמן שבעולם לייצר הגבהה טובה, קוז'וקין וסטרול נכנסו אחד בשני ואיפשרולחלוץ הפיני לכבוש בקלות. ואיך אפשר לטעות כ"כ גרוע בלי לקנח בכדור בין הרגליים של אוואט (שדווקא היה טוב ומרוכז מאוד ברוב הדקות)?

במחצית השנייה המצב השתנה. הכנסותיהם של סהר ובוזגלו התבררו כמוצלחות. סהר לא היסס בניגוד לקולאוטי, לבוא גם לצדדים ולעשות תנועה ואיים על השער כמה פעמים, כולל מהלך מאוד יפה, בוזגלו הכניס למשחק רעב ויצירתיות והכניס לרחבה כמה כדורים מצויינים. הוא שיחק מהר וחד ועשה את העבודה, עש באיזשהו שלב גם הוא נחלש. בניון סוף סוף השתחרר בהתקפה והתברר מה שכבר היה ברור במחצית הראשונה - הפינים חכמים ויעילים מאוד וגם מאוד מתואמים (כשהם היגנו כולם עשו הגנה וכולם סתמו את המשחק של ישראל) אבל די חלשים בסופו של דבר. ישראל לא התקשתה להגיע למצבים מסוכנית מאוד, לפחות פעמים מצבים של גול בטוח - אבל לא כבשה אפילו אחד! גם במחצית הזאת, ברגע שלא הלך ישראל התייאשה ובאיזור הדקה ה-70 הפסיקה לשחק. הוצאתו של בניון פגעה מאוד בנבחרת והאנרגיות של תחילת המחצית נעלמו.

השער השני, כמה מפתיע, הגיע אחרי ששוב לא סגרו את הנוגח הפיני. הגנה מחרידה כבר אמרנו?

היוונים והשוויצריים שמחים: נבחרת בינונית מאוד הוכיחה שישראל פגיעה. שהיא לא מסוגלת להסתדר מול הגנות חזקות ועקשניות, של נבחרת מתואמות כמו של פינלנד, שפשוט כל פעם ששחקן ישראל קיבל כדור קפצו עליו שני שחקנים (בשביל זה, אגב, צריך המון תיאום - ולפינים, כאמור, יש את זה) ישראל לא הייתה קיימת. הפינים הראו שחסר לישראל מנוע במרכז השדה, מישהו שינהל את המשחק הישראלי. הנעת הכדור הישראלית הייתה, במחצית הראשונה, כולה בחצי של ישראל, כשבכלל הבלמים והמגינים הניעו את הכדור.

הבעיות הטקטיות:                                                 

חסר לישראל מניע במרכז השדה, כבר אמרנו. למה הכוונה?

הכוונה היא שתמיר כהן הוא קשר אחורי. הוא שחקן הגנתי לא התקפי. אלברמן טוב יותר בהתקפה, אבל אין לו את היכולת לקחת כדור, להניע אותו, לקבל החלטות של מנהיג ולהוביל את מרכז השדה. אלברמן הוא שחקן של משחק מסודר, אחריות, כוח ושקט. אין לו את ראיית המשחק, היכולת להניע את הכדור מצד לצד והמנהיגות הדרושים, בניגוד לשחקן כמו עידן טל. חסר לישראל קשר 50/50, מישהו עם יותר טכניקה משיש לכהן ואלברמן. גם כהן וגם אלברמן הם שחקנים חזקים, שחקני הגנה טובים. הבעיה היא שהם מביאים בערך אותן תכונות ואותו סגנון - ולכן אין צורך בשניהם. עדיף את אלברמן, שחקן הגליצ'ים הטוב בארץ, שפשוט סוגר ליריב את המרחב, ויש לו התקפה טובה יותר ויכולת כיבוש טובה. במקום לשחק עם שניהם, צריכה ישראל לשחק עם אלברמן ועם טל מעט מקדימה.

בהרכב הנוכחי אין מי שיחזק את הכדור ויוציא את ההתקפה קדימה, וזאת הסיבה שהמשחק במחצית הראשונה לא עבד: אם היה שחקן מנוסה ומנהיג, שייקח את הכדור וינהל את המשחק, ובעצמו ייצא קדימה, עם יכולת התקפית טובה משל אלברמן, הוא היה מזין בכדורים את בניון, ברדה, ברוכיאן ולפניהם קולאוטי. ברגע שלא היה כזה לא היה מי שיקשר בין ההגנה להתקפה וישלח את שחקני ההתקפה קדימה - וזה ביטל לחלוטין את היצירתיות של ישראל בחלק הקדמי. אם היה מישהו שמסוגל לעבור שחקן, מה שאין לאלברמן ותמיר כהן, שיידע בכדור אחד לעשות את ההבדל ישראל לא הייתה כ"כ תקועה. ואי אפשר להאשים את בניון, למשל, כי בניון אמור לקבל כדורים מהקישור ואז להתשמש ביכולת האישית ולא להיות זה שמנהל את המשחק במרכז השדה. חבל שקשטן מתעלם מהניסיון, המנהיגות והחוצפה של טל, שמביא דברים שאלברמן לא מביא - חוץ ממה שכבר הוזכר, הוא בועט מצוין, והבעיטות שלו מרחוק היו יכולות לפתוח את ההגנה. אבל הוא לא שיחק ולא היה מישהו במרכז השדה שיבעט את הכדור, הרי גם משה אוחיון היה בחוץ. 

הבעיה המרכזית היא בהגנה. המעמד גדול על קוז'וקין, שהיה גרוע. הוא לא תרם כלום להתקפה, ובניגוד למה שמגן אמור לעשות - הוא לא הצטרף לחלק הקדמי. הוא לא יצר שום תיאום עם מי שישחק לפניו באגף ימין (ברוכיאן ובהמשך בוזגלו). הוא עשה חורים בהגנה - הוא אשם בשער, ופעם אחרי פעם מי ששיחק סביבו היה צריך לחפות עליו ועל החורים שלו. מצטער, אבל בחור בן 19 לא אמור להיות אחד מהשחקנים הכי משמעותיים בהגנה של ישראל. אולי בהתקפה, אבל בטח שלא בהגנה.

למה אני מתכוון? ההגנה היא המקום של השחקנים המנוסים וההתקפה של הצעירים. לדוגמא, במנצ'סטר יונייטד - רוני, רונאלדו, נאני וטבס - כל אלה עוד לפני שיאם. בהגנה, ואן דר סאר בן 37, פרדיננד באיזור ה-30. ולמה? כי פרגי יודע שבהגנה חייבים הרבה יותר אחריות מבהתקפה. שחקנים בני 19 יכולים לשחק אם הם שחקני התקפה, וככה יכולים להתשחרר קדימה - כי מקסימום, אם הם יעשו טעות, אז הכדור יעבור ליריבה. אבל אם שחקן בן 19 בהגנה יטעה - הלך המשחק, ושחקן בן 19 לא יכוללעמוד בלחץ הזה. רוני ורונאלדו לא בני 19, רונאלדו כבר בן 23 - אבל המגמה ברורה, ההתקפה צעירה בהרבה מההגנה - וזה לא רק שם. לכן, אסור לתת לקוז'וקין את המפתחות להוביל את הגנת ישראל בקמפיין הקרוב.

קוז'וקין שחקן מאוד אחראי, אבל לא לנבחרת - זה גדול עליו. מי שצריך לשחק במקומו הוא יואב זיו. בכלל, עדיף שקוז'וקין יתופקד בכלל כבלם - זה לא שאין לו התקפה, אבל הגובה, הכוח, האחריות והשקט מתאימים יותר לבלם. קוז'וקין לא מהשחקנים שבולטים. מגן אמור לבלוט, לסגור בהגנה ולרוץ להתקפה - קוז'וקין לא כזה. קוז'וקין לא מהשחקנים שצריכים להיות מעורבים יותר מדי. העניין הוא שבלמים לא חסרים לנבחרת - הבעיה של הנבחרת היא תמיד אצל המגינים - אפילו המצב האידיאלי, בו זיו ובן דיין הם המגינים, הוא מצב שבו שני המגינים הם בכלל שחקני התקפה במקור - בן דיין שיחק בארה"ב כקשר תוקף בכלל, וזיו היה שחקן התקפי עד שהגיע לבית"ר, ולכן הצורך בקוז'וקין הוא כמגן - וככה גם בבית"ר - יש לבית"ר שלישייה עדיפה עליו במרכז ההגנה, בן יוסף, בנאדו וגרשון, אבל בעמדת המגן הימני יש רק את אלברז, שנפצע המון - ולכן, לא מעט פעמים קוז'וקין עולה לשחק כמגן - אבל לדעתי כבלם הוא הרבה יותר טוב.

זאת לא הבעיה היחידה בהגנה. סטרול ובן חיים מאוד לא מתואמים. בן חיים חייב יהיה לתת עונה טובה מאוד - כי ההרגשה היא הוא פשוט לא מה שהוא היה עד שהגיע לצ'לסי. הישיבה על הספסל פגעה בו מאוד. נוסף לכך, קשטן מתעקש לשחק עם סטרול ולא עם בנאדו, בלם טוב ממנו ומנוסה ממנו - אבל לזה נחזור בהמשך. נוסף לכך, אוואט בלי קבוצה וזה פוגע בו, ודדי בן דיין הוא לדעתי המגן השמאלי הטוב בארץ ובצדק הוא פותח - הבעיה היא שבהגנה הוא חלש.

מה שהיה כ"כ מבין בהגנה במחצית הראשונה זה ששחקנים כמו ברדה ובניון רצים אחרי הנעת הכדור של היריבה ומשקיעים בהגנה, למרות שהם שחקני התקפה, והם אלה שהצילו את ההגנה - לדוגמא, אני זוכר לפחות שני מצבים שקשר התקפי הציל שער - פעם בניון, פעם ברוכיאן. זה יפה מאוד שהם עושים הגנה (אם כי ברוכיאן לא ממש היגן וגם לא ממש שיחק אתמול...), אבל לא אלה האנשים שאמורים להציל שערים. ההגנה של ישראל הייתה רכה ופעם אחרי פעם איפשרה לפינים להגיע למצב נוח מול אוואט. שני השערים באשמתם המלאה.

השחקנים באופן אישי:   

אוואט - במחצית שהוא שיחק הוא היה טוב ועצר את רוב המצבים, וזה לא קל עם הגנה מחרידה כ"כ. הבעיה היא שלא יכול להיות שהוא חוטף גול בין הרגליים ועשה עוד טעות קריטית. ציון: 5.

קוז'וקין - מחורר בהגנה, לא עוזר בהתקפה. קוז'וקין לא מוכן למשימה. ציון: 4.

סטרול: אשם בשער הראשון שלא סגר והיה חלק מהבושה שנקראת הגנה. היה חלק מהרכות של ישראל. ציון: 4.5.

בן חיים: זה פשוט לא זה. בן חיים כבר לא באנקר, כבר לא אחד שאפשר לסמוך עליו. ציון: 4.

בן דיין: לא עשה הגנה, לא הצטרף להתקפה ולא עזר לברדה בשמאל. במקום להניע את הכדור ולבצע משחק מסירות עם ברדה או בניון הוא שיחק בעיקר עם הבלמים וכמעט לא עבר את החצי. ציון: 4.5.

תמיר כהן: הגנה לא רעה במחצית הראשונה, במהשך נעלם. ציון: 5.5

אלברמן: אחד המשחקים הגרועים שלו הרבה זמן. לא סגר בהגנה, ולא ניצל את הגליצ'ים כדי לעצור את ההתקפות. כנראה שבלי בואטנג לידו זה לא פשוט. התקפה? הצחקתם אותו. אלברמן פשוט נעלם וברח מהאחריות. ציון: 3.5.

בניון: השקיע בהגנה, ויפה לראות שלמרות שהוא שחקן התקפה הוא גם עשה הגנה. התקפית במחצית הראשונה הוא לא עשה הרבה אבל הוא לא אשם בכך - לא היה מי שייתן לו כדורים וישחרר את המשחק. במחצית השנייה הוא השתחרר גם התקפית והיה קרוב מאוד לכבוש - אבל חטיא החטאה נוראית. ציון: 5.5.

ברוכיאן: גרוע מאוד. לברוכיאן יש נטייה להעילם באגף - וככה קרה אתמול.  לא תרם כלום למשחק, ובגללו אגף ימין לא תיפקד במחצית הראשונה. ציון: 4.

ברדה: היה מאוד מעורב, ואחד היחידים שניסו. ציון: 5.5.

קולאוטי: לא היה פקטור. הצפיפות במרכז השדה מנעה מישראל לייצר מצבים ולא היה מי שייתן לו כדורים. מלכודת הנבדל המצוינת של פינלנד העלימה אותו לגמרי וכל פעם שהגיע אליו כדור היה נבדל. ציון: 5.

מחליפים:

דוידוביץ' - 5.

קינן - 5.5.

בוזגלו - נכנס טוב למשחק, בהמשך נחלש. ציון: 5.5.

סהר - 5.5.

גולן - אין ציון.

אוחיון - אין ציון.

מה בכל זאת היה טוב?                                              

בדקות 55-70 היא השתפרה. היא הצליחה סוף סוף למצוא שטחים פנויים, והמחליפים עשו את העבודה. נוסף לכך, ישראל הצליחה לייצר כמה מצבים מצוינים ועם קצת יותר ריכוז לא בטוח שהיא הייתה מפסידה.

נוסף לכך, במחצית השנייה ראינו שיפור משמעותי במהירות וביכולת של האגף הימני. קוז'וקין המשיך לא לתפקד, אבל בוזגלו היה טוב בהרבה מברוכיאן ובניגוד אליו כל הזמן הכניס כדורים לאמצע.

מה עוד מעודד? שיש עוד יותר משבועיים למשחק, שהמשחק מול שוויץ יהיה בבית, שאולי השחקנים הישראלים עוד לא רגילים לכושר משחק מלא בשלב הזה של העונה.

 בעיה נוספת אתמול - הסיומת וחוסר ריכוז במטרים האחרונים:

   במשחקים הרשמיים ישראל תהיה חייבת להיות מדויקת ומרוכזת מול השער. לא יכול להיות שמגיעים יותר מפעם להזדמנות, חמישה מטרים מהשער, ומחטיאים, ועוד יותר מפעם אחת בהתקפה. ישראל חייבת להיות יעילה יותר ולסיים טוב יותר מול שוויץ.

גם במחצית הראשונה ראינו שכישראל הגיעה למצב שבו היא יכול לסכן את השער היא מיד איבדה את הכדור. זה מעיד על בעיה ב-30 מטר האחרונים. ישראל פשוט נלחצת כשהיא מתקרבת לשער וזה גורם לה או להחטיא בצורה נוראית או להכניס כדור לקולאוטי לנבדל. ראינו שכשישראל הייתה אבודה היא הכניס המון כדורים לעומק, אבל הייתה שקופה מדי- ולכן פעם אחרי פעם זה נגמר בנבדל. הנבחרת הפינית ניצלה את התיאום שלה, ונראה שהיא עבדה על העניין של נבדלים.

עקשנות:        

למה להתעקש? משום מה, למרות שהיא ראתה שזה לא הולך, המשיכה ישראל לשלוח עוד ועוד כדורים לחלוץ - אבל שכחה שב-4-5-1, זה בעייתי מאוד - חלוץ אחד לא יכול להשתלט על כדור ארוך ולהקדים שני בלמים לפחות. משום מה, ישראל המשיכה לשלוח כדורים ארוכים אבודים שתמיד נגמרו בנבדל או באיבוד כדור.

המאמן קשטן: מאמן גדול, אבל עקשן, נקמן ומגזים עם ההצערה

קשטן מאמן שאני מאוד מעריך. הוא עומד על שלו, הוא מנוסה, הוא הביא לבית"ר חצי מהאליפויות שלה ואין לו את ה"כל המדינה מאחוריך" שהיה עם גרנט בצ'לסי. הוא מיושן יותר.

על זה שהוא מאמן גדול אין ויכוח. הנסיון, היכולת לשלוט בשחקנים, הקשיחות ובעיקר הכ"כ הרבה תארים - כל אלה איתו. הבעיה היא שקשטן עקשן - הוא מתעקש להישאר עם שחקנים מסויימים ושיטה מסוימת גם אם הוא רואה שזה לא עובד. נוסף לכך, הוא נקמן - ראינו בעבר שמי שהרגיז אותו לא חזר לנבחרת - עידן טל, לדוגמא. הוא מקבל החלטות ע"פ כמה שהוא אוהב את השחקנים.

אבל הבעיה האמיתית היא ההגזמה עם ההצערה. קשטן כ"כ התלהב מהרעיון של ההצערה שמיד כל מי שבן 30 ומעלה נזרק החוצה ולא משנה שהנסיון יהיה קריטי במאבק על העלייה. נתינת המפתחות לשמואל קוז'וקין מעידה על כך.

ברגעי האמת, במשחקים החשובים, השחקנים הצעירים לא יעמדו בלחץ. מנגד, השחקנים המנוסים, שיש להם ברזומה הרבה משחקים חשובים ומשחקים עם הנבחרת בטורנירים חשובים, יידעו להתמודד עם הלחץ. לישראל יש הזדמנות ענקית להגיע למונדיאל - יש לה התקפה מוכשרת מתמיד והיא קיבלה הגרלה מצוינת. זה לא הזמן להתחיל לבנות נבחרת סמפטית או לחשוב לטווח הארוך - בניגוד למה שאמורים לעשות בעקרון, נוצר מצב בו חייבים להצליח עכשיו.

כדי ששחקנים צעירים יצליחו אסור לדרוש מהם לקחת אחריות - זה מה שאנחנו לא מבינים. כשנותנים לצעירים מוכשרים דקות משחק מאמינים שהם יעשו הוקוס פוקוס ודורשים מהם הרבה יותר מדי - והם קורסים תחת הצפיות. לצערנו, אנחנו לא מבינים את זה. קשטן, ככה נראה, התלהב מקלישאת ה"הצערה" והגזים איתה לגמרי. אם הוא רוצה להצליח בטורניר הקרוב וסוף סוף להגיע למונדיאל - הוא חייב, אבל פשוט חייב, להחזיר לסגל את השחקנים המנוסים, הישראלים הבכירים בארץ, שלא הוזמנו. מדובר בגרשון, בנאדו, טל, זנדברג, טועמה, בלילי (כדי שיהיה מי שיביא כוח, אנרגיות וריצה אחרי ההגנה, ויש לו ניסיון) וכד'. אם קשטן חושב ששחקנים כמו בוזגלו או קוז'וקין יהיו טובים יותר אם יהיה עליהם לחץ - הוא טועה. לא אלה האנשים שיביאו לנו עליה היסטורית. זה זמן המנוסים עכשיו, שחקנים שברגעי האמת יידעו לקחת את האחריות הדרושה.

ההרגשה היא שפוסלים שחקנים רק בגלל הגיל (זנדברג, למשל, לא מבוגר, אבל טל, בנאדו וכד' - כן). ברגע שהם מגיעים לגיל 30 הם בחוץ. מתעלמים מזה שבנאדו היה אחד ממצטייני העונה האחרונה, שגרשון יציב מאוד ושקט מאוד, מזה שטל עדיין אחד הישראלים הטובים, שיש לו את המנהיגות הדרושה ושהוא משחק על עמדה בעייתית בנבחרת והעמדה החשובה בכדורגל ושהוא יכול לעזור. זנדברג נתן עונה סבירה והוא אפילו לא אופציה. יותר מזה, קשטן הפסיק להזמין אותו גם כשהוא היה בכושר שיא.

מעודד: כשרון ענק בהתקפה                                             

ישראל מוכשרת מתמיד בחלק הקדמי. עם קולאוטי שלא היה במוקדמות המונדיאל הקודמים, עם טוטו שהופך לשחקן יותר ויותר טוב, בוזגלו שאמור לתת את עונה גדולה, ברוכיאן שסוף סוף פרץ בעונה האחרונה ואחד הווינרים הגדולים בארץ, בן סהר, ברדה אחרי עונה ענקית, בניון אחרי עונה מצוינת וגיא אסולין, שאם רוצים תמיד אפשר להזמין אותו יש המון עומק וכישרון בחלק הזה. עמדת הקשר הימני הופכת יותר ויותר לעמדה הכי חזקה בארץ - ברוכיאן, בוזגלו, יצחקי וגם בניון וברדה שיכולים לשחק שם. יכולת אישית יוצאת דופן יש בעמדה הזאת. נוסף לכך, יש לישראל שחקנים מגוונים מאוד בהתקפה שמסוגלים לעשות כמה דברים - ברדה משחק גם באגף וגם במרכז ההתקפה ברוכיאן גם במרכז וגם באגף, כנ"ל בניון, יצחקי גם כקשר ימני וגם כחלוץ. החיסרון: רוב השחקנים על המשבצות האלה חסרים מאוד בכוח פיזי. אותם שחקנים שכבר הוזכרו מהירים מאוד וטכניים מאוד - אבל פיזית היוונים והשוויצרים עדיפים בהרבה.

העלאת הציפיות - נכון מאוד, אבל עדיף שיתרכזו בכדורגל...

לא היה קשה לפספס את ההצהרות של שחקני הנבחרת לפני המשחק מול פינלנד. הצהרות כמו: תקליטו אותי - אנחנו נעלה למונדיאל", שיצא מהלשון של דודו אוואט.

מצד אחד, אני חושב שזה נכון להעלות ציפיות. למה? כי אין תירוצים: זאת ההזדמנות האמיתית. השחקנים מבינים שאם עכשיו לא עולים אז זה כישלון אמיתי. צריכים ללכת בגישה שחייבים לעלות וזהו. שעכשיו זה קורה. טוב שהשחקנים מבינים שאין שום סיבה בעולם שלא נעלה.

מצד שני, אחרי המשחק אתמול נראה שעדיף שדודו אוואט יחפש לעצמו קבוצה (ורצוי שיבדוק מי השוער השני, כדי שלא יופתע מאיזה בוקס בפרצוף) ויתרכז בכדורגל ולא בהצהרות. עם היכולת הזאת ניאבק על המקום השלישי, כנראה, לכל היותר. אם כבר מדברים על הסיכויים - טוב שמעלים ציפיות, נוצר מצב שחייבים לשאוף כמה שיותר גבוה, כי הסיכויים טובים מתמיד. הבעיה היא שעד היום אנחנו בכלל לא רעים בדיבורים ודי חלשים במעשים.

ההרכב האידיאלי והסגנון המתאים:

אוואט, זיו, בנאדו, בן חיים, בן דיין; אלברמן, טל, ברוכיאן, בניון; יצחקי, קולאוטי.

ככה זה צריך להיראות:

* תוקפים עם שמונה שחקנים, כלורמ כולם חוץ מהשוער והבלמים. 

* בנאדו, שהוא שחקן השדה עם הכי פחות יכולת לצאת קדימה מבין ההרכב הזה, אחרון בהגנה. בנאדו לא מאלה שיבהלו מהלחץ שיש עליהם.

* טל מוביל את מרכז השדה. הוא אחראי על הנעת הכדור, מנהל את המשחק ומוציא אותו קדימה.

* אלברמן מחזיק את הקישור האחורי. האחריות שלו היא לצמצם פערים בין הבלמים לקישור, טל הוא הוא המקשר בין ההגנה להתקפה.

* בן דיין וזיו מתרכזים ביתרונות שלהם - כלומר, כל מה שקשור להתקפה. הגנתית בן חיים ובנאדו חייבים לחפות בלי הפסקה באגפים כדי לנצל את ההגנה הלא משהו בכלל של זיו ובן דיין.

* 4-4-2, משחק שמבוסס על הרבה טכניקה, יצירתיות והברקות בקישור הקדמי. בניון וברוכיאן שמקחים באגפים אבל כל הזמן חותכים לאמצע.

* הרבה מאוד שיתוף פעולה בין יצחקי לברוכיאן. ברוכיאן חותך לאמצע ויצחקי סוגר עליו בימין.

* הרכב שיכול להחליף מערכים שונים - יכול לשחק גם כ-4-5-1.

*המון הגבהות מהצדדים לקולאוטי.

*זנדברג, טוטו, ברדה, כהן ובוזגלו - המחליפים הראשונים.

* משחק שמבוסס על הרבה יעילות, 8 שחקנים תוקפים, 9 מגינים (כלומר, חוץ מקולאוטי). הרבה חילופי מקומות ותיאומים.

* מנצלים את הכישרון הגדול והעומק המצוין בהתקפה ויתרון הטכניקה שיש לישראל. המשחק חייב להיות מבוסס על המון טכניקה מהאגפים.

בכל מקרה, חשוב מאוד לעבוד על התיאום בהגנה. הבעיה היא שבעוד בהתקפה נראה שקשטן די סגור על עצמו (משהו כמו ההרכב שראינו אתמול, עם סיכויים טובים ליצחקי לתפוס מקום), בהגנה לא ברור מי משחק ואיפה. לא ברור מי יהיו המגינים, האם אוואט יפחת או שבכלל דוידוביץ', וגם אצל הבלמים רק בן חיים סגור. זאת בעיה, כי בהגנה חייבים היררכיה ברורה והרכב כמעט קבוע, כדי ליצור תיאום. ברגע שכל הזמן מחליפים את השחקנים קשה ליצור תיאום, ולכן כדאי שקשטן יהיה יותר סגור על ההגנה שלו.

המבחן של המאמן: למצוא את האיזון בין הצעירים למבוגרים

כאמור, נראה שמגזימים עם ההצערה - נוצר מצב שישראל חייבת לבוא כדי להצליח בטווח הקצר ביותר.

ישראל צריכה לדעת למצוא את האיזון, שמצד אחד משתמשים בניסיון הרב, גם מבחינת אליפויות בארץ, גם עם ישראליות באירופה, גם בנבחרת, של המבוגרים, ומצד שני מנצלים את הכישרון הגדול שיש לנו בהתקפה והצעירים הרבים. ההגנה צריכה להתבסס על המנוסים יותר - בנאדו, בן חיים, אוואט, ההתקפה על הצעירים - ברוכיאן, בוזגלו, סהר, טוטו וכד'. קשטן חייב למצוא את השילוב הכי טוב שאפשר, כשכל אחד נותן את החלק שלו.

המבחן של השחקנים: להבדיל בין הקבוצה לנבחרת                                        

 בעידן בו הנאמנות לנבחרת נעלמת ושחקנים מתרכזים בקבוצה, שם הם מקבלים את הכסף, לא תמיד השחקנים מגיעים מפוקסים לנבחרת. קשטן חייב להגיד לשחקנים: מי שלא שם את הקבוצה בצד - שלא יהיה פה. זה לא פשוט, אבל זה התפקיד שלהם. שחקן כמו אוואט לא במצב מי יודע מה באופן אישי - אבל כשהוא יגיע לנבחרת לאף אחד זה לא יהיה אכפת. אם הוא יוכיח את עצמו בנבחרת לאף אחד לא יהיה משנה מה קורה איתו בספרד. המקום שבו יבחנו אותו באמת יהיה בנבחרת.

2)                                                    

מכבי פ"ת:

על פי התקשורת, גיא עזורי סיכם בקבוצה:

העזיבה של שירזי: הקדמת המאוחר

זה היה יכול לקחת עוד שבוע. אולי עוד שבועיים. אולי 10 מחזורים. דבר אחד נראה בטוח: שירזי לא היה נשאר עד סוף העונה. אולי זה הסכסוך בימים האחרונים עם הנהלת הקבוצה (בנוגע לאסולין, למשל). אולי בגלל שפשוט מדובר במאמן לא טוב ובאיזשהו שלב הוא היה חייב ללכת. העזיבה שלו הייתה נכונה מאוד מבחינת פ"ת - אולי הליגה עוד רגע מתחילה ועד שעזורי יתחבר לקבוצה הליגה עלולה לברוח, ונכון שהיה יותר טוב אם הוא היה עושב לפני חודש, אבל עדיף מאוחר מעוד יותר מאוחר. עדיף שיעזוב עכשיו מישעשה את הנזקים ואז כנראה יצטרכו להחליף את השם שלה בבני יהודה כדי להישאר בליגה.

שירזי הוא הגורם הראשי למה שקרה לבני יהודה. בנייה גרועה, בלי מנהיג במרכז השדה. רק באמצע העונה הביאו לקישור את ברדון - ואת הקבוצה צריכים לבנות בקיץ, לא בחורף. הוא נכשל בענק עם דוארטה ואיינוגבה לא מזכיר את אניימה. הקבוצה התפוררה. לשירזי יש כריזמה כמו של הנעליים שלי, ולנעליים שלי אין כריזמה. הוא לא הצליח להשפיע על השחקנים, לקחת אחריות - ומאמן חייב להנהיג את הקבוצה שלו. בני יהודה דווקא הרכיבה קבוצה לא רעה, אבל שירזי עשה ממנה מקום אחרון - למרות עונה גרועה של הליגה. נוסף לכך, לא ברור למה לא היה לא בסגל בלם זר נורמלי. גם במכבי פ"ת הוא לא הרשים, ונשאר בקושי רב. פ"ת ניצלה.

התזמון: יש קשר ללוזון?  

זמן קצר לפני עזיבת שירזי חזר לקבוצה רשמית עמוס לוזון (שאגב, מישהו האמין לו? הסיבה שהוא "עזב" הייתה כדי לעשות קצת רעש...). אומר לא מעט, מה? לא מפתיע בהתייחס לעבר של עמוס לוזון. לדעתי, זה לא קרה סתם ככה.

                                                     הכיוון: מאמנים צעירים וחדשים

עזורי לא צעיר, אבל חסר ניסיון באימון של ממש - כלומר, בתפקיד המאמן הראשי. בדומה למאמן צעיר הוא בהתחלת קריית האימון ויודע שחובת ההוכחה עליו - כמו מאמן צעיר. עזורי ממשיך את המודל שפ"ת בונה בשנים האחרונות - מאמן צעיר, אולי כדי לבנות קבוצה רעננה, אולי כדי שיהיה מישהו שקרוב לגיל השחקנים. מתוך אמונה שמישוה עצרי יטפח את הדור הצעיר של המועדון. להוציא את מזרחי, כולם צעירים: לוזון, שירזי ועזורי, כאמור גם בתחילת הדרך. ומה עם עופר פביאן? גם הוא חסר ניסיון כמאמן. נוסף לכך מבטל על האופציות מראה עוד צעיר: ראובן עטר, שגם הוא יחסית בתחילת דרכו. פ"ת מחפשת את הצעירים או לפחות את אלה שעדיין רעבים להצלחה, שיודעים שהם צריכים להוכיח את עצמם.   

                                                       המחליף: ויתרו מוקדם מדי על עטר 

באיזה יום עזב שירזי? שלישי. באיזה יום סגרו עם עזורי? חמישי, רק יומיים אחרי.

האופציה הראשונה הייתה צריכה להיות רוני לוי. מה שהיה מצוין לחיפה אמור להתאים גם לפ"ת. מאחר והוא סירב עשו נכון שויתרו עליו, לא נראה שזה היה משתנה.

מנגד, עטר לא אמר לו. גם לפני שהוא קיבל הצעה רשמית הוא לא שלל את זה. כלומר, הייתה פה הזדמנות אמיתית להביא את עטר.

עטר מאמן מצויין. הוא מתאים לקבוצה כמו פ"ת כי הוא מגיע אחרי שאימן קבוצה עם תקציב נמוך משל 4 הגדולות, כך נראה, קבוצה שהייתה אמורה לתפוס מקום בצמרת והגיעה למקום שני שנתיים ברצף. הסגל של נתניה לא היה החזק ביותר והמסוכן ביותר, לפחות בהתקפה, ולכן מה שעטר הוציא משחקניו היה המקסימום. עטר הוכיח שהוא יכול לקחת קבוצה טובה אומנם, אבל לא השנייה הכי טבוה ולעשות אותה כמעט הכי טובה. לדעתי זה מתאים לפ"ת, אולי הוא לא יביא אותה למקום השני, אבל הוא יכול לסיים איתה במקום יפה מאוד. אסור גם לשכוח שלנתניה הייתה הגנה אדירה תחת עטר, ככה שפ"ת הייתה יכולה להעמיד הגנה מצוינת עם עטר על הקווים. עטר היה מביא גם את הניסיון הרב ביותר כשחקן ישראלי בכיר מאוד, דבר שחסר לנו בכדורגל, וגם היה את הרעב כמאמן צעיר שעדיין צריך להוכיח את עצמו (הוא כבר עשה את זה בנתניה, אבל יש לו עוד הרבה מה להוכיח).

להחתים את עזורי היה מהר הרבה יותר - בניגוד לעטר, עזורי יודע שהוא חייב להתקדם לאימון בוגרים וברור שהוא לא יהסס ללכת על זה. עטר מאמן בכיר יותר ולא יהסס לדרוש לא מעט. פ"ת מיהרה להחתים מאמן כדי לא להגיע לפתיחת הליגה עם מאמן זמני - אבל ויתרה מהר מדי על עטר. אם לא הצליחו לסגור איתו תוך יום זה כבר אומר ששווה לוותר עליו? הרי רק אתמול התחילו את המו"מ איתו. אני לא ידוע מה עם הפערים, אבל זה משא ומתן, בסוף כולם מתגמשים, ואם היו מחכים עוד כמה ימים אולי זה היה נסגר.

האם עזורי החתמה טובה? סבירה. הוא עדיף על שירזי ויש לו רעב סוף סוף להצליח בקבוצת בוגרים. הוא יטפח טוב את הצעירים, אסור לשכוח שהוא מגיע אחרי שנתיים שכוללות 3 תארים בקבוצת הנוער של בית"ר. תחתיו ראינו את ורד פורח, וראינו שגם אחרי שהמחזור המוכשר של ריקן, חדד, ניסים ומויאל סיים את הנוער - עזורי ידע לבנות את הקבוצה מחדש בצורה משכנעת. מצד שני, זה כולה נוער. איך זה שהוא כבר בן 45 ועדיין לא אימן באופן קבוע קבוצת בוגרים? למה הוא תמיד עובר בין תפקידי העוזר, מאמן הכושר, מאמן הנוער - אבל לא מגיע לדבר האמיתי? זה מעלה לא מעט סימני שאלה.

עבור עזורי זה המבחן האמיתי. הגיע הזמן שהוא יגיע לקבוצת בוגרים, הוא מאמן מוכשר מאוד. האם מכבי פ"ת זה מקום נוח להתחלה? מצד אחד, אין אוהדים מלחיצים וזאת קבוצת מרכז טבלה (או אמורה להיות), מצד שני אתה כפוף לנשיא לא קל ותובעני, בדמות עמוס לוזון, שידרוש הרבה. גל השינויים בעמדת המאמן בשנה שעברה יכולה להדאיג אותו - מזרחי, לוזון, שירזי ופביאן - לא פחות מ-4 מאמנים בעונה אחת. עזורי יהיה חייב לברוח מהתחתית כדי לא לאבד את מקומו. בכל מקרה, עזורי חייב לקפוץ על ההזדמנות - אם הוא יצליח בפ"ת זאת תהיה רק הכנה לקבוצות הגדולות יותר, כלומר רק תחנת דרך. אם הוא יוכיח את עצמו אין סיבה שהוא לא יחזור בעתיד לבית"ר, והפעם כמאמן ראשי, והפעם כקבוע. פ"ת, לדעתי, עדיפה בשביל עזורי על בית"ר או משהו דומה - מעבר לבית"ר זאת קפיצה גדולה מדי. זה לא שהוא צעיר מדי, הוא כבר לא צעיר, אבל הוא עדיין לא תפס ניסיון כמאמן בוגרים. מנגד, לפ"ת יש את אחת ממחלקות הנוער הטובות בארץ - היא תמיד בצמרת הליגה לנוער, והיא גידלה את עומר גולן, קדוסי, הדמארים, פסר וטל בן חיים (לא המפורסם), ובעבר גם עידן טל עבר אצלה בגיל צעיר, וצעירים מוכשרים מאוד, ומאמן כמו עזורי, שאחרי שנתיים עם קבוצת נוער שלקחה תחתיו שתי אליפויות ברצף, מתאים לקבוצה צעירה.

עכשיו לפ"ת עצמה: בדומה למה שעשיתי כבר כמה פעמים, גם פ"ת תעבור את הפינה הקבועה:

                                                   למה היא תצליח?

 כי ההגנה שומרת על המשכיות מצוינת - כהן, מגמדוב, עמאר, דמארי, גנון; כי היא מעמידה קבוצה צעירה ורעבה מאוד (חוץ מבהגנה) עומר דמארי, ניצן דמארי, פסר, סרסור, בן חיים והרשימה לא נגמרה (הרי, כאמור, יש לפ"ת מחלקת נוער ברמה גבוהה); כי עזורי יודע שהוא חייב להצליח ויקפוץ על ההזדמנות; כי בוקסנבוים הצטרף; כי אסולין רוצה להוכיח שהוא שחקן מצוין, הוא רעב לחזור לעצמו, ובקבוצה כמו פ"ת, שהוא כבר שיחק בה, ואין את הלחץ והדרישות שיש בהפועל ת"א, אין סיבה שהוא לא יכבוש כמות דו ספרתית; כי יש לה התקפה ישראלית מצוינת וסוף סוף היא מצאה חלוץ ישראלי בכיר במקום גולן - אסולין; כי יש לה הגנה מנוסה ומתואמת, ומשלבת את הניסיון של מוראד מגמאדוב הוותיק במיוחד, קובי גנון, איסמעיל עמאר ואוהד כהן (כל הארבעה מעבר ל-30) לצד הצעירים - ניצן דמארי ופסר; כי היא מעמידה חלוקה נכונה בין הגילאים - ההגנה למנוסים, האחראים יותר, ההתקפה לצעירים, כמו שאמור להיות בקבוצה שחושבת נכון; כי הסגל הישראלי שלה חזק יחסית; כי בוקסנבוים, שאמור להוביל את הקישור של פ"ת, אמור להיות בשיאו.

                                                          למה היא תיכשל?

כי עזורי חסר ניסיון, כאמור; כי הקבוצה עשתה שינוי בעמדת המאמן רק שבוע לפני פתיחת העונה ובכלל עושה יותר מדי שינויים מאוחר מדי; כי נכון לעכשיו יש לה מעט מאוד זרים, ואין זמן להביא זרים עכשיו, בטח ברמה טובה; כי קאקו ודירסאו, שהעמידו מרכז שדה חזק ואגרסיבי, עזבו ולא נמצאו מחליפים זרים; כי אסולין מגיע אחרי עונה נוראית, הוא חסר ביטחון, כי אי אפשר לסמוך עליו וכי הוא הגיע מאוחר מאוד; כי בוקסנבוים חלש מדי פיזית ואין את דירסאו שיחפה עליו; כי היא פתחה את העונה רע; כי ההגנה שלה זקנה (לפחות רובה) וכבר מיצתה את עצמה - כהן, מגמדוב, שכבר גמר את הסוס, ואיסמעיל עמאר; כי דמותו של גיא לוזון תעלה כל פעם שהוא יפסיד או ברגע שלוזון יעזוב את בני יהודה.

הסיפור המעניין: ליאור אסולין לא יכול לרשום עוד עונה לא טובה - אחרת הוא בדרך לקרוס. ארי העונה הגרועה בקריירה אסולין רוצה להוכיח שהוא אחד הסקוררים הטובים בארץ - אבל הבעיות שלו מחוץ למגרש עלולות להפריע. בקבוצה כמו פ"ת, שלא שואפת ולא דורשת יותר מדי כמו הפועל ת"א, אין סיבה שהוא לא יכבוש באיזור ה-12-13 גולים, או לפחוק קרוב לכך. הוא הסיפור המעניין העונה. השאלה היא כמה זמן ייקח לו להתחבר, אסור לשכוח שרק השבוע הוא הצטרף סופית. הימור לא קטן.

זאת תהיה העונה שלו: השער של עומר דמארי בסוף העונה שעברה הציל את פ"ת. הוא רק בן 19, אבל שחקן מוכשר מאוד. אחרי עזיבת קדוסי עשוי מעמדו של דמארי לעלות למקום השני ברשימת החלוץ הישראלי. אם החלוץ הזר, בסטיאניני, יאכזב דמארי אף עשוי להפוך לשחקן הרכב. אין סיבה שהוא לא ייתן עונה טובה. העובדה שהוא שחקן בית עומדת לטובתו, ככה שתמיכה יש לו.  

שחקן המפתח: עומר בוקסנבוים הציל את הרצליה לפני שנתיים. השנה זה פחות הלך. אחרי עזיבת דירסאו הקישור האחורי נחלש משמעותית, אבל מבחינה התקפית יש במרכז השדה של פ"ת שחקן לא רע בכלל. לבוקסנבוים יש חוכמת משחק, יכולת כיבוש טובה (12 גולים בעונת 2007) ועונה טובה שלו יכולה לעשות את ההבדל מבחינת פ"ת. 

המבחן של עוזרי: עזורי צריך לברוח מהתחתית. פ"ת שואפת תמיד למרכז טבלה ואף אחד לא יקבל עוד עונה שנשארים בה בקושי, אם בכלל. כאמור, כל פעעם שלא יילך לו - סיכוייו של גיא לוזון לחזור יגדלו. המבחן שלו יהיה לברוח מהתחתית מהר מאוד.

 בשורה התחתונה: האם הקבוצה בכיוון הנכון?

לא.

3) כולם מדברים על ההתקפה של היונייטד, רוני, טבס ורונאלדו, אבל שכחו את העבודה המצוינת שעשתה ההגנה, שהייתה הטובה ביותר בליגה, אפילו יותר מההגנה החזקה מאוד של צ'לסי - שכוללת את קראבליו, טרי, שחקני שחקנים גבוהים, אחראים וחזקים מאוד, וצ'ך, שוער ענק. כשמדברים על ההגנה מדברים על איזה יופי שגם בגיל 37 ואן דר סאר מציג יכולת מצוינת, או שמדברים על פרדיננד - אבל שכחו את וידיץ'. הוא לא מרוויח כמו פרדיננד והרבה יותר שקט ממנו. במשחק מול ניוקאסל הוא היה נהדר.

נמניה וידיץ' הוא דוגמא של בלם אמיתי. שקט, לא מחפש להיות מעורב ומתערב רק כשצריך (בן יוסף, תלמד) ובעל בטחון עצמי גבוה - הוא לא היסס לרדת לרגליים של שחקנים גם אם זה יכול להיגמר בפנדל. הוא חזק מאוד, אחראי ועשה עבודת רגליים נהדרת - ייתכן שהוא אפילו הציל שער. הוא פחות גבוה מפרדיננד, לא רואים אותו עולה לקרנות והוא לא בולט במיוחד - אבל הוא עושה בדיוק מה שצריך ובצורה הכי טובה שיש. שחקן מצויין.

4) שחר צוברי הוא לא רק שייט מצוין, הוא ספורטאי עם המון אופי. עם הגב לקיר לקראת שיוט המדליות הוא לקח מדליה. הוא פחות מנוסה מהשייטים האחרים: ניק דמפסי וטום אשלי, למשל, היו כבר באולימפיאדה הקודמת. היה עליו לחץ עצום. אומנם למזלו צ'ינדצ'או זה קצת רחוק מהמשלחת, ולפי מה שהבנתי מחוץ לכפר האולימפי, מה שנותן קצת שקט, אבל מהלחץ שהיה עליו הוא לא יכל להתנתק. המדליה של צוברי עשתה את ההבדל בין אולימפיאדה כושלת לסבירה. הרי אף אחד לא יזכור מה קרה עם אלה שהיו קרובים ואלה שהיו גרועים - כולם יזכרו רק אם הייתה מדליה. צוברי הוריד אבן גדול מאוד מהלב של אוהדי הספורט. הוא הציל את המשלחת שלנו. הוא עוד לא בן 22 והוא היה צריך לעשות מה שעשו ספורטאים ישראלים מנוסים בהרבה. יותר מיכולת מקצועית הוא היה במצב מנטלי לא פשט - אבל הוא עמד בזה. כולם נזכרים באולימפיאדה של לפני 4 שנים - אבל זה דווקא מזכיר יותר את הארד של 96'. אז, בדומה לעכשיו, הייתה מדליה אחת, ככה שהמדליה הזאת הצילה את ישראל. נוסף לכך, פרידמן ב-2004 כבר היה קרוב לגיל 30, וב-96' היה בגילו של צוברי.

כמו שכבר אמרתי, הגיע הזמן שנפסיק להתייחס לספורט האולימפי בהכללה. צריכים להשקיע בענף שיש לנו סיכויים בו. בהנחה שלא ימצאו עכשיו אוצר לספורט האולימפי, זה יצטרך לבוא על חשבון ענף אחר - ובסדר. אם נשקיע בשני ענפים בולטים, אחד מהם זה שייט, ונייצר לכל אולימפיאדה ספורטאי אחד עם סיכויים גובהים מאוד מהענפים האלה - יהיו לנו שתי מדליות כמעט בטוחות. במקום שיהיו לנו הרבה ספורטאים עם סיכויים סבירים, מה שעלול לגרום למצב שבו לא לוקחים שום מדליה, צריכים שיהיו לנו 2-3 ספורטאים כמעט בטוחים למדליה - וככה יהיו לנו מדליות כמעט בטוחות. וככה, עם קצת מזל נוכל לעבור את מחסום שתי המדליות, ולא להיאבק על מדלייה אחת.

5) האם ספרד יכולה לקחת את טורניר הכדורסל באולימפיאדה? כן! בעוד שהיכולות ההתקפיות של יוון וארה"ב רחוקות שנות אור, לספרד יש התקפה מוכשרת מאוד שיכולה להתמודד ביום טוב עם התקפת ארה"ב. עם גבוהים שקולעים מרחוק (גארבחוסה), גארדים מהירים שחודרים מצוין (רודי פרננדז, ריקי רוביו) ונמוכים אינטליגנטיים שקולעים מצוין (קלדרון, למשל). היתרון המרכזי של האמריקאים על הספרדים הוא בעמדה מס' 3 - שם לאמריקאים יש את אלברמן ואנתוני, אצל ספרד זאת העמדה הפחות טובה.

ספרד היא אולי היחידה שיכולה להעמיד תשובה לכוח והעוצמה של דוויט האוורד - פאו גאסול. יוון מעמידה הגנה אגרסיבית וחזקה מאוד - אבל מול ההתקפה הדורסנית של ארה"ב זה פשוט לא היה פקטור. לספרד יש איזון נהדר בין התקפה מוכשרת להגנה טובה - היא חטפה רק 59 נק' מקרואטיה, וגם זה יותר ממה שהיא הייתה אמורה לספוג - פשוט בגארבג' טיים של סוף המשחק היא הורידה את הקצב. היא עצרה את יוון בתחילת הטורניר על 66 בלבד ואת אנגולה רק על 50 - להוציא את המשחק מול ארה"ב הייתה לה הגנה מצוינת.

אז מה היא צריכה לעשות (כמובן, אם זה יהיה הגמר)? היא צריכה להיות בריכוז שיא, כי דקה של חוסר ריכוז יכולה לאפשר לארה"ב לברוח. היא צריכה לנסות ליצור משחק איטי ולא של משחק פתוח, כמו שארה"ב אוהבת. היא צריכה לנסות כמה שיותר למנוע מארה"ב להשתלט על המשחק, לנסות להעמיד משחק של סקור נמוך ולהישאר בתמונה עד סוף הרבע השלישי. אם ארה"ב לא תברח מוקדם וספרד תישאר בתמונה זה יהיה אפשרי. ספרד צריכה להוציא מהאמריקאים את ההתלהבות שיכולה לגמור אותה. היא צריכה להתרכז בעיקר בשיבוש המשחק של הכוכבים - וויד, לברון וקובי.

היא צריכה ללכת המון לצבע, אם בחדירות של הגארדים ואם בהכנסות כדור לגאסול - כי ראינו נגד יוון שאם ספרד הולכת פנימה קשה לעצור אותה. היא צריכה להרגיע את המשחק ולהתרכז בלעבור את החצי כל פעם - הסגנון של ארה"ב הוא לחץ על כל המגרש, שמאפשר לה לחטוף כדור עוד בחצי של היריבה, לצאת למתפרצת ולגמור בדאנק. ספרד צריכה לא לזלזל בעבירת החצי, ולתת עזרה בחצי שלה כדי לא להגיע למצב ששני שחקנים נדבקים לשחקם של ספרד וחוטפים את הכדור. היא גם חייבת לרדת הכי מהר שהיא יכולה להגנה, כדי לעצר את היציאה האדירה קדימה של ארה"ב. ויותר מכל: היא צריכה לחשוב כמו אנדרדוג ולא לשחק את הכדורסל הרגיל, אלא לשבש את המשחק האמריקאים. המשחק תלוי רק בארה"ב ואם היא תבוא מפוקסת ותשחק את הכדורסל שלה המשחק ייגמר מהר מאוד. כל זה כמובן אם לא יהיו הפתעות מיוחדות בחצי הגמר - ובהנחה שזה יהיה הגמר.

בכל מקרה, לדעתי הפעם לא נראה תבוסה לטובת האמריקאים, ספרד תבוא מוכנה יותר והיא נבחרת רצינית, ולדעתי המשחק יהיה צמוד יחסית. הספרדים ייזהרו מתבוסה ויבואו כדי להעמיד משחק עם סקור נמוך. המבחן של האמריקאים יהיה לדעת לנצח גם בפערים קטנים. היא רגילה לנצחונות קלים, היא רגילה לכך שהיא צריכה להתאמץ ולפתוח פער לכל היותר 10 דקות ואז היא משחקת רק על הפרש. היא צריכה להיות מוכנה למצב בו היא לא נאבקת על הפרש - אלא על ניצחון. היא צריכה לדעת להתאמץ יותר מ-5-6 דקות עד רבע שלם, ולהיות מוכנה למשחק קשה במשך 40 דקות. בד"כ היא גומרת את הסיפור תוך כמה דקות - לא בטוח שככה יהיה במשחקים שנותרו, במיוחד בגמר. הכל תלוי בארה"ב, וברור שאם היא תביא את ההתלהבות מהמשחקים הקודמים, ותהיה חדה כמו במשחקים הקודמים, ותעשה את הלחץ על כל המגרש ותשחק על המתפרצות המדהימות שלה, ואם היא תהיה מפוקסת גם במשחקים שנותרו - הזהב יהיה שלה.