מס' צפיות - 707
דירוג ממוצע -
חשיבה קלוקלת
עד שהכדורגל הישראלי לא ילמד להגיע למשחקי נוק אאווט מתוך חשיבה לשני משחקים -נמשיך להישאר עם קבוצה אחת בלבד באירופה בסוף אוגוסט. הכדורגל הישראלי פשוט לא מסוגל להתמודד עם קבוצות חכמות ויעילות. מה עוד? למרות ההפסד נתניה קבוצה טובה מאוד, על הפוטנציאל של הפועל ב"ש, על הפועל ירושלים בכדורסל ועל פתיחת העונה באירופה.
מאת: עמנואל שלמון 29/08/08 (16:31)

1) ההפסד אתמול של מכבי נתניה הוא לא הפעם הראשונה שקבוצה ישראלית משחקת לא פחות טוב מיריבתה ובכל זאת עפה בגלל טעות מטופשת.

 

קחו לדוגמא את בית"ר. בשנה שעברה היא שיחקה מול קופנהאגן. אחרי המשחק הראשון בדנמרק יצאו כולם בהרגשה חיובית - סוף סוף בית"ר משחקת כמו קבוצה אירופאית. את זה שבית"ר חטפה שער קריטי בגלל טעות מטופשת של קאלה ולא כבשה שער חוץ שכחו. במשחק הגומלין המצב חזר על עצמו: בית"ר הייתה טובה בהרבה מקופנהאגן, וסיימה 90 דקות ביתרון 1-0. ואז, בהארכה, בית"ר חטפה גול מיותר, שוב, וככה הלכה אירופה. אלמלא השער המטומטם במשחק הראשון בית"ר הייתה צריכה שער אחד בלבד ועולה לשלב הבא - אבל בגלל הגול הזה בית"ר הייתה חייבת לכבוש שני גולים, אבל לא הייתה לה את האמונה.

 

קחו גם את דוגמת ויסלה. בית"ר שלטה לחלוטין במשחק הראשון ושיחקה כדורגל טוב לפרקים. הצמד של ברוכיאן הכניס את כולם לאשליה: בעצם בית"ר טובה בהרבה מויסלה. בעצם, אם לא הטעות של קאלה בית"ר הייתה עכשיו עם יתרון של שני שערים כנראה.

 

ואז הגיע המשחק. בית"ר באה עם האף למעלה ובהרגשה שהמשחק בידיים שלה. וכמו שתמיד קורה במצבים כאלה - שער אחד הוציא את כל האוויר מהבלון ופירק אותה לגמרי.

 

זה תמיד נראה קרוב, אבל זה רחוק - כי עד שהקבוצות הישראליות לא ילמדו לבוא לשני משחקים נמשיף לעוף עוד לפני פתיחת הליגה.

 

כי מה קורה? אנחנו חושבים שאם במשחק הבית הקבוצה הישראלית הייתה עדיפה אז היא פשוט טובה יותר והמשחק בידיים שלה. אבל אנחנו לא מבינים שהסיבה שאנחנו שולטים היא שהיריבה משחקת על ניצול טעויות ולא כדי לשלוט במשחק.

 

קחו את ויסלה. היא הבינה שבטדי אין לה מה לבוא כדי לשלוט. היא באה כדי לכבוש שער חוץ. לכן היא שלחה כדורים ארוכים לחלק הקדמי ושיחק על ניצול טעויות - וזה עבד. בית"ר שלטה במשחק, אבל נאלצה לעבוד מהדקה ה-25 עד ה-80 רק כדי לסיים בתוצאה סבירה. ומה קרה? ויסלה גרמה לבית"ר להגיע זחוחה. ויסלה הבינה שרק במשחק בפולין היא צריכה לבוא כדי לתקוף. וזה מה שקרה.

 

מבחינה מקצועית אנחנו לא פוגשים יריבות טובות יותר מאיתנו. ויסלה אולי עדיפה על בית"ר - אבל לא משמעותית. ורנה לא טובה יותר מנתניה. הבעיה היא שהקבוצות הישראליות לא יודעות איך לבוא לשני משחקים, לנוק אאוט,  גם מקצועית - ובעיקר מנטלית. כל יומיים עיתון אחר מעלה כתבה על כך שהכדורגל הישראלי פשוט חסר מנטליות. זה מעצבן - אבל כל פעם מחדש מתברר כנכון.

 

דווקא מנתניה קיווינו ליותר, בגלל מתיאוס, אבל מסתבר שמאמן זר לא יכול לעשות ניסים תוך כמה שבועות בקבוצה.

 

כדי שהמצב הזה ישתנה אנחנו חייבים לעבוד כל כמה נקודות קריטיות:

 

1) ריכוז. הקבוצות הישראליות לא מבינות שכשמדובר בנוק אאוט, כששני משחקים מכריעים עונה אירופאית שלמה, חייבים להיות מרוכזים 180 דקות. מה שקורה הוא שהישראלית מפוקסת כמעט כל הזמן - אבל טעות אחת מיותרת הורסת הכל.

 

2) לחץ. כל פעם מחדש, הקבוצה הישראלית עושה את הטעות הקבועה. זה שילוב של הסעיף הקודם ושל לחץ. הכדורגלן הישראלי מבין שמדובר במשחק הכי חשוב בשנה. לא מדובר בליגה, שמקסימום אם מפסידים אפשר לתקן במשחק שאחרי. הכדורגלן מבין שכל טעות שלו עלולה לגמור את הסיפור האירופאי של הקבוצה ונכנס ללחץ שגורם לו לטעות.

 

3) תיאום הגנתי. זה כבר סעיף מקצועי. כל פעם מחדש הקבוצה הישראלית מודחת בגלל טעות בהגנה. מה שקורה הוא שהמשחקים באירופה הם לפני פתיחת הליגה בארץ, או כשהליגה עוד בחיתוליה, ולכן ההגנות לא מתואמות. ראינו נגד קופנהאגן איך חוסר התיאום בין גרשון לקאלה גרם לטעות נוראית, נגד ויסלה איך קאלה ותב"י לא מתואמים ואיך אתמול, במהלך התקפה נדירה במחצית השנייה של ורנה נשאר שחקן בולגרי לבד לחלוטין - כשעל המוסר שלו שמרו משהו כמו 4 שחקנים. אם היה תיאום בהגנה היה לפחות מישהו אחד שיסגור את כובש השער. הבעיה היא שאצלנו עד שההגנות מתחברות אירופה כבר הלכה.

 

4) חשיבה לשני משחקים. הגיע הזמן שנבין: כדי לעלות שלב אסור לחטוף שער חוץ. ראינו איך נתניה, סתם בגלל טעות טיפשית חטפה שער חוץ יקר, ואותו דבר בית"ר. הגיע הזמן שנבין שחייבים במשחק הבית לתקוף חזק - אבל הרבה יותר בזהירות, ובמשחק החוץ לעקוץ. מה שקורה בפועל שבמשחק הבית הקבוצות מפקירות את ההגנה, או שאובדן חוסר ריכוז גורם לספיגת שער מיותר שמכריח את הישראלית לנצח בחוץ, מה שבד"כ לא קורה. אנחנו חייבים ללמוד מהאירופאים גם בתחום הזה: ע"מ לעבור שלב לא מספיק לשלוט במשחק הבית, צריך להיות תכליתיים יותר ולהיזהר מספיגת שער חוץ. השליטה הזאת נוחה מאוד ליריבה ואנחנו מפספסים את זה. חייבים לחשוב לטווח הארוך יותר ולשחק הרבה יותר זהיר. הקבוצות הישראליות חייבות לחשוב כבר במשחק הראשון גם על המשחק השני ולא רק על אותו המשחק. נראה שאין לנו את זה.

 

5) לשחק חכם. הכדורגלן הישראלי משחק עם הרגש, לא עם המוח. הוא לא מבין שבאירופה, בנוק אאוט, כל רגע הוא קריטי, וכל טעות עושה הבדל עצום. במקום לשחק טקטי, מאורגן ומאוד קבוצתי אנחנו מסתמכים על מושיעים שיצילו אותנו, שחקנים עם יכולת אישית. יכולת אישית לא חסר לשחקנים הישראלים, אבל אנחנו לא מצליחים ליצור תיאום בין שחקנים ולשחק בצורה יעילה ולכן אנחנו קורסים. זה לא מקרי: שימו לב איך אנחנו מתקשים מול קבוצות ונבחרות יעילות. ויסלה לא הציגה יכולת אדירה בטדי ו-ורנה אותו דבר מול נתניה. באירופה יודעים לשחק יעיל וקבוצתי יותר, הרבה יותר מסודר ובצורה מאומנת יותר. היריבות שלנו גורמות לנו להבין לא נכון את המצב ולזלזל בהן - כי במשחק בארץ הישראליות הן אלה שמניעות את הקצב. זה קרה גם לנבחרת: ברגע שישראל פגשה נבחרת שמשחקת צפוף, שסוגרת לה את המרחב ואת כל החצי, כמו פינלנד, נבחרת שמחסלת את היתרונות של ישראל, היא קרסה. פינלד לא טובה יותר מישראל - אבל ניצחה כי היא ידעה לנצל מצבים, לעומת ישראל, כי היא ידעה לנצל טעויות ולנצל את חוסר התיאום בהגנה. פינלנד נבחרת יעילה וחכמה - ולכן ישראל לא הצליחה לתפקד מולה. 

 

כל אלה תחומים בהם אנחנו מפגרים מאוד - ועד שזה לא ישתנה נמשיך לעוף מאירופה עוד לפני פתיחת הליגה. רק קבוצה אחד יודעת את הדברים שנכתבו למעלה - וזאת הפועל ת"א, שפיתחה מסורת באירופה שמאפשרת לה שנה אחרי שנה להצליח יפה בגביע אופ"א.

 

2) נתניה:

 

ע"פ המחצית השנייה אתמול והמשחק בקופסא מול בית"ר - נתניה קבוצה חזקה מאוד. יש לה אגפים מצויינים, במיוחד השמאלי, עם שני מגינים תוקפים נהדרים שיודעים לעלות קדימה. היא אחת הקבוצות העמוקות בליגה - תראו איזה ספסל: שכטר, דגו, אלמוג כהן, טאזמטה. היא שיחקה מצוין במחצית השנייה - היא שלחה את כל 10 שחקני השדה קדימה. היא הצטרפה מצויין, והניעה את הכדור מצד לצד. השער המוקדם והכ"כ מיותר מבחינתנו של ורנה איפשר לה לצופף. נתניה הגיבה נכון ותקפה כל הזמן מכל הצדדים מתוך ניסיון למצוא שטחים ריקים. ראינו קבוצה מתואמת מבחינה התקפית - כל אחד עשה את שלו. ראינו התקפות מהירות מאוד, יציאה מצוינת קדימה בדרך למצבי כיבוש נוחים. נתניה הייתה עדיפה על ורנה - אבל הודחה בגלל הסיבות שנכתבו למעלה: תיאום הגנתי נוראי, הטעות הקבועה וספיגת שער חוץ מטומטם שגרם לכך שהמשחק התחיל בתוצאה מצוינת עבור הבולגרים. ושוב, התקפה אחת בכל המחצית, כשמהצד השני נתניה הגיעה לכמה מצבים טובים - ובכל זאת, דווקא הבולגרים היו אלה שכבשו.

 

נתניה הודחה, אבל יכולה להתעודד: יש לה קבוצה חזקה מאוד, וע"פ המחצית השנייה אתמול היא הייתה שווה שער. היא אומנם עפה מאירופה - אבל גם ככה המפעל העיקרי והמשמעותי מבחינה היא הוא הליגה. חוץ מזה, נתניה בונה קבוצה לטווח הארוך - מאמן זר לא עושה ניסים תוך זמן כ"כ קצר - מתיאוס בא בשביל הטווח הארוך. המבחן של יאמר הוא להבין את זה וגם אם יהיה קשה - לא לפטר את מתיאוס. אם אנחנו רוצים שהכדורגל ישתפר אנחנו חייבים להחתים מאמנים זרים ולחוזים ארוכים כמה שיותר.

 

לנתניה תהיה גם השנה קבוצת צמרת. ההתקפה חזקה ועמוקה מאוד. שכטר בימין, ואוקוצ'ה וקיויו משלימים מצויין אחד את השני - קיויו חלוץ שתפקידו פשוט להיות תמיד בסביבת הרחבה, ואוקוצ'ה עושה יותר תנועה, פעיל יותר, מכניס כדורים לקיויו ועוזר באגפים. עם התמיכה המצויינת של בן דיין מאחור וההגבהות שלו החלק הקדמי מסוכן עוד יותר. להוציא את שכטר, יש לנתניה התקפה פיזית מאוד, מסוכנת מאוד בכדורי גובה.

 

הבעיות? גם השנה מרכז השדה של נתניה חלש. רביד גזל זה נחמד, אבל לא לקבוצת צמרת. בכלל, נראה שכל משחק המרכז של נתניה בעייתי - גם במרכז ההגנה היא בבעיה גדולה - היא לא מצאה מחליף ראוי לסטרול. חיימוביץ', כמו גזל, שחקן מצויין לבני יהודה או הפועל פ"ת - לא לנתניה. אם נתניה רוצה גם השנה לסיים במקום השני היא חייבת להביא בלם זר, במקום טזאמטה. טאזמה אפילו לא שחקן הרכב, וכרגע הרבה יותר דחוף מבחינת נתניה זה למצוא בלם נורמלי. כרגע נראה שיש בליגה כמה קבוצות עם בעיה גדולה דווקא בעמדת הבלם - בני יהודה, מכבי ת"א ונתניה. אפשר גם לראות שהתיאום של מרין עם חרמון ממש לא מרשים בינתיים.

 

בכלל, ההגנה היא החלק הבעייתי אצל נתניה וזה מוזר, לאור העובדה (עובדה, תסתכלו על המספרים) שהייתה לה את ההגנה כמעט הכי טובה בליגה בעונה שעברה. כשסטרול היה גם זה שהיכולת ההגנתית של המגינים לא בשמיים לא היה נורא, כי הבלמים חיפו ושטראובר היה במיטבו. מפתיחת העונה הנוכחית, נראה שדווקא בעמדות החזקות בעבר יש עכשיו בעיות - חסר בלם כאמור, ושטראובר בכושר נוראי - לא יכול להיות ששוער כ"כ מנוסה ואיכותי סופג שני שערים כ"כ משפילים כמו שחטף אתמול ונגד בני יהודה. הליגה עוד לא התחילה ונתניה ספגה כבר פעמיים שני שערים מיריבתה.

 

בשני השערים אתמול אשמה ההגנה - הראשון השוער, השני בגלל שאף אחד לא סגר את כובש השער. בשער הראשון לא ברור מה שטראובר חיפש מחוץ לשער, ושוב ראינו שעדיף שוער שקט משוער בולט מדי שממהר לצאת רחוק מהשער. נראה שמתיאוס דרש מהשחקנים לצאת קדימה מתוך הבנה שכבר אין מה להפסיד ושנתניה חייבת שער - אבל שכח את ההגנה. מבחינת שטראובר מתיאוס יכול איכשהו להרגיש רגוע - שטראובר שוער מצויין, ועם הזמן ייכנס לעניינים. הבעיה היא שבלי בלם ההגנה תמשיך להראות רע. גם מול בית"ר ראינו את אבראו ותמוז מגיעים למצבים קלים ביותר - ולא הבקיעו רק בגלל חוסר דיוק ומשחק רע של בית"ר.

 

להוציא את ההגנה, נתניה דווקא נראית מחוברת ומתואמת. מול בית"ר היה אפשר לראות שהשחקנים מבינים ומפנימים את המאמן - הם סחטו עבירות רבות מבית"ר, יצאו מאוד מהר קדימה והצליחו לייצר מצבים תוך כמה שניות, ממתפרצות מצוינות. נתניה הציגה התקפה מצוינת ולעיתים גם הגנה טובה. נתניה הצליחה אילו לשלוט במרכז השדה חלק מהזמן - היא ביטלה את טל, שהיה גרוע ובכלל בכושר גרוע. היא גם הקשתה מאוד על בן שושן. אוקוצ'ה פשוט עשה בי"ס לבנאדו, שלא הצליח להתמודד עם הגב לשער המצוין של אוקוצ'ה, והסיבוב המצוין ממשחק עם הגב למשחק עם הפנים לשער, וסחט ממנו הרבה מאוד עבירות ממהלכים שנגמרים בד"כ בחטיפה של בנאדו. נתניה ניצלה מצוין, שוב, את יתרון הגובה של קיויו - וככה כבשה את השער. היא הייתה תכליתית מאוד ונראה שהיה שהשחקנים מבינים אחד את השני ואת מה שהם אמורים לעשות. להערכתי, גם השנה נתניה תיאבק בצמרת ותסיים באיזור המקום השלישי. החיבור הנהדר והשילוב המצוין של אוקוצ'ה וקיויו, שני שחקנים חזקים אבל שונים שכאמור משלימים אחד את השני - הוא מצוין. דדי בן דיין פתח את העונה מצוין ונתניה משתמשת בהגבהות ובהצטרפות שלו כדי לשלוט במשחק, להניע את הכדור ולהכנסי כדורים לרחבה. קיויו כבש כבר כמה שערים ובגביע הטוטו, כזכור בבית הכי קשה, היא הייתה שווה עד עכשיו יותר מכמות הנקודות שלה. הבעיה היא שהיא לפעמים מתקשה להביא את התכל'ס ולמרות יכולת טובה יוצאת לוזרית על שטויות - ככה היא הפסידה לבני יהודה, למרות שהייתה עדיפה עליה 85 דקות מהמשחק, וככה היא עפה מאירופה למרות יכולת לא רעה ואפילו טובה לפעמים. נתניה חייבת להיזהר מזה בליגה.

 

מי שבינתיים תופס מקום קבוע אצל מתיאוס זה גזל, שנראה שמתיאוס מאוד מעריך אותו. אותו דבר לגבי שלו מנשה. מי שנראה שמתיאוס לא מת עליו זה ברוך דגו, שמסיבה תמוהה לא בהרכב. אתמול, כשהוא נכנס, הוא עשה עבודה טובה, הכניס למנשחק אנרגיות והתלהבות. לצד ההתלהבות יש לו יכולת כיבוש, יכולת אישית, אחד על אחד מסוכן, טכניקה טובה ומהירות. אם מתיאוס ייתן לו את המפתחות הוא יפרח, כמו שראינו בעונה האחרונה - אז הוא היה אחד היחידים בהפועל שנתנו עונה טובה. היה נראה שנתניה בחירה טובה עבורו, קבוצה אטרקטיבית בהרבה מהפועל, בה יהיה לו יותר חופש, קבוצה רעבה שהוכיחה את עצמה בשנתיים האחרונות, ונוסף לכך תחת שם גדול כמאמן שיכול ללמד אותו הרבה - אבל לא במצב בו הוא עולה מהספסל. בכל מקרה, נצטרך לראות בנתניה הרבה סבלנות. אם יינתו את הזמן למתיאוס - אולי סוף סוף נתניה תתחיל להזכיר אירופה ואולי תגיע באופן קבוע למפעלים האירופאיים - היא הקבוצה הכי גדולה מבין הקבוצות הלא גדולות, כלומר חוץ מ-4 הגדולות.

 

היא מבוססת כקבוצת צמרת בשנתיים הקודמות ועם בעלים רציני ומאמן רציני, ועם זה שעכשיו בונים שם מגרש רציני יותר נתניה עושה את הדרך להיות בשורה אחת עם 4 הגדולות. אחת הבעיות שלה להיות כזאת הייתה המגרש העלוב, והנה, סוף סוף, בונים שם מגרש ברמה גבוהה. עם צעירים מוכשרים כמו טגה, אלמוג כהן או טל מעבי נתניה גם מעמידה דור הבא לא רע. המבחן שלה יהיה לשמור על המשכיות ולהמשיך את מה שהיא התחילה בשנתיים הקודמות - ואפילו עם שיפור. עם הזמן השחקנים יבינו יותר ויותר את מתיאוס. היא חייבת להיות סבלנית ולחשוב לטווח הארוך כדי להישאר בצמרת. עם המגן השמאלי הטוב בארץ וקשר שמאלי מצוין כמו דגו יש לה אגף שמאל חזק מאוד - רק כדאי שמתיאוס ייתן לדגו לפתוח.

 

עוד נקודה אחת: קיויו. הוא מאוד איטי, אבל הוא לא אמור להיות מהיר - הוא חלוץ רחבה, חלוץ מטרה. הוא לא מייצר מצבים ולא אמור לבוא אחורה. התפקיד שלו הוא לגמור מהלכים, להיות במקום הנכון כשצריך אותו ולהיות הנקודה האחרונה. מתיאוס רוצה מהירות ואין סיבה שלא - אבל קיויו לא הורס את זה. קיויו הוא שחקן למטרות מסוימות - משחק גובה, כלומר לסיים מצבים מהאוויר. הוא גמלוני, אבל הכוח והגובה שלו מאפשרים לנתניה יתרון ברחבה על פני אולי כל קבוצה בליגה. בעוד שנראה שאבראו מתעסק במפגשים עם נשיא המדינה ובכלל בדרך החוצה נראה שקיויו הוא אחד מחלוצי המטרה הטובים בליגה. הוא לא אמור לבלוט 90 דקות  - אלא פשוט לכבוש לנתניה שערים. אם הוא כובש שער אחד - זה מספיק. ראינו שמול בית"ר הוא הכריע את המשחק. אסור למתיאוס לוותר עליו - אם הוא מחפש דומיננטיות, תנועה, ייצור מצבים וחלוץ תזזיתי שמציק להגנות יש לו את אוקוצ'ה. ושכטר בשביל זה. זה לא התפקיד של קיויו.

 

לגבי המערך הנכון: אני חושב שלשחק עם שלושה בלמים זה בכל מקרה לא נכון, גם מול קבוצה שמשחקת עם שני חלוצים. זה שמציבים עוד בלם זה לא ישכיח את החיסרון בבלם זר שיש בנתניה. שלושה בלמים זה מערך צפוף מאוד, זה גורם לכך שלבלמים אין מרחב והם דורכים אחד על השני. מתיאוס חייב ללמוד מהטעות הזאת ולא לחזור על המערך הזה (זה כנראה מה שיקרה, כי הוא גם אמר שהליגה הוא ישחק עם שני בלמים).

 

לגבי החילופים של מתיאוס אמול: הוא הכניס שחקנים מצויינים, אבל שחקנים שחייבים לפתוח בהרכב. גם שכטר וגם דגו אמורים לפתוח ולא להיכנס כמחליפים.

 

 נתניה צריכה לשחק 4-4-2 - שטראובר, סבן, מרין, בלם זר (בינתיים: חיימוביץ'), בן דיין, א. כהן, פרנסמאן, דגו, שכטר, אוקוצ'ה, קיויו. זה הרכב שמבליט את האגפים החזקים. הרכב התקפי יותר מההרכב של שלושה בלמים, כלומר שני קשרים במרכז השדה (אין צורך ביותר, נתניה צריכה להבליט את היתרונות שלה - ומרכז השדה הוא לא כזה), שני חלוצים ושני קשרים תוקפיים שחותכים המון לאמצע ותורמים הרבה להתקפה. אומנם שני הקשרים התוקפיםי בהרכב הזה חלשים פיזית - אבל הרי קשרי אגפים לא אמורים להיות חזקים, והיכולת הטכנית של דגו ושכטר, והפריצה המצוינת של שניהם למרכז מחפים על החיסרון הפיזי. לנתניה יש השנה התקפה חזקה והיא צריכה לשים דגש עליו.

3) עם קדוסי, מליקסון ועוד שחקני ליגת על נראה שמבחינת כישרון, מבחינת פוטנציאל הסגל, ב"ש חזקה בהרבה מכל קבוצה בלאומית. החתמתו של גיא לוי, מאמן ברמה טובה, שהעלה את הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה, הישג ענק, ושם דגש על צעירים היא נכונה.

 

גם שחקנים כמו לירון זרקו וזיו כבדה הם שחקנים שיכולים בקלות להיות שחקנים סבירים בליגת העל. ז'סטין זולו כנראה שחקן מוכשר גם הוא, אחרת לא מבייאם זר בן 19. נראה שמספיק וב"ש תנצל מחצית מכשרונה והיא תסיים באחד המקומות הראשונים. כשחצי ליגה עולה, ושלושת רבעי נאבקת על עלייה אין סיבה שב"ש לא תחזור לליגת העל. הליגה הלאומית היא ליגה לא יציבה וצמודה מאוד. קבוצה יכולה להיאבק על מקום בליגת העל - ועונה אחרי לרדת לארצית, ככה שקשה לצפות מה יקרה עם כל קבוצה - אבל ב"ש היא יוצאת דופן. בניגוד לרוב הקבוצות, יש לה קהל גדול מאוד, מסורת ארוכה, בעלים יציבה ותקציב גבוה, ברמה של ליגת העל. ב"ש חזקה יותר מקבוצות כמו הכח ר"ג או הפועל פ"ת, ומקומה בליגת העל. בניגוד לבני לוד - אפשר להיות בטוחים שהיא תתקים בעוד 10 שנים. ב"ש חייבת לחזור - וככה גם יקרה. 

 

  4) מורן מוט ישחק בהפועל ירושלים - החתמה טובה מאוד של ירושלים. עם רוט ונעימי כמובילי כדור יהיה לירושלים קו אחורי צעיר, מוכשר, מהיר, ואנרגטי מאוד. מה שכן, החשש הוא שגם השנה הרכז המוביל יקרוס תחת הצפיות שיש במלחה - כמו ששנה שעברה חג'ג' התקשה להיות הרכז המוביל ככה עלול להיות עם רוט. הפועל היא לא חולון או רמה"ש ויהיה עליו המון לחץ. בחסרונו של רכז זר לא יהיה מישהו שיחפה על רוט במצב כזה.

 

עכשיו נשאר לירושלים להביא גבוה זר. חשוב שהוא יהיה באיזור ה-2.05 לפחות, כי סניד נמוך מאוד יחסית לעמדתו. לגבי פניני, אני לא רואה בעיה (לא מבחינה חוקית, אלא מקצועית) שהוא ישחק השנה בירושלים ובשנה שאחרי במכבי - הוא יתרכז בעונה הנוכחית ולא בזאת שאחרי. בכל מקרה, ראשון קלארק אמור להיות גיבוי מהספסל - ולכן הוא בכל מקרה לא יספיק לבד. אם פניני יישאר מחוץ לסגל כנראה שמה שיקרה הוא שבאוורס והאלסקה יפתחו שניהם בחמישייה.

 

לגבי עמדת השוטינג גארד, נראה שזאת תהיה אחת העמדות המעניינות העונה בקבוצה. שני זרים על משבצת דומה, האלסקה ובאוורס. באוורס יודע לקלוע אבל לא מתמחה בזה - ולכן קלע כמו הלאסקה הוא מה שהקבוצה צריכה. גם השנה יהיה מעניין בירושלים. מבחינת גיא גודס, נראה שזאת עונת המבחן שלו: קבוצה מלחיצה, פעם ראשונה כמאמן. גם שמיר הגיע לירושלים מתפקיד העוזר במכבי. נראה שהפועל פשוט הולכת על אנשי מקצוע מבינים מאוד, עכברי כדורסל - אבל לא כאלה שהוכיחו את עצמם כמאמנים. ירושלים ממשיכה ללכת על הקו של מאמנים צעירים, עם הרבה ידע, אנשים שמכירים מצויין זרים שאפשר להביא - אבל ספק אם יצליחו בסיר הלחץ הירושלמי. שמיר סגר קדנצייה מעורבת - כישלון ענק בעונה השנייה בליגה, אבל שני גביעים נדירים כמעט ומרחק 2 שניות מאליפות. מה יהיה עם גודס?

 

5) הליגות באירופה נפתחות כולן. ברצלונה חיזקה את ההגנה והצליחה להוריד את מפלס האגו בקבוצה עם עזיבת רונאלדיניו שהיה מעמסה גדולה על הקבוצה, אבל לא ברור למה לא העיפה את אטו. הישארותו של אטו תפגע מאוד בהנרי. התקווה של בארסה היא שמסי ייתן עונה גדולה. לדעתי זאת צריכה להיות העונה שלו, ועם עזיבת רונאלדיניו קיבלנו את החותמת הסופית: זאת הקבוצה של מסי. ברצלונה היא הימור ענק, עם הבאתו של מאמן שהוא הימור ענק - אבל הימור נכון, לדעתי. אחרי שנתיים לא טובות ברצלונה הייתה צריכה את הרענון הזה. הושקעו מליונים רבים כדי להביא את המגן הימני הכי טוב שיש - דני אלבס שיעמיד אגף ימין קטלני. ריאל ניסתה לשמור על המשכיות, ולפחות כרגע נראה שרוביניו יישאר. ואן דר ארט מצטרף ויחזק את הקבוצה. הקבוצה פספסה את וייה שיכל להפוך את ההתקפה של ריאל לרצחנית  -שני חלוצים מטרה מהטובים בעולם. ריאל תקווה שייקח לבארסה זמן להתחבר - אבל השנה עשוי להיות לה יותר קשה. ריאל תהיה חזקה מאוד, לדעתי המתח על האליפות תלוי בבארסה - אם ההימור יצליח תהיה לנו עונה ענקית בצמרת, אבל אם היא לא תצליח ריאל שוב תיקח. בכל מקרה, בארסה קבוצה צעירה מאוד - קאסרס, בוז'אן, מסי ופיקה, ולכן צריכה לבנות לטווח הארוך, ולכן גם אם היא לא תיקח השנה אליפות - אסור יהיה לה לפרק שוב את הסגל, אלא לשמור על דומה, כי זה סגל מוכשר מאוד.

 

באיטליה אינטר עשתה שינויים משמעותיים מאוד. החתמתם של מוריניו, מנסיני וכד' תהפוך אותה לאטרקטיבית בהרבה. עשתה נכון אינטר שלא הביאה חלוץ דומיננטי ובכיר, כי מוריניו כבר ראה בצ'לסי איך ברגע שהיו שני כוכבים בחוד אחד (שבצ'נקו) נעלם, וכי זלאטן יכול להסתדר לבד - וחוץ מזה, מוריניו משחק 4-3-3. מילאן מוכשרת מתמיד עם הצטרפותם של רונאלדיניו ושבצ'נקו. אם היא תצליח להוציר מהסגל שלה את המיטב היא מסוגלת להיאבק על האליפות, אבל להערכתי גם השנה זה לא יקרה - ההגנה עדיין זקנה. ההתקפה יצרתית ומוכשרת מתמיד, אבל ההגנה בעייתית, כלומר חסר איזון בקבוצה הזאת. מרכז השדה שלה ימשיך להיות חזק מאוד עם האגרסיביות של גאטוסו והמנהיגות של פירלו. מבחינה התקפית החתמתו של רונאלדיניו היא נכונה - מילאן צריכה שינוי, רונאלדיניו רוצה שינוי, שניהם רוצים להתחיל מחדש - ולכן הם מתאימים מאוד. מה שיעשה את ההבדל מבחינת מילאן בין עוד עונה גרועה לבין עונה טובה הוא החיבור של קאקה ורונאלדיניו - שני שחקנים עם הרבה מניירות, שחקנים ענקיים. חיבור טוב ביניהם יהפוך את הקישור ההתקפי של מילאן לטוב בעולם, אבל הם עלולים גם לדרוך על אחד על השני. שניהם שחקנים עם יכולת אישית יוצאת דופן וכל אחד ירצה את הכדור אצלו.

 

לגבי החלוץ, מילאן חיכתה יותר מדי ורק ברגע האחרון חתמה עם שבצ'נקו. מצד שני, אחרי שבחצי הראשון של הקיץ היא הייתה פסיבית לגמרי - בחלק השני היא התחילה להחתים שמות גדולים - שבצ'נקו ורונאלדיניו, וסוף סוף התחילו שם גם לעשות ולא רק לדבר (וגם החתימו בסוף את סנדרוס) כאוהד מילאן אני מקווה שהוא יתחבר כמה שיותר מהר, אבל לדעתי זאת החתמה רעה מאוד. לא בגלל שהוא בא על חשבון פאטו - פאטו ילד ולא יכול להוביל את החוד של מילאן לבדו, אבל מילאן הייתה צריכה להביא מישהו צעיר יותר משבצ'נקו. שבצ'נקו היה ענק במילאן בעבר, ואני בהחלט חושב שהוא יהיה במילאן טוב יותר ממה שהוא היה בצ'לסי, אבל הוא מיצה את עצמו. השנתיים הרעות בצ'לסי הראו לנו שחקן פגיע שמתקשה להסתדר עם כוכב כמו דרוגבה. הכושר הנהדר של אנלקה עזר עוד יותר לסקולארי להחליט להעיף אותו. קשה לראות את 'שבה' מקבל מחדש את הביטחון שכ"כ חסר לו אחרי השנתיים הגרועות בקריירה, כנראה. מצד שני, כל חלוץ בעולם מקנא בשבצ'נקו - כל אחד היה רוצה לקבל כדורים מפאטו, רונאלדיניו וקאקה. לשבצ'נקו אין תירוצים - כל אחד היה רוצה לקבל כדור משחקנים כאלה. מי שיירוויח מההחתמות המפוצצות האלה הוא פאטו - כל ילד בן 18 היה רוצה ללמוד משחקנים כל כך גדולים, ולכן גם אם זה לא יעבוד - הוא יתקדם בענק העונה. לדעתי, הוא רק ירוויח מצירופו של שבצ'נקו שישמש לו לדוגמא.

 

מי שנמצא במבחן אמיתי זה אנצ'לוטי. אחרי עונה איומה הוא רוצה להחזיר לעצמו את הכבוד ואת מילאן לצמרת. אם מילאן תצליח אז יגיע לו שאפו ענק - אומנם יש לו סגל מהמוכשרים והטכניים בעולם, אבל לחבר שחקנים כאלה גם הגדולים ביותר מתקשים. סקולארי יהיה חייב לגרום לשחקנים להרגיש שהם בתוך מערכת ענקית, משהו קבוצתי. הוא יהיה חייב למנוע מהשחקנים לנפח שרירים. אסור לו להציב לכולם מטרה דומה וציפיות שונות כי אז יהיו מלחמות. הוא צריך להציב לכל אחד מטרות משל עצמו ולגרום לכוכבים להרגיש שאלה שידם לא על חשבונם - אלא ביחד איתם. השנה, בניגוד לעבר, מי שעלולה להרוס למילאן זאת היא בעצמה, ולא אינטר.

 

הבעיה של מילאן היא שהיא עדיין זקנה. דידה, נסטה, מאלדיני, אמברוסיני וכד' נשארו וההצטרפות של זאמברוטה ושבה, שניהם מעל גיל 30, יהפכו את הקבוצה הזאת לזקנה עוד יותר. מילאן תציג השנה שילוב הזוי לחלוטין בין שחקנים שמזמן מיצו את עצמם לבין שחקנים רעבים מאוד מאוד מאוד. מילאן עצמה רעבה לחזור לעצמה וככה רונאלדיניו, פאטו ושבצ'נקו - אבל לידם יותר מדי שחקנים שאיבדו את הרעב. מילאן מורכבת מהמון שחקנים שנתנו עונה גרועה ורוצים לחזור לעצמם, ואני מדבר על הכוכבים, לא סתם שחקנים - גם שבצ'נקו, גם רונאלדיניו וגם זאבמרוטה סגרו עונה רעה ורעבים לחזור לעצמם - הבעיה היא שהם חסרי ביטחון.

 

 בכל מקרה, אחרי שנה חלשה מבחינת הליגה הזאת, בה מילאן לא איימה בכלל על אינטר ורק לקראת הסיום הפערים הצטמצמו, השנה יהיה שונה. שנה שעברה הזלזול וההרגשה שהעונה נגמרה גרמו לאינטר להיתדרדר - אבל השנה הליגה האיטלקית רציכה לקוות לא להגיע למצב הזה. מילאן רעבה מתמיד, אינטר, למרות שתי שהיא אחרי שתי אליפויות, לא תהיה שבעה כי היא השתנתה מאוד, יובה כבר רגילה יותר לליגה ונראה ליגה חזקה יותר. שבצ'נקו, רונאלדיניו, מוריניו וזאמברוטה הצטרפו לליגה - אז איך לא יהיה מעניין?

 

לסיום: אחד השחקנים שהכי יהיה מעניין לראות בליגה האיטלקית בעונה הקרובה הוא סלי עלי מונטארי. באליפות אפריקה האחרונה הוא היה אדיר. הוא חזק מאוד, מוכשר, עתידו עוד לפניו, הוא עוד לפני השיא, ויש לו יכולת בעיטה מצוינת. פורטסמות' קבוצה חזקה, אבל ברמה שונה לחלוטין מאינטר. זה יהיה המבחן האמיתי שלו - הרבה יותר לחץ, הרבה יותר פרסום. שחקן מצוין שיהיה שווה לראות - והשנה יהיה המבחן שלו - האם הוא יכול להסתדר עם לחץ כמו באינטר. עונה טובה תעשה עבורו את ההבדל ואם הוא יצליח שם זאת תהיה קפיצת המדרגה האמיתית שלו.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר