מס' צפיות - 358
דירוג ממוצע -
על אייבי (ש)נתן, ואולמרט שלקח
שניהם עשו קריירות חריגות. כמה שהיו שונים, ככה היו דומים. "אולמרט הלוקח", החמיץ אותנו, ואנחנו החמצנו את "אייבי הנותן". נראה שלא התבאסנו מספיק מהלקיחה של אולמרט, ולא התפעלנו מספיק מהנתינה של אייבי.
מאת: נרי אבנרי 30/08/08 (18:01)

אין מחלוקת על העובדה שאולמרט לקח. הוא בעצמו הודה שקיבל מעטפות עתירות מזומנים ממוריס טלנסקי, ואין מחלוקת על העובדה שאייבי נתן, ונתן הרבה. למעשה הוא נתן את כל מה שיש לו, ויותר. זה כולל את כל זמנו, מרצו, כספו, רכושו, נשמתו, ואפילו חירותו. הנתינה שלו הייתה טוטאלית, למען ערכים שהאמין בהם- אהבה ושלום.

 

שניהם עשו קריירות חריגות. כמה שהיו שונים, ככה היו דומים. "אולמרט הלוקח", החמיץ אותנו, ואנחנו החמצנו את "אייבי הנותן". שניהם לוחמים העשויים ללא חת. הראשון נלחם בחוק - הוא יגיד בירוקרטיה- באמצעות קומבינות, והשני, טייס חלמן, שבזמנים שהשנאה בינינו לבין הערבים הייתה בשיאה, האמין בכל ליבו שהשלום אפשרי.

 

בטיסתו הנועזת והתמימה של אייבי למצרים (ב-66), רצה להוכיח לשכנינו, שהציונים לא ערפדים צמאי דם, כמו שכתוב ב"פרוטוקולים של זקני ציון", אלא אנשים רגילים, הכמהים לשלום. תחושת המצרים שמדובר בתימהוני, היא שהצילה אותו מכליאה, והוא שוחרר בתוך 24 שעות.

 

שניהם אנשי שלום, שלמענו היו מוכנים לעשות מעשים מטורפים. אייבי לקח סיכון עצום בטיסתו למצרים, אז מדינת אויב, ואולמרט למען "השלום", גנב את דעתם של מצביעי הליכוד, והיה שותף בכיר לשוד המנדטים הגדול.

 

אייבי, בנוסף לטיסת השלום המטורפת שלו, מכר נכסים מניבים, השקיע בספינה ישנה, והקים עליה תחנת שידור ("קול השלום") ששידרה נון סטופ מסרים ושירי שלום. ואולמרט, כדי להוכיח לעולם שהוא רציני, תמך בהינתקות, והתחייב להמשיך במסע העקירה שלו בישובים שביהודה ושומרון (תוכנית ההתכנסות).

 

שניהם, אולמרט ואייבי עברו על החוק. האחד עבריין אידיאולוגי ברמה של סרדין, והשני "כריש" מושחת מכף רגלו הדורסנית, ועד מחלפות ראשו האנוסות.  

 

החטא של אייבי התמים היה, שניפגש עם אנשי אש"ף בימים שהפגישות האלה היו אסורות על פי חוק. חטאיו של אולמרט קצת יותר מגוונים: הוא לא בחל בשום קומבינה, שיש לה נגיעה עקיפה או ישירה לכסף.

 

האחד ישב בכלא בגין פגישות השלום הילדותיות שלו, והשני עדיין לא. שניהם, זה שנתן וזה שלקח, הציתו את דמיוננו, והפכו את עצמם, כל אחד בתורו, לאייטם הכי לוהט בתקשורת הישראלית ובשיחות סאלון. שניהם תרמו למדינה. אייבי התמים, תרם תרומה ערכית מבלי לקבל כלום, ואולמרט המושחת, תרם תרומה שלילית, בתמורה לתפקידים נחשקים. נראה שלא התבאסנו מספיק מהלקיחה של אולמרט, ולא התפעלנו מספיק מהנתינה של אייבי.

 

את המורשת של "אולמרט הלוקח" ניתן לתמצת בסלוגן "היה נאמן לעצמך ולחבריך, וכל השאר על הפאטה". ולמרות זאת מקומה בהיסטוריה מובטח. לעומתו, המורשת של "אייבי הנותן" אוטנטית, ומקומה בהיסטוריה- ייפקד.

 

אילו אני שר החינוך, הייתי מקים את "בית אייבי", שהיה משמש כמוזיאון להומניזם טהור. הרי מפעל חייו מתועד. חשוב שתלמידי ישראל יבקרו ויקראו את כל קטעי העיתונות, מכתבי התודה מכל העולם, צילומים וסרטי טלביזיה, בהם נראה אייבי שלנו, מחלק אוכל לרעבים באפריקה. דואג למגורים, בגדים ותרופות לנפגעי רעש אדמה בקולומביה. טס את טיסת השלום למצרים. מחלק בשנות השמונים, צעצועים וממתקים לילדי הקטיושות בצפון, ולילדי לבנון שסבלו מתגובות צה"ל. על פחות מזה, זכו אחרים בפרס נובל לשלום.

 

לעומת "אולמרט הלוקח", אייבי היה הנותן האולטימטיבי. אי אפשר להרהר בשניהם, בלי לחשוב על המקום אליו התדרדרנו...

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר