1) מזל טוב, ראובן עטר - נכנסת אתמול רשמית לתפקיד הכי מלחיץ בכדורגל. תהיה מוכן: כל הפסד יגרור שריקות בוז או ביקורות של "שחקנים בכירים", והבעלים יגיד משהו ויעשה להפך.

עטר מגיע לקבוצה בתזמון רע. גאידמק חסר יציבות מתמיד וכל רגע עלול לעזוב (והאמירה שלו: אני לא מוכר את הקבוצה רק מגבירה את הספקולציות - הרי ראינו איך הוא אמר שהוא תומך בשום והעיף אותו הביתה, איך הוא אמר שהפגישות עם הירושלמים לא קשורות לארזי וגם הוא נשלח). הקבוצה נראית רע, מסתמכת על יכולת אישית, ומרכז השדה לא מתפקד. כרגע חסר מי שייקח אחריות על הקבוצה - אלה שאמורים לעשות את זה לא מתפקדים. נוסף לכך, עטר מגיע לקבוצה שלא הוא בנה אותו, קבוצה חסרת ביטחון מהבלבול שיצר גאידמק ומהתבוסה לקרקוב. ואם זה לא מספיק, יש לו את מכבי ת"א על הראש. וכל זה עם חוזה קצר ואוהדים שלא מתים על סגנון משחק הגנתי, מה שהפוך מגישתו. לא קל, אה?

כל מאמן או שחקן שרוצה להפוך לבכיר בתפקידו חייב לעבור במהלך הקריירה בקבוצה גדולה. להצליח בנתניה זה יפה - אבל לבית"ר יש דרישות, לחצים ושאיפות גדולות בהרבה. זאת תהיה עונת המבחן שלו. הצלחה בבית"ר תמנף לו את הקריירה - כשמנגד, כישלון עשוי לפגוע מאוד בהתקדמותו של המאמן.

ניתן לשים לה שלעטר היה חסר בלי לאמן קבוצה. עובדה - מאז ההצעה שקיבל עד החתימה עבר יום בערך. כלומר, הוא אפילו לא היסס. בעוד רוני לוי מעדיף שנה של שקט (ובצדק) עטר רעב לאמן - וזה טוב מבחינתו וטוב מבחינת בית"ר.

המבחן שלו יהיה קשה ביותר. הוא יצטרך להחזיר את הביטחון לשחקנים, לגרום לבואטנג להתעסק אך ורק בכדורגל ולעזוב כרגע את אופציית המעבר (אני במקומו הייתי מבקש מההנהלה להאריך איתו את החוזה, גם אם זה אומר שדרוג השכר), לייצב את ההגנה, להחזיר את אלברז לתמונה, אחרי שבפתיחת העונה עשה טעויות קריטיות בהגנה, כולל אחת שהביאה להפסד בגביע הטוטו מול נתניה. הוא יצטרך המון עמידה בלחצים ולהסתדר תחת בעלים בעייתי שמנסה להוריד כמה שיותר את התקציב ולא ייתן לו להביא את מי שהוא רוצה. נוסף לכך, הוא יצטרך להתמודד כרגע בלי חלוץ זר - מאחר ואבראו עוזב סופית. הוא יצטרך לקחת את השיקול שלו: האם להסתפק בסגל הישראלי או לצרף זר במקום. לדעתי, הוא צריך להחתים חלוץ, כי עם כל הכבוד, אין לבית"ר עוד חלוץ מטרה - וראינו את זה מול סכנין. הוא יצטרך להסתגל לקהל גדול ולא קל. למאמן שעד היום אימן אך ורק בנתניה ועוד לפני גיל 40 זה ממש לא יהיה פשוט. 

ובכל זאת, שני הצדדים בחרו נכון:

נתחיל עם בית"ר. לדעתי היה צריך לתת לשום לגמור את העונה, לקחת אליפות, ואז להביא בקיץ מאמן זר, מישהו אירופאי שבאמת יידע לעמוד בלחץ ולהביא את בית"ר לליגת האלופות (אם תהיה אליפות). זאת גם בגלל שלמאמן חדש עלול לקחת זמן להסתגל לקבוצה, ועד שזה יקרה בית"ר עלולה להיות רחוקה מדי מיריבותיה. בגלל שזה לא קרה, טוב שהביאו את עטר. רוני לוי אומנם היה האופציה הטובה בשוק (הרי גרנט לא היה בא, בטח עם הסכומים שארקדי מוכן לשלם עכשיו), ובניגוד לעטר יש לו גם ניסיון כמאמן תחת לחץ ודרישות, ובניגוד לעטר הוא זכה עוד לפני גיל 40 בשלוש אליפויות ברצף, וגם בעונה הקודמת הוא לא היה האשם המרכזי בכישלון חיפה (עזיבות שחקנים ברגע האחרון, בעלים שמתערב יותר מדי, חוסר מזל וכוכבים שממצים את עצמם). הבעיה היא שע"פ התקשורת השחקנים לא ממש שמחים לקראתו. מילא היה מדובר באיזה שחקן שמני - אבל ברגע שמדובר בשחקנים בכירים כמו זנדברג ובנאדו עדיף לוותר על העניין. לכן, עטר היה האופציה האידיאלית. עטר הוכיח בנתניה שיש לו את היכולת להוציא את המקסימום משחקניו (אם מקבוצה טובה הוא עשה מקום שני, מה הוא יעשה מהקבוצה הטובה בארץ?), הוא ייצב את ההגנה, והוא מתאים לקו החדש שבית"ר בונה - קו צעיר יותר. במקום ארזי ושום - קורנפיין ועטר, שניהם מתחת לגיל 40. נוסף לכך, עטר מאמן עם הרבה שקט ובלי בלאגנים, בשונה ממה שהוא היה כשחקן, ונראה שיש לו את היכולת לעמוד בסיר בלחץ הבית"רי. בכל מקרה, עכשיו לא היה אפשר להביא מאמן זר - ולכן עטר האיש הנכון.

מבחינתו, הגיע הזמן שהוא יעשה את ההתקדמות. אחרי שנתיים מאוד מוצלחות בנתניה - הוא מוכן למדרגה שאחרי. כמו שהוא אמר, זה יהיה אתגר ענק עבורו, ואם הוא יעבור אותו הוא יהפוך סופית לאחד מהמאמנים הטובים בארץ - כי מי שמצליח בקבוצה גדולה כנראה שהוא בעצמו מאמן גדול. גם אם הוא ייכשל או סתם גאידמק יעיף אותו בגלל שהוא עצבני, הוא ייצא עם פיצויים יפים, וכבר עכשיו הוא יקבל שכר גבוה בהרבה מבנתניה. אם הוא ייקח אליפות בבית"ר זה יוסיף גם תואר ענק לרזומה שלו - ויהפוך אותו למאמן מבוקש בהרבה. זה יהיה המבחן האמיתי שלו ונראה שהוא מוכן אליו. הוא יודע שהוא צריך סבלנות ברזל. חוץ מזה, אם הוא לא היה קופץ על ההצעה - לא בטוח שההצעה הזאת, או כל הצעה מקבוצה גדולה, הייתה מגיעה בקרוב. ייתכן שהוא היה עכשיו שנה בבית, או לפחות רוב השנה. לאמן את בית"ר זאת הזמדנות ענקית. מתישהו בכל מקרה הוא יצטרך להצטרף לקבוצה גדולה - ונראה שהוא מוכן לזה. הוא גם רגיל כבר לבוס תובעני וזר. עבורו זה הימור, אבל גם אם הוא ייכשל הוא יישאר מאמן בכיר ואז הוא פשוט יחזור לקבוצה קטנה יותר ועוד שנתיים-שלוש יחזור לקבוצה גדולה.

לסיכום: החתמה מעניינת. בשביל אליפות אין ספק שעטר מספיק טוב. אירופה? זה תלוי מה הוא יעשה בליגה, ולכן טוב שלא חתמו איתו ליותר מדי זמן.

לגבי תזמון ההחלטה, עשה נכון גאידמק שלא התעכב יותר מדי. אם הוא היה מתעכב, אז או ששום היה מאמן את הקבוצה מול מכבי מתוך ידיעה שזה משחקו האחרון ולכן כבו לחלוטין, או שהיו מחתימים מאמן רגע לפני המשחק. רק חבל שאם גאידמק לא רוצה את שום כבר מאז התבוסה בפולין הוא לא פיטר אותו באותה מסיבת עיתונאים במקום סתם לדחות את הזמן ורק לפגוע בשחקנים וכל הקבוצה.

2) ישראל בכדורסל סגרה משחק בינוני, שקשה לסכם במילה אחת.

שימו לב למה שאמרה כל הזמן שדרית הקווים: צביקה שרף אמר לשחקנים שהם ינצחו דרך הגנה והקרבה. לזה נחזור בהמשך.

מצד אחד, היכולת של ישראל בשני וחצי רבעים הייתה לא טובה, האיזורית לא ידעה לעשות את העבודה והעמידה את הבריטים, שקלעו בחלק הזה של המשחק מצוין מהשלוש, במצבים נוחים מחוץ לקצת. גם הירידה להגנה הייתה איטית מדי, בטח ביחס למהירות היציאה קדימה של הבריטים. על כל מיני מומנטום של ישראל זה נגמר בשלשה בצד השני שמנעה מישראל להשתלט על המשחק. רק בגלל שהבריטים לא טובים ישראל נשארה בתמונה, כי עם יריבה קשה יותר הפער היה באופן יציב על כמות דו ספרתית.

מצד שני, באמצע הרבע השלישי חל שינוי. ישראל שמרה אגרסיבי בהגנה, וראינו דאבל אפ מעולה על כל שחקן. ראינו תיאום טוב, ושחקנים שרצים משחקן לשחקן. הבריטים נלחצו, ואחרי שבמשך שניים וחצי רבעים הבריטים איבדו רק שישה כדורים הם איבדו את אותו המשחק תוך כמה דקות. הם עשו צעדים בלי הפסקה - הרבה בזכות ישראל, שההגנה החזקה שלה לא איפשרה לבריטים לייצר זריקות. ישראל חטפה הרבה פחות שלשות ורבע ענק של טפירו בהתקפה שינה את המצב. סוף סוף ישראל הכתיבה את הקצב.

ברבע הרביעי ראינו את הבעיה שעוד מלפני בלטה - ישראל לא הצליחה לברוח. גם כשהייתה טובה יותר היא לא הצליחה להגדיל את הפער. דווקא נאור נחלש לכמה שניות ושגיאות של ישראל, כולל בעיות סיומת של אליהו (דווקא הוא), ויותר מדי אירבולים המעידים על חסור חדות וריכוז, כולל 5 שניות לסיום, העמידו את הבריטים ביתרון שתי נקודות, 85-83. ואז, בעבירה תמוהה של שחקן בריטי טפירו הגיע לקו ושם ידוע מה קרה. בהארכה ישראל לא הצליחה לברוח, אבל 17 נק' בהתקפה מול 7 בלבד של הבריטים עשו את ההבדל. אני אתמקד בהגנה: למרות ישראל ספגה לא מעט נקודות, ניתן היה לראות גם במספרים את השיפור ההגנתי. הבריטים נלחצו עוד יותר, ובלי דנג, ועם המון המון אופי של רוט ונאור, שהיה ענק בהגנה, ישראל ניצחה, ואפילו בפער לא רע בכלל.

בחזרה למה שנאמר בתחילת הנושא: ישראל ניצחה כי היא שיחקה בדיוק כמו שצביקה רצה. אגרסיבית, קבוצתית, נלחמת, מגינה ומשחקת על היכולת הקבוצתית ובעיקר האישית של טפירו, הג'וקר של צביקה. השחקנים הקשיבו בפסקי הזמן ועשו בדיוק מה שצביקה ביקש. צביקה, בניגוד למה שראינו ממנו במכבי, עמד בלחץ ונראה שאמר לשחקנים את הדברים הנכונים. טוב גם לראות שלמרות הסכסוך בינו לבין אליהו הוא שכח את זה ונתן לו את הדקות. בלי אליהו ישראל לא הייתה נשארת בתמונה בדקות הרעות שלה. הסיומת המעולה, המתפרצות המהירות, החדירה והתיאום המעולה עם טפירו של אליהו הביאו למשחק הנהדר שלו. טפירו התרכז אתמול ביכולת האישית, אבל מסר 6 אסיסטים, והיה יכול אפילו יותר - אם שחקנים היו גומרים את המסירות המצוינות שלו יותר פעמים. הפיק אנד רול, בו אחד השחקנים חוסם וטפירו חודר ומוסר פנימה, הוא קטלני. ליריבות קשה מאוד להסתדר עם זה, כמו גם עם התיאום שטפירו מצליח ליצור כמעט עם כולם. לטפירו יש גם את המסוגלות לקבל חסימה ולגמור לבד - וככה באו הנקודות שלו במחצית הראשונה. ברבע השלישי הן הגיעו בעיקר מחוץ לקשת, אולי מה שגרם לטפירו לקחת את השלשה הקריטית בשניות האחרונות של הזמן החוקי.

מי שאיכזב היה גרין, שאיבד הרבה יותר מדי כדורים. מצד שני, הוא קלע 6 נק' ברגעים החשובים, 6 מתוך 13 בסה"כ, והראה, כמו כל הנבחרת, המון אופי. גל רוט דפק שלשה שהעלתה ל-4 הפרש בהארכה. בכלל, רוט נראה לא רע בכלל. הוא עולה מהספסל, מחפש את המסירה לעומק, ומוסיף המון מהירות והתלהבות. בכלל, ישראל נבחרת מאוד מהירה, עם המון התלהבות והקרבה על המגרש.

מבט על הסגל מראה שאין פה כמעט שחקנים מעל גיל 30 - אבל טפירו, שכבר די זקן, השחקן הכי חשוב בנבחרת, הוא מעל 30 - הניסיון שלו יהיה קריטי בהמשך. בכל מקרה, עוד יהיה לו קשה יותר - הבוסנים והצ'כים לא יתנו לו להגיע כל משחק ל-27 נק'. בכל מקרה, אין בסגל שם שחקנים מתחת ל-20, חוץ מכספי. הגרעין המרכזי בשיאו - רוט, הלפרין, או כאלה שמבוגרים מעט יותר - כמו נאור.

נראה שצביקה מאוד מחפש את האיזון בין הגנה להתקפה. לכן, קוז'יקרו ופניני נדחקות החוצה. שרף מחפש שחקן התקפה מסוכן בצבע - ולקוז'יקרו אין את היכולות ההתקפיות של אליהו. מנגד, הוא לא רוצה ללכת רק על התקפה, אלא על שחקנים אגרסיביים שנלחמים - ונאור הוא הדוגמא הכי טובה לשחקן כזה. נאור אומנם חלש בהגנה - אבל בשביל זה יש את הגארדים. מה שחסר לישראל זה שוטינג גארד של ממש. הלפרין הוא קומבו גארד, הוא משחק בנבחרת כמוביל כדור שני וכשוטינג גארד - אבל הוא לא בדיוק טבעי על המשבצת הזאת, וככה גם לימונד. נאור משחק 3, ויוצא שאין לישראל שוטינג גארד אמיתי, אחד שיודע לקלוע, להוביל כדור ולהוציא לפועל את המסירות של טפירו בצורה טבעית. אין ספק שמהבחינה הזאת בורשטיין חסר מאוד.

עוד משהו בולט: במשחקי ההכנה צביקה שיתף הרבה שחקנים, העמיד רוטציה ארוכה ולכן הקלעים המובילים קלעו 14-15 נק', פחות או יותר. אתמול זה השתנה: חמישה שחקנים שיחקו מעל חצי שעה של משחק, שני הקלעים הבולטים קלעו ביחד 51 נק' ורק 3-4 שחקנים קלעו בכמות יפה. רוט ונאור קלעו נקודות רק לקראת הסיום, פניני כמעט לא רעה מגרש, ותמיר הסתפק בשלשה. בהמשך צביקה יהיה חייב לקבל תוצרת מיותר שחקנים, גם אם זה על חשבון הקלעים הבולטים (וזה מה שיקרה, ישראל הרי לא תשחזר כל משחק את ה-102 נק'). בכל מקרה, חשוב גם כשכתמיר על המגרש לשחק עם אחד השחקנים החזקים בצבע - כי תמיר לא מסוכן מתחת לסל ודי רך.  עדיף לידו שחקן צבע כבד יותר, כמו קוז'יקרו או גרין, ולא שחקן חלש, לא אגרסיבי וקליל כמו אליהו.

האם היכולת הזאת תספיק בהמשך? כאמור, מול נבחרת חזקה מבריטניה ישראל הייתה כבר בפיגור גדול יותר. מצד שני, לישראל יש בית נוח מאוד, וגם שתי היריבות האחרות לא עולות על ישראל. חוץ מזה, זה היה משחק הראשון. אם לישראל תהיה את הקבוצתיות, האופי והעמידה בלחץ שהיה לה אתמול היא צריכה לסיים ראשונה - אבל היא צריכה לנסות להכתיב את הקצב מהרגע הראשון ולא רק בחלק השני של המשחק להתחיל לשלוט בו.

3) מה קשטן חושב לעצמו? גולן במרכז השדה? כיאל? ולמה טועמה לפני ברדה, שחקן טכני יותר, מסוכן יותר התקפית ובניגוד לטועמה הוא גם השתתף בההכנות למשחק, טועמה הרי הגיע רק ברגע האחרון וגם נמצא בכושר פחות טוב, או שברוכיאן ישחק. קשטן צריך להפסיק מהר עם הניסויים - זה למשחקי אימון, לא למשחק מול שוויץ. הוא צריך לשחק עם אוחיון ולא כיאל (מסוכן יותר בבעיטות, אגרסיבי יותר, וזאת תכונה קריטית במשחק, מנוסה יותר) ולא לחשוב בכלל על אופציית גולן. וחוץ מזה, אם קוז'וקין איכזב בגדול נגד פילנד והראה שהעסק גדול עליו - למה הוא בהרכב? ההרכב בנכון לדעתי: אוואט, זיו, בן חיים, סטרול, בן דיין, כהן, אוחיון, בניון בשמאל, ברוכיאן, סהר, קולאוטי. קשטן זימן סגל צעיר מדי, שלדעתי יתקשה לעמוד בלחץ, בטח במשחק כ"כ חשוב. בכל מקרה, שוויץ עדיפה על ישראל, ועוד יש לה מאמן שזכה באליפות אירופה בעבר - אבל ברמת גן ישראל חייבת לנצח. לדעתי, התוצאה מול שוויץ תהיה קריטית ביותר ותשפיע מאוד על ההמשך. פתיחה עם כבר 3 נק' על פני היריבה במרכזית זאת פתיחה מצוינת, שתתן ביטחון ותעלה את כוח ההרתעה של הנבחרת, הפסד עלול לגרום ללחצים גדולים מתמיד.

אם השחקנים יבואו כדי לתקוף, לשלוט, לשחק מהר ובהתלהבות, וישפרו את הסיומת מהמשחק מול פינלנד, ויידעו להסתדר למרות ששויץ תיצור שמירה כפולה על בניון ותבוא כדי לסגור את החצי שלה, כמו שעשתה שוויץ, ותשפר את התיאום ההגנתי ותרד להגנה ותעלה להתקפה בצורה מהירה, ותתקוף עם 8 שחקנים ותגן עם 9, ותתקוף יותר טוב דרך מרכז השדה, ולא תשחק רק על בניון, ואם שוב כל השחקנים ייעשו הגנה היא תנצח. היא צריכה לשחק על הביתיות ובעיקר להיזהר מחורים בימין - כי גם זיו וגם קוז'וקין, לא משנה מי יפתח בסוף, עלולים לעשות הרבה חורים בהגנה. ישראל צריכה לבוא כדי לשחק חכם, בצורה זהירה, אבל מהירה, להניע את הכדור ולשחק בצורה סבלנית - אבל לא איטית מדי. היא צריכה לנצל את היתרונות שלה: ולכן לשחק טכני מאוד, ולהשתמש בחלק החזק שלה  - האגפים, לא משנה מי יפתח בסוף. חייבים גם לצמצם את הפערים בין קולאוטי לקשרים התוקפים, כי היו פערים גדולים במחצית הראשונה בפינלנד - בעיקר כי ישראל לא הצליחה לתקוף והקשרים התוקפים נאלצו לרדת להגנה, והמשחק התקוע במרכז השדה מנע מקולאוטי לקבל כדורים.

בהצלחה.