אם ניקח מהשנים האחרונות אז לאליפות של מנצ'סטר ב2006/07 היתה את הבאסה בגלל שני ההפסדים לארסנל (והתבוסה למילאן באלופות וההפסד בהארכה לצ'לסי בגמר הגביע). באליפות אשתקד היתה את הבאסה מההפסד לצ'לסקי בסטאמפורד ברידג' (וההפסד לפומפי בגביע באולד טראפורד שהיה אחד המשחקים הכי חסרי מזל שראיתי אי פעם). על הדאבל האחרון של בית"ר עמד בסימן חוסר היכולת לנצח את סכנין (תופעה מעצבנת שממשיכה גם השנה).

ככה שתמיד יש לאן להשתפר גם מבחינת תוצאות, כולם שואפים לעבר עונה מושלמת.

זה בעצם הדבר החיובי היחיד שמצאתי היום בהפסד המביך של היונייטד באנפילד. אז שוב לא תהיה עונה מושלמת אבל לכל עונה יש את המשחק/ים הרעים שלה וזה לא מוריד מהסיכויים לזכות בתואר. למה מביך? כי מנצ'סטר הפסידה לקבוצה חלשה ממנה, לא אגזים אם אומר חלשה בהרבה ממנה וכל זה אחרי שכבר עלינו ליתרון מוצדק.

אבל פתאום באמצע החיים (דקה 25~) הקבוצה כולה החליטה שלא מתאים לה יותר לשחק ועברנו לאיזה משחק מחניים מטופש מול הסקאוזרים, אז ידעתי שמשהו טוב לא יצא מזה כי הרי סקאוזקים בתקופת בניטז מצטיינים במחניים, אבל הייתה תקווה, בעיקר שראיתי את גיגסו בעמדת המחליפים במחצית. גיגס כמובן היה חושך ונתן את המשחק החלש ביותר שלו ב-3 השנים האחרונותת, "מזלו" שכל כך הרבה שחקנים שיחקו גרוע שלא בטוח שיזכרו לו את זה.

העצבים, האכזבה והתסכול עדיין מכים בי קשות. אך מנסים לחשוב הלאה: בקרוב רונאלדו חוזר, יש לי אופטימיות גדולה מאד שאז דברים יתחילו להסתדר. ומה עד אז? עד אז איכשהו אסופת השחקנים היהירים, השחצנים וחושבים שאפשר לנוח על זרי הדפנה שמרוויחים מאות אלפי שקלים בשבוע יצטרכו לנצח, לא משנה מול מי, לא משנה איך.

מנצ'סטר (בעעעעעע) יונייטד צריכה להתחיל לצבור נצחונות.