מס' צפיות - 1129
דירוג ממוצע -
החגיגה / הקאמרי בשיתוף הבימה - ביקורת
מאת: אלעד נעים 17/09/08 (02:31)

המחזה "החגיגה" מועלה כהפקה משותפת של תיאטרון הקאמרי ושל תיאטרון הבימה. מדובר ביצירה מקורית אשר נכתבה כסרט הדני festen ע"י תומס וינטרברג, ע"י מוגנס רוקוב וע"י בו הר. הנסן, ועובד לאחר מכן למחזה בגרסה האנגלית ע"י דייוויד אלדרידג'.

 
המחזה תורגם לעברית היטב ע"י שלומי מושקוביץ' תוך בחירה של מילים בוטות במקומות המתאימים, ובעזרתן מצליח ליצור זעזוע בקרב הקהל.

 
מסיבת יום הולדת הששים התמימה והמשעשעת של הלגה (עודד תאומי), ראש המשפחה, הופכת לאירוע מכאיב של סגירת חשבונות אישיים. ילדיו : כריסטיאן (איתי טיראן), מיכאל (עודד לאופולד), והלן (אסנת פישמן) מגיעים אל הבית בו גדלו ושם הם פוגשים את שאר המוזמנים לחגיגה, כאשר ברקע משקעים מהתאבדותה של האחות הרביעית לינדה אשר אירעה מספר חודשים קודם לכן.

 
בתחילת החגיגה מרים כריסטיאן כוסית ברכה ופותח בנאום מצמרר שנבחר כאילו במקרה, אשר חושף עובדות מצמררות מחיי המשפחה. החגיגה באופן מפתיע נמשכת, כאילו לא נאמר דבר. כריסטיאן נהדף החוצה בכוח וזוכה לגינויים מצד בני משפחתו, אולם עם גילוי מכתב ההתאבדות שהשאירה האחות לינדה הוא מצליח לפקוח את עיניהם של בני משפחתו.
 

הבימוי של חנן שניר היה מצוין ומקורי. הוא בחר ליצור זירה אחת שבה מופיעים כל משתתפי ההצגה כאשר כל אחד נמצא בחדר אחר בבית ההורים, אולם על הבמה הם נמצאים באותו החדר, על אותה המיטה, ובשיטה זו הצליח להגביר את הזעזוע ואת הניגודים המוחלטים בין האחים, את חוסר התקשורת בין בני המשפחה ואת האטימות. אירוע החגיגה עצמו היה מבוצע היטב סביב השולחן, יחד עם שאר המוזמנים.

 
איתי טיראן בתפקיד כריסטיאן היה מצוין, והצליח להעביר היטב את דמותו של הגבר הפגוע קשות בנפשו בעקבות ההתעללות המינית שספג מצד אביו, דבר שבא לידי ביטוי בצורה ראויה לציון בשפת הגוף ובהבעותיו ובמיוחד בטון הדיבור. עודד לאופולד בתפקיד מיכאל מנגד, גילם את האח שמפגין את הביטחון הרב, מהווה את הצלע השולטת בביתו שלו, ואישתו, מטה (ריקי בליך), סרה למרותו. לאחר וידויו של כריסטיאן הוא עובר מהפך קיצוני, ומשתפר כאב וכבעל, ואת שני צדדים אלו שיחק באופן ראוי להערכה. אסנת פישמן בתפקיד הלן אחותם גילמה היטב את דמות הנוירוטית התלושה מהמשפחה. עודד תאומי בתפקיד הלגה אבי המשפחה גילם את דמותו היטב עם הניואנסים המתאימים. אוהד שחר בתפקיד הלמוט ידיד המשפחה ביצע את תפקידו בצורה מצוינת גם כן, והצליח להעביר פן נוסף של האטימות מצד בני המשפחה וליצור זעזוע בקרב הצופים. טטיאנה קנליס-אולייר בתפקיד אלסה האם (אשר משחקת בדאבל עם גילה אלמגור שבעיני מתאימה יותר לתפקיד זה) לא הצליחה לשכנע מספיק בגילום הדמות, והשינוי בעקבות וידויו של כריסטיאן לא ניכר בה וחבל.

 

דב רייזר בתפקיד הדוד פול והוגו ירדן בתפקיד הסבא גילמו שתי דמויות אשר מחד היו הומוריסטיות אולם מאידך יצרו זעזוע חזק אף יותר בקרב הצופים.ריקי בליך בתפקיד מטה לא הצליחה לגעת בי בביצוע תפקיד דרמטי, ונראה כי התפקידים הקומיים מחמיאים יותר לכישוריה כשחקנית. אציין כי בהצגה משחקים גם רוברט הניג בתפקיד לארש רב המשרתים, יונתן מספון בתפקיד גבטוקאי, בן הזוג של הלן, ועופרי שגב/ענבל זוליחאין/רוני אקרמן בתפקיד בתם של מיכאל ומטה. התפאורה שעוצבה ע"י רוני תורן הייתה יפה מאוד והתאימה במיוחד לעלילת המחזה. המוסיקה שנכתבה ע"י יוסי בן נון הייתה גם היא מתאימה ביותר למחזה והצליחה להוסיף נופך למתרחש על הבמה.

 
סיכום : מצוין. מדובר במחזה על נושא כואב במיוחד, אשר מותיר חומר רב למחשבה והמשחק המצוין של השחקנים הראשיים בעיקר עושה את שלו. לא נותר עוד מספר רב של הצגות אז מומלץ למהר ולהזמין כרטיסים.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר