1) מי יעצור את צ'לסי?

ליגת האלופות לעונת 2008/9 יצאה אתמול לדרך. באחד המשחקים הבולטים, פגשה צ'לסי את בורדו במסגרת המחזור הראשון. ואם לשפוט על פי אתמול ספק אם יש קבוצה בעולם שלא תתקשה מול צ'לסי האימתנית. למען האמת, כבר בקיץ כתבתי כאן שצ'לסי היא זאת שלדעתי תזכה בפרמיירליג - ובינתיים נראה שזה הכיוון, ע"פ המשחק אתמול וע"פ המשחקים בליגה.

במשך הרבה זמן חיפש רומן אברמוביץ' מאמן התקפי ואטרקטיבי, שמשחק כדורגל יצירתי. מוריניו מאמן ענק אבל לא התקפי, גרנט גם, וכך גם השילוב אברהמוביץ' (אברהם+אברמוביץ') סיים את דרכו בצורה הכי רעה - אובדן ליגת האלופות והליגה האנגלית ממש על קו הפיניש וסיים דרכו של גרנט 4 ימים אחרי המשחק המפורסם במוסקבה. אתמול רומן מצא סופית את האדם: לואיס פליפה סקולארי. הוא מעיר את הקבוצה, ובניגוד לגרנט, כשהוא יגיע לרגעי האמת - הוא לא יפשל.

סביר להניח שהכדורגל האטרקטיבי של פורטוגל תחת סקולארי עשה את שלו. רומן הבין אתמול שהוא בחר את האיש הנכון, האיש שיביא לו את הכדורגל שהוא אוהב, שם גדול שנותן לקבוצה המון איום, ומאמן ענק שהצליח לחבר את הסגל שלו כמו שהוא רוצה תוך זמן כ"כ קצר. בינתיים זה מספיק למקום הראשון בליגה האנגלית ובליגת האלופות, וזה אומר הכל.

מתנגדיו של סקולארי יאמרו, ובצדק, שסקולארי אומנם חיזק את הקבוצה - אבל הסגל שרץ בימים האלה בסטמפורד ברידג' הוא בעצם הבסיס של מוריניו - טרי, למפארד, באלאק, דרוגבה, אשלי וג'ו קול, מאלודה, צ'ך, קראבליו וכו' (למרות שחלק הגיעו כשמנצ'סטר כבר שלטה בליגה). זה סגל שנבנה על ידו ותחתיו הפך לטוב באנגליה. השחקנים הפורטוגלים שבסגל הם בחלקם שחקנים של מוריניו ושחקנים הקרובים למוריניו.

ועדיין, סקולארי הצליח לעשות את הרכש המדויק. הוא מצא את הפתרון בעמדת המגן הימני שהביא את בוסינגווה הפנטסטי, והחתים את דקו, שהיה מצויין בחלק הראשון של היורו האחרון. ההחתמה של דקו היא כ"כ טובה כי דקו אחרי עונה לא טובה מכל הבחינות - והוא רעב לחזור לעצמו. צ'לסי אומנם שמרה על בסיס דומה - אבל אפשר רק לשבח את סקולארי. הוא הבין שיש לו בסיס של קבוצת כדורגל נהדרת, בסיס שכבר זכה בשתי אליפויות. הוא הבין שיש שם מרקם מעולה, מלא שחקנים שמכירים ומבינים אחד את השני - ושווה לנצל את זה. וככה, גם את היתרון ההמשכיות היונייטד איבדה לצ'לסי. החלק של סקולארי הוא גדול מאוד - אבל גם הוא מודה שאם הייתה לו קבוצה חדשה לחלוטין זה לא היה נראה כ"כ טוב בשלב הזה.

צ'לסי נראית כרגע קשה לעצירה. היא משחקת כדורגל אטרקטיבי, שהאוהדים אוהבים. במחצית הראשונה אתמול פשוט היה כיף לראות אותה. היא שיחקה מהר, היא ניצלה חורים בהגנת בורדו והכניס כדורים פנימה, היא תקפה כמעט כל השחקנים שהלכו עד הסוף בהתקפה, יש לה כ"כ הרבה אופציות והיא שיחקה כדורגל שמחה בנגיעות מעטות. לא משחק כבד ומסודר - אלא כדורגל משוחרר, יצירתי ומהלכים במכה נגיעות. היא לא סחבה את המהלכים - היא גמרה אותם תוך כמה שניות ובדקות הטובות שלה לחצה בכל הכוח על שער בורדו. היא מציגה יציאה מושלמת להתקפה (מאלודה, בוסינגווה, למפארד וג'ו קול), היא משחקת מהר והיא מציגה בעצם בדיוק את הדברים שעושים את ההבדל בקבוצה מטובה לאלופה: הבנה מדהימה בין שחקנים, הבנה שגורמת לכך שבדקה ה-80 מסוגל למפארד לתת כדור עם העקב, כשהוא בכלל עם הגב למאלודה, לקיצוני הצרפתי והכדור יגיע למאלודה בצורה מושלמת. זאת הבנה עיוורת בין שחקנים. וזה לא הכל: לצ'לסי יש את היכולת לנצל את הדקות שלה. קבוצת כדורגל דורסנית באמת היא קבוצה שמסוגלת לשחק חלש, וב-10 דקות טובות לכבוש שניים-שלושה שערים ולגמור את המשחק. קבוצה שמנצלת בצורה הכי טובה והכי אידאלית את הדקות הטובות שלה. כי ככה מביסים. בד"כ, קבוצה שמפרקת את יריבתה זה לא כי היא נותנת פה גול ושם גול - זה כי היא מסוגלת תוך זמן קצר לכבוש מספיק גולים כדי לנצח בקלות ואפילו להביס את היריבה. לצ'לסי יש את זה: עובדה שאחרי מחצית חלשה היא כבשה שני גולים תוך 12 דקות בדרך ל-4-0. קבוצה אלופה תוקפת ותוקפת, ולוחצת, עד שהיא תכבוש לפחות שני גולים ואז, ביתרון משמעותי אפשר להוריד את הלחץ.

וזה מה שצ'לסי עשתה אתמול. היא לחצה ולחצה בין דקות השער הראשון עד השני, ורק אז ירדה להילוך שני-שלישי. היא שיחקה הכי חזק שאפשר עד שהיא הייתה רגועה. זאת קבוצה גדולה אמיתית. אין ספק, לצ'לסי יש את הקבוצתיות, החיבור, התיאום, והיכולת להציג משחק מסירות מהירות ומדויקות, בכמות מעטה מאוד של נגיעות, מבלי לחשוב, מבלי להתכונן - אלא באינסטינקט. השער השלישי אתמול לא היה משהו מתוכנן: תוך כמה שניות המהלך של צ'לסי הפך מעוד התקפה, לדריבל מושלם של אובי מיקל (שפיצה על משחק לא משהו שלו, ועל יותר מדי איבודי כדור בחלק הראשון של המשחק), עקב גאוני של למפארד וסיומת של מאלודה. מכלום. לצ'לסי יש את היכולת לדרוס את יריבתה מכלום. במשך 35 דקות היא הלכה אחורה, התבססה אומנם על מתפרצות אבל לא יותר ואפילו נתנה לבורדו להניע את הכדור בשקט במשך רבע שעה - ואז, תוך 12 דקות כבשה צמד שערים שהפך את הניצחון לתבוסה מושלמת.

זה לא שאין מי שיכול לעצור את צ'לסי. באנגליה אלה ארסנל המוכשרת ויונייטד האלופה ובאירופה יש את ריאל מדריד, ברצלונה, אינטר, מנצ'סטר וארסנל, ליברפול (בכל זאת, ליברפול היא קבוצת ליגת האלופות קלאסית) ואולי אפילו ליון או באיירן. יש מי שיעצור אותה, אבל זה עומד להיות קשה מתמיד. כי לצ'לסי יש מה שלא היה לה בשנתיים הקודמות: קוראים לזה רעב. קבוצה שמגיעה אחרי שתי אליפויות ברצף כבר פחות נדלקת על התואר. קבוצה שמגיעה עם מאמן שאיתה כבר שלוש עונות כבר פחות מתלהבת. השנה זה שונה: היא מתחילה את העונה עם מאמן חדש, היא עשתה חיזוקים מושלמים והיא בעיקר רעבה יותר. כי אחרי שנתיים חזר זמנה של צ'לסי להשתלט על אנגליה.

לסיקור המשחק: המשחק נפתח בצורה משעממת וחסר עניין. בורדו שיחקה על מתפרצות וניצול טעויות במרכז השדה של צ'לסי - אבל פחדה להעז ממש על השאר או לשחק דרך המרכז, ולכן היא כל הזמן ברחה לצדדים, גם מתוך פחד להיות במרכז ולבלוט - וגם בגלל הידיעה שלא כדאי להתעסק עם מרכז השדה הכ"כ איכותי של צ'לסי. שתי הקבוצות לא הגיעו למצבים, אבל אחרי כ-10 דקות צ'לסי התעוררה, החלה לשחק כדורגל ולשלוח כדורים להתקפה. ואז זה הגיע. התקפה מושלמת, של קבוצה מחוברת אמיתית. משחק בנגיעה, שנגמר בהגבהה מדויקת של בוסינגווה ובסיומת מתוזמנת וקטלנית, עם הראש, של למפארד.

השער הזה גרם לתפנית. צ'לסי התעוררה לחיים. היא תקפה, לחצה, שיחקה על אגף ימין המצויין. ראינו חילופי מקומות בין דקו לקול, שלעיתים שיחק כמו חלוץ שני - הוא נכנס למרכז, תמך באנלקה והיה נקודת היעד של כדורי העומק של צ'לסי. צ'לסי לחצה והגיעה להזדמנויות, רובן מכדורים ארוכים מעולים של שחקני מרכז השדה החזק. הכדורים הארוכים האלה לא מתאימים לכל קבוצה, אבל מתאימים לצ'לסי - כי הקיצוניים כל הזמן נכנסים למרכז ההתקפה, כי למפארד ושות' יודעים למסור וכי אנלקה ושות' יודעים להשתלט על הכדור. הכדורים הארוכים הביאו למשחק של צ'לסי איום, והפכו את ההתקפות למהירות יותר - במקום התקפה מסודרת והנעת כדור סבלנית מצליחים לייצר מצב תוך כמה נגיעות. צ'לסי השתלטה על המגרש. היא קיבלה ברק ויצירתיות והעלימה את בורדו. מרכז השדה עשה עבודה טובה מאוד, וככה גם אגף ימין ולעיתים שמאל. ההצטרפות של בוסינגווה ואשלי קול הייתה טובה מאוד והוסיפה עוד כוח למשחק ההתקפי. לאט לאט גם אנלקה נכנס למשחק וג'ו קול הפך לשחקן הכי מסוכן אצל הבלוז.

צ'לסי לחצה חזק על השער, כאמור, עד שזה הגיע בדקה ה-30. נגיחה מתוזמנת, שוב, הפעם ג'ו קול, מהגבהה מצויינת מהקרן. השער הזה יכל להגיע עוד קודם. אחרי השער צ'לסי הורידה את הלחץ ואפילו נתנה לבורדו לעבור את החצי. בורדו הפעילה לחץ מצויין על מרכז השדה והקשתה על העברת המסירות של צ'לסי.

במחצית השנייה המשחק השתנה לחלוטין. צ'לסי איפשרה לעצמה להוריד את הלחץ, אולי בגלל שביום ראשון יהיה לה משחק חשוב וקשה בהרבה, מול היונייטד. בורדו בעטה לשער, קיבלה מעט אומץ והתחילה לבעוט לשער צ'לסי. היא אומנם חיפשה את המשחק המהיר, אבל היא ממש לא לחצה בכל הכוח של השער. נראה שאחרי השער השני היא השלימה עם ההפסד. היא ראתה איך צ'לסי משחקת וידעה שיותר חשוב לשפר את המצב הלא טוב בליגה, אז היא בעיקר רצתה לשמור על כבודה ולשפר את הרמה. במשך 15 דקות צ'לסי הלכה אחורה ובורדו שלטה לחלוטין. לשתי הקבוצות התוצאה הייתה כבר ברורה, ונראה שגם העובדה שבין הקבוצות הפרידו שני שערים גרמו לשחקנים הצרפתים להתייאש ולשחק בלי אמונה. לכן, דווקא בדקות הכי טובות שלה היא לא איימה על השער. באותו הזמן, צ'לסי שיחקה על מתפרצות, בעיקר מצידו של מאלודה. מאלודה ואנלקה הובילו את צ'לסי, איימו על השער ושיחקו במהירות. ועדיין, היכולת לא הייתה כמו במחצית הראשונה - ואפשר להבין את צ'לסי.

בדקה ה-80 לצ'לסי נמאס. תוך כמה שניות עוד התקפה למשהו גדול בזכות הברקה של אובי מיקל ולמפארד. צ'לסי כבשה את השלישי וכמו בשער הראשון הוא הכניס לה ברק לעיניים. צ'לסי, כאילו המשחק רק התחיל והיא חייבת שער, תקפה ושיחקה שוב את הכדורגל האטרקטיבי שלה. שוב היא הראתה שהיא מסוגלת בכמה דקות טובות לכבוש שערים ולעשות מה שהיא רוצה. ובעצם, כל מי שהיה אמור לכבוש כבש - למפארד, קול ומאלודה, שלושה שחקנים שנתנו משחק ענק. רק היה חסר שחקן אחד שיכבוש: אנלקה. כ"כ מסוכן, אבל השער לא הגיע.

עד שבאה הדקה ה-92. כדור ענק מרחוק נגמר בריבאונד של אנלקה, שנתן את הקטנה וקבע 4-0. עכשיו כולם רגועים.

 בסה"כ בורדו קבוצה חלשה. קבוצה שגם בדקות הטובות שלה לא הגיע למצב אחד למסגרת, וככה כל המשחק. עם כזאת תוצרת התקפית דלה אף אחד לא מופתע מהתוצאה. ועם זאת סגנית אלופת צרפת - הנה עוד הוכחה לחולשת הליגה הצרפתית. ליגה שכבר 7 שנים עם אותה אלופה לא יכולה להיות ליגה מעניינת ותחרותית. אם ליון, הקבוצה החזקה בליגה בקלות ובהליכה, פחות טובה ממקום שלישי או רביעי בליגות הגדולות - אז הליגה הצרפתית בבעיה.

שחקנים באופן אישי:

למפארד - ווינר אמיתי. שער גדול, בישול מדהים. השחקן הכי תכליתי אתמול. למפארד נמצא בכושר מצויין וכבש גם במשחק בשבת מול מנצ'סטר סיטי. למפארד, כך נראה מרגיש טוב. למפארד יהיה איש המפתח בעונת הקרובה של צ'לסי - הוא האיש המרכזי בחלק הכי חזק של צ'לסי, מרכז השדה, הוא מנהיג הקבוצה והקבוצה תלויה בו. אחד השחקנים הטובים בעולם בתפקידו, שחקן עם אופי. הנגיחה בשער הראשון הייתה מושלמת. הוא גם הכניס כדורי עומק לשחקני ההתקפה והיה לו חלק בכל השערים. איזה שחקן!

קראבליו - למרות שלא הייתה לו הרבה עבודה - כל פעם שבורדו רק התקרבה לשער הוא סגר מצויין. בלם צריך לדעת להרחיק את הכדור בתזמון נכון - רגע לפני שהחלוץ בועט. כל פעם שהגיע הכדור לכיוונו - הוא הרחיק אותו מצויין והיה ראשון לכל כדור. הוא סידר את ההגנה והיה מרוכז מתמיד. קראבליו הוא בלם ענק, ואין ספק שאיתו ועם טרי צ'לסי יכולה להיות מרוצה ובעיקר רגועה ממרכז ההגנה שלה.

ג'ו קול - ממשיך את היכולת מהעונה שעברה תחת גרנט. קול היה פנטסטי. הוא נכנס לאמצע, שיתף פעולה עם למפארד ובוסינגווה, כבש, נגח מצויין בשער והחיבור המצויין שלו עם השחקנים עזר מאוד. היה אחד השחקנים המסוכנים בהתקפה ולא הפסיק לרוץ ולהיות דומיננטי, ומה שכ"כ יפה זה שלמרות תפקידו הוא לא התעצל וסגר מצויין בהגנה. אחד השחקנים הכי פעילים אתמול, שחקן שנלחם על כדורים. ג'ו קול הפך לבאנקר בהרכב צ'לסי ונמצא גם הוא בכושר טוב מאוד.

בוסינגווה - כולם מדברים על דקו וסקולארי - אבל לצל'סי הייתה הקיץ עוד החתמה מצויינת. היא סוף סוף סגרה את העמדה הזאת. בשנה שעברה היו לצ'לסי המון אופציות בתפקיד הזה - אבל אף אחד שבאמת מגן מוביל. היה את בן חיים, בלטי, פריירה ובולרוז, כולם יכולים לשחק מגן ימני - אבל אף אחד כמו אשלי קול. אז הקיץ היא מצאה. בוסינגווה הוא גם פורטוגזי, כמו חצי מהקבוצה הזאת, מה שמקל על התאקלמותו, ואתמול הראה שהוא מגן מצויין. הוא מגן, אבל הוא שיחק לפעמים כמו קשר ימני תוקף. הוא נתן את ההגבהה המצוינת בשער הראשון, הוא הכניס כדורים לחלוצים, הוא הצטרף קדימה ושיתוף הפעולה בינו לבין שאר השחקנים היה מצויין. הוא החזיק את אגף ימין המעולה במחצית הראשונה והתמיכה ההתקפית שלו עשתה את ההבדל עבור צ'לסי והיוותה עוד איום עבור בורדו. אחד המצטיינים.

אנלקה - אנלקה היה חייב לכבוש עוד לפני הדקה ה-92. הוא לא הפסיק לחפש את השער, היה אגרסיבי, היה שחקן המפתח בהתקפת צ'לסי וממשיך את התקופה המצויינת שלו. לצערו, יש לצ'לסי כ"כ הרבה עומק בהתקפה שכשדרוגבה יחזור לשחק הוא יתקשה להיות בהרכב - צ'לסי מתאימה בול ל-4-3-3, גם כי זה שם דגש על מרכז השדה המצויין שלה, וכי כשיש לך את באלאק, דקו ולמפארד במרכז השדה אתה לא יכול להשאיר שניים מה על הספסל. חוץ מזה, שחקנים כמו ג'ו קול ומאלודה הרבה יותר מורגשים ומשוחררים על המגרש בשיטה כזאת, בה הם מאיימים על שהער ומכניסים כדור לחלוץ, ואין חלוץ שני שיגביל להם את הכניסה למרכז ההתקפה. לכן, עשוי למצוא את עצמו אנלקה עולה מהספסל, למרות שהוא חייב לשחק, וזה מראה איזה סגל ואיזה עומק יש לצ'לסי. מה שכן, הסיכויים שלו לשחק הרבה יגבהו אם הוא ימשיך ביכולת המצויינת, וימשיך לכבוש. יש לו פריצה מצוינת והרבה חוצפה במשחק שלו. הוא מסוג השחקנים שיתעקשו על השער, שישחקו חזק. לאנלקה לאורך כל הקריירה היו בעיות מנטליות - אבל כשהוא רגע לפני גיל 30 אנלקה נמצא בשיאו. השער הגיע לו. דרוגבה יכול לחשוש למעמדו. לדעתי, נגד מנצ'סטר אנלקה חייב לשחק.

ריבוי הפורטוגזים בצ'לסי יעזור לה מאוד. עצם זה שמדובר בשחקנים מאותה מדינה תעזור לתקשור ביניהם, וזה שהמאמן היה עוד לפני חודשים ספורים מאמן הנבחרת הפורטוגזית יעזור בחיבור בינו לקבוצה. לא סתם שני השחקניפ המרכזיים שהוא הביא הם מפורטוגל. צ'לסי ממשיכה ללכת על פורטוגזים, מגמה שהתחילה בתקופת מוריניו, כמובן.

גם השנה החלק החזק של צ'לסי יהיה מרכז השדה. עם אסיין כחומה בקישור האחורי, למפארד כעושה המשחק ועם התמיכה של דקו/באלאק זה יהיה החלק המסוכן של צ'לסי. כבר אתמול ראינו את צ'לסי לא מפסיקה לתת כדורים ממרכז השדה לחוד, לעומק. למרות זאת, יש לצ'לסי עוד הרבה עבודה החלזק הזה - היא לא מספיק מאורגנת במרכז השדה, ומול היונייטד היא חייבת לאבד בחלק הזה הרבה פחות כדורים.

עוד נקודה משמעותית היא הצטרפות המגינים. שני המגינים של צ'לסי הם מהטובים בעולם בהתקפה. אשלי קול ובוסינגווה תמכו אתמול מצויין בהתקפת צ'לסי. הם עוד אופציה להכנסת כדורים לחלוצים והתמיכה של האגפים תהיה משמעותית מאוד. הרי קבוצות יתרכזו בהגנה במרכז השדה החזק, ועצם זה שתהיה תמיכה מהאגפים רק תקשה על היריבות לסגור בהגנה, בגלל ריבוי האופציות בהתקפה צ'לסי. עם הההגבהה של אשלי קול, העזרה ולקיחת האחריות של בוסינגווה לצד היציאה המצויינת קדימה, המהירות והסכנה ההתקפית של מאלודה וג'ו קול, שגם מסוכן מאוד בבעיטה - יהיה קשה לעצור גם את משחק האגפים.

צ'לסי תהיה מאוד מסוכנת בבעיטה שלה. בנוסף לקול, גם למפארד, באלאק ודקו בועטים מצויינים. אם מוסיפים לזה את אסיין, לצ'לסי יש אין ספור אופציות לכיבוש מרחוק ובעיקר ממרכז השדה. וזה לא הכל: כל השלושה שהוזכרו אלה מנהיגים בטבעם, שחקנים שעומדים בלחץ ולוקחים אחריות, ככה שברגעי האמת יהיה מי שיעשה את העבודה. לבאלאק אומנם נדבקה תדמית הלוזר - אבל גם הוא שחקן מנוסה שיודע מה זה לחץ.

ואם מוסיפים להכל את ההגנה הנהדרת, השילוב בין טרי וקראבליו, ואת הפיזיות הרבה של צ'לסי במרכז ההגנה (ובמרכז השדה) צ'לסי נראית מפחידה מתמיד. וגם מי שמצליח להגיע לשער צ'לסי נתקל בשוער הטוב בליגה - פטר צ'ך, שוער עם ידיים ארוכות שפשוט בלתי אפשרי לעבור. צ'ך, למרות הרבה פציעות, נשאר אחד השוערים הטובים בעולם.

ואם כבר פציעות, פה עלולה להיות נקודה תורפה אצל צ'לסי. למרות הכח של שחקנים כמו טרי או למפארד, יש לשחקני צ'לסי, ועוד שחקנים מרכזיים, נטייה להיפצע - וזה פגע קריטית בסיכויי האליפות של צ'לסי בשנתיים האחרונות.

בעיה נוספת היא החשש ממיצוי. הבסיס של צ'לסי שמשחק ביחד כבר כמה עונות זה בעיקר יתרון - אבל עלול להיות גם חסרון. צ'לי אומנם רעבה מאוד, וראינו את זה אתמול, ומאוד רוצה להחזיר לעצמה את האליפות - אבל עלול להיות מצב של מיצוי בסגל. אסור לשכוח, זה אותו הסגל שבשנה שעברה הפסיד שלוש פעמים ברגעי האמת - גבר גביע הליגה, גמר ליגת האלופות ובמחזור הראשון של הליגה. חוץ מזה, המעורבות של אברמוביץ' והצל הגדול שלו עלול לפגוע בקבוצה - אסור לשכוח שהוא הסתכסך עם שני המאמנים האחרונים של צ'לסי.

אבל בגדול, צ'לסי היא כיום הקבוצה בכושר הטוב בעולם. בהברקות שלה ניתן לראות פוטנציאל קטלני. נגד מנצ'סטר סיטי הגול השלישי בא מהברקה ענקית, ואתמול השער הראשון הגיע ממשחק מהיר וסוחף בנגיעה אחת. אם מוסיפים לזה את הגובה והכוח של שחקני צ'לסי בגובה היא מפחידה עוד יותר. למפארד, טרי, דרוגבה - כל אלה שחקנים שנוגחים מצויין, ואתמול צ'לסי כבשה שני שערים מהגבהות ונגיחה מתוזמנת. צ'לסי אתמול הייתה ברוב הזמן מדויקת והכניסה את הרגל או הראש בדיקו בזמן, ברגע המתאים. היא הראתה אופי, ועם ההגבהות של שני המגינים היא עוד יותר מסוכנת באוויר. גם קראבליו מסוכן בגובה.

שימו לב למשחקים של צ'לסי בשבת ובראשון הקרוב בליגה: נגד שתי הקבוצות במנצ'סטר. ללא ספק, שני משחקים של הצהרת כוונות - במשחק הראשון מול הקבוצה העשירה בעולם שמכוונת בעונה הבאה הכי גבוה שיש, ובשני מול האלופה. את הראשון היא עברה מצויין ואם היא תעבור את השני זאת תהיה אמירה ברורה: אנחנו הכי טובים. לא הסיטי, לא היונייטד. אנחנו.

בשורה התחתונה: המשחק מול מנצ'סטר בראשון עשוי לסמן מהפכה בפסגת הכדורגל האנגלי. ניצחון של צ'לסי יפתח פער משמעותי בטבלה (9 נק', כשליונייטד משחק חסר). מנצ'סטר בכושר לא מרשים ומקבלת את צ'לסי בתזמון רע. צ'לסי בתזמון טוב מקבלת את היונייטד - שגם נראית רע, גם רונאלדו רק חוזר בימים אלה מפציעה וגם ברבאטוב רק מתחיל להיכנס לעניינים. וזה לא מפתיע, כי אצל צ'לסי התזמון בימים אלה הוא מושלם.

הליגה האנגלית נמצאת בימים מרתקים. שלושה משחקים גדולים תוך שבוע: הסיטי מול צ'לסי, ליברפול נגד היונייטד, היונייטד נגד צ'לסי. שניים כבר עברו - המעניין מכולם עוד לפנינו.

נקודה למחשבה: כל מה שהיה אתמול ובשבת היה בלי אסיין ודרוגבה, שניים מכוכבי הקבוצה. אם בלעדיהם היא משחקת ככה - מה יהיה כשיהיה לה סגל מלא? מפחיד, אה?

 2) שימו לב למכבי הרצליה. היא פתחה את העונה בצורה סבירה, אבל שתי החתמות של הימים האחרונים מאיימים להפוך אותה לקבוצה החזקה בליגה. עם מסודי, השחקן המוכשר בליגה בהפרש גדול, ואלי ביטון, גם הוא, בדומה למסודי, שחקן מוכשר אבל פספוס ענק, יהיה קשה לעצור אותה. ביטון שחקן מהיר מאוד ויש לו פריצה מצויינת על האגף. אם מסודי ישחק מאחורי החלוץ כמו שהוא אוהב הוא יצליח, וחוץ מזה בקבוצות קטנות בלי לחצים מסודי טוב בהרבה. השילוב מסודי וביטון יהפוך אותה לקבוצה הרבה יותר טכנית והרבה יותר טובה בקישור ההתקפי. שניהם די חלשים מבחינה פיזית - אבל יביאו יצירתיות. אלה שחקני ליגת על ומקומם שם. שניהם כבר לא ילדים. למרות עזיבת ראדי הרצליה תהיה קבוצה חזקה מאוד - וגם אסי משיח, דובב גבאי ואחרים שחקני ליגת על. עלייה זה ברור, אבל הרצליה יכולה לעשות את זה בסטייל ולקחת את המקום הראשון. נראה ששיימן ולחמן התעוררו בימים האחרונים, ואם שיימן לא יחליט סתם ככה להחליף מאמנים בקצב מסחרר (ואין סיבה שזה יקרה, הוא הרי הצליח להשלים שנה וחצי ברצף עם פרדי דוד) הרצליה תהיה חזק למעלה ותבטיח את עלייתה מוקדם.

3) אתמול לא הייתה הפעם הראשונה שהצמד מנסיני את איברהמוביץ' מייצרים ביחד מהלך לשער. במחזור הראשון מול סמפדוריה קטנה של מנסיני, בטאץ' ענק, השאירה את איברהימוביץ' במצב מצויין - והוא כבש. גם אתמול הצמד הזה הביא לשער. עם האחד על אחד של מנסיני מהאגף והסיומת, הכוח, הבעיטה ובעיקר העוצמה של זלאטן אינטר תהיה השנה קבוצה טובה יותר, מכושרת יותר ומהנה יותר.

4) אפרופו מנסיני: שימו לב שרומא הפסידה גם בשבת וגם אתמול חטפה הפסד מביך מקלוז'. מה קורה לרומא? האם עזיבתו של מנסיני, אחד מכוכבי הקבוצה, היא אחת הסיבות המרכזיות למצב שם? נראה שכן.

5) שימו לב ליוג'ין טריקה, מכוכבי הניצחון הגדול של קלוז'. תראו איך שחקן מגיע לארץ, מאכזב, מסיים בצורה לא טובה את הקבוצה ואפילו לא פותח בהרכב - ו-3 שנים אחרי מנצח את רומא. זה אומר הכל על הכדורגל שלנו. אותו דבר פביאני, שהפציץ עונה שעברה בבלגיה, ועזב את בית"ר אחרי כמה מחזורים בלי לכבוש, ואיך סבסטיאן אבראו משחק בנבחרת אורוגוואי ומבוקש בקבוצות הגדולות בארגנטינה, ושחקן הרכב באחת הקבוצות הגדולות בארגנטינה, ומקבל סכומים חסרי תקדים - ועוזב אחרי כמה משחקים בלי שער. ומה עם דנטה לופז, שאיכזב פה והיום שחקן בכיר בנבחרת פרגוואי? וגם שחקנים ישראלים, כמו בניון ובן חיים, כל הזמן מקבלים ביקורת וזלזול בארץ - אבל באנגליה שחקנים מובילים בקבוצתיהם. וג'ון פנסטיל היה פה שחקן מצויין - אבל ממש לא אחד הגדולים, ועדיין הוא הגיע לווסטהאם והפך לשחקן בכיר בנבחרת גאנה. הכדורגל הישראלי לא יודע לטפל בזרים - ובעיקר לא נותן לו זמן. באת כשם גדול ונתת משחק לא טוב? יש כולם קוברים אותך. אחרי זה מתפעלים שיותר מחצי מהליגה מסתבכת בתחתית והרמה כ"כ חלשה וקהל לא בא. הממפתח הוא פשוט סבלנות. אם נעשה כמו באירופה - נתן לשחקנים את הזמן הם יתרגלו לקבוצה ויראו מה הם שווים - הרי לכל שחקן זר לוקח זמן להתאקלם.

6) הרבה כאבי ראש יהיו לפרגי העונה הקרובה בהתקפה. אני בעד לפתוח ב-4-4-2, בגלל שיש לה שלושה חלוצי חוד גדולים, עם נאני ורונאלדו בצדדים, ורוני וטבס במרכז. ברבאטוב בא כי מנצ'סטר חיפשה חלוץ מטרה - רוני הוא חלוץ שני ולטבס את הכוח וסגנון המשחק של חלוץ מטרה, אבל אני חושב שמנצ'סטר הייתה צריכה לחפש חלוץ פחות בכיר שיסגור את קאדר החלוצים. הרי ראינו בצ'לסי (דרוגבה ושבצ'נק) וברצלונה (הנרי ואטו) שכשיש ריבוי של כוכבים בחוד לפחות אחד מהם לא ימצא את עצמו. עם ברבאטוב יהיה ליונייטד יותר מדי אגו בהתקפה - וחוץ מזה, שיתוף הפעולה של טבס ורוני היה חלק מההתקפה הטובה באנגליה בעונה שעברה - אז למה עוד חלוץ בכיר? טבס ורוני מספיק טובים ושניהם אחרי עונה מצויינת.

7) נראה שמתיאוס עוד לא קולט לאן הוא הגיע.

בתקופה האחרונה עושה שינויים רבים: קיויו, דגו ואוקוצ'ה, שלושה שחקנים משמעותיים מאוד, עזבו. זה לא מפתיע, בהתחשב לעובדה שבחלק משמעותי מהמשחקים דגו לא פתח ומתיאוס הביע את חוסר אהבתו לקיויו עוד לפני שקיויו ביקש לעזוב.

מתיאוס חושב כנראה שישראל זה מקום גדול - ולכן כל מי שלא שחקן יוצא דופן הולך הביתה. נתניה היא קבוצה עם תקציב גבוה אבל לא הרבה יותר לליגה שלנו, והיא לא תמצא שחקנים טובים בהרבה מהחלוצים שהיו לה, ובטח ובטח שמדגו, שמעטים השחקנים הישראלים היותר טובים מדגו שאפשר להביא בשלב הזה של העונה.

עוד טענה שלו היא ששכטר מזלזל באימונים. וזה שוב מראה שמתיאוס חושב שיש לו קבוצה עשירה וליגה ענקית. הדרישות שלו לא מציאותיות. יכול להיות ששכטר מזלזל באימונים - אבל אם נעיף את כל הישראלים שמזלזלים לא יישארו לנו שחקנים.

חובה לתת זמן למתיאוס. רק ככה מאמנים יצליחו פה. אני לא חושב שצריך להעיף אותו - אבל בהחלט אפשר לבקר את צורת המחשבה שלו. מתיאוס חושב שיש לו אמצעים בלתי נגמרים - אבל לא מבין שזה מה שיש. מה הייתה הבעיה שלו עם קיויו? הוא עשה בדיוק מה שרצו ממנו ולא מעבר - גולים, סיום מהלכים בנגיעה, מהאוויר, וניצול יתרון הגובה שלו (ועם יכולת ההגבהה המצויינת של דדי בן דיין נתניה הפכה לחזקה ביותר בכדורי גובה). עזיבתו של קיויו תבטל את היתרון, או לפחות תפגע ביתרון, שהיה לנתניה בגובה. הוא לא היה אמור לעשות יותר - הוא לא אמור להיות מהיר, הוא הובא ע"י עטר כדי לגמור מהלכים ולהיות הנקודה המסיימת בהתקפה - והוא עשה את זה. הוא אומנם כבד ולא מהשחקנים הדינמיים והניידים - אבל הוא לא אמור לעשות את זה, בשביל זה יש את שכטר ואוקוצ'ה, הוא היה אמור רק להתמקם ברחבה ולגמור מהלכים. הוא כבש משהו כמו 4 שערים בכל המסגרות מפתיחת העונה והיה אחד מהשחקנים הבולטים בקבוצה. ומה הבעיה עם אוקוצ'ה, שבמשחק מול בית"ר עשה לבנאדו בי"ס? הוא משלים מצוין את קיויו, יש לו גב לשער, כוח, סיבוב מצויין, הוא חלק מהקבוצה כבר כמה עונות והיה סגן מלך השערים של הקבוצה בעונה שעברה. ואם כבר אחד מהם מועף - אז למה שניהם? ולמה מתיאוס לא נתן לדגו להיות שחקן הרכב קבוע במקום מנשה?

אני לא מזלזל במתיאוס. מוקדם לשפוט אותו. ובכל זאת, הוא הגזים. אם הוא חושב שהוא עומד לקבל מציאות גדולות במקום השחקנים שהוא לא אוהב הוא טועה. הנה, למשל, מי מחליף את קיויו? ג'ורג' בה, שכבר שיחק בנתניה ולא היה טוב יותר מקיויו.

נראה שזאת הבעיה המרכזית של נתניה: התקשור וההבנה בין המאמן לשחקנים. אם הוא היה נותן להם זמן והייתה לו מעט סבלנות הם היו משחקים טוב בטוח. השחקנים לא מבינים אותו והוא לא רוצה אותם. וחוץ מזה, למה עכשיו לעשות מהפכות, כשהעונה כבר החלה? זה הזמן לחבר שחקנים מחדש, לעשות זעזועים? לא. זה היה אמור לקרות, אם כבר זה קורה, לפני חודש. כדאי שמתיאוס יירגע, אחרת הקבוצה שלו תאבד מהר מאוד את המקום הראשון והבלאגן בקבוצה יחגוג. זה מה שהוא רוצה?