בימים אלה מוטלת על כתפיו של ברק אחריות כבדה מאוד. לכאורה הוא צריך להחליט אם להצטרף לממשלה וללכת לבחירות עוד הרבה זמן או ללכת לבחירות עכשיו ולתת לעם למנות ראש ממשלה. אך הבחירה שלו מורכבת בהרבה.

לבחירתו של ברק תהיה השפעה עצומה על המפה הפוליטית ועל עתיד מדינת ישראל, וברק יודע זאת. נוצר מצב אבסורדי בו אחרי בחירות שבהן "גוש הימין" היה אולי הגדול בהיסטוריה (כשכלל את קדימה (שלהזכירכם בבחירות נחשבה מפלגת מרכז- ימין), הליכוד, המפד"ל, וישראל ביתנו) ישנם דיבורים על ממשלה הכוללת את מרצ (!!).

השמאל מתרסק. באופק, 15 שנה קדימה, לא נראה כי העבודה תוכל לשלוח נציג שיתמודד ברצינות על ראשות הממשלה. העם התפכח, הוא מואס בשיטת התבוסתנות והויתורים ורוצה לחזור להפגין כח, לבטוח בעצמו ולא להתרפס בפני זרים ואויבים ולהפקיר את גורלו בידם. העם רוצה לקחת לידיים את העתיד, ולקבוע מדיניות של "טרור לא יהיה פה, ויהי מה".

ברק והשמאל מבינים שהם על ערש דווי ובפרפורים אחרונים מנסים להשאיר חותם. כך נוצרה ההתנתקות, לכן המו"מ החפוז עם סוריה ועם הפלסטינים, וכך כל פעולה שתבוצע מכאן עד מותה של ממשלת לבני.

בבחירות הבאות העם יצטרך להוכיח בגרות ולהתייצב ולהצביע, ואז השמאל ייכנס לתרדמה ארוכה של עשרות שנים. לכן הבחירה של ברק היא האם לעשות מעשה עלוב ופחדני ולהצטרף לממשלת לבני, בניגוד למה שהעם רוצה, ולקבוע עובדות אחרונות בשטח לפני ההיעלמות מהמפה הפוליטית, או לעשות את המעשה הנכון לקבל את הכרעת העם וללכת לבחירות.

ברק הוא עלוב ולכן הוא ייבחר באופציה הקלה והילדותית, להילחם על המקום כאילו העם לא קיים, לתת את הבעיטה האחרונה ליריב לפני שהתבוסה תהפוך רשמית.