1) הפולטיקה הישראלית בוערת. בשבועות האחרונים אין שום שנושא המו"מ הקואלציוני או אמירה כזאת או אחרת של פולטיקאי בולט לא זוכה לאזכור נרחב בכותרות הראשיות. הניצחון המזערי של ציפי "ציפורה" לבני על שאול "43.7%" מופז הכניס את מופז לתסכול גדול, מתוך הרגשה שזה היה צריך להיות שלו, ולכן פחות מ-24 שעות מתוצאות האמת הוא הודיע על פרישה (פרישה? בקושי חופשה). לבני התפנתה מהר למו"מים. עתירות של מקורבי מופז? הוא בעצמו כבר ויתר.

האיש הכי מרכזי בחדשות והכי משמעותי בעניינים הפוליטים הוא אהוד ברק. ברק מחזיק ב-20 מנדטים, על אף שהסקרים מנבאים לו בסקרים עדכניים משהו כמו קצת יותר מחצי מזה. לכן, כולם רוצים אותו בצד שלו: נתניהו נפגש איתו כדי לשכנע אותו ללכת לבחירות ולבני לוחצת עליו להצטרף אליה (או יותר נכון - להישאר איתה, כהמשך לקואליציה הנוכחית), מתוך ידיעה שעם ה-30 שלה וה-20 שלה היא צריכה מעט יותר מ-10 מנדטים והיא ראש הממשלה הבאה של מדינת ישראל.

ברק הוא בו זמנית האיש החלש ביותר והחזק ביותר במפה הפוליטית. הוא כל כך חזק שכולם רוצים אותו לידם מידיעה שאם הוא יילך איתם - הם כנראה מנצחים ומצליחים להגיע למה שהם רוצים (קואליציה במקרה של לבני, בחירות במקרה של נתניהו), מתוך ידיעה שיש לו השפעה ויש לו המון כוח פוליטי (להלן: אותם 20 מנדטים). מצד שני, הוא כ"כ חלש שהוא עומד לשבת בממשלה עם שנואת נפשו, ציפורה.

רק לפני חודש ומשהו הוא אמר שלבני מתגאה בהחלטה שנכשלה בה ושהיא לא האישה שתענה לטלפון האדום (למה דווקא אדום?), לא בשלוש בבוקר (זה לא בוקר) ולא ב-3 בלילה. היום הוא כבר משבח אותה על רצונה בממשלת אחדות ועל רצינותה.

אם ברק יבנה ממשלה יחד עם לבני הוא יהפוך לאדם הצבוע ביותר. אם הוא הולך עם לבני לממשלה זה מראה על חולשה - הוא יודע שאם יהיו בחירות הוא מתפרק אז הוא מסכים אפילו להיות בממשלה עם לבני.

לסיכומו של עניין, כולם תלויים בברק והחלטותיו - אבל לא להרבה זמן. ברגע שהוא יחליט הוא יחזור להיות היו"ר של מפלגה מיתדרדרת. הקמת קדימה ב-2005, כך נראה, פגעה בעיקר בה - כי קדימה נתפסת כפורשת מהימין וכמפלגה שנוטה שמאלה - ולכן היא עוד אופציה לאנשי השמאל.

ואיפה נתניהו נכנס בכל הסיפור הזה? נתניהו נמצא בעמדת כוח לא מרשימה. הוא האיש האהוד ביותר בציבור ובמצב של בחירות הוא מנצח בהפרש ענק, אבל אין לו את הכוח שיש לבני וזה בניית ממשלה. הוא יודע שלבני עולה עליו בתחום הזה - וכדי לחזור לשלוט בעניינים הוא חייב כישלון שלה בהקמת ממשלה. נתניהו הודיע שמנהיג אמיתי לא צריך לפחד מבחירות ושהעם צריך לבחור - ולכן הוא רוצה בחירות. כמובן שאת לבני הוא לא ישכנע, אז הוא מתרכז בעיקר בלשכנע את המפלגות הפוטנציאליות לכניסה לממשלה שכדאי ללכת לבחירות. הוא נפגש עם ברק ועם הרב עובדיה יוסף, מתוך ידיעה שאם הם מחליטים ללכת לבחירות - ללבני אין ברירה. היא לא יכולה לבנות ממשלה בלי ש"ס  (או שיכולה, אבל בחודש זה יהיה קשה מאוד) - ובטח שבלי העבודה. נתניהו נמצא בעמדת נחיתות ולבני היא האישה החזקה ביותר - אבל אם היא תוותר על הקלף שיש לה ביד ותלך לבחירות היא תהיה הלוזרית הגדולה ביותר והיא לא תהיה רה"מ ולכן היה כ"כ משקיעה בהקמת ממשלה.

אחת המחשבות בציבור הישראלי היא שכל ההתעסקויות האלה בפולטיקות רק פוגעות בנושאים שעל הפרק: גלעד שליט, המו"מ עם החמאס וסוריה וכו'. אני לא חושב ככה. חשוב שתהיה מציאות פוליטית ברורה ויציבה כדי שנוכל להיות ולהתמודד בראש שקט ושלם עם הנושאים החשובים הללו. חשוב שמנהל המגעים בנושאים האלה יידע שהוא ראש הממשלה הקבוע ואז יהיה קל יותר להתעסק בעניינים האלה.

למרות שבחירות פירושן שעכשיו במשך חצי שנה אין הנהגה יציבה ויש אי ודאות גדולה מאוד, נראה שרק בחירות יגרמו לכך שראש הממשלה יהיה מישהו שהעם רוצה ורק אז תהיה מנהיגות יציבה. עדיף חצי שנה של ממשלת מעבר ואז כמה שנים יציבות - ולא חצי שנה-שנה יציבה ואז התפרקות הממשלה. חוץ מזה, עם 20,000 מתפקדי קדימה בוחרים את ראש הממשלה יהיה לו קשה לשרוד בתפקיד - כי לא נראה שלבני היא מי שהעם רוצה. לעם נמאס ממפלגת המושחתים והנחקרים הזאת (צחי הנגבי, בר און, אולמרט, רמון והרשימה עוד ארוכה) ואם אנחנו רוצים שהפעם העם יתמוך בשלטון צריכים לתת לו לבחור.

2) השאלה לגבי משמעות העובדה שלבני אישה היא משנה בצורה מעטה עכשיו - זה פיקנטי ומעניין, אבל בעוד כמה זמן נתרגל לזה, אם היא תהיה רה"מ. בעוד כמה חודשים זה יראה ברור לכולם. זה רק מראה על התחזקות מצב הנשים בישראל יותר ויותר.

אומנם העם לא בחר אותה, אבל העובדה שהיא האישה החזקה בפוליטיקה הישראלית אולי מעידה אל קץ, או לפחות התקרבות למצב הזה, של הפמיניזם. יש עוד נשים מוכות ועדיין גברים מרוויחים יותר - אבל היום כמעט אף אחד לא חושב שמקומן של הנשים במטבח. היום זאת אך ורק בדיחה.

לכן, לפמיניסטיות אין כמעט על מה להילחם - עכשיו אפילו ראש הממשלה בדרך להיות אישה. כמו שאמר ברק: "יש לנו שתי נשים יו"ר בשתי רשויות ובקרוב אולי שלוש" (דליה איציק בכנסת, בייניש במשפט, אולי לבני בממשלה, המבצעת). נראה שככל שהארגונים השונים מעלים את נושא הפמיניזם ומתעסקים בו ומהללים אותו הנשים הופכות לחזקות יותר ויותר - ומרוב תמיכה בדברים מסויימים אף לחזקות יותר. מרוב שמתעסקים בפמיניזם היום, ומתעסקים הרבה מאוד בעניין, ובזכויות הנשים, הן כבר שוות ערך לגברים בכל דבר כמעט, וכאמור עדיפות בתחומים מסויימים. לכן, הפמינסטיות מאוכזבות: כמעט ואין להן על מה להילחם. מחאה על מצב הנשים? זה כבר לא רלוונטי. הנשים של 2008 כבר לא באות מהתדמית של "דופקים אותנו", כבר לא באות כמסכנות, כאנדרדוג. ולא רק בישראל: אם מקיין יבחר לראשות ארה"ב תהיה סגנית אישה, אחת המתמודדות לבחירות הדמוקרטיות, ומתמודדת רצינית שאפילו הובילה התחילת הדרך, היא אישה (קלינטון). ומה קורה בגרמניה? שם יש קנצלרית.

אז המילה "קץ" היא אולי מוגזמת ואולי יש לפמיניזם עוד על מה להיאבק - אבל המצב בישראל 2008 טוב בהרבה ממה שהפמיניסטיות חושבות ומעמד הנשים מתחזק פלאים, ועל זה אין ויכוח. היום מדובר לא רק במאבק של נשים - אפילו גברים תומכים בזה יותר ויותר - וזה אומר הכל.