מס' צפיות - 346
דירוג ממוצע -
הסוס כבר ברח
אין כאן הכוונה כי השגת 'שלום' עם שכננו או 'שלום' עולמי כלשהו אינם רצויים, נהפוך הוא, רצויים ונחשקים אף יותר מתמיד. אך כמאמר האומר: "כאשר אתם אומרים "שלום" למה אתם מתכוונים?".
מאת: אהרון רול 26/09/08 (07:47)

השכם והערב מוצפים אנו בסיסמאות "השלום".  אמצעי תיקשורת מוטי אג'נדה, אנשי "שלום" מוטי אג'נדה, שמאלני "שלום" מוטי נירוונה, יפי נפש בלי ועם מרכאות שטופי אוניברסליות עולמית, אנשי ניו אייג' ושאר מרעין בישין, כל אלו ממלמלים לדעת את שם "השלום" לשוא.

 

אין כאן הכוונה כי השגת 'שלום' עם שכננו או 'שלום' עולמי כלשהו אינם רצויים, נהפוך הוא, רצויים ונחשקים אף יותר מתמיד.   אך כמאמר האומר: "כאשר אתם אומרים "שלום" למה אתם מתכוונים?".

 

הדוגמה הטובה ביותר בזמנינו אלו מעוגנת בארועים שקדמו לגרוש וחורבן גוש קטיף וצפון השומרון.  סיסמתו הריקה, הריקנית והשיקרית של שרון כי "הגרוש טוב לישראל מהבחינה הביטחונית, ויקרב את השלום" זכתה לתשואות סוערות בחלקו של הציבור הישראלי.  זהו אותו חלקו של העם אשר הרוויח ביושר את הכינוי 'עמומים', כי אכן כך הוא.  כל דיון באמירות אלו ובכוונות שמאחוריהן לא התקיים, לא בממשלה, לא בכנסת, לא בעיתונות וכמובן לא בציבור, דומה כי חלקים בעם התנהלו כזומבים, מזילי ריר תאוות הגרוש, חסרי חיים ומחשבה (ספיחיהם להוותנו נימצאים בינינו עד היום).  והתוצאה?  כאוס ואסון לאומי לכולנו ואסון פרטי למגורשים אשר סופם מי ישורנו.

 

ולכן, כמצוות אנשים מלומדה, הבה וניבחן (שוב) את מנטרות "השלום" עם סוריה, כפי שהיה עלינו להפעיל את "החדרים העליונים" למעלה עת האזנו לאריאל שרון טוחן מוחותינו לשקר בקדימונים לגרוש גוש קטיף.  האם נמשיך להחשות כאשר פוליטיקאינו הנכלולים העכשווים מחצרצים סיסמאות "השלום" ובכך אפשר ונקרב את קיצו של החלום הציוני והלאומי היהודי?

האם שאלנו עצמנו מהיכן נולד בכלל רעיון שיחות "השלום" העכשווי עם סוריה?  האם לא היה ברור כשמש כי האולמרט שפצח בזמירות "השלום" ההזוי בנתיב הסורי עשה זאת על מנת להציל צווארו מעניבת תאי הליזול של השב"ס?  האם לא היה ברור לנו כי על מנת להחניף ולתעתע במוחותיהם המתועתעים של אנשי אג'נדת הנירוונה אפופי ענני קטורת ההרואין והקוקאין במתחם תל-אביבי מסוים, הוליך האולמרט את כל עם ישראל בנתיב של הרס וחורבן?  האם לא עשה זאת ממש כמורו ורבו המעולף אריאל שרון שהחליף עורו כהחלף גרביים סרוחות ולו בלבד כי יציל צווארו מאותם תאי ליזול לעיל?

 

הבה ונסכם מה היה לנו לפני "יוזמת השלום האולמרטית" ביחסינו עם סוריה.

 

יחסינו עם סוריה התאפיינו כ"מלחמה קרה" דהיינו, איננו טוענים את פגזי התותחים אמנם אך להוציא אלו, מצבנו עם הסורים הינו מלחמה די-פקטו.  ומכאן מה פרושה של זו "המלחמה".  גבולנו המזרחי עם הסורים היה והינו שקט ועל נקלה מתחרה עם השקט השורר בגבולנו המזרחי עם ממלכת ירדן.  סוריה כבר סיימה את הסבב השני של חימוש החיזבאללה העולה על הסבב הראשון מלפני מלחמת לבנון השניה.  התמיכה בטרור החמאסית פרחה ופורחת.  סוריה כרתה ברית הגנה עם איראן (זכותה כמדינה ריבונית לעשות זאת).  איראן כבר חימשה את סוריה בארסנל טילים מרשים המסוגל להגיע לכל פינה במדינת ישראל.  סוריה היתה מוקצה מחמת המיאוס כמדינה תומכת טרור ומחרחרת מלחמות על ידי מרבית מדינות העולם המערבי כמו גם המזרחי.  סנקציות בשלבים שונים של החלה הוטלו על סוריה ובידדו אותה מדינית, פוליטית, צבאית וכלכלית בטבעת חנק בינלאומית.

 

נכון כי הסנקציות והתעוב הבינלאומי לא היניעו את סוריה מלנתק את קשריה עם איראן, החיזבאללה והטרור החמאסי.  אך מדוע שתעשה זאת?  איראן הפנאטית יכלה ויכולה לתמוך בסוריה מעל ומעבר ליכות ונכונות המערב לעשות זאת.  איראן הציבה דוגמה חיובית מבחינתה של סוריה למדינה הבורשת בבוז את כלל טענות העולם נגדה ועדיין קיימת, חיה ופורחת עוד יותר מתמיד (תודות לתמלוגי הנפט האדירים).  גם התנגדות הגוש הערבי-סוני לסוריה אינו מרשימתה יתר על המידה.  לדידה של סוריה איראן אחת שקולה כנגד כל השאר.  מצבה של סוריה בעבר ובהווה מצדיק צעדיה של סוריה, מבחינתה.

 

ומה באשר לטורקיה, המתווכת "הנאמנה" בין ישראל לסוריה מטעם עצמה בלבד, מהם מניעיה של טורקיה? 

 

מדינה זו פוסחת על שני הסעיפים.  זו מדינה חילונית כלפי העולם האיסלמיסטי וזו אותה המדינה הניתפשת כאיסלאמית בידי האיחוד הארופי.  טורקיה מוכנה לשבור מחסומים רבים בדיצתה לרצות את שני העולמות ממזרח ומערב לה.  קיומה של ממשלתה האיסלמית של טורקיה אפשר ומותנה בקבלתה לאיחוד האירופי,  פעולת התיווך מראה את פניה "המערביות" של טורקיה. עובדה זו אפשר שתרצה את מפקדי הצבא והשילטון החילונים בה ותימנע הפיכה צבאית פנימית כנגדה.

 

מהצד השני מיצובה של טורקיה כמתווכת בין סוריה לישראל כאשר האתנן הסורי בדמות רמת הגולן כבר ידוע (למי בדיוק?) מייצבת את טורקיה כמשיבת הכבוד הערבי הגזול ומכאן מאדירה שמה. נוסיף כי טורקיה כבר קיבלה את חבל אלכסנדרטה שהיה שנוי במחלוקת בינה לבין סוריה וכעת מחזירה חובה (כניראה מוסכם מלכתחילה) לסוריה גם בפן הזה.

 

מהו שגרמה יוזמתו הנכלולית של האולמרט בפתיחת המשא ומתן עם סוריה?

 

יוזמתו של האולמרט שברה את כל הכלים האזוריים והבינלאומיים באשר לסוריה וגרמה נזק בל ישוער לישראל ברמות קיומיות.   באם יוזמתו הנכלולית של אריאל שרון בגרוש גוש קטיף וצפון השומרון גרמה נזק כבד לישראל אשר אותותיו ניראים מדי יום ביומו אך עדיין מאפשרת לישראל, עקב מיקומה הגאוגרפי והגאו-פוליטי של רצועת עזה וממשלת החמאס, להכיל את הכאוס במדה קטנה ומסוייגת של הצלחה הרי הסיפור באשר לסוריה שונה לחלוטין, הנזק שכבר ניגרם ויגרם אינו ניתן לשליטה ישראלית.

 

האולמרט גרם ללגיטימיזציה מחודשת של סוריה.  מדיניות שותפתנו הבכירה ארה"ב באשר לסוריה, אשר שיחקה ולא ביכדי לידינו, קועקעה כליל.  תמיכת סוריה בחיזבאללה וחימושו עד לשינים קיבלה אישוש.  רוסיה קיבלה את שחיפשה בהפכה למגינתה של סוריה כנגד ישראל ובכך קיבלה דריסת רגל בפתיח "המלחמה הקרה" לסכסוכה המחודש עם ארצות הברית והמערב.  מדינות הסהר הסוני וסעודיה בראשם נתנו את הלגיטימציה לסוריה והחיזבאללה לתפוס את השילטון בלבנון אשר בתוך זמן קצר ובוודאות תהפוך לבסיס איראני כנגד ישראל.  סוריה מחוזרת כיום אחר מדינות רבות בעולם אשר לקחו דוגמא מצעדיו של האולמרט (כמייצג ישראל) ולא ראו מניעה לנהוג כמוהו.

 

וכמובן הכיצד נישכח את סוריה במשוואה זו?  מה תשיג סוריה במשא ומתן עם ישראל? 

 

סוריה תקבל את רמת הגולן וחופה המזרחי של הכינרת כמובן.  מה עוד תשיג סוריה?  בל נישכח את אחמאדינג'אד שיהיה מסוגל ואף יטיל מימיו בכינרת בנוסף לשיתוק מוחלט של ישראל בכל אשר תיפנה כצעדים ראשונים לפני חורבנה.  בסוריה וודאי כבר מכינים התוכניות למועדון קצינים מפואר המשקיף על הכינרת בעבור יועציו של אחמדינג'אד ושאר אלמנטים סרוחים של משמרות המהפכה שלו.

 

ומה תיתן סוריה לישראל בתמורה? 

 

אין צורך לחלק פרסים למנחשים, סוריה לא תיתן לישראל דבר בתמורה.  אמתחתה של סוריה ריקה, בעוד פוליטיקאינו החלולים משכנעים את עם ישראל באמצעות עיתונות  קנויה, אנטי-דמוקרטית, מתלהמת ונכלולית כמוהם כי הושג "הסכם המאה" עם סוריה.

 

רבותי, הסוס כבר ברח מהאורווה, אפשר כי מעולם לא היה בה מלכתחילה.  אין לסוריה להציע דבר כיום בתמורה להסכם שלום.  זה לא יהיה הסכם של "אני מנצח אתה מנצח"  זה יהיה הסכם של הסורי מנצח ומנצח כל הדרך לכינרת.  למעט פיסת נייר ולחיצת יד (אולי, אף זאת אינו וודאי) המהווה משאת נפשו של כל פוליטיקאי ביבים בישראל (ראה ערך אולמרט) לא תיתן ולא תוכל לתת דבר לישראל.  החיזבאללה כבר חומש, החמאס ברצועת עזה יציב כסלע (גם עקב אזלת יד ישראל), סוריה חומשה עד מעל לשיניה בכל טוב טילי איראן ורוסיה, רוסיה הפכה למטרית ההגנה של סוריה, חוזה ההגנה עם איראן-סוריה כבר נחתם ומופעל לשביעות רצון כל הצדדים.  אכן הסוס כבר ברח מהאורווה

 

וכי מה, האם תמורת חוזה שלום עם ישראל, סוריה תנתק קשריה עם איראן?  סוריה תגרש את הרוסים מנמליה?  סוריה תצא חוצץ כנגד שליטי לבנון החדשים, החזבאללה?  סוריה תימנע מהחזבאללה לאמן ולחמש החמאס? האם גבולינו עם סוריה יהיה שקט יותר עקב חוזה השלום?  לכל אלו ואחרים, לא מניה ולא מקצתה. 

 

ומכאן לאן אצה לנו הדרך עם סוריה?  סוריה איבדה את כל קלפי המיקוח שלה לשלום עם ישראל ואילו בישראל מתעקשים קבניטי המזון המהיר הישראלים כי דבר לא קרה והדרך לשלום פתוחה.  כמובן שהדרך לשלום פתוחה לגישתם, הרי באם נחזיר לסורים את אצבע הגליל, יישובי עמק הירדן וטבריה נחזה בחתימת בזק סורית על החוזה. 

 

העובדה כי סוריה תקפה את ישראל ב- 1967 והגולן הוא מלקוח בדין של הניתקף (בנוסף כמובן לזכויותינו ההיסטוריות שם) אינה מדירה שינה מעיני קברניטינו "המתקדמים" (מלשון "קדימה").  אנו נחליף מלחמה קרה בהווה (אך בהחלט סבירה מבחינת ישראל) ב"מלחמה חמה" והרסנית עם כוחות משמרות המהפכה הפנאטים של איראן.

 

כמובן, איך לא חשבנו על כך קודם,  אפשר ואנו נוכל לנגב צלחת חומוס בדמשק (אשרי המאמין) בתמורה זעירה וזניחה לגרוש 35 אלף מתישבי רמת הגולן והצבת האח'מדינג'אדים על גבולנו המזרחי.  כמה ניו אייג'י,  כמה אוניברסלים_חברי השלום העולמי אנו, הו כמה יפי נפש נהיה, הו כמה ניתחבק עם אחינו האובדים הסורים בשוק דמשק.

 

ישראל חייבת לצאת לדיונים ושיחות שלום עם הסורים בנוקטה גישת "הכלב המשוגע".  ישראל תאמר לסורים כי במדה וחפצי שלום הם, אדרבה ישראל תהיה שותפתם בכך, אך בהתאם לקווי המצב הקיים בלבד דהיינו, רמת הגולן תשאר ישראלית ללא תנאים.  באם מתנגדים הסורים לכך ויחליטו לפתוח בפעולות איבה הרי ישראל תבהיר כי איבחת חרבה המתהפכת לא תותיר שריד ופליט בסוריה.   מתוך תנאיה אלו, ישראל תהיה מוכנה להתחשבות מה בצרכי הסורים אך בתנאי הדדיות מלאים.  ישראל תידרוש ותקבל ערבויות בינלאומיות לקיום ההסכם על בסיס קווי שביתת הנשק הקיימים היום בקווי התילים ברמת הגולן. 

 

לדוגמא, עם כל הפרת הסכם סורית יעניק גורם שלישי עשרות מיליארדים של דולרים סוריים לישראל אשר הופקדו למפרע, וההפך.  דוגמא נוספת?  כל הפרת הסכם תעניק לישראל כך וכך קילומטרים רבועים מאדמת סוריה אשר יהיו בחסות ופיקדון בידי מתווך (האו"מ?) למשך 100 השנים הבאות.  מוחות יצירתיים וודאי ימצאו תנאים מגבילים, "חסרי תחכום" (שאינם ניפתלים-ישירים) לא פחות.

 

תיסמונת " הכלב המשוגע" נישמעת הזויה?  אדרבה שאלו את צפון קוריאה, איראן, סוריה עד כמה מתגמלת היא תסמונת התנהגותית זו.  איום קטן "ובילתי אחראי" מצד ישראל על אי מי מאויבותיה ותור מחניפי ומבקשי קרבתה של ישראל יגיע בוודאי עד מיצרי גיברלטר.

 

הרי פניה היפות והצודקות של ישראל הביאו לה את המקום השני, מיד לאחר איראן, במדד המדינה המסוכנת בעולם.  אנו ניכשלנו בהליכות נחמדות, כעת הזמן לנסות את הגישה ההפוכה.  זוכרים? "יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו" וגו'.  בעולמנו בו תקשורת רודפת רייטינג מעצימה כל בדל של איום לדרגת היסטריה וקסטרופה עולמית, אינך חייב לממש איומך (ראה ערך אחמאדינג'אד), די אם תביעו ותפיצו, מלאכתך תעשה כבר בידי אחרים בשם אלוהי הרייטינג.

 

לכל אלו אשר הסיפק היה בידם כבר לשכוח, נזכיר כי סיכסוכנו עם הפלסתינים ומדינות ערב אינו הסיבה לסיכסוך הגלובלי בין האיסלם למערב אלא המכשיר, התרוץ בידי הקיצונים האיסלמיסטים (ראה שוב ערך אחמאדינג'אד) לליבוי הסיכסוך העולמי.  כל הסדרי קבע כיום עם כל מדינה ערבית השייכת ל"ציר הרשע" (כולל הפלסתינים) לא יהיה שווה את הניר שהוסכם עליו משיסתים הסכסוך הגלובלי בתוך כך וכך עשרות שנים. 

 

אזי אז נאלץ לפתוח את ההסכמים שנחתמו כיום ו"לתרום" חלקנו שוב בשם  האחוה והסדר העולמי החדש.  ברי הוא כי נאלץ אז לחתוך בבשר החי דהיינו, נאלץ להתכנס בגבולות שאינם ברי הגנה, עקב וויתורינו הצפויים היום.  ומכאן, לשוחח, לדון, לתור אחר הבנה, להקים מיזמים כלכליים משותפים, לשלב כלכלות לאומיות, להגיע להסדרי בינים, כן וודאי, רצוי ביותר כשלבי הכנה לפתרון קבע עתידי אפשרי.  להגיע להסדרי קבע, לא ולא, לא כעת, וודאי שלא להחזיר / למסור שטחים חיוניים ואסטרטגים לביטחוננו וקיומנו (כהכנה לסכסוך הגלובלי והאזורי הבא כמובן),  לא למצער עדי פתרון הסכסוך הגלובלי העכשווי.

 

המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

 

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com

הכותב הוא איכפתי לנעשה במדינת ישראל וקיומה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר