זאת הייתה תקופה יפה. בית"ר שלטה בליגה ללא עוררין והאוהדים שמחו. הכסף עשה את העבודה, וגם הכשלונות באירופה נשכחו ברגע שהליגה נכנסה לסיפור. אחרי שתי אליפויות ברצף הערב זה נגמר. בית"ר ירושלים איבדה את האליפות.

 אני כמובן מקצין את הדברים - אבל כדי שבית"ר תיקח אליפות יצטרך להיות סוויץ' רציני בקבוצה הזאת. בית"ר לא איבדה את האליפות - אבל איבדה את השליטה המוחלטת. כדי לעשות את זה גם השנה היא תצטרך הרבה יותר להזיע.

בית"ר לא הפסידה היום כי היא בכושר רע - כי פשוט נגמרו לה הכלים לניצחון. כשהחילוף השלישי של הקבוצה הוא מגן רק כי נגמרו שחקני ההתקפה זה מראה שלבית"ר כבר אין עומק. וגם איפה שעוד יש איזשהו עומד - מרכז השדה - אין לו משמעות. כי מרכז השדה של בית"ר פחות טוב משל קריית שמונה בלי דרק בואטנג. בית"ר בלי בואטנג היא קבוצה בינונית ולא יותר. אומרים שמשבחים אנשים רק כשהם חסרים - כך היה היום. בואטנג לא פתח טוב את העונה ולא זכה לשבחים - אבל היום התברר שבלי בואטנג זה ממש לא אותו הדבר.

איפה התחילה נקודת המפנה? אולי בהעפתו של שום? אולי במינוי מאמן שבניגוד למה שחשבנו העסק פשוט גדול עליו? אולי במשחק המפורסם מול הרצליה שבעקבותיות הורידו לבית"ר 2 נק' מעונה הקרובה. דבר אחד בטוח: לבית"ר יש אולי את הישראלים הכי טובים - אבל גם הכי שבעים.

אז מה היה במשחק המשפיל הזה? מאמן שלא שולט בשחקניו ושוב, כמו במשחק שעבר, לא מצליח לגרום לשחקנים לשחק כמו שהוא רוצה; מאמן שלא מסוגל למצוא תחליף לבואטנג; מאמן שהוציא בדקה ה-62 את השחקן היחיד כמעט שתיפקד במחצית הראשונה  בהתקפה; מאמן ששוב הוכיח שהעסק גדול עליו; מאמן שלא ייצב את הקבוצה שלו, ולהוציא את המשחק נגד הכח הקבוצה שלו צברה 2 נק' ב-3 משחקים וכבשה גול אחד מפנדל שלא היה; מאמן שלא מסוגל להוציא מקבוצתו משהו קבוצתי אחד ונשען על יכולת אישית ושחקנים יצירתיים. יש לבית"ר שחקן אחד שמחזיק אותה, כך נראה, והוא בואטנג. בלעדיו, כל התקפה פשוטה של היריבה נגמרת בחור מדאיג ובמצב כיבוש ענק. אם יותר ריכוז מול השער הקרייה הייתה יורדת למחצית עם שלושה שערים ברשת הבית"רית.

לבית"ר נגמרו הכלים. שחקן אחד שיחק באמת טוב וזה טוטו, שרץ אחרי הבלמים, השתמש בכוח, עשה תנועה ותמיד עמד במקום הנכון לקבל כדור. אבל כשהוא היחיד שמתפקד בהתקפה וכל הכדורים הולכים רק אליו, ומולו 3-4 שחקנים כל פעם, וכשהכדורים שהוא מקבל הם תמיד הגבהות חסרות סיכוי - למה שהוא יצליח לכבוש?

קאלה נתן כמה עצירות יפות, והריכוז של בנאדו איפשר לו תמיד להיות ראשון לכל כדור והאגרסיביות שלו מנעה מיריביו לחגוג עליו, אבל כששותפו למרכז ההגנה, גרשון, משחק גרוע כ"כ הוא לא מספיק. תמיד ידענו שגרשון איטי, היום זה היה נראה כאילו הוא גם טיפש. הוא היה רך ואבידור חגג עליו. הוא היה אשם בגול של קינן מול חיפה שלא סגר אותו - והאיטיות והרחקה גרועה שלו היום הביאו לגול של קריית שמונה. משהו לא טוב עובר עליו, וגם פציעה במפשעה לא מצדיקה יכולת כזאת. ואם זה הפריע לו למה הוא עלה לשחק?

עטר איבד את השליטה והגיב מאוחר מדי עם החילופים. ובכל זאת, לזכותו ייאמר שהפעם לתזמון החילופים לא הייתה משמעות. לבית"ר אין עוד בואטנג, ולא משנה את מי היו מכניסים לא היו יכולים לשפר את ההגנה הנוראית - אלא לכל היותר לזעזע אותה.

לבית"ר יש הגנה איטית מאוד ולקריית שמונה את אחת ההתקפות המהירות בליגה - אבידור, פרץ וכו'. בית"ר הגיעה למצב כ"כ גרוע שהדבר הכי חכם מבחינתה לעשות זה לעשות עבירות מכוערות כדי לעצור את המהירות של אבידור ושות' - כי פתרון אחר לא היה. החסרון של בואטנג גרם לכך שכל התקפה של קריית שמונה היא העבירה את הכדור בקלילות קדימה, לרחבה והגיעה לבעיטה לשער. לבואטנג יש המון כוח וזה מרתיע שחקנים גם כשהוא לא עושה עבודה טובה. בלעדיו, לא התקשתה קריית שמונה להתקדם ולפרוץ כמה שהיא רוצה - כי אין מי שיפריע. גרשון היה חסר ביטחון וכ"כ פחד משחקני הקרייה שהוא לא יצא לכדורים האלה, והקריה, במשחק מהיר ואטרקטיבי, הגיע למצבים מדהימים, שרק בעיות סיומת ומשחק ענק של קאלה השאירו את בית"ר בחיים. גם השחקנים שהיו לא רעים בחלק הראשון, זנדברג וברוכיאן, נחלשו.

זנדברג יצא מוקדם, אבל כשברוכיאן בועט בעיטה אחת כל המחצית ולא עושה כלום מעבר מה הפלא שהקבוצה כ"כ גרועה? טל נכנס ושיפר את אגף שמאל החלש, עם הגבהות מסוכנות ולחץ על השער בדקות הסיום - אבל זה בא מאוחר מדי. טל עשה מה שזנדברג עשה במחצית הראשונה ואז פשוט הפסיק, אבל זה לא עזר. ב-10 הדקות האחרונות בית"ר לחצה בכל הכוח, אבל זאת הייתה תקיפה של דקות אחרונות, של לחץ וניסיונות אחרונים. בית"ר צריכה להגיד תודה לאלילת המזל שלפחות היה לה על מה להילחם במחצית השנייה.

אז מה הלאה? עטר מאמן רק 4 מחזורים, אבל היום נגמרו ימי החסד. במשחק מול מכבי בית"ר הרשימה, את הכח היא ניצחה וחיפה שיחקה טוב מול בית"ר ולכן לעטר היו תירוצים - אבל היום הוא איבד סופית את השליטה בקבוצתו. השחקנים לא מקשיבים לו ובמקום להחדיר בשחקנים מוטיווציה במחצית - בית"ר המשיכה להראות שובע ועליבות.

ואי אפשר בלי מילים טובות לקרייה ולמאמנה, מישל דיין. היא תקפה בצורה פנטסטית במחצית הראשונה, ועל אף שהניצחון בשבוע שעבר הגיעה מול קבוצה פצועה ובגלל שוער עלוב - היום היא הראתה שהיא בהחלט שווה חלק עליון. דיין יודע מי זה זיו - וניצל את זה שהוא צריך לשמור על אבידור, כדי להשתמש ביכולת הפריצה של אבידור והמהירות שלו ולשחק עליהם. זה נגמר בבישול ובאין ספור הזדמנויות שאבידור ייצר. פעם קאלה עצר אותו, ופעם אבידור עשה בי"ס לגרשון וזיו והשאיר את עומר פרץ מול שער ריק. אבידור הוא שחקן ענק, רעב, ואחד המהירים בארץ. לבית"ר לא הייתה תגובה אליו - החורים של זיו בהגנה ידועים וגם האחד על אחד ההגנתי שלו מזעזע, ולגרשון אין מה להציע מולו. דיין ראה שמשתלם להצמיד את אבידור אליהם, ובעיקר לגרשון, וזה הוביל לשער. הציון של אבידור: 8. הוא ניצח את בית"ר. הוא הראה ששחקן אחד יכול לנצח את הדאבליסטית וקבוצה עם תקציב גבוה בהפרש עצום משל קבוצתו. אבידור גם פירגן קבוצתית ונתן לשותפיו כדורים גדולים. שחקן ענק!

קריית שמונה באה מוכנה. היא ניצלה את הבעיות במרכז השדה ואת זה שמשה אוחיון הוא לא שמינית מבואטנג. המשחק שלה היה מהיר ויעיל, והיא הצליחה להגיע למצבים הכי טובים שיש פעם אחרי פעם. היא חטפה כדורים במרכז השדה ושיחקה הרבה על האגף הימני. היא הגנה בצורה קבוצתית במחצית השנייה, צופפה ונעלה את הרחבה, מה שהכריח את בית"ר לשחק רק על הגבהות חסרות סיכוי וכדורים ארוכים עלובים.

הקרייה לא באה כדי להביס את בית"ר אלא לנצח אותה. ברגע שהגול הגיע היא הבינה שהיא לא צריכה הרבה - אלא רק קצת להתגונן, ללחץ על בית"ר ולא לתת לה לשחק כמו שהיא רוצה. היא לא תקפה הרבה כי לא היה צורך ולא התאמצה בהגנה, אלא הייתה שם רק ליתר ביטחון.

בית"ר הייתה סבירה במשחק ההתקפה והגיעה לכמה מצבים - אבל כמעט כל המצבים היו לא רציניים ואשליות. כל הכדורים מהצדדים נגמרו אם בהרחקה של שחקן יריב או בידיים של עמוס. בית"ר תקפה עם לחץ ובלי שום מחשבה. למרות ששחקנים כמו זנדברג, ברוכיאן, אוחיון וכד' בועטים מצוין מרחוק הם כמעט לא בעטו משם. רק ברוכיאן בעט ממחצי מגרש, ובגלל שעמוס התרחק מהשער מרוב חוסר איום. אגב עמוס, במחצית השנייה הוא השתפר ולמרות החיסרון בגובה עצר מצויין כל הגבהה מהאגפים.

האכזבה הכי גדולה של בית"ר היום היה פרננדס. הוא היה השחקן הכי טוב על הדשא, בגלל חסרונו של בואטנג, אבל היה פאסיבי לחלוטין. הרכות ההגנתית שלו נתה לקרייה לטייל בהתקפה ובניגוד למשחקים הקודמים הוא לא סחט עבירות, לא יצא קדימה, לא פרץ, לא השתמש בדריבל המדהים ולא לקח אחריות. כלום. משחקן ברמתו אפשר לצפות להרבה יותר. אוחיון יכול להגיד שהיה עליו המון לחץ בהגנה, ובלי בואטנג זה לא אותו דבר. גרשון יכול להגיד שמהירות אף פעם לא הייתה לו והטעויות של אלברז בהגנה בלטו אומנם, אבל בשבוע שעבר הוא היה הכי טוב, הכי אגרסיבי וחטף הכי הרבה בהגנה. לפרננדס אין תירוצים. היריבה שלו שיחק מצויין - אבל היא לא מכבי חיפה ולא מכבי ת"א. ובכל זאת, הוא לא תיפקד. פרננדס הראה היום שאי אפשר לסמוך עליו והוא לא ינהיג את בית"ר לאנשהו. 

הקבוצה הייתה מאוד איטית - אבל גם רכה. היא איפשרה לקריית שמונה לצאת קדימה במחצית הראשונה שלי שום התנגדות ולא חטפה כמעט שום כדור. רק במחצית השנייה היא הייתה אגרסיבית יותר, עשתה פחות טעויות ועשתה יותר עבירות כשצריך.

 את הפער אפשר לסגור ולכן התקווה לא נגוזה, אבל ביכולת הזאת בית"ר לא תגיע לכלום. רק אם נראה שיפור רציני ביכולת יהיה אפשר לדבר על לצמצם פערים ולסגור את הפערים בקרוב. זה אפשרי, אבל מאתגר מתמיד מבחינת בית"ר. וההוכחה לזה שזה כבר לא תלוי בבית"ר נראה הערב - בית"ר תתחנן לתיקו כדי שהפער ממנה לא יברח להפרש גדול עוד יותר. נגמרו הימים שבית"ר עושה מה שהיא רוצה בלי קשר ליכולת היריבות. מהיום היא תצטרך גם מזל וכישלון של יריבותיה.

משחק אחד לא משנה הכל ועל הנייר בית"ר עדיין הכי טובה. הבעיה היא שרק על הנייר. המנצח של היום הוא דודו דהאן - כי המשחק הזה הוכיח שבלי בואטנג, השחקן שהוא הביא לארץ, בית"ר לא שווה כלום. שבלי התיקולים הנקיים והאגרסיביות המרשימה אין לבית"ר קבוצה, בעיקר בהגנה - אבל גם בהתקפה. כי אין בבית"ר מישהו שיודע להניע את הכדור בצורה מסודרת, עקבית וחכמה כמותו. עטר הטיפש שוב ויתר על טל, למרות שכשהוא שיחק הוא היה טוב. בית"ר הייתה לא רעה מהאגפים במחצית הראשונה. זנדברג לא איים הרבה על השער אבל הרים שוב ושוב כדורים מסוכנים, והעירנות של ברוכיאן ניצלה את היציאות המוזרות של דני עמוס לבעיטות מחצי מגרש שכמעט נכנסו. אצל ברוכיאן המדד האמיתי ליכולת שלו הוא העמידה על המגרש - כשהוא נעלם באגף, כמו מול חיפה, הוא לא קיים, אבל כשהוא נכנס למרכז, למרכז העניינים, הוא מסוכן יותר ושם הוא מנצל את היצירתיות והיכולת האישית שלו. הוא בעט לשער הרבה כדורים במחצית הראשונה והפעיל לא מעט את טוטו - אבל במחצית השנייה הוא גם היה חלק מהעליבות הקבוצתית.

 ואולי הבעיה היא זלזול. בית"ר שיחקה נגד קריית שמונה והכח פחות טוב מנגד מכבי ת"א וחיפה. בן שמעון ואלישע לוי לא היו טובים בהרבה מעטר - אבל דודו דהאן ומישל דיין עשו ממנו צחוק. זה מעיד על זלזול, חוסר רצינות והכנה לקויה. הבעיה אצל עטר היא לא רק התגובה שלו למה שקורה על המגרש - אלא בעיקר ההכנה למשחק. ואם הוא לא הצליח לגרום לשחקנים לחפות, ביחד, על חסרונו של בואטנג - זה אשמתו. ואיך אחרי חמישה מחזורים הקבוצה לא מחוברת לחלוטין? מי אמור לחבר אותה אם לא המאמן? איך בית"ר ממשיכה להיות תלויה גם בשלב הזה של העונה על מושיעים ועל יצירתיות של שחקנים כמו ברוכיאן ופרננדס ויותר מכל על הנוכחות של בואטנג ולא על משהו קבוצתי.

איך יכול להיות שבית"ר הגיעה למצב שהשחקנים מתחננים לפנדלים שלא היו כדי שיהיה להם סיכוי לכבוש? שאין לה מספיק שחקנים כדי לעשות חילופים התקפיים? שאין לה חלוץ מטרה? שאין לה מספיק עומק כדי לחפות על חסרון של שני שחקנים ולהתפרק רק בגלל חסרון של אחד מהם? כמו שזה נראה כרגע, העסק גדול על עטר.

עטר לא ילך הביתה, כי לא מפטרים שני מאמנים בחמישה מחזורים, אבל אם הוא ימשיך לשחק ככה וגאידמק ימשיך להתערב בענייני הקבוצה הוא לא יישאר פה הרבה זמן. זה לא משחק אחד - כבר שלושה מחזורים ברצף, ארבעה עם גביע הטוטו, שהוא עושה חילופים הזויים, שהוא מאחר בחילופים ולא מזעזע את הקבוצה ושהוא לא מצליח לגרום לשחקנים לשחק כמו שהוא רוצה. יפה שהוא לקח אחריות בסיום המשחק - אבל זה לא מספיק. עטר משחק על כדורים ארוכים שמנטרלים את היכולת היצירתית של שחקני הקבוצה. משום מה הוא חושב שזה יביא תוצאות. הוא קיבל את הקבוצה עם מינוס ארבע מהפסגה - מחר זה עלול לצמוח לתשע. ועם זה יקרה, לא ברור כמה זה כבר תלוי בבית"ר.

בשבוע שעבר דיברתי על המבחן של בית"ר. היום הוא התחיל. בית"ר נכנסה לבור רציני - ורק היא תוציא את עצמה משם. וגם האוהדים במבחן - האוהדים האמיתיים צריכים עכשיו לעודד את הקבוצה, לבוא לאימונים ולהרים את מצב הרוח. כי האוהדים האמיתיים זה לא אלה שבאים כשהניצחונות מגיעים. אנחנו רק במחזור החמישי - אבל בית"ר לא הייתה במשבר הזה הרבה זמן. אם היא לא תתעורר עכשיו זה יהיה מאוחר מדי. זאת הפעם הראשונה שהיריבה של בית"ר הייתה פשוט טובה יותר והמשק לא היה בידיים של בית"ר. לא מדובר בסתם הפסד - בית"ר איבדה היום סופית את השליטה בליגה. בלי בואטנג ויצחקי לבית"ר לא היה את חומר השחקנים כדי לנצח קבוצת מרכז טבלה ולא יותר.

מי תהיה היורשת? בית"ר לא הפסידה את האליפות - אבל בדרך לכך. אם זה ימשיך ככה - היא אפילו לא תסיים שנייה או שלישי. חיפה נראית מצויין ועלתה למקום הראשון, אבל עדיין פחות טובה ממכבי ת"א, שלדעתי הפכה הערב ללא ספק לפייבורטית לאליפות. עכשיו זה כבר לא תלוי בבית"ר וגם ניצחונות על אשדוד ופ"ת לא יעלו אותה לפסגה. בכל מקרה, שום דבר לא בטוח ואליפות בטוחה לאחת הקבוצות - אין. מעניין יותר מהעונה שעברה בטוח יהיה.