זה לא היה קל, אני בטוח, להצביע עבור תוכנית שנוגדת באופן טוטאלי את השקפת העולם של האמריקאים באשר הם, ולא משנה אם הם רפובליקנים, שאז זה עוד יותר קשה, או דמוקרטים, ששם למרות סדר היום החברתי, עדיין ההשקפה הקפיטליסטית שולטת במידה זו או אחרת.

האמריקאים היו צריכים לעשות סיבוב של 180 מעלות על מנת להעלות על הדעת דבר כזה. אבל כנראה כשאין ברירה אז אין ברירה ועושים מה שצריך למרות העקרונות ולמרות השקפת העולם.

השאלה איך זה הולך להשפיע על העתיד, הרי אי אפשר להתעלם מדבר כזה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשיטה שהייתה נהוגה עד עכשיו והייתה מושרשרת כל כך עמוק בתוך החברה האמריקאית, פשטה את הרגל, תרתי משמע.

מעניין לאן יקח אותנו המצב הזה מבחינה כלכלית ופוליטית. הרבה נאמר על כך שמשברים כלכליים הביאו לעלייתן של דוקטרינות חדשות. פעם אחרונה שזה קרה זה העלה את הפאשיזם באירופה, ואת זה אף אחד לא רוצה. כנראה גם אף אחד לא רוצה לחזור לקומוניזם, בצורתו המרקסיסטית ובטח לא הסטאליניסטית.

יכול להיות אבל, שמישהו יבין ששיטות קיצוניות מביאות בסופו של דבר לאסון ולא עומדות במבחן המציאות. כי המציאות היא לא שחור ולבן, היא יותר אפור. אז אולי מה שכדאי לעשות זה לחשוב על אופציה שמשלבת מספר דוקטרינות כלכליות וחברתיות, אשר לוקחת בחשבון את המצב ומתאימה את עצמה למצב ולא כזאת שמתאימה את המצב אליה.

לבלוג של בועז דקל