מס' צפיות - 269
דירוג ממוצע -
האדם, המדינה ורכבת בלי תחנה
באמת ובתמים אינני יודע מי נוהג ברכבת האימים הזאת שאנו מכנים "מדינה", ולאן מובילה אותנו המסילה.
מאת: בן כהן 09/10/08 (11:56)

אתחיל ואומר כי מתעניין אני, בדרך כלל, בנפש האדם (הקטן) ובמצבו החברתי, ולאו דווקא בפוליטיקה של ימינו אנו, המעוותת כל סדר חברתי קיים. למרות שפוליטיקה היא גורם מכריע דווקא ביחסים בין מדינות ומדינאים, ולכאורה אינה קשורה לאדם הבודד באופן ישיר, הייתי מעוניין להצביע על הגורמים שכן משפיעים עליו.

 

באמת ובתמים אינני יודע מי נוהג ברכבת האימים הזאת שאנו מכנים "מדינה", ולאן מובילה אותנו המסילה. אני יושב באחד הקרונות, כמו 6 מיליון (בערך) אזרחי המדינה הזאת, מביט בנופים המתחלפים ומקווה, בכל ליבי, שהנהגים (המתחלפים לעיתים תכופות ביותר) באמת ישכילו לעצור בתחנות הנכונות, ולסטות למסילה חלופית לפני, שחס וחלילה, נגיע לאיזה מחנה השמדה.

 

פעם (המדינה רק בת 60) היתה לנו השפעה על כיוונה של הרכבת, על הנהג. אט אט גם זה השתנה. תחת ההגדרה של "הסכמים קואליציוניים", התחלנו לקבל, שוב ושוב (ולא משנה במי ובמה בחרנו), אותו ממוצע של דעות ודרכים. אם חשבנו לפני הבחירות שמשהו ישתנה- תקוותינו מתבדות. זה לוחץ על זה, ההוא לוחץ בחזרה, ושוב אנחנו על אותה מסילה.

 

כעת אנחנו במצב מגוחך אף יותר. נהגינו מתחלפים ללא בחירה ובלי שום קשר אלינו. יש שיאמרו שתחת המצבים אליה נקלעה המדינה- לא היתה אפשרות אחרת. אך העובדה בעינה עומדת- יכול להיות שאלה נהגים מעולים, אך אלה לא הנהגים שאנו בחרנו להסיע את הרכבת! זאת דמוקרטיה?!

 

ויותר מזה... הייתי רוצה לדעת כמה השפעה, באמת, יש לצבא על ההחלטות הפוליטיות של המדינה. האם אנחנו, בנוסף לכל, גם מדינת צבא?! קשה להתעלם מזה שבקלות אין קץ, המדינה כולה נכנסת לכוננות צבאית. שוב, אין זה דבר רע, מכיוון ש"אויבים סביב לנו", אך האם לא באותה קלות הצבא יכול להשתלט על המדינה?!

 

אפשר להיות אופטימיים ולקוות שאנחנו יותר נאורים מזה. אפשר. לחילופין, אמרו כבר חכמים ממני: קווה לטוב ביותר- התכונן לרע ביותר. אף פעם לא מזיק להתכונן.

 

בהשאלה, הדמוקרטיה היא הדלק של הרכבת. כנראה שבשביל שמדינה "תיסע" על דמוקרטיה, הדלק צריך להיות נקי. אם הדלק אינו נקי, כיצד יכולה להתקיים הדמוקרטיה?!

 

השחיתות פושעת בכל דרגי הממשל. נכון הדבר שאנו חיים בדמוקרטיה קפיטליסטית ולא בדמוקרטיה "טהורה", אך אולי במקביל למאבק שלנו למצוא דרך בה הדת והמדינה יתקיימו יחדיו, אולי כדאי לנו למצוא גם דרך בה הדמוקרטיה והקפיטליזם יתקיימו יחדיו, כי כמו שזה נראה עכשיו- הרכבת הזאת הולכת לרדת מהמסילה.

 

אנחנו לא ארה"ב! שניה אחרי שנרד מהמסילה, השכנות שלנו (אלה שיש לנו הסכם שלום איתנו ואלה ושלא) יפרקו אותנו לחתיכות וימכרו אותנו לכל המרבה במחיר. אנחנו באמת יכולים להרשות לעצמנו את זה?! כמה עוד פוליטיקאים מושחתים צריך למצוא בשביל שמישהו יתעורר?! 5?! 10?! 100?! יש מדד לדבר כזה?!

 

ואיך זה פוגע באדם הקטן?!

 

אפשר לשים לב שאני לא משתמש בביטוי "אזרח קטן" מהסיבה הפשוטה שיש פחות ופחות כאלה במדינה הזאת. פעם אנשים היו גאים להיות חלק מהמדינה. מדינה שנבנתה מכלום על ידי אנשים קשי יום בעלי ערכים ברורים. היכן האנשים האלה היום?! אני אומר לכם היכן- רובם בקברם.  מתהפכים. ואלה שלא, מעלים זכרונות בביתם על ימים פשוטים וטובים יותר בהם המדינה היתה ערך עליון. אני מבטיח לכם שבימים ההם (להזכירכם- לא מזמן), כשלמדינה היה איזשהו ערך, כשמישהו היה כבר טס לחו"ל, אף אחד לא היה גונב חדרים שלמים בבתי מלון, ולא משחית דבר.

 

היום לרובנו כבר לא אכפת איך תצטייר המדינה שלנו. אם אנחנו כבר גאים במשהו במדינה זה באיזושהי קבוצת ספורט, באדם יחיד שעשה משהו יוצא מן הכלל. אף פעם לא במדינאים שלנו. מה הם כבר עושים בשבילנו?! הורסים לנו את החיים?!

 

נכון. הרוב, למרות התלונות, ממשיכים בינתיים לשבת ברכבת. אבל חוסר הבטחון הורג אותנו לאט. זה טוב ויפה שמערכת הכריזה מודיעה לנו מדי פעם שהכל בסדר ומנסה למכור לנו אופטימיות, אבל אנחנו כבר רואים ומרגישים לבד את הסימפטומים. רואים איך אנשים עוברים בבהלה לרכבות אחרות. שמי שעולה לרכבת שלנו זה רק אנשים שלא יכולים לקנות כרטיס לשום רכבת אחרת (ואפילו אלה חוזרים, לפעמים, כלעומת שבאו).

 

ולמרות שהמצב הכלכלי אמור להיות סביר, אנחנו יודעים טוב מאוד שהקרונות מאחור נדחסים באנשים רעבים. הקרונות האלה מכוסים יפה בסטטיסטיקה, אבל אנחנו יודעים שהם שם. אנחנו מרגישים את המשיכה שלהם. את האיום. שומעים את הסיפורים, מחרישים וחושבים: האם גם אנחנו נצטרך לעבור לקרון כזה?! לעמוד בין עשרות האנשים על הרצפה הקרה בחושך ולהצטער שלא עברנו רכבת בזמן. מה יהיה עלינו?! מה יהיה על הילדים שלנו?!

 

בקיצור, אין בטחון יותר בנהג, המסילה רעועה ואין לנו מושג לאן היא מגיעה, הדלק מלוכלך והנוסעים מפוחדים.

המדינה שלנו רק בת 60 או כבר בת 60, תלוי מי שואלים, אבל הספקנו לעבור מרחק לא קטן. אולי כדאי לעצור או, לפחות, להאט קצת כדי שיהיה אפשר לתקן כמה דברים לפני שנוסעים יתחילו לקפוץ מהרכבת בהמוניהם בעודה נוסעת...  

הכותב הוא לא משהו שהוא היה מעוניין להגדיר...

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר