1) הורדת הציפיות של דרור קשטן לקראת המשחק של ישראל מול לוקסמבורג היא מגוחכת למדי. עם כל הכבוד לניצחון חסר התקדים שלה על שוויץ - היא חסרה ב-4 שחקנים והיא אחת הנבחרת החלשות שיש באירופה. ישראל בכל יכולת חייבת לנצח אותה בקלות, ואמירה כמו "אני קונה 1-0" היא מוגחכת.

ולמה? כי במשחקים כאלה, שהניצחון הוא ברור, יש משמעות רבה לדרך ולתוצאה. נגד נבחרת כזאת אף אחד לא יקנה באמת 1-0, גם לא קשטן. אף פעם לא טוב לזלזל - אבל אם נגד לוקסמבורג קשטן מפחד איך נגיע למונדיאל? את לוקסמבורג חייבים להביס. לישראל יש אולי בעיות בהגנה - אבל התקפית נבחרת מוכשרת וטכנית מתמיד: בניון, טועמה, ברדה, שכטר, בן שושן, בוזגלו וברוכיאן. להפרש במשחק תהיה משמעות לגבי היכולת של ישראל בהמשך: תבוסה ומשחק משוחרר יעלו את הביטחון לקראת המשחק נגד לטביה, שעלול להיות מוקש.

ישראל חייבת לחזור עם 6 נק' משני המשחקים. צריך לזכור: אחרי זה יבואו שני משחקים נגד יוון, ואם ישראל רוצה להישאר לפחות שנייה אחריהם - היא חייבת לשמור על יתרון של לפחות 3 הנק' שיש עכשיו על השווייצרים.

ישראל צריכה לעלות עם ההרכב הבא: אוואט, זיו, סטרול (אם יהיה כשיר), בן חיים, בן דיין, כהן, אלברמן, ברוכיאן, בניון, ברדה, קולאוטי. זה הרכב שמתבסס בעיקר על אגף שמאל של בניון ובן דיין, כשברדה מתווך בעזרת המהירות והיכולת האישית בין הקישור לחוד, כלומר בעיקר בין בניון וקולאוטי.

בהרכב הזה, תמיר כהן נשאר מאחור ומביא את האגרסיביות והיכולת ההגנתית, ואלברמן מניע יותר את הכדור, מוציא את המשחק קדימה ולא מהסס לעלות קדימה - הרבה מאוד בגלל היריבה החלשה. מאחר ואלברמן הוא לא מנהיג טבעי ולא יודע לנהל משחק - לישראל יש קישור אחורי מצויין הגנתית וחלש התקפית, ולכן הנבחרת משחקת בעיקר על האגפים, מה עוד ששני המגינים הם הרבה יותר שחקני התקפה מהגנה.

למה זה ההרכב הנכון לדעתי? נתחיל עם ההגנה: סטרול מהיר יותר מקינן. את האיכות של סטרול ראינו בתחילת העונה בנתניה - בלעדיו ההגנה שלה עשתה חורים בלי הפסקה. מתיאוס לא מצא בלם אמיתי זר - ולכן הוא משחק עם שלושה בלמים. זיו טוב התקפית מסבן, ולבן דיין אין ממש אלטרנטיבה בסגל. במרכז השדה ישראל עמוסה בשחקנים פיזיים והגנתיים - אבל חסרה מאוד בשחקן עם אופי התקפי. לכן, לא ברור למה עידן טל לא בסגל.

תמיר כהן משחק באירופה, גם אם לא משחק הרבה, וההתבגרות והשיפור שלו בשנה ומשהו האחרונות הם מדהימים. הוא אחראי בהרבה מאוחיון ואפשר לסמוך עליו הרבה יותר. ראינו בבית"ר שעם כל הכבוד לאוחיון, הוא שחקן מצויין - אבל בלי בואטנג לידו זה לא אותו הדבר. כיאל? נו, באמת. הוא לא מספיק טוב לנבחרת.

אלברמן מתבסס כקשר מרכז השדה הטוב בארץ.  העובדה שהוא משחק, ובניגוד לרוב הליגיונרים באמת משחק, באירופה עוזרת לו. הוא משחק באחת הליגות החזקות בעולם, מה שהופך אותו למקצועני יותר, טוב יותר וזה מאתגר אותו יותר. אם בקדנצייה הקודמת באירופה הוא היה שחקן ספסל - כיום הוא ראוי ביותר לשם ועשה בחירה נכונה כשעבר לאירופה: הוא בשיאו, וזה הזמן הכי טוב מבחינתו לשחק באירופה ולהוכיח את עצמו. אין בארץ שחקן עם הגליצ'ים והירידה לרצפה שפשוט מנטרלת שחקנים טכניים שמשחקים על הקרקע שיש לאלברמן. הוא לא מפחד לרדת לרצפה, להילחם על כדורים ולהקשות על שחקנים שחייבים פיסת דשא כדי לתפקד. שחקנים עם כדרור טוב. אלברמן גם אחד שמשחק עם אכפתיות ומחוייבות - דברים שאנחנו לא רואים את זה הרבה היום בכדורגל המודרני.

ולמרות זאת, הוא שחקן שקט, לטוב ולרע. אין לו את הרוע והמנהיגות של עידן טל, או את הניסיון שלו. הוא לא מנהיג, ולתלות עליו ציפיות גדולות שיחזיק את משחק הנבחרת וינהל את המשחק זה קצת טיפשי. לדעתי, כהן ואלברמן הם שני שחקנים דומים - הנבחרת חסרה בשחקן עם יכולות התקפיות כמו של עידן טל, שיוביל את הנבחרת - ואלברמן ישחק מאחוריו כקשר האחורי שלפעמים עולה להתקפה - שם הוא ירגיש נוח יותר. הוא אחראי, אפשר לסמוך עליו - אבל מנהיג הוא לא. הוא לא מי שיעבור את החצי ויסחוב את הנבחרת עליו.

גם בניון הוא לא מנהיג - עובדה שבנבחרת הוא תמיד מפשל ודווקא בליברפול הוא מצליח יפה: נגד הסיטי הוא הצליח ברבע שעה, כולל תוספת זמן ארוכה, לעשות כמה דברים גדולים על הדשא. הוא לא יהיה שחקן הרכב השנה - אבל בניטס ידוע ברוטציותיו, מה שמשאיר לבניון סיכויים. ולמה זה קורה? כי בנבחרת הכל על הכתפיים שלו. בליברפול יש את ג'רארד (הווינר הכי גדול שיש) ואחרים והלחץ יורד ממנו. בניון שחקן צנום וקטן, וגם הוא לא מנהיג אמיתי. הוא לא יביא את הנבחרת לבד למונדיאל - רק משחק קבוצתי והרבה פחות הסתמכות עליו מבעבר יביאו את הנבחרת להישגים. ובכל זאת, בניון הוא הכוכב בלעדי של הנבחרת - ועדיין הרוב תלוי בו. זה בסדר, כל עוד לא הכל עליו.

העמדה החזקה היום בכדורגל הישראלי היא עמדת קשר אגף, ואם נכנסים עוד יותר לעומק - עמדת הקשר הימני. הכדורגל של ישראל טכני מאוד. לא חסרים שחקנים יצירתיים, שהבעיה שלהם היא כוח פיזי. שחקנים כאלה מתאימים מאוד לתפקיד קשר אגף, במיוחד בקבוצות שמשחקות ב-4-4-2 - כלומר, בד"כ בלי קשר יצירתי והתקפי במרכז, אלא עם שני שחקנים עם אורינטצייה הגנתית. במקרה, העמדה החזקה היא צד ימין: אבירם ברוכיאן, מאור בוזגלו, ברק יצחקי ויוסי בניון היא רק רשימה חלקית של שחקנים המסוגלים לשחק בצד ימין. גם צד שמאל לא מסכן: אצלו יש את רפאלוב, זנדברג, ורמוט וטועמה. בכל מקרה, הכדורגל הישראלי של היום מתבסס על הקשרים ההתקפיים המשחקים באגפים.

הבעיה היא בהגנה. הבלמים דווקא אחראים וטובים - בן חיים לא משחק הרבה גם העונה, אבל אחרי שהיה חלש במשחקי הנבחרת בקמפיין הקודם בן חיים הזכיר בשני המשחקים הראשונים של הקמפיין הנוכחי את טל בן חיים הישן והטוב: חזק, לא טועה כמעט, ואפילו הצטרף להתקפה כמה פעמים ולא היה רחוק מבישול. גם סטרול נראה טוב. הבעיה היא אצל המגינים.

יואב זיו ובן דיין הם שחקני התקפה מצויינים, בעיקר בן דיין, שכבר עם שני שערים ובישול מתחילת העונה. הוא גם מראה המון אופי - הוא כבש גול ניצחון עמוק בתוספת הזמן נגד סכנין ובישל את השער של פרנסמן בדקה ה-87 בר"ג. בן דיין מגביה טוב, מצטרף מצויין, מוסר טוב, בועט מדהים, תמיד עוזר להתקפה ומשחק כמו קשר תוקף. המערך הטיפשי של מתיאוס ביום ראשון העלים את המושג קשר התקפי - מה שהשאיר את כל הלחץ על בן דיין, אבל הוא לא חיפש תירוצים והיה קרוב מאוד לכבוש בעצמו.

זיו גם שחקן התקפי טוב. שיתוף הפעולה בינו לבין הקשר ההתקפי הוא טוב בד"כ, הוא אוהב להיכנס לאמצע ולפעמים אפילו מפתיע עם דריבלון נחמד ובעונה שעברה הוא כבש גולים קריטיים שהביאו את בית"ר עד גמר הגביע (וגם לגביע עצמו) ועזרו מאוד בליגה. הבעיה היא ששניהם חסרי יכולת הגנתית. בן דיין עוד בסדר, הוא לא טועה הרבה - אבל זיו פשוט לא מגן. הוא לא עירני ומסוגל לאבד כמו כלום את השחקן עליו הוא שומר, הוא לא יודע לשמור שחקן בלי כדור, כך שגם כבלם הוא בעייתי ואין לו אחד על אחד בהגנה. החורים שהוא עושה גדולים בהרבה משל כל גבינה שוויצרית. הוא נקודה התורפה של הנבחרת בהגנה.

וזה לא הכל: גם אוואט לא שיחק הרבה מאוד זמן בקבוצתו. הוא מתאמן, וזה יפה, בספרד - אבל משחק רק בנבחרת.

נוסף לכך, יש לישראל בעיות תיאום בולטות בהגנה לאורך השנים. הבעיה היא בעיקר בכדורי גובה - השחקנים הישראלים בעייתים מאוד בנקודה הזאת. אסור לשכוח שגם מול פינלנד וגם מול שוויץ חטפה ישראל שער דומה - הגבהה לרחבה, שחקן חשוף בלי שמירה שנוגח לרשת בקלות. ישראל לא למדה מהטעויות, והיא עלולה לחטוף על זה.

בקמפיין הקודם תמכתי מאוד בקשטן, אבל בנוכחי הוא כבר ממש עולה על העצבים. הזימונים שלו לא ברורים, ההצערה שלו מוגזמת, ההרכב תמוהה והליקויים לא תוקנו. אריק בנאדו, למשל, הוא הבלם הכי טוב בארץ כיום, למרות גילו. הוא יציב, אחראי ומנוסה. איך הוא לא בנבחרת? ואם לא בהרכב - אז לפחות כאופצייה על הספסל. יש לו המון מה לתרום לנבחרת ויכול לשמש כמודל לחיקוי לצעירים הרבים שבסגל. הניסיון שלו יהיה משמעותי מאוד ברגעים החשובים. ומה עם עידן טל? האם יש לו תחליף בסגל? האם למישהו בסגל יש את הבעיטה, ההגבהה, המסירה, היכולת הקבוצתית, הרוע והעצבים שלו? את הנעת הכדור? רק בגלל שהם מבוגרים הם לא בסגל? מה קשטן יעשה כשיגיעו הרגעים הקשים והמלחיצים - האם הוא חושב שהשחקנים הצעירים יעמדו בלחץ? האם לא הגיע הזמן שנשפוט שחקנים גם לפי יכולתם האמיתית ולא רק לפי גילם?

ואיפה קטן, למשל? קשטן לא רואה שהוא בכושר מדהים, שהוא חזר להיות מאיים, שהפריצות שלו והמהירות שלו חוזרות לעצמם? שהוא דומיננטי מתמיד, טוב מתמיד וכבר לא בורח מאחריות? קטן חייב להיות בסגל. נקודה.

ולמה רק שלושה מגינים בסגל? מילא עומרי קנדה לא זומן, הוא בנבחרת הצעירה, אבל למה יגאל אנטבי לא יכול להיות מגן מחליף בצד שמאל? היכולת שלו להגביה, והיכולת שלו לרוץ על הקו עד הסוף ולהגיע עד קצה קו האורך, מה שלא כל אחד יודע, הן מצויינות. הוא גם מנוסה מאוד במפעליים האירופאים עם הפועל ת"א.

ולמה עומר גולן בהרכב? נכון, הוא כבש מול מולדובה - אבל קשטן לא ראה שזאת הייתה הפעולה הטובה היחידה שלו? עומר גולן הוא שחקן ליגה טוב ולא הרבה מעבר לזה. שכטר פורץ טוב יותר, תמוז חזק יותר, קטן מסוכן יותר בבעיטה ואפילו בלילי לפחות מביא אנרגיות וריצה אחרי בלמים. רוברטו קולאוטי, בכל כושר, טוב ממנו, וכך גם בן סהר.

גם מבחינת התיאום ומצב הנבחרת הוא לא משהו. ההגנה עדיין בעייתית (אם כי לזכות קשטן ייאמר שקשה לחבר נבחרת, שנפגשת רק פעם בהרבה זמן), מול מולדובה כל המחצית השנייה ישראל הסתגרה למרות התוצאה ההפכפכה וההתבאטויות העלובות שלו אחרי המשחק הגרוע נגד שוויץ מעלות סימני שאלה רבות. מאמן טוב זה מאמן שמודע לטעויות ולבעיות.

קשטן מאמן מצויין עם תארים רבים וניסיון שאי אפשר לערער עליהם, אבל קשטן היום שבע, נקמן ומזלזל. אולי התשובה היא מאמן צעירה ורענן יותר? קשטן עדיין המאמן הטוב בארץ - אבל אולי צריך מישהו שלא לוקח את התפקיד כמובן מאליו? אני סומך על קשטן, אבל הרבה פחות מבעבר. בקיצור, ישראל חייבת להביס את לוקסמבורג, לא משנה מה קשטן אומר.

2) המשך של 1. המשמעות של המשחק מחר היא רבה כי המשחק הזה הוא הכנה להמשך. כאמור, נבחרות כמעט לא נפגשות, אלא רק פעם בהרבה זמן, וכל משחק הוא הכנה חשובה להמשך. קשטן צריך לנצל את המשחק הנוח כדי לחבר את הנבחרת, לתקן בעיות ולהריץ את ההרכב המתאים לדעתו ולראות אם זה עובד, לקראת לטביה - ובעיקר יוון בהמשך.

בגלל הסיבה הזאת אני גם חושב שבנבחרת צריכים הרכב כמעט קבוע, כדי לחבר את השחקנים ביחד, ולא לעשות שינויים רבים במהלך הקמפיין. קשטן מודע לזה, ולכן גם כשיחזור לכושר דוידוביץ' כבר לא ישחק, וגם אם כן אז מעט מאוד, בקמפיין הזה. שוער זה תפקיד שחייב רוטציה - אחרת לא יהיה לו תיאום עם ההגנה. לאוואט יש תיאום טוב משל דוידוביץ' ואחרי 4 משחקים בהרכב הוא כבר לא ייצא ממנו בגלל סיבה שתלויה בקשטן.

3) ישראל צריכה לחשוב קודם כל לכבוש שניים, לסגור את הסיפור, ורק אז לדבר על תבוסה ומשחק קליל. אי אפשר להביס וכשלא מדובר בלקוסמבורג אפילו לנצח כשחושבים על השלישי והרביעי בלי לכבוש אפילו אחד.

 לסיכום: המשחק תלוי ברעב של הנבחרת. במוקדם או במאוחר היא תכבוש ותנצח, השאלה היא כמה יהיה חשוב לשחקנים לנצח בצורה משכנעת ובתוצאה רבת שערים. אם השחקנים יישארו רעבים אחרי השער הראשון והשני, שהם בגדר חובה במשחק כזה, ישראל תוכל להביס את לוקסמבורג החלשה.

4) בית"ר לא נראית טוב. אחרי התייחסות רבה לצד הקבוצתי - בואו נראה מה מצבו של כל אחד מהשחקנים באופן אינדווינדואלי ומה מעמדו בקבוצה:

                                                     הגנה

טברטקו קאלה:

קאלה פתח את העונה רע מאוד. הטעות הגדולה בטדי נגד קרקוב פגעה בו. הוא לא מנע שום שער בתבוסה בפולין, גם אם לא היה אשם בגולים. ואם הוא לא עוצר כלום מה הוא שווה הוא בכלל? זה המשיך בטעות מגוחכת בליגה נגד הכח ונעצר רק נגד קריית שמונה, אז האינסטינקטים והוירטואוזיות הצילו את בית"ר כמה פעמים. זה קאלה. לצד הצלות גדולות טעויות גדולות. אין אדם פחות יציב ממנו.

מה הלאה? בית"ר מקווה שלא תהיה לו הרבה עבודה בהמשך. אם תהיה לו הרבה עבודה לא ברור מה ייגמר מזה. בכל זאת, זה קאלה.

מעמד בקבוצה: המקום בהרכב כמובן מובטח, אבל לא ברור מה יהיה איתו בעתיד. זה תלוי בגאידמק, במאמן. לדעתי, זאת צריכה להיות העונה האחרונה שלו בקבוצה - חייבים שוער שאפשר לסמוך עליו, שקט יותר, פחות דומיננטי וצעיר יותר.

כריסטיאן אלברז:

המגן הצ'יליאני יציב בהרכב, אבל היכולת שלו לא יציבה, כמו הרבה שחקנים בקבוצה. מול חיפה הוא היה אגריסיבי ולא נתן אוויר לשחקני חיפה, ואותו דבר נגד רודי חדד - אבל התקפית הוא לא תרם מספיק נגד חיפה. נגד הקרייה הוא עשה טעויות בולטות, בעיקר בתחילת המשחק ולא חיפה על היכולת החלשה של חבריו להגנה. אלברז מסוגל להיות מצויין - אבל גם להיעלם לחלוטין. העניין הוא שהמגינים הישראלים כ"כ גרועים - שאף אחד כמעט לא מתקרב לרמתו. אלברז שחקן אגרסיבי וטוב לליגה שלנו - אבל חלש פיזית (ובגלל זה נוטה להיפצע) ולא מספיק דומיננטי במרכז ובגובה - בגלל הנמיכות שלו.

מעמד בקבוצה: יש לו חוזה עד סוף העונה הבאה ולא נראה שיחפשו מחליף, לא משנה מי יהיה המאמן. הבעיות בשער, בצד שמאל ואיטיות הבלמים מורידים את הלחץ מאלברז. למרות זאת, יהיה שווה לשקול לחפש מגן גבוה וחזק, שכובש יותר ואפשר יותר לסמוך עליו הגנתית. לזכותו של אלברז ייאמר שהוא לפחות אחראי בד"כ.

אריק בנאדו:

הבלם הטוב בליגה מבחינת הישראלים. הוא טוב מתמיד, קר רוח, והיכולת של באחד על אחד ההגנתי היא ברמה גבוהה מאוד. הוא מסוגל לשחק גם קשר אחורי, כי הוא אוהב לצאת קדימה בהגנה ולסגור כמה שיותר מוקדם את השחקן התוקף. הוא שחקן חכם, והפוזה המוכרת של הראש כלפי מעלה עוזרת לו לראות את כל המגרש. התקפית אין לו כלום - אבל גם כשהוא יוצא קדימה יותר מדי, וזה קורה, הוא כמעט תמיד חזור בזמן. הוא כמעט לא טועה ומחפה על ההגנה הבעייתית. שחקן השדה היחיד שתיפקד בהגנה נגד קריית שמונה. הוא פתח את העונה רע, לא עשה מספיק נגד קרקוב והיה חלש גם בעוד כמה משחקים - אבל עם הזמן חזר ליכולת הרגילה. התיאום שלו עם גרשון העמיד מלכודת נבדל חכמה נגד חיפה ובנאדו ממשיך לבוא כדי לעשות את העבודה.

מעמד בקבוצה: למרות גילו, בנאדו יכול בשקט להישאר בהרכב עד סוף העונה הבאה בכל קבוצה בארץ. גם אם יחפשו בלם מהיר יותר מהבלמים שכרגע - הוא יהיה, או לפחות צריך להיות, על חשבונו של גרשון. בנאדו כבר אמר לא פעם שישמח לגמור את הקריירה בטדי - ורק הצעה רצינית מקריית אליעזר אולי תשנה את זה. מעמדו יציב.

שמעון גרשון:

לא בכושר טוב. האיטיות שלו בולטת מתמיד והנטייה שלו לעלות למעלה מוגזמת. הוא היה אשם בשני הגולים האחרונים שבית"ר חטפה ומול שחקנים מהירים הוא לא קיים. מצד שני, ניסיון ואופי רק באים עם הגיל ולכן גרשון עדיין בלם מצויין.

מעמדו בקבוצה: כל עוד ארקדי בקבוצה אבל לא מתערב - מעמד טוב, אבל סיכויים טובים שיחפשו לו מחליף, אם בית"ר תגיע למוקדמות ליגת האלופות. גם בן יוסף נכנס לתמונה כל פעם שגרשון לא מתפקד. אולי החטאת הפנדל והיציאה העלובה של ארקדי הם הסיבה לירידה בביטחון.

תומר בן יוסף:

הבלם כבר לא ילד, הוא בן 28, ולא ברור למה - אבל הוא אופטימי. למרות דיבורים על עזיבה לא פעם - הוא נשאר. אלטרנטיבה מצויינת עבור בית"ר, שהופכת את מרכז ההגנה הבית"רי לעמוק בארץ - אבל הגיע הזמן מבחינתו שיעזוב. לבית"ר נוח נוכחתו בספסל - הוא גיבוי במקרה של פציעה ואופציה להכנסה להרכב כדי להעיר את גרשון, אבל רוב הסיכויים שמשהו כבר יוציא את תב"י מההרכב גם אם ייכנס אליו. הפציעות הרבות שלו מזיקות מאוד לקריירה שלו ועוצרות אותו כל פעם מחדש. למרות שהוא הבלם המהיר היחיד שיש לבית"ר - הוא לא מצליח למצוא מקום קבוע בהרכב. הוא חייב לבקש לעזוב בינואר. העובדה שהוא משחק בלם גם פוגעת בו - אם הוא היה שחקן התקפי הוא לפחות היה נכנס לפעמים כמחליף, אבל בלם כמעט אף פעם לא מכניסים במהלך המשחק כשלא מדובר באדום או פציעה.

בעיה נוספת של תב"י היא שהוא לא מאמין בעצמו. יש לו מהירות והוא שחקן ברמה גבוהה, אבל כל פעם שמגיע מולו איום הוא ישר עושה עבירה. זה גם מסכן את הקבוצה, כי זה יכול לגרום לכדור חופשי מסוכן, וזה גם מעיד על חוסר בביטחון עצמי. העבירות שהוא עושה הן גם הסיבה שהוא סופג הרבה כרטיסים (וזה בלט בעונתו הראשונה בקבוצה, אז הוא היה שחקן הרכב קבוע - באותה עונה הוא חטף 3 אדומים). בסה"כ, יש לו בעיות בכוח הפיזי, שמונעות ממנו לחטוף כדורים בצורה נקייה וזאת גם הסיבה לפציעותיו הרבות. הבעיות שהוזכרו פוגעות בו מאוד כשהוא משחק. בן יוסף מפחד לטעות ולהיות אשם במהלכים השונים - וזה רק גורם לו לטעות יותר ולהיות אחראי פחות ומסודר פחות, כי הוא לא רגוע ולא שקט כמו שצריך. הוא דומיננטי מדי, והוא לא מבין שבלם לא אמור לבלוט אלא רק לעשות את העבודה כשצריך פה ושם. יש לו בעיה בחשיבה ובמנטליות ולכן הוא שוגה הרבה וקשה לסמוך עליו - אבל הוא עדיין בלם טוב, שמראה במשחק שלו הרבה אכפתיות. הבעיה היא שהקריירה שלו בד"כ להיות פספוס גדול. הוא חייב למצוא מקום קבוע בו הוא יהיה בהרכב.

מעמד בקבוצה:

לא טוב. הוא לא שיחק בכלל בהרכב מאז שעטר מונה למאמן. בן יוסף, לדאבונו, משחק בקבוצה עם הבלמים הכי טובים ומנוסים בארץ. עוד כמה זמן הוא יישאר בקבוצה? תלוי כמה זמן ייקח לו להבין שהוא לא אופציה למקום בהרכב.

יואב זיו:

החורים נשארו, והוצאתו של זנדברג מההרכב לא לטובתו - עם זנדברג היה לו תיאום מצויין. זיו בכושר רע ויובל אבידור עשה לו בי"ס במשחק האחרון. ובכל זאת, אמסלם זקן מדי, את קיומו של דנין כולם כבר שכחו - ולזיו אין איום על מקומו בהרכב, חוץ מעידן טל, אבל עדיף כבר את זיו כמגן מטל כמגן.

מעמד בקבוצה: רע מאוד. האוהדים, אלה שצעקו לו 'נשמה, נשמה', עד לפני שנתיים שונאים אותו על החורים בהגנה. נראה שזיו איבד מהמלחמה והמחוייבות שדבקו בו בעונתו הראשונה בקבוצה. מגינים נורמלים בארץ אין יותר מ-4-5 - אבל גם עטר לא מת עליו.

חלק ב' יפורסם בשבוע הבא.

5) גביע ווינר יתקיים בשבוע הבא. לא מפעל חשוב, אבל הזדמנות רשמית ראשונה להכיר את הקבוצות החדשות.

בני השרון - חולון: שתי הקבוצות נראות רע. בני השרון אומנם שמרה על המשכיות בסגל, עם השארותם של טפירו, סיסה וקוקי בלצ'ר, אבל עזיבותיהם של גריזארד, איבי ובעקיר המאמן בירנבוים פגעו בקבוצה. בירנבוים הוא מאמן דומיננטי מאוד, שיודע להוציא המון מאנדרדוגיות והעמיד קו פנים אימתני בשרון. משה ווינקרנץ זה מאמן ששנים לא אימן בבמה הראשית והקבוצה חטפה בראש מגליל גלבוע רק לפני כמה ימים. איש המפתח של בני השרון יהיה טפירו, שהוביל את הנבחרת לאליפות אירופה ושומר על רמה טובה גם בגילו המכובד. הקבוצה תקום ותיפול עליו. אם קוקי בלצ'ר רק יצליח להיות כשיר ולא להיפצע פציעות רציניות כל הזמן השרון תעמיד קבוצה עם גארדים טובים, קבוצה שתנסה להגיע לפיינל פור.

מחולון לא נשאר כלום. מיקי דורסמן הוכיח שהוא יודע לא רק לאיים וגם באמת לעזוב, השחקנים עזבו כמעט כולם ושום דבר לא נשאר כמזכרת. כריס ווטסון הבינוני נשאר, יהוא אורלנד וקולמן ינסו להעמיד קבוצה עם קליעה טובה ולואיס פלורס יהיה אמור להחזיר במושכות, אבל מהקבוצה המהירה, האנרגטית, הרעבה, החזקה והעמוקה של העונה שעברה לא נשאר כמעט כלום. אם מישהו שם חושב שאורלנד מסוגל להיות שחקן דומיננטי וחשוב בקבוצה ברמה הוא טועה. חולון לא תגיע לפיינל פור ותנסה להעמיד קבוצת מרכז טבלה סימפטית בלי לחצים. החתמת מאמן כמו פרנקו מחדדת את זה, ובמקום מאמן עם עוצמה וכוח יהיה לה מאמן שבד"כ מסיים את תפקידו תוך זמן מאוד קצר. לדעתי, היא תיפול לתחתית, אבל תישאר בליגה כי יש לפחות שלוש קבוצות גרועות יותר - גבעת שמואל, קריית אתא ור"ג.

מכבי ת"א - גליל/גלבוע:

מכבי עשתה שינויים גדולים מאוד בסגל. הקבוצה נחלשה אצל הגבוהים שלה, כשאיבדה את תגלית העונה שעברה - מוריס ואת השכל והווינריות של וויצ'יץ', שהחיבור שלו לקבוצה היה מדהים. בורשטיין נראה לא רע, אבל הפציעות שלו מעלות סימני שאלה רבים. לקבוצה יש המון עומק בעמדה מס' 3, אבל חסרה אולי בשוטינג גארד. הקבוצה תתבסס על קרלוס ארויו, המנהיג של הקבוצה, שחקן עם קבלות רציניות מאוד מהנ.ב.א ואמור להיות נקודת מפתח בקבוצה. לארויו יש יכולת מסירה מצויינת, אבל ע"פ המשחקים הראשונים של מכבי זה לא הספיק. מכבי תתבסס בפנים פחות על זרים ויותר על ישראלים - היכולת של אליהו בנבחרת חייבת להעניק לו הרבה יותר דקות משחק העונה ויניב גרין חזר לקבוצה. אליהו הוא אולי המסיים הכי טוב בקבוצה ואם הוא עוד חולם על נ.ב.א הוא חייב להזכיר את עונת 2007 ביורוליג. השנה אליפות היא חובה, ומכבי בנתה סגל שמתבסס על שחקנים שמכירים את הכדורסל הישראלי - כמו סימונס ו-וויליאמס, שהקשר המצויין בינו לבין בירנבוים יהיה לצידו.

החתמתו של סימונס תמוהה ולא ברור אם בלחץ של היורוליג ושל קבוצה כמו מכבי הוא יסתדר, בעוד לגבי וויליאמס מכבי לא מודאגת - היכולת שלו לעשות כ"כ הרבה דברים שונים, הורסטיליות שלו, תהפוך אותו לסותם חורים מצויין והוא יעמיק מאוד את הסגל. מכבי קבוצה חדשה שאיבדה המון מהנשמה שלה בקבוצה. מכבי של השנה תיקח את האליפות בהליכה, אבל ביורוליג כמו שזה נראה בינתיים מכבי תתקשה. אסור לשכוח שבירנבוים מאמן מצויין לליגת העל - אבל לא בטוח שליורוליג. מכבי עשתה הכל כדי להבטיח את האליפות - אבל לא יכולה להשאיר את העוגה שלמה וההתעקשות שלה ללכת על שחקנים שמכירים את הליגה תפגע בה באירופה. מכבי של היום כבר לא לוקחת את ליגת העל כמובן מאליו והשנה יהיה לה חשוב בהרבה לקחת אליפות. אם תקציב חסר תקדים זה יעבוד בטוח בארץ. העמדה החזקה שלה תהיה עמדת הפוינט גארד - ארויו, השחקן הטוב בקבוצה, וחג'ג', שכרכז מחליף אין כמוהו בארץ. הוא ייתן למכבי את הנשמה לה היא זקוקה, יוסיף אנרגיות. כשהוא שמחק 10-15 דקות בערב ואין עליו כ"כ הרבה לחץ אין סיבה שזה לא יעבוד, לכן למכבי אסור להביא עוד רכז זר שרק יעלים את חג'ג' ויגרום לבעיות של עומק יתר ואגו יתר.

מנגד, גלבוע היא שילוב מעניין של עפולה גלבוע וגליל עליון, אבל ההתאחדות הזאת תיפגע מאוד במסורה והקשר של אוהדי הגליל לקבוצה. הגלבוע תהיה קבוצה צעירה ומוכשרת מאוד, עם ישראלים מוכשרים כמו יבזורי, עבורו זאת תהיה עונת מבחן - האם הוא יתחיל להוביל בליגת העל, גוני יזרעאלי, גל מקל ואלישי כדיר, אבל חסרת ניסיון, דלה בצבע ובזרים משמעותיים. זאת תהיה קבוצה של גארדים שקולעת טוב - עם אבישי גורדון וגוני יזרעאלי. ניר כהן, הפתעת העונה שעברה בר"ג, הצטרף גם הוא, אבל לא נראה ששחקנים ישראלים מוכשרים כמו כדיר או שחקן כמוהו יחזיקו את משחק הפנים של הקבוצה. היא הביסה את בני השרון ובינתיים נראית טוב - והיא בהחלט יכולה להיות הפתעת העונה אם רק תממש את הכישרון והפוטנציאל שלה, אבל קשה למצוא מנהיג אמיתי בקבוצה הזאת. עודד קטש, עוד מאמן מוכשר יעמוד על הקווים וינסה להתחיל את העונה שונה מאיך שהתחיל אות בעונה שעברה. בכל מקרה, תהיה שם קבוצה מעניינת מאוד. איש המפתח: אין ממש שחקן מוביל שייקח את הקבוצה עליו, ארון ניקסון אמור לנסות להיות כזה. אבישי גורדון קצת נשכח עם קבוצת הפאר של חולון בעונה שעברה - עכשיו הוא חוזר הביתה, לגליל, שם הוא יהיה שחקן הרבה יותר משמעותי, ולצד הילדים של הקבוצה הזאת - הניסיון שלו יהיה מרכיב קריטי.

נהריה - ר"ג:

אם קראנו לגליל/גלבוע מוכשרת -  מה נגיד על נהריה? לימונד, ווישהאם, חנוכי ויוגב אוחיון ישחקו בה. נהריה קבוצה חדשה לחלוטין, למרות שלימונד כבר היה שם. משחק הפנים נחלש בעקבות עזיבת קיר הבטון קוז'יקרו. זאת תהיה קבוצה של מוליכי כדור, מהירה ואנרגטית מתמיד, אבל חדה והימור לא קטן. ווישהאם יביא המון כוח ואם יעקב ג'ינו יצליח לחבר את השחקנים ביחד היא תגיע בלי בעיות לפיינל פור. שחקן המפתח יהיה לימונד, שאחרי עונה ביורוליג אמור להיות מנוסה ובשל יותר מתמיד, ולהביא מסירות מצויינות וייצור נקודות מרשים. כדי להגיע לקבוצות הגדולות באמת, מכבי או הפועל, הוא יהיה חייב להראות בגרות ומנהיגות. נהריה תהיה עמוקה מאוד מבחינת הנמוכים - אבל לא ממה יהיה לשחקניה למי להכניס כדורים. בלי היל וקוז'יקרו המסה והכוח של הקבוצה בצבע ייפחתו מאוד.

ר"ג היא קבוצה חלשה מאוד בלי שום נקודה משמעותית. ג'ונתן גונס ייתן גובה,  אבל הקבוצה מבוססת על שחקני בית אלמוניים. איש המפתח: אילן ברקוביץ' הפרובקטור. כמו שזה נראה כרגע, היא תיאבק על ההישארות. 

הפועל ירושלים - אשקלון: 

אשקלון: השחקן המשמעותי הוא סטיב בארט, קלע מצויין מחוץ לקשת וסקורר ענק שהרשים מאוד בקבוצה בעונה שעברה. הגארד המוכשר יחזיק את הקבוצה ויהיה מייצר הנקודות כל ערב. מייקל ג'ורדן יביא בעיקר את השם שלו, וגם אבי בן שימול ישחק בקבוצה. אשקלון קבוצה לא רעה, שאמורה להיות סביב המקום השישי-שביעי, ועם אור איתן, עמית תמיר ובארט תהיה מסוכנת מעבר לקשת. בארט יהיה איש המפתח כשעדי אזולאי, שהרים את הקבוצה מבור עמוק ביותר בעונה שעברה, יישאר בעמדת המאמן. אשקלון הצליחה לשמור על המשכיות מסויימת ותנסה להמשיך את סוף העונה שעברה. זאת תהיה קבוצה נחמדה שתרוץ במרכז הטבלה ובהחלט יכולה לנצח במלחה כבר ביום ראשון.

הפועל ירושלים היא תעלומה. משחק הפנים ישתפר מאוד - עומר סניד יביא כוח וניסיון בליגה שלנו, טראוויס ווטסון, עליו הקבוצה נלחמה הרבה זמן, אמור לתת כוח, עוצמה, סיומת וריבאונד. הוא אמור להיות האיש שיקשה על הגבוהים הזרים והחזקים של היריבות, אבל כבר ראינו שמול שחקן אתלטי וגבוה ממנו כמו יוז מראשון לציון הוא התקשה. ווטסון משתמש מצויין בקרש סל ומסיים מצוין, וגם שיתוף הפעולה בינו לבין סניד מצויין. הבעיה היא שסניד, לפחות ע"פ המשחק מול ראשון לציון, משחק רחוק מדי מהסל ולא מספיק מסכן את הסל בעצמו ומעדיף את המסירה על פני הזריקה. ווטסון לא אוהב לזרוק משלוש גם כשהוא פנוי משם וכנראה לא קולע טוב -ותפקיד הגבוה הקולע שהיה בעבר על ארנולד או אוסטין יעבור אליו. ווטסון יהיה שחקן המפתח.

סימן השאלה יהיה לגבי עמדות מס' 3 ו-1. פרשת גיא פניני משאירה בינתיים את הקבוצה בחור בעמדה מס' 3 - וספק אם ששון יוכל להחזיק אותה לבד, למרות שבינתיים הוא בכושר מעולה - הוא קולע מצויין משלוש, הוא מייצר הרבה יותר נק' במשחקי ההכנה ומנצל את האשראי שקיבל לשחק הרבה מאוד דקות. דבר אחד טוב ייצא מעזיבת פניני: לפחות בינתיים ישחק ששון בעמדה מס' 3 ולא 4, שם הוא מתקשה, כי אין לו את הכוח לשחק 4 כמו שצריך. הבעיה של ששון היא בהגנה, מול ראשון הוא עשה הרבה יותר מדי חורים.

סימן השאלה השני יהיה בעמדת הפוינט גארד. מורן רוט כבר לא ילד, ולקח כבר אליפות, אבל בעוד בחולון היו לידו שחקנים זרים תותחים בהפועל יהיה עליו הרבה יותר לחץ. גודס כנראה למד מהעונה שעברה שלא כדאי להסתבך עם רכזים זרים ובניגוד לשמיר פשוט ויתר על רכז זר ואחרי מו"מ ארוך מתמיד החתים את רוט. יובל נעימי המושאל חוזר לקבוצה. איזה רכזים יהיה לירושלים השנה? אנרגטים, מהירים ורעבים או שחקנים שלא עומדים בלחץ הכבד. רוט ונעימי מביאים סגנון דומה, ולמרות שנעימי יוריד קצת מהלחץ על רוט - על הכתפיים של רוט יהיה המון. הקבוצה תרוץ עליו והיכולת שלו תהיה קריטית. הוא יהיה חייב להראות יכולת מנהיגות. היתרון בהבאתו הוא שתחת רוט ירושלים תהיה קבוצה אנרגטית ורעבה מתמיד. רוט חודר מצויין, וכל עוד הוא על המגרש הפועל תהיה קבוצה רצה ולא נראה ממנה הרבה התקפות עומדות, אלא משחק יותר מהיר ומלהיב. 

בעמדה מס' 2 יש לירושלים שני זרים - באוורס ואדם הלסקה. הלסקה אמור לתת הגנה טובה, קליעה ויכולת לעלות מהספסל ולתת התלהבות ומלחמה על המגרש - אבל החשש הוא שהפועל תתבסס על זרים נחמדים שעולים מהספסל ולא עם זרים דומיננטים שמשחקים 30 דק' כל ערב - כי לא רק הלסקה שחקן שעולה מהספסל, גם ראשון קלארק. הבעיה היא שזרים אמורים להיות משמעותיים יותר ושתהיה עליהם יותר אחריות. בכל מקרה, על קלארק לא יהיה הרבה לחץ, או לפחות לא אמור - אחרי ההחלטה הסופית לגבי פניני זה לא ודאי. נראה שקלארק שחקן טוב - הוא אתלטי מאוד, וראו את זה כבר באימון הפתיחה. אליפות לא תהיה, המטרה של ירושלים היא פשוט לחזור להיות המס' 2 של מכבי, מקומה הטבעי.

כדאי לקבוצה להוריד ציפיות, יש בה לא מעט בעיות, בעיקר בקו החוץ, חסר לה עומק בעמדות מסויימות ועזיבותיהם של חג'ג' ופניני ייפגעו מאוד בסגל הישראלים. גם גיא גודס חסר ניסיון באימון. הנקודה המעניינת היא שהפועל הופכת להיות בשנים האחרונות הקבוצה שלוקחת למאמן את העוזר של מכבי - דן שמיר התחיל בירושלים, אבל הגיע להפועל אחרי שהיה עוזר המאמן במכבי, וגודס גם מגיע מתפקיד דומה. גודס ושמיר הם אנשים שמבינים המון כדורסל ובניגוד לשמיר גודס גם היה שחקן בולט מאוד - אבל האם הם מסוגלים לאמן קבוצה מלחיצה כ"כ. לגבי שמיר נראה שכן, הוא לקח שני גביעים, והיה קרוב 2.2 שניות מאליפות - אבל הוא פישל מאוד בעונה האחרונה בליגה. גודס? גם הוא הרשים מאוד בראשון בעבר - אבל ראשון זאת לא ירושלים. הפועל ירושלים תתבסס על אנשים שהצליחו יפה בקבוצות קטנות יותר - גודס, רוט וסניד, שהוא שחקן לידה ברמה גבוהה אבל לא מכיר בארץ קבוצות עם קהל ומחוייבות, ולא ברור איך זה ייגמר בקבוצה כמו הפועל ירושלים.