באים נתיחס למהומות יום הכיפורים 2008 בעכו כארוע מבודד הרי שלמעט גינוי נחרץ לפורעים משני הצדדים ניסתיים בכך תפקידנו.  אך לזה המתבונן בארועים אלו באופן זה נזכיר כי ההקשר הרחב יותר, יחסי יהודים וערבים במדינת ישראל בתחומי הקו הירוק, הוא המשחק תפקיד מכריע בפרוץ מהומות אלו.

היחסים בין שתי העדות משובשים קשות מזה זמן רב.  ארועי אוקטובר 2000 והלינץ' בנתן-זדה אינם מאפשרים עדיין, אם בכלל, להשיב יחסי העדות למסלולם התקין.  שני ארועים אלו הינם אך הסימפטומים לעובר על המגזר הערבי ישראלי.  חשוב לציין כי במהומות עכו הפורעים, ראש וראשון, הם ערבים (100 מכוניות הרוסות ועשרות בתי עסק יהודים מנופצים) וכאשר הניפגעים הרימו קול זעקה וביקשו להפרע מפורעיהם היגיעה המשטרה, אותה משטרה אשר לא מנעה ההרס העצום לרכוש יהודי, ומנעה (ובדין) בעדם לשלם לפורעים הערבים מידה כנגד מידה. 

מפלס הכעס בקרב יהודי עכו כנגד שכיניהם הערבים נובע מהתנהלות ה"פוליטיקלי קורקט" של הרשויות השלטוניות כלפי המגזר הערבי בעיר הגורם לרבים מיהודי עכו לחוש כי נישללות מהם זכויותיהם האזרחיות.  גם אזהרתו למשטרה מבעוד מועד של חבר הכנסת הערבי תושב עכו בדבר המהומות הצפויות מעידה כי שמע אודות תוכניות תקיפה והתנכלות על ידי ערבים (מתוך חוגי הערבים), ליהודים בחגם. 

ומכאן,  ברי כי הארוע היה מתוכנן מלמפרע על ידי ערבים, וזו להם אינה הפעם והשנה הראשונים לכך.  אמנם כולם חייבים לכבד את החוק אך החוק חייב להיות מופעל ללא משוא פנים הן ליהודים והן לערבים ולא, במוקדם אם במאוחר הוא יופר, בידי שני הצדדים. דומה כי איזון זה אינו קיים בעכו כפי שאינו קיים בכלל מדינת ישראל כולל איו"ש.  דומה כי היהודים הפכו לאזרחים סוג ב' בארצם בכל האמור לפסיקת ואכיפת החוק (בברכת פסיקות השליט העליון בחסד עצמו, ירום הודו, בית המשפט העליון).

הבה ונפתיע, בכל רע קיים גם טוב, אפשר גם שמעז ייצא מתוק.  אפשר והארועים האחרונים יהוו הזרז לפיתרון בעיות היסוד בנושא.  בידינו הדבר, האם שוב נגלה אזלת יד מחפירה?

והרי "חדשה מרעישה" ממש, רובם של הערבים משני צידי הקו הירוק אינם מחבלים ושואפים לחיי שלוה ושקט.  האם עובדה זו הופכת את שכנותנו לערבים בטוחה יותר?  לא מניה ולא מקצתה.  המגזרים הקיצונים אשר מהווים ברגיל את המיעוט בכל חברה הם הנותנים את הטון, הם הקובעים את האג'נדה, הם המהווים חלון הראווה של כלל הציבור.

האמירה הגלובלית-הבנלית הגורסת כי "לא כל האיסלמים הם מחבלים אך כל (בקירוב) המחבלים הם איסלמים", אמנם נישחקה מעט אך שומרת על תקפותה מזה זמן רב.  ללא כל ספק ישנם חלקים נרחבים בציבור הערבי הישראלי השואפים לדו קיום עם המגזר היהודי.  ציונים הם לא.  גם אם מתרוצצות שאיפות ערביות לאומניות בקרב ציבור זה הרי שהם מבינים, אם גם לא מקבלים, את העובדה כי זוהי מדינה הנישלטת על ידי היהודים ואף אם שוללים בליבם פנימה את זכותם של היהודים על אדמת ארץ ישראל, מוכנים הנם למצב של דו קיום מתוך תקווה עמומה כי יבוא יום והם יהפכו לרוב ומכאן מכתיבי המהלכים כאן.  עד אז, מגלים הם נאמנות מסויגת ועל תנאי למדינה.

התמונה לעיל הינה חלקית בלבד.  קיים ציבור ערבי לא מבוטל אשר במדה וניתנת היתה האפשרות בידו היה פותח במלחמת השמד כנגד היהודים בארץ ישראל מתוך ארץ ישראל.  זהו ציבור פעיל המשתף פעולה במדה זו או אחרת עם הגרועים שבאויבי ישראל דהיינו, החמאס, החזבאללה, סוריה ואיראן.  התנועות האיסלמיות על פלגיהם הצפוני והדרומי הינם גיס חמישי במדינת ישראל, ללא כל כחל ושרק.  אלו הם גופים המנצלים את חולשתה של הדמוקרטיה הישראלית על מנת לקעקעה מבפנים.  תאי אל-קעידה, חיזבאלה וחמאס רדומים ופעילים נימצאים בעיקרם בצפון ודרום הארץ.  רובם מצפים ליום פקודה, מיעוטם כבר קיבלו את הפקודה.  אין כיום ולו ספק קל שבקלים כי במדה ותפרוץ מלחמה כוללת בין ארצות ערב לישראל אשר תכלול את אירגוני הטרור, ייצטרפו אותם חלקים נרחבים של ערביי ישראל למלחמה כנגדנו וינסו לשבש את מוכנותנו  וחוסנינו כהכנה ובד בבד לחורבננו על ידי "אחיהם" התוקפים מבחוץ.  באם זה איננו גיס חמישי, אזי גיס חמישי מהו?

הציבור הקיצוני הערבי בינינו לא צמח יש מאין.  הוא גם לא צמח על ברכי "הקיפוח", המדומה בעיקרו, אשר הדיוטות עיוורי עובדות בעניני ערבים מפמפמים בינינו.  הקיצוניות הערבית צמחה על בירכי החולשה הישראלית ביחס לאותו ציבור ערבים כמו גם על ברכי כישלונות ישראל במלחמתם כנגד הפלסתינים מחוץ לגבולות המדינה.  הערבים כבר הבינו מזה מספר עשרות בשנים כי נוהגי ה"פוליטיקלי קורקט"  של פוליטיקאיי היהודים מהווה למעשה תעודת חסינות עבורם במקרים רבים מפני יד החוק במדה ועברו על אותו חוק.  

בעולם השמי רווחים דפוסי התנהגות של הערצה, כניעה, התרפסות ושפלות רוח כלפי החזק, השולט, האכזר (ממש כפי שאבותינו נהגו בגלות).  ככל שמדינת ישראל נוהגת אזלת יד ביחסה לערבים החל משנות השמונים ואילך, יוצרת היא במו ידיה את הבסיס לעלית האיסלם הפונדמנטליסטי בישראל.  המיתווה הוא ברור, ככל שישראל הקלה ידה על המגזר הערבי בה, העלימה עין מבניה פראית ובילתי חוקית, חילקה בנדיבות מטופשת תשלומי ביטוח לאומי אשר מהווים כיום כמחצית מתשלומי המדינה לכלל אזרחיה בעבור כ-20% ערבים, פתחה את שערי מוסדות ההשכלה הגבוהה וההכשרה המקצועית האחרת תוך "הפליה מתקנת" לערבים וויתרה על תקבולי המיסים מהמגזר, כך הלכה ההקצנה הערבית והחריפה ובהתאמה, הירקיעו שחקים שאיפותיהם הלאומיות.

הענקת ושמירת זכויות אזרח הינה מטרה נעלה, אך כאשר זכויות אלו מוענקות ומפורשות כרשיון לחיסול הלאום בו הם שוכנים, על ידי אותם אזרחים , הרי רק אוויל יעניק זכויות אלו ללא פיקוח הולם. גישת הממסד הישראלי כלפי הערבים הסתכמה מזה כשני עשורים בשיחודם, כך בפשטות.  הממסד ניסה ומנסה עד היום לקנות נאמנותם של ערביי ישראל בשוחד בנוסך "נערים עליכם שלמונים ואתם שבו במטותא בשקט", כאשר אווילינו אינם מבינים כי לעולם אין לקנות ולחסל שאיפות לעצמאות ולהגדרה לאומית עצמית בשלמונים.

משהותרה הרצועה על ידי שלטונות ישראל בשנות השיבעים למאה הקודמת, אין דרך חזרה, חלקם הניכר של ערביי ישראל לעולם לא יראו עצמם אזרחי מדינת היהודים ומצב יחסיהם עם האוכלוסיה היהודית ילך ויחמיר.  עובדת השבר האלים ובוודאי גם רצחני הצפוי לשני הצדדים ביחסים אלו בעתיד הניראה לעין הינה ברורה לחלוטין. כל שניתן כעת הוא לנסות ולהעריך את זמן הארוע ומספרם של "קורבנות השלום" שירצחו כדי כך.

ממיעוט זניח עם קום המדינה הפך המגזר הערבי לכחמישית בגודלו מכלל תושבי מדינת ישראל.  מאידך, הקצאת הקרקעות למגזר לא חפפה את הגידול האנושי .  מדינת ישראל, מטעמים לאומיים מובנים ומוצדקים סרבה להקצות עתודות קרקע נוספות להרחבת ההתישבות הערבית הקיימת (בעודה עוצמת עין לנוכח מאות האלפים של ערבים שאינם תושבים חוקיים שגנבו הגבול לישראל משך 15 השנים האחרונות) וכך חייבה למעשה את ערביי ישראל בבניה פירטית בתחומי הקרקע שהוקצבה להם מאז קום המדינה, בהופכה את רובם לעבריינים. 

מדיניות אכיפה נחושה, חסרת רחמים כנגד תושבות לא חוקית, כמו גם בניה פיראטית יחד עם הקצאת קרקעות להתישבות בני המגזר בתחומים מוגדרים בדרום המדינה, בנגב הצפוני והמרכזי, אשר תאפשר עדיין בניה צמודת קרקע כמקובל במגזר, היתה עשויה לפתור את המחסור בקרקעות.  מאידך, בתסריט זה, בעית ההתעוררות הלאומנית הערבית נישארת בעינה.  בל נישכח גם כי בידנו הוא נושא עידוד הגירת ערבים לשטחי הרשות ולארצות ערב תוך שימוש במדיניות של "פינוי פיצוי"....ובא לציון גואל.  נישמע מוכר במדה נילעגת הלא כן? 

אי האכיפה כנגד הסתננות והתישבות ערבית בילתי חוקית בתחומי ישראל העולה במספרה על התישבות יהודית באיו"ש (כ-  300,000 בקירוב מאז תחילת שנות התישעים), בנוסף על בניה ערבית פראית בתחומי הקו הירוק (כ- 150,000 בתים ערבים פירטים), מאירה באור סרקסטי ונילעג את דרישת אווילינו לאכיפה נחרצת כלפי המתישבים באי"וש.  מה עוד שאלו, היושבים שם בברכת כל ממשלות ישראל, יושבים ברובם המכריע על אדמות שקנום בכספם כחוק או על אדמות המוגדרות כאדמות מדינה, בניגוד נילעג להתישבות יהודית מסיבית בתחומי הקו הירוק אשר ברובה המכריעה קיימת על אדמות פליטים פלסתינים מ-48 ומעולם לא נירכשה כדין על ידי המדינה או פרטים בה.

הדוגמאות לחוסר אינטגרציה לאומית אינן חסרות:  הפלמים בבלגיה, הקוסובים בבלקן, הקוויבקים בקנדה, המוסלמים בהודו, הנוצרים בסודן, הבליל הלאומני בלבנון, הכורדים בעירק ובטורקיה, התפרקות ברית המועצות לעממיה וכן הלאה.  אנו איננו היחידים אשר אינם מסוגלים לחיות צד בצד למיעוט לאומני.

רבותי, במוקדם אם במאוחר, בטווח עשרות שנים בודדות, עומדים אנו בפני התנגשות צבאית לחיים או למוות בתוככי מדינת ישראל בין יהודים לערבים.   הפתרונות קיימים אם גם קשים ומשולבים.  בעיקרם, יש לבסס כל פיתרון על מניעת חיכוך מיותר בין "אוכלוסיות מתנגשות", אם באמצעים אדמיניסטרטיבים ואם באמצעות הפרדה פיזית חסרת פשרות.  זכויות יסוד אזרחיות (על חובותיהם) חייבות לשרור בעבור הכל, אך אין לפתור סיכסוכים לאומיים פנימיים באמצעות שלמונים, הללו מהווים כעין זירזוף בנזין על מדורה אש יוקדת.

אין להוציא מכלל אפשרות חילופי והעברת אוכלוסין בין מדינות (ישראל באיוולתה כבר עשתה זאת חד-צדדית בגוש קטיף וצפון השומרון).  ידועה הדוגמא של חילופי מליון ומחצה גרמנים יושבי ברית המועצות (בדרום ומרכז אוקראינה) עם מספר זהה של רוסים שוכני מזרח גרמניה בשנת 1941 לפי הסכם היטלר-סטאלין.

בהיסטוריה ידועים אך מקרים ספורים של אינטגרציה לאומית אשר היצליחה (בקרוב).  כך היצליח במדה מסוימת השילוב בין סקוטלנד לאנגליה, גרמניה  המזרחית והמערבית, מדינות העיר האיטלקיות וכדומה.  יש לזכור כי מספר ההצלחות נמוך במדה משמעותית ובולטת מהכשלונות.  הוסף על כך את הפנטיות האיסלמית, המובנית במאמיניה, והתוצאה על השלכותיה באשר לנו מדכדכת.

על ישראל לצאת בקמפיין עולמי המסביר את חוסר התוחלת בחיים משותפים עם ערביי ישראל כמו גם ערביי השטחים.  בניגוד למקרים של העתקת אוכלוסים מהעבר, אין הגישה העולמית הקיימת גורסת שימוש באמצעי זה כיום ולכן קיים צורך בוער להסברה והטמעת הדחיפות הקיומית בנושא. 

חלון הזמן באשר לפתרון הבעיה הינו מוגבל.  ידועה הנוסחה הארופית הטוענת כי משמגיע מספרם היחסי של האיסלמים במדינה זרה כלשהי ל25-35% מכלל האוכלוסיה, יראו הם זאת כזמן הנאות לתפיסת השילטון על כלל יתרת 70% ויפתחו במאבק מזויין להשגתו .  יש לשער כי ערביי ישראל יגיעו למשקלם הסגולי הנפיץ לעיל בתוך 10-30 שנים.  ומה אז?  הרי בהחלט אפשר ונעמוד בפני מלחמת אזרחים עקובה מדם בין יהודים לערבים.

פתרונות חסרים בנוסך מסקנות ועדת אור שהוקמה בעקבות אינתיפדת ישראל 2000 אשר מתעלמים מנושאי הבסיס לבעית ערביי ישראל לא עבדו ולא יעבדו.  אפשר כי מעז יצא מתוק, אפשר כי המהומות בעכו מהוות את הקריאה להתבונן על הכתובת על הקיר, ממש באותו האופן בו מלחמת לבנון השניה חייבה אותנו להתבוננות ותיקונים פנימה.  ובאם אכן כך, אזי ניראה למצער ברכה פורתא במהומות אלו.  באם ננסה להתעלם ולהפנות גבנו לבעיה, תירדוף היא אותנו.  ככל שנקדים רפואה למכה אשר בבירור תגיע על ראשינו, כן ייטב.  הבה ונפנים, הסכנה מבפנים גדולה לאין שיעור מהסכנה של אויבינו יחדיו על גבולותינו.  לקבלת ההחלטות המתאימות דרוש מנהיג נחוש, בעל שיעור קומה, להוותנו אין סיכוי כי נחזה במנהיגות כזו בקואליצית השלטון העכשווית.

הערות:

1 . לא ביכדי פורסם מאמרי "סכנה, פשיזם" בצמוד למאמר זה.  שני המאמרים באים להתריע על "המחריבים והמהרסים היוצאים מעימנו".  השמאל הפשיסטי הרדיקלי אשר חבר לאויבי ישראל הפלסתינים משני צידי הקו הירוק  מיישר קו עם שאיפותיהם של חלקים מערביי ישראל.  שני המגזרים רואים עין בעין את השמדת מדינת ישראל כמדינה יהודית ופועלים לכינון "מדינת כל אזרחיה", היא פלסתין א' אשר תתקים צד בצד לפלסתין ב'.

http://www.global-report.net/aroll/?l=he&a=343135

2 . לכל התמהים מדוע אין איזכור בכתבה זו אודות הימין הרדיקלי, נזכיר כי הימין הקיצוני אמנם נוקט באמצעים שאינם מקובלים ואף פסולים לעיתים אך לזכותו יאמר, ובכך קונה הוא את עולמו, כי מעולם לא חבר לאויבי ישראל (כפי הנוהג הבוגדני, הנכלולי, הנפוץ בשמאל הרדיקלי הבא על מנת לכפות דעותיו על האחרים).  אכן התנהלותו של הימין הרדיקלי, כמו גם מישבי איו"ש מזכירה למדי את התנהלותם הבונה והמגשימה של חברי תנועות הפועלים מזמני טרום הקמת המדינה.

3 . מובן כי באם תרד השכינה על ערביי ישראל ויהפכו לאזרחים נאמנים ומסורים למדינת היהודים, אם גם שאינם ציונים, הרי שנסכין לשהיתם בינינו בשמחה ובזרועות פתוחות ובכך ייותר הצורך לשימוש באמצעים חריגים לפתרון הבעיה.

המחבר הינו יועץ אירגוני בכיר ודירקטור ניהול פרויקטים לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com