טוניק, הכוונה ליצחק טוניק מפקד גלי-צה"ל, ו"אנחנו" הכוונה לכל אותם אזרחים שרואים שמאלנים שמבצעים מעשה סדום בדמוקרטיה באמצעות סתימת פיות, וידם קצרה. מגיע לה לדמוקרטיה הישראלית שנבכה עליה. אולי יפתחו שערי שמיים ונזכה למדינה שבה "חופש ביטוי" אין פירושו, החופש לומר את הדבר הנכון.

 

כמו רבים, גם אני הקפדתי להאזין בכל יום שישי לדודו אלהרר בגלי-צה"ל. בסיום התוכנית האחרונה הוא "בישר" למאזינים, שהתקבלה החלטה מגבוה להוריד את תוכניתו בגין היותה (שימו לב) "בעלת אוריינטציה ימנית". יומיים אחרי (12.10.08) באותו נושא, אנחנו קוראים במעריב, שמפקד התחנה יצחק טוניק, הוא זה שהחליט לגאול את עם ישראל מהמסרים היהודיים והציוניים שאלהרר שידר.

 

ולפני שאני ממשיך הערה: אסור לקיים דיון או ויכוח בנושא גלי-צה"ל מבלי להדגיש את העובדה שהאזרחים, כל האזרחים, הינם בעלי הבית. וזה כולל גם את אלה שגרים בנתיבות, שדרות, כרמיאל ואפילו אריאל. ואם האזרחים הם בעלי הבית, הרי שיצחק טוניק הוא משרתם של האזרחים.

 

לא כך הוא מרגיש. גלי-צה"ל הינו מעוז שידור, עם אוריינטציה שמאלנית מובהקת. זאת הסיבה שרבים מהשמאלנים ראו באלהרר "פולש", ויצחק טוניק ראה בו "עצם בגרון". לעומתם, היו שראו בו דווקא "עלה תאנה".

 

אני לא יודע איזה שד נכנס בטוניק. אם הוא רוצה להטביע את חותמו על התחנה, נראה אותו מוציא הוראה שתואמת את ערכי הצבא: חרם השמעות זמרים שלא שרתו בצה"ל, או קראו לסרבנות. אין לי ספק שיותר קל לו לסתום את הפה, לשדרן עם אוריינטציה ימנית, מאשר להחרים משתמטים או סרבנים שהתקשורת השמאלנית מחבקת.

 

בלי להתבייש, ובמשך הרבה שנים שמענו בבוקר את השמאלני רפי רשף, מעלה לשידור חבורת פרשנים שמאלנים: בן כספית, עקיבא אלדר, עמנואל רוזן. אחרי שפרש מגל"צ, קיבלנו במקומו שמאלנית חדשה/ישנה, את טלי ליפקין שחק. מתשע בבוקר עד אחת עשרה, יש לנו את רזי ברקאי השמאלני. אחריו, אתנחתא מאוזנת עם אברי גלעד ואורי אורבך, אח"כ שוב שמאלנית (יעל דן), ובסופי שבוע את רינו צרור, אילנה דיין ושלונסקי- חלאס.

 

במקום לחפש רצועות שידור לעוד שדרים מהימין, יצחק טוניק רוצה לגדוע את השעה השבועית הבודדה של דודו. יש כאן אמירה: מאזינים בעלי השקפה יהודית, ציונית פטריוטית- אני לא סופר. תחנת השידור הזאת שלנו, ותם זמנו של הפולש.

 

דודו הוא לא הסיפור כאן, אלא אותם מאזינים עם ההשקפה האחרת. בעלי הבית. אין צרכן תקשורת אחד במדינה שיכחיש את העובדה שהתקשורת ברובה שמאלנית. שישים שנה זה ככה. מדובר בהשתלטות עוינת. בעיניי, ההשתלטות הזאת היא שיא השיאים של האלימות במדינה. הוכח שהמחנה ששולט במדיה, יש לו מספיק כוח לדחוף מנהיגים מושחתים לעקור מבייתם אלפי אזרחים, למרות האיסור מהקלפי. זה פיגוע בדמוקרטיה. מה זה אם לא אלימות?

 

אני מקווה שימצא הסולם שיוריד את מר טוניק מהעץ. אחרי השיחה המיותרת עם אלהרר, הגיע הזמן ליישר את ההדורים. פעמיים ג'ין-טוניק עם דודו, ויאללה הופכים דף...