1) היום (א', 20:50, ערוץ 10) תארח בית"ר ירושלים את הפועל פ"ת במשחק שהוא 'מאסט' עבורה. כל תוצאה פרט לניצחון תרעיד עוד יותר את הכיסאות במועדון מעיר הבירה. ה-0-0 של נתניה והפועל ת"א מאפשר לה לצמק את הפער מהפסגה ל-7 נק', כשהמשחק הבולט בין מכבי חיפה למכבי ת"א מגביר את הסיכויים שאחרי השבוע הזא הפער יירד לכיוון ה-5-6 מהפסגה. אז מה בית"ר צריכה לעשות כדי לחזור לעניינים?

המפתח הוא דרק בואטנג. הקשר הגנאי היה חסר במשחק נגד קריית שמונה וזה בלט מאוד. החורים של הקבוצה הגיעו ברובם דרך מרכז השדה, ושחקני קריית שמונה השתלטו על המשחק וחגגו על ההגנה העלובה של בית"ר. בלי בואטנג לא היה מי שיעצור את ההתקפות היריבות ויוציא את המשחק הבית"רי קדימה. משה אוחיון, ששיחק על המשבצת של בואטנג, מתפקד מצויין כשהלחץ ההגנתי המרכז הוא ממש לא רק עליו - אלא גם על שחקן הגנה ברמתו של בואטנג - אבל לא כשכל הלחץ עליו. גם דריו פרננדס הוא קודם כל שחקן התקפי ואז הגנתי והתקשה לבלום התקפות.

בואטנג חוזר, והתפקיד העיקרי שלו יהיה לנטרל את השחקן הכי מסוכן של פ"ת - ג'וניור ויסה. אחרי שבית"ר הוא היה נחשב לסוליסט ושחקן מאוד לא תכליתי - בפ"ת אנחנו רואים ממנו הרבה יותר קבוצתיות ותכל'ס. הוא לוקח מנהיגות, וקשה מאוד לעצור את הפריצות שלו ואת הדריבל שלו. הבעיה של ויזה היא בחוסן הפיזי, שם בדיוק נמצא הכוח של בואטנג. אם בואטנג ישתמש בכוח בשמירה על הפראוני זאת תהיה פגיעה קשה בקבצה מאם המושבות - כי אז לא רק שפ"ת תפספס את היכולות האישיות של ויזה, גם שחקני ההתקפה, אבוחצירא ונימבה, יתקשו יותר. ויזה בספק למשחק וגם אם בסופו של דבר ישחק - מול בואטנג הולך להיות לו קשה. בואטנג לא שיחק כבר שלושה שבועות וקצב החזרה שלו לעניינים יהיה קריטי. בסופו של דבר, עידן טל עדיין לא בשיאו למרות השיפור ביכולתו ולמרות שבמשחקים האחרונים הוא דומיננטי יותר, מיכאל זנדברג מתקשה גם העונה לתת את התפוקה והחלק הקדמי מתקשה בלי חלוץ מטרה - ולכן המושיע של בית"ר צריך להיות בואטנג. הבעיה היא שקשה מאוד לסמוך על בואטנג - וקשה לדעת מה הוא יראה בכל משחק ומשחק.

שבועיים אחרי שיובל אבידור הצעיר והמהיר סיחרר אותם יצטרכו הבלמים המזדקנים של בית"ר לפגוש בעוד ישראלי מוכשר ומטריד - אבוחצירא, שבחמישה משחקים כבר כבש חמישה שערים. מאחר ונימבה הרבה פחות לוהט ממנו, צריכה בית"ר להתרכז באבוחצירא. המפתח כדי לעצור את התקפת פ"ת המוכשרת מאוד הוא הרבה תיאום בהגנה וחיפויים. צריכה להיות הרבה עזרה של המגינים לבלמים, כדי לחפות על האיטיות שלהם וגם עזרה של הבלמים למגינים, בעיקר לדנין, המגן השמאלי, שהמון זמן לא רעה דשא והוא נקודה התורפה בהגנה.

פ"ת היא קבוצה צעירה ומוכשרת מאוד, עם שחקנים כמו ויזה, אבוחצירא, עזריאל (פצוע), אבי ריקן ויוסי רוזן. קבוצה מהירה ובעיקר יצירתית. גם המגינים שלה הם שחקנים עם אופי התקפי - אבי ריקן הוא בכלל קשר התקפי ואורי אוזן גם הוא שחקן שאוהב להצטרף להתקפה. מאחר והמגינים של בית"ר נוטים לצאת קדימה ולתקוף - הם צריכים להיזהר.

מנגד, עבור אלירן דנין זאת תהיה אולי אחת ההזדמנויות האחרונות שלו. כן, מה שקראתם. המגן המוכשר היה חלק חשוב מאוד ובכיר בעלייה לאליפות אירופה עם הנבחרת הצעירה - אבל מאז נעלם. הוא מסוגל להצליח בקבוצות חסורת לחץ כמו כפ"ס, אבל במכבי חיפה הוא כמעט לא קיבל דקות משחק ובבית"ר הוא אופציה רביעית (!) להרכב. דנין הוא פספוס, ובגיל 24.5 ברור שהוא כבר לא יממש את ההבטחות. בגילו הוא חייב להיות הרבה הרבה יותר בולט ומשמעותי בכדורגל הישראלי, ולכן לא ברור מה הוא מחפש בבית"ר. בכל מקרה, אם דנין רוצה איכשהו שיספרו אותו בבית"ר - מה שכנראה לא יקרה, כי סביר להניח שהוצאתו של זיו מההרכב היא בעיקר כדי להעיר אותו - הוא חייב להרשים מאוד ולתת סיבה לעטר לשקול את הצבתו בהרכב גם בעתיד. בהנחה ודנין ימשיך בעתיד להישאר מחוץ לתמונה - הוא חייב לעזוב בינואר, אולי אפילו לליגה הלאומית - כלומר, הלתחיל מלמטה, מההתחלה. חוץ מזה, אם הוא יילך לקבוצה בליגה הלאומית סיכויים טובים שהוא ירשים שם ויעלה ליגה (הרי חצי ליגה תעלה) ובשנה הבאה הוא יהיה שחקן הרכב שלה בליגת העל. כדי לעלות לדרך הנכונה הוא צריך להתחיל מלמטה ולבקש לעזוב את בית"ר באופן סופי. גם בית"ר לא צריכה אותו - עם כל הכבוד, יש לה את שי חדד המוכשר שמביא תוצרת התקפית טובה בהרבה משל דנין.

בכל מקרה, דנין לא מתואם עם הגנת בית"ר ולכן פ"ת צריכה לנצל את זה ולשחק הרבה על האגף שלו. המשחק של פ"ת יתבסס, כנראה, על מתפרצות. גם אם היא תעלה הרכב התקפי, וזה מה שהיא צריכה לעשות, היא יודע שבית"ר היא זאת שתניע את הכדור, ולכן, אם פ"ת רוצה ניצחון - היא צריכה לבנות על המהירות שיש לה בחלק הקדמי ועל מתפרצות מהירות, אותן יוביל ויזה, עם עזרה של יוסי רוזן ושות'. פ"ת עושה נכון, היא נראית מצויין בינתיים ובית"ר חסרת ביטחון - ואם תעוזה, אומץ ובעיקר יעילות, מרכיב חשוב שכמשחקים על מתפרצות, היא תוכל לנצח את בית"ר הפגועה.

מבחינה הגנתית היא צריכה להיזהר משני שחקנים עיקריים - ברוכיאן ופרננדס. שניהם שחקנים יצירתיים מאוד. ברוכיאן מסוגל לעבור בקלות שחקנים ולהיות המוציא לפועל. פרננדס משחק בעיקר על הדריבל שלו, המבוסס על כדרור מרשים ופריצה מצויינת. פרננדס הוא הויזה של בית"ר, במילים אחרות. אלה שני השחקנים המסוכני. ברוכיאן הראה מול קריית שמונה עירנות וכל פעם ששוער היריבה, דני עמוס, יצא מהשער הוא ניסה לעקוץ מרחוק, וגם פרננדס מסוגל לבעוט. הם שניים מהשחקנים היחידים שמראים רמה גבוהה מפתיחת העונה וברור שרוב המהלכים יבואו מהם.

בית"ר צריכה לשחק על האגפים שלה יותר מבד"כ - אבי ריקן לא מגן וגם אורי אוזן עושה המון חורים בהגנה. פ"ת תבוא כדי לצופף את ההגנה, וכדי לפתוח אותה בית"ר תצטרך להשתמש הרבה מאוד באגפים שלה. האגף העיקרי שאמור לסכן הוא ימין - ברוכיאן בכושר מצויין, וברור שעדיף להתבסס על אלברז מאשר על דנין, שהצבתו בהרכב היא הימור מאוד לא קטן.

בית"ר חייבת לנצח ולנסות לכבוש מהר. ככל שהזמן עובר ואין שער - וזה לטובת פ"ת, שעבורה תיקו בטדי היא תוצאה טובה שתשאיר אותה גם אחרי המחזור הזה במקום השישי המכובד.

בכל מקרה, אחרי שאיכזב מאוד במשחקים הקודמים עטר יהיה חייב שיפור בכמה נקודות:

*הרבה יותר אגרסיביות במרכז השדה בחלק ההגנתי.

*יותר תמיכה של המגינים בהתקפה, יותר הצטרפות.

*שיפור גדול מאוד בהגנה, בעיקר לגבי גרשון, שבכושר רע.

*לא לאפשר ליריבה להגיע לכ"כ הרבה מצבים כמו במשחק שעבר.

*כל עוד לא מובילים - לא לעשות חילופים (מקצועיים) בהגנה, אלא אם כן אחד מהשחקנים רע מאוד.

*להיכנס למשחק יותר מוקדם ולשם שינוי לעלות על הלוח ראשונים.

*לנטרל את השחקנים היצירתיים של היריבה: ויזה, רוזן ואבוחצירא.

והנה עוד כמה עצות חשובות למשחק:

*התמיכה של בואטנג בהתקפה היא קריטית. כשהוא מתקרב לשער ההתקפות מסוכנות בהרבה.

*לשחק בצורה סבלנית, אבל מהירה.

*בטחון עצמי. בטדי, מול פ"ת, השחקנים חייבים להיות עם הרבה יותר בטחון במשחק שלהם.

2) בעונת 2001 לקחה מכבי חיפה אליפות, שלא נחשבה למשכנעת - אבל עדיין אליפות. בעונה שאחרי היא השתלטה סופית על הליגה ולקחה אליפות בפער של 8 נק'.

בעונה שאחרי, 2003, נתנה חיפה את העונה הכי גדולה שלה אי פעם באירופה - בדרך, כמעט, לעבור את שלב הבתים בליגת האלופות. בליגה? אחרי עונה צמודה ומותחת היא הפסידה את האליפות למכבי ת"א. חיפה רק הרוויחה מאובדן האליפות - והעונה החלשה החזירה לה את הרעב והובילה אותו לרצף חדש של 3 אליפויות, בהן לא הייתה לה שום יריבה. ייתכן שאם חיפה הייתה לוקחת את האליפות ב-2003 - בעונה שאחרי היא כבר לא הייתה האלופה.

קבוצות כדורגל בריאות וטובות נבנות ל-3-4 שנים, מקסימום. אלופה ליגטימית ואידיאלית היא קבוצה שלוקחת 2 אליפויות ברצף, לכל היותר 3 - ואז מעבירה את הכתר לקבוצה אחרת. חוץ מבכדורסל (וגם שם זה כבר מתקרב למצב של הכדורגל) - זה המצב בספורט הישראלי. גם ראשי ממשלה/נשיאים מחזיקים קדנצייה אחת, שתיים לכל היותר, ואז יורדים מכס המלוכה.

בית"ר כבר ריצתה שנתיים והשנה היא העונה השלישית בה היא מעמידה את הישראלים הכי טובים בארץ בסגל שלה. נראה שהיא כבר במצב בו היא צריכה רענונים ואולי דווקא עונה בלי אליפות תחזיר את הרעב שנעלם. אולי זה מה שיחיה מחדש שחקן שבע כמו מיכאל זנדברג או שחקן שכבר ראה הכל בכדורגל הישראלי מו שמעון גרשון.

כמו במקרה של חיפה, בית"ר לקחה בעונת 2007 אליפות שהאוהדים לא אהבו. המאמן יוסי מזרחי הבין שצריך לייצב את ההגנה כדי לרוץ לאליפות - וזה הצליח לו. הוא ידע שיותר חשוב לעמוד במבחן התוצאה מבדרך - ועשה את זה. זה היה מספיק לעונה ראשונה בפסגה - אבל בשביל עונה שנייה הביאו את יצחק שום, מאמן בכיר יותר, שלפחות לגבי מה שנוגע לכדורגל הישראלי הצליח בגדול, הביא דאבל והשתלט על בית"ר סופית על הכדורגל הישראלי.

כמו שמכבי חיפה הייתה צריכה שנתיים כדי להתבסס בצמרת ולשלוט בכדורגל הישראלי - כך גם בית"ר הייתה צריכה. בעונה הראשונה משתלטים על המקום הראשון - בעונה השנייה עובדים על תיקונים ושיפורים ובעיקר מבססים את המעמד במקום הזה, ומראים לכולם שהעונה שלפי לא הייתה מקרית.

אבל אז מגיעה העונה השלישית ואיתה השובע. אין תחרות ולאט לאט לשחקנים נמאס. אם מדובר בקבוצה כמו אינטר, שעשתה שינויים גדולים בקיץ, אז יכול להיות שהרעב יבוא מחדש: כי שחקנים משמעותיים כמו מנסיני, קווארסמה וכד' ומאמן כמו מוריניו מוסיפים צבע ואטרקטיביות ובונים משהו חדש. אבל ברגע ששומרים על סגל דומה גם לקהל, ובעיקר לשחקנים, נמאס. ואולי הפתרון הוא דווקא עונה רעה שתחזיר את הדלק מחדש לשחקנים. ואולי זה מה שצריכים השחקנים השבעים של בית"ר.

אם הבסיס של בית"ר היה מבוסס על זרים - סביר להניח שבסוף העונה הנוכחית היינו רואים מהפכות, בעיקר אם הקבוצה לא הייתה זוכה באליפות. אבל ברגע שמותר להביא 5 זרים בלבד - אין לך ממש אלטרנטיבות. ולכן, למרות השובע של זנדברג או גרשון - הם עדיין אופציות טובות יותר מורמוט או קרופניק. אז נכון, העובדה שהם נחלשו גורמת לכך שפחות ופחות שחקנים של בית"ר מוזמנים לסגל - ועדיין, לאף קבוצה אין את הישראלים שיש לבית"ר. השוק הדל לא מאפשר למצוא תחליף הולם לכל שחקן שקצת נחלש. זנדברג אולי לא בנבחרת - אבל בהנחה וכל האופציות האחרות, ולא שיש הרבה כאלה, לא יבואו - אין עדיפות אחרת. בנאדו אולי לא מוזמן מסיבה תמוהה לנבחרת ואולי זקן - ועדיין אין בלם ישראלי בליגה ברמתו ועם קור הרוח שלו, כך נראה. ולכן, לבית"ר יהיה קשה לעשות רענונים - כי היא מתבססת בעיקר על ישראלים בכירים. לכן הפתרון כדי לחזור לשלוט בליגה הוא פחות שינויים בסגל (ואם כן, אז לא בצורה מוחלטת) ופשוט החזרת הרעב לשחקנים. זה לא אומר ששווה לבית"ר להפסיד את האליפות - זה אף פעם לא טוב, כמובן - אבל זה אומר שבית"ר תוכל להרוויח גם במקרה של אובדן אליפות.

ולמרות זאת, אסור לשכוח את גילם של שחקני בית"ר: טל, בנאדו, גרשון ואמסלם הם כולם בני 30+. ככל שעובר הזמן הם פחות ופחות טובים - ובמקומם מתפתחים שחקנים צעירים חדשים. לכן, סביר להניח שאם בית"ר תאבד את האליפות בעונה שאחרי היא תתבסס על שחקנים צעירים יותר - כמו יצחקי, ברוכיאן, בן שושן או טוטו ולא על טל או בנאדו. לבית"ר לא חסרים שחקני עתיד מוכשרים - ולכן התחליף לשחקנים כמו בנאדו וגרשון לא יהיה בהכרח שחקנים מקבוצות אחרות אלא דווקא שחקנים כמו קוז'וקין בהגנה, ברוכיאן ועידן ורד בקישור וחן עזריאל בהתקפה. אותו מחזור מוכשר שהשתלט על הליגה לנוער אולי לא "יושתל" גם לבית"ר - אבל לפחות 3-4 שחקנים בכירים שלו עשויים להיות וצריכים שחקנים משמעותיים בעתיד. כי בסופו של דבר, הם מוכשרים יותר משחקנים אחרים שאפשר להביא מבחוץ - ובניגוד אליהם, הם גם מזוההים עם המועדון.

את נושא הבסיס שרץ והבסיס שירוץ אסיים בעוד אמירה: בית"ר צריכה להחליט על מי היא בונה בעתיד ועל מי לא כבר עכשיו. לדעתי, אבי ריקן כבר לא יחזור ולא חסרים שחקנים טובים ממנו על המשבצת שלו - ולכן צריך לשחרר אותו, וכנ"ל קובי מויאל, אבל שחקנים כמו חן עזריאל, קוז'וקין וחדד צריכים להיות חלק משמעותי מאוד מהעתיד של הקבוצה.

3) מי שחושב ש-15 דקות ההפסקה בין מחצית למחצית שיש בכדורגל משנות מאוד את כיוון ורוח המשחק - קיבל אתמול הוכחה לכך שהוא צודק. אחרי שבמשך 45 דקות הצליחה ווסט ברומיץ' להקשות מאוד על מנצ'סטר ולמרותה כלים הרבים לרת למחצית ב-0-0 -במחצית השנייה ראינו התפרקות מערכות לצד התפוצצות מנצ'סטרית, בדרך ל-4-0. תראו מה רבע שעה של הפסקה עושה, ואיך כמה הוראות של מאמן/חשיבה מחודשת של שחקן על המשחק משנה הכל.

מהרגע הראשון היונייטד החזיקו יותר בכדור ולכאורה שלטו במשחק - אבל בפועל זה התאים לקצב שניסה ליצור מאמן ווסט ברומיץ'. הברומיץ' בנו על תיקו באולד טראפורד, כשהתסריט החלומי מדבר על לגנוב שער ולהסתגר עוד יותר עד לניצחון.

ברומיץ', שפתחה את העונה בצורה טוב, יכלה אפילו לעבור באופן זמני את היונייטד בטבלה אם הייתה מנצחת. היא הראתה במחצית הראשונה הגנה מתואמת, מסודרת, והנעת כדור סופר חכמה. הרבה פעמים קבוצות כדורגל אנדרדוגיות שמקבלות הזדמנות קופצות על ההזדמנות ומשחקים מהר אבל בלי לחשוב ומפקירים את ההגנה. הברמוביץ' לא עשו את זה וגם המתפרצות היו מסודרות -כדי לא להישאר עם המכנסיים למטה בהגנה. בכל זאת, נגד רונאלדו-רוני-ברבאטוב ושות' כל טעות יכולה להיות קטלנית. הנעת הכדור המסודרת שלה פשוט מנעה מהיונייטד לחטוף לה כדורים, אל עף האנרגיות הרבות של שחקניה והעובדה שגם שחקנים התקפיים שלה עשו הגנה כשצריך, בחצי של ברומיץ'.

מנצ'סטר שיחקה יפה והשחקנים שלה הראו יכולת אישית טובה שחוברה בצורה נכונה למשחק קבוצתי. לברמוביץ' אין אולי סיכוי מול היכולת האינדודואלית של רונאלדו ורוני - אבל ברגע שקבוצה שלמה מצופפת את ההגנה ועושה הגנה זה אפשרי לעצור את שחקני מנצ'סטר. למנצ'סטר הייתה חסרה רגל מסיימת, וכל פעם שהיונייטד ניסו לבעוט לשער זה נגמר בסגירה מתוזמנת ומושלמת על השחקן הבועט. האגרסיביות ההגנתית לצד ההרחקות המושלמות וההצלות המצויינות מנוע מהיונייטד לכבוש. ברומיץ' איפשרה לרוני וברבאטוב לבוא אחורה ולעשות תנועה - אבל ליד השער, הנקודה המקוריתש להם, פשוט העלימה את ברבאטוב, שהתקשה לדחוק את הרגל כשצריך. הוא אומנם נתן כמה פריצות אישיות טובות - אבל את התכל'ס פשוט לא הצליח לתת. למרות משחק קבוצית טוב וחיבור טוב בין שחקנים, ולמרות עבודה מצויינת של אגף שמאל של שחקני היונייטד המחצית נגמרה ב-0-0.

מאחר ומנצ'סטר כבר עשתה חילוף כפוי (אושיי במקום אברה) וסה"כ היא נראתה טוב היא עלתה למחצית השנייה עם אותם 11 - רק ביכולת טובה בהרבה. רוני המשיך לחפש את השער, ובדקה ה-54 טעות בהגנה ומתפרצת מושלמת שנגמרה בשער כמו של חלוץ אמיתי של רוני קבעה 1-0.  היונייטד אומנם הורידו את הלחץ בהמשך, אבל החולשה ההגנתית של ווסט ברומיץ', לצד הפעלתנות של נאני המחליף, הסכנה של רוני על השער והקלילות המפתיעה היא הצליחה לכבוש שני גולים תוך דקה וחצי ולהפוך את המשחק מהפיך לתבוסה. עד הסיום הם השתעשעו ונהנו על המגרש בדרך ל-4-0.

המתפרצות היו נקודת המפנה במשחק - כשלושה מבין ארבעת השערים שמנצ'סטר כבשה הגיעו ממתפרצות, מהירות קטלניות ומדויקות. מנצ'סטר שיחקה מהר, במשחק של נגיעות בודדות, מה שפשוט סיחרר את הגנה ברומיץ'. כי בניגוד לברומיץ', ששיחקה לרוחב אבל לא הגיעה כמעט לשום מצב לעומק, מנצ'סטר ידעה להתבסס על החלק החזק שלה, האגפים (רונאלדו, נאני, פארק, אברה) ועדיין ידעה שהמטרה היא העומק, רחבת היריב - ומנצ'סטר הצליחה לייצר מצבים לעומק תוך כמה נגיעות.

נקודת התפנית הייתה המחצית. לא ברור מה קרה במחצית, מה חשבו השחקנים או מה אמרו המאמנים - מה שבטוח שאחרי שאתה תופס בטחון - ברגע שאתה עוצר את המשחק בכל מתפוגג. המשחק כאילו התחיל מחדש לחלוטין. היכולת הטובה של מנצ'סטר מנעה מהשחקנים לאבד את הראש והם עלו למחצית השנייה באטרף. זה לא היה קורה בלי ההיחלשות הפתאומית של היריבות. בפועל, אפשר להאשים את הגנת ווסט ברומיץ' בכל ארבעת השערים. אחרי הגנה קבוצתית מרשימה ועקבית פתאום הפסיקו לסגור בהגנה. אחרי שבמחצית הראשונה מנצ'סטר שלחה הגבהה אחרי הגבהה והגבהה אחרי הגבהה נגמרה בהרחקה טובה של הגנת ברומיץ' - השחקנים של ברומיץ' יצאו קדימה, איבדו את האחריות ואיפשרו לרונאלדו, רוני, ברבאטוב (שהשתפר במחצית השנייה) ונאני לעשות מה שהם רוצים. אם במחצית הראשונה היונייטד היו צריכים להיות מחושבים ולעבוד קשה כדי להגיע להזדמנות - במחצית השנייה הכל בא בקלות והם כבשו כל פעם שהם רק רצו. המצבים הגיעו מעצמם ומתוך משהו כמו 6 מצבים טובים 4 הסתיימו ברשת. ניצול מצבים מדהים. וזה ההבדל: במחצית הראשונה היונייטד לא הגיעו להרבה פחות מצבים - אבל החסרון בתכלית וברגל מסיימת מול ההגנה חזקה מנע ממנצ'סטר לכבוש אפילו גול אחד.

אחרי פתיחת עונה לא טובה, מנצ'סטר מתיישרת ומשתפרת ממשחק למשחק. רונאלדו חזר לעניינים ונראה בכושר מצויין, רוני כובש, מבשל ולא מפסיק לחפש את השער, וגם ברבאטוב כובש. ושלא נשכח את פול סקולס, שמרומי גילו נותן הגנה מדהימה.

מנצ'סטר מתחיל להזכיר את היונייטד של העונות הקודמות, שנותנת רביעיות, שכובשת מתי שבא לה, שמסוגלת להוריד את הלחץ לזמן ארוך - וברגע שבא לה לכבוש, שמסוגלת בכמות ספורה של מצבים לכבוש בכמויות. שמסוגלת לכבוש 3 גולים בשבע עשרה ו-2 בדקה וחצי. כ"כ הרבה כשרון, כל כך הרבה יצירתיות, כל כך הרבה אנרגיות. ראינו גם הגנה נכונה של הקבוצה הזאת: אם במחצית הראשונה היא לחצה חזק מדי בחצי של ברומיץ', במחצית השנייה היא הגנה אבל לא לחצה חזק מדי, וככה מנעה עלייה רבה מדי של שחקנים להתקפה - מה שהיה כשהיונייטד לחצו מוקדם מדי.

נוסף לכל, בלט גם כשלכל כדור מנצ'סטר הגיעה ראשונה, וגם כדורים שהיו צריכים להיות קלים עבור הגנת ברומיץ' נגמרו באיבוד כדור, כמו בתוספת הזמן, אז נאני התגנב וחטף כדור פשוט מאוד שכבר היה ברגליים של שחקן ברמויץ'. נראה שהשער הראשון הוציא את האוויר מהגלגלים של ברומיץ', הוציא מהם את הרעב והחשק, ובעיקר את הבטחון, וגרם לטעות אחרי טעות בהגנה שלה. בשער הראשון אף אחד לא סגר את המסירה ואת קבלת הכדור של רוני, וגם כשבא בלם הוא לא סגר אותו מספיק חזק, ואיפשר לרוני לייצר לעצמו את הבעיה ברגע שהוא רצה - וגם השוער פשוט לא סגר את הפינה. בשער השני רונאלדו נשאר לבד, בשלישי ברבאטוב היה כמעט על קו השער בלי הפרעה, וכנ"ל נאני בדקה ה-90. זה נקרא התפרקות. יש דרך להפסיד ויש אפילו דרך לחטוף תבוסה - וזה לא בלחטוף 4 גולים ב-35 דקות.

ציונים:

ואן דר סאר - חסר עבודה. הדף בצורה מצויינת פעם אחת. ציון: 6.

רפאל דה סילבה - בהגנה לא הייתה לו הרבה עבודה, כי גם כשברומיץ' תקפה זה תמיד היה מהאגף השני. התקפית לא תרם כלום ולא עבר כמעט בכלל את קו החצי. עבור בלם זה בסדר, עבור מגן זה לא מספיק. ציון: 5.

פרדיננד - עוד יום קל בעבודה. השחקנים ההתקפיים של מנצ'סטר מנעו ממנו עבודה. כשצריך הוא כמעט אף פעם לא טועה, יציב מאוד, פיזי מאוד ואחראי מדי. ציון: 5.5

וידיץ' - כנ"ל. 5.5

אברה/אושיי - אברה נתן כמה פריצות יפות ותמך יפה בהתקפה עד שנפצע. המהירות והאחד על אחד שלו, לצד שיתוף הפעולה עם השחקנים האחרונים, הם מצויינים. ציון: 6. אושיי הגביה כמה הגבהות מסוכנות לרחבה והצטרף בצורה נכונה ומסודרת - אבל בהגנה הוא איטי מדי, ולמרות שהוא יורד להגנה - הוא נוטה לעשות חורים ולאבד ריכוז. כל ניסיון תקיפה של ברומיץ' הגיע מהצד שלו, ואם הוא היה טוב יותר בהגנה למנצ'סטר היה עוד יותר קל. ציון: 5.

סקולס: ענק. אגרסיבי בהגנה, חזק מאוד, נוכחות בהגנה, חוטף כדורים. מנהיג אמיתי. ציון: 6.5.

גיגס: נעלם. באגפים הוא הרבה יותר מסוכן - אתמול, במרכז השדה, הוא התקשה יותר. למנ'צסטר יש התקפה צעירה ומוכשרת מאוד ולכן פרגי מעדיף אותו מאחורה, מה עוד שפארק היפני עושה עבודה מצויינת באגף. נראה שבכושרו הנוכחי של פארק שווה לשלוח את גיגס לספסל ולבנות על הניסיון שלו כמחליף. להוציא כמה בעיטות חופשיות מסוכנות לקראת הסיום הוא נבלע והתקשה להרגיש בנוח. ציון: 4.5.

רונאלדו: נהדר. להוציא כמה דקות במהלך המחצית השנייה הוא עשה עבודה מדהימה. בניגוד לשחקן כמו מסי אצלו המנהיגות באה באופן טבעי הרבה יותר. הוא מחזיק את משחק ההתקפה של מנצ'סטר, וכל הכדורים במחצית הראשונה עברו דרך צד שמאל - רק בגללו. האחד על אחד, הכדרור והשליטה המושלמת בכדור סידרו לו פעם אחרי פעם את מה שצריך - פעם זה קרן, פעם זה שער. במחצית הראשונה הוא החזיק את המשחק הקבוצתי ובמחצית השנייה הביא גם תוצרת על הלוח. מתפרצות מושלמות ומהירות קטלנית שאין להם תגובה. אחרי הפציעה הארוכה הוא נראה פשוט מצויין. ציון: 7.

ג'י סונג פארק - הקשר ההתקפי היה המרוויח העיקרי מפציעתו של רונאלדו. היכולת המצויינת שלו הקנתה לו מקום ב-11 גם אחרי חזרתו של כריסטיאנו. פעיל, דומיננטי, ראשון לכל כדור. רק בגלל שהוא שיחק באגף הנגדי לרונאלדו במחצית הראשונה הלכו כל הכדורים לצד של רונאלדו, צד שמאל, ופארק נאלץ לעבוד קשה כדי לקבל כדורים. ציון: 6.5.

נאני - ב-25 דקות, קצת יותר בעצם, הוא עשה מה שהוא רוצה, היה מסוכן מאוד, ובערך שלוש דקות אחרי שעלה למגרש, אולי ארבע, הכניס כדור לרחבה שנגמר בשער של ברבאטוב, כלומר סוג של בישול (בגלל שהבלם הטיפש של ברומיץ' נגע זה לא נחשב בישול). 20 דקות אחרי נכנס לרחבה ברגע הנכון וכבש בעצמו. האנרגיות וההתלהבות שהוא הכניס לצד השמאלי הפך את האגף שלו לדומיננטי יותר ומסוכן יותר. הוכיח בפעם המי יודע כמה שאין הרבה שחקנים שיודעים לעלות מהספסל ולעזור בעשיית השינוי כמותו. ציון: 6.5.

ברבאטוב - לא סיכן מספיק את השער, אבל השתפר במחצית השנייה. באחת ההזדמנויות היחידות שלו כבש ונראה שהוא משתלב טוב. עשה הרבה תנועה ועזר הרבה מאוד לשחקנים שמאחוריו - אבל חולצה מס' 9 שלו נראתה מבצבצת פעם אחרי פעם רחוק מהעשר ולא קרוב. ציון: 5.5.

רוני - מדהים. שער, בישול, מתפרצות מדהימות. הכי הגיע לו, כי מהרגע הראשון הוא בעט בלי הפסקה לשער והיה השחקן הכי מסוכן. הוא שטף את המגרש ועשה מה שרצה. אחרי שבמחצית הראשונה היה את הגנת היריבה שמנעה ממנו לכבוש במחצית השנייה לא היה מי שיעצור אותו. השילוב שלו עם נאני ורונאלדו מנהיג. ציון: 7.5.

4) הפערים באנגליה בין 4 הראשונות לשאר הקבוצות רק גדלים, כך נראה. אחרי 8 מחזורים 4 הראשונות הן כבר 4 הרגילות, ודי בקלות. כל 4 הראשונות ניצחו אתמול, ו-3 מהן בקלות. צ'לסי, למשל, הביסה את מידלסברו בקלות אפילו בלי לתת משחק יוצא דופן - עובדה שהשער החמישי, למשל, הגיע מבעיטה מקרית - פשוט השוער העלוב חטף את הכדור בין הרגליים. ההגנה האיומה של מידלסברו הייתה אשמה בצורה בולטת מאוד בשני גולים בדרך לתבוסה.

ברומיץ' אולי הראתה את הפגיעות של מנצ'סטר בחצי הראשון - אבל בחצי השני התפרקה לחלוטין.

גם ארסנל כבשה שלושה גולים במחצית השנייה. בקיצור, מי שחשב שהשנה נראה שינוי בשליטה בליגה - טועה.

ולמרות זאת, זה לא מעיד דווקא על דבר רע. בכל ליגה העולם יש כמה קבוצות ששולטות בליגה (בספרד, למשל, כמעט תמיד בארסה וריאל הן שתי הראשונות), וזה ליגטימי. הליגה האנגלית היא הליגה הטובה בעולם, ומי שחשב שיש רק 4 קבוצות באמת טובות באנגליה - טועה טעות מרה. מה עם קבוצות מוכשרות ומרתקות כמו מנצ'סטר סיטי או פורטסמות'?

5) ליברפול נראית פשוט נהדר, ואתמול, אחרי 85 דקות קשות, כבשה שער ניצחון הרבה מאוד בזכות שני אנשים שנמצאים בכושר נהדר: ריירה וקויט. הראשון שלט באגף השמאלי כבר במשחק לפני שבועיים נגד הסיטי, והראה הטיות גוף מרשימות ואיום רציני על השער מזויות קשות ביותר, מהאגף. השני היה מסוכן מאוד וכבש בתוספת הזמן באותו משחק. אתמול שניהם כבשו (קויט שניים, ריירה אחד) והפכו פיגור כפול - 1-0 ו-2-1 לניצחון. האופי של ליברפול במשחקים האחרונים (פעם אחת ניצחון 3-2 בתוספת הזמן, פעם שנייה 3-2 בדקה ה-85) מבסס אותה חזק צמוד לצ'לסי בפסגה. ליברפול היא קבוצה ווינרית מלאת אופי - שחייבת את תודותיה לשניים שהזכרתי. מה שכן, ארבעה גולים בשני משחקים נגד קבוצות חלשות ממנה זה יותר מדי - ודווקא ההגנה, שבעבר הייתה החלק החזק של הקבוצה מעיר הביטלס, היא החלק הבעייתי שצריך תיקון.

6) צודק יגאל אנטבי. לפעמים 0-0 יכול להיות משעמם לקהל - אבל טוב לקבוצה. 0-0 נגד המוליכה זה אף פעם לא רע. ובכל זאת, ומאחר ואנחנו מחפשים אטרקטיביות וגולים - גם אם זה לא הדבר היחיד שקובע - וכרגע אנחנו לא מקבלים את זה. אם אתמול ראינו את צ'לסי, ליברפול, ארסנל ומנצ'סטר כובשות ביחד 15 גולים (לא כולל היריבות שלהן) ובארץ ראינו חמישה גולים, שליש, מ-10 קבוצות אז מצבנו מבחינת שערים בכי רע. כמו שאמרתי לפני שבועיים - גולים לא מעידים בהכרח על איכות, עובדה ובליגה הלוקסמבורגית (נראה לי) יש ממוצע של שלושה וחצי שערים למשחק, אבל זה הופך את הליגה למעניינת יותר ומושכת יותר קהל. לנו פשוט אין את זה.