ניתן להביא דוגמאות נוספות אך דומני שהרעיון מובן. אף מדינה לא תאפשר לקומץ קיצוני להטיף לשינוי אופייה- כפי שקבע ורצה הרוב המכריע. זו פגיעה בערכי אמונה, ערכי דת או ערכי דמוקרטיה מושרשים ועמוקים שאין כל רצון לוותר עליהם.

אבל בישראל - הדמוקרטית לעילא ולעילא- הכל מותר. יכולים הוגי דעות ערביים, חלקם מועסק באוני' חיפה, לחבר "חזון" שענינו העיקרי הוא חיסול אופיה הישראלי-ציוני-יהודי של ישראל. הם כותבים זאת בגלוי, ואני מאמין לכל מילה שכתבו. הם אינם יכולים להשתלט עלינו בכוח הזרוע אז מנסים ללחום בנו "בזכות" הדמוקרטיה שלנו. החזון שלהם דורש לבטל כל סממן ישראלי-ציוני ממהות חיינו . הם מהוים 17% מהתושבים אבל דורשים לעצמם זכות ווטו על החלטות חשובות של הממשלה, הם דורשים את שינוי הדגל, ההימנון, מסגד בתוך הכנסת וידם עוד נטויה. החוצפה מהם והלאה כי אין מי שיעמיד אותם במקומם ויאמר להם בתוקף :עד כאן!!

נכון שהם "אזרחים" כלומר, נושאי תעודת -זיהוי כחולה ודרכון אך הם אזרחים שליליים, אזרחים שעימם תהיה לי או לנכדי מלחמת אזרחים - והלואי ואתבדה. לא קמה עדיין מדינה בה חי מיעוט עוין כזה שלא חוותה מלחמת אזרחים .

נשאלת השאלה - מדוע אין חוק שימנע פעילות מסוג כזה?  והרי זו פעילות עוינת לטווח ארוך, זו פעילות שבה ראאד-סאלח מאום אל פחם אוסף 50000 מוסלמים שבאים להריע לו ולתת לו רוח גבית לפעילותו החתרנית. מדוע לא נודיע כי פעילות כזו פרושה "בגידה" בערכי היסוד של ישראל כמדינת העם היהודי.?  מדוע לא נודיע לכל פעיל מסוג זה שמקומו אינו כאן אלא במדינה -ערבית כנראה- שעם דגלה ועם ערכיה הוא מזדהה. מדוע אנו מאפשרים להם -בחסות הדמוקרטיה שלנו- לפעול להריסת הדמוקרטיה הזו?

האם מוסלמי שחי בצרפת או בבריטניה יעז לתבוע מהממשלה לשנות דגל והימנון כי "לא נוח לו עם זה"? מיד יאמרו לו להסתלק למדינה שעם דגלה ועם ערכיה הוא מזדהה.  מדוע אנו מאפשרים לחתרנים גלויים כאלה להסתובב בתוכינו ולפעול להורדת המורל של הציבור היהודי, הם מעוררים דמורליזציה חברתית ומעוררים סמני שאלה קיומיים מיותרים, מי צריך "אזרחים" כאלה?זה נשמע איום ונורא, נכון? אבל הרבה יותר נורא יהיה אם -ח"ו חזונם יתגשם.