1) אחרי פתיחת עונה איומה עבורה, פגשה יובנטוס את ריאל מדריד באיטליה בידיעה שהפסד יוציא אותה מתמונת המקום הראשון בשלב הבתים. יובה הגיעה מוכנה למשחק ומהרגע הראשון השתלטה על המשחק וב-4-5 הדקות הראשונות הרימה לפחות 3 כדורים מסוכנים מאגף שמאל.

ואז זה הגיע. כדור מצויין בין הרגליים של פפה, שגם איחר בסגירה איפשר לנסיך, דל פיירו, לקבוע 1-0 מהיר. למרות שהוא יכל להתקרב עד הסוף - בעט דל פיירו מקצה הרחבה, מיד אחרי שקיבל את הכדור. ריאל בהלם, יובה הצדיקה את הפתיחת המסחררת.

ריאל לא התאוששה כ"כ מהר, ורק בדקה ה-19 הגיע למצב ראשון נורמלי עם בעיטה מקצה הרחבה. למרות שליטה ברורה בכדור - ריאל התבססה על כדורים ארוכים חסרי סיכוי. ביכולת רעה כ"כ של ואן דר וארט ופפה היא התקשתה מאוד להוציא משהו נורמלי. מנגד, יובה ניסתה לעקוץ עם פריצות מהירות להתקפה, הגבהות מהצדדים, ודומיננטיות נהדרת של נדבד קשישא. אלמלא קנבארו האחראי זה יכל להיות יותר מ-1-0. ריאל שיחקה במערך שלא מתאים לה ובסה"כ, בניגוד למגמה שדבקה במשחקי היום המחצית הראשונה הסתיימה, וטוב שהסתיימה, במשחק דל שערים ומצבים, כשמצד אחד יובה מתרכזת בהגנה ולכן לא תוקפת הרבה - כי לא היא צריכה, ומנגד חלוצי ריאל מתקשים עם ההגנה המסודרת והכ"כ מתואמת של יובה, אליה נחזור בהמשך.

יובה ביזבזה את החילוף השני שלה (הראשון היה חילוף כפוי במהלך המחצית הראשונה) במחצית, מנגד, לקח לשוסטר 8 דקות לעשות את ההתאמות הנכונות, לעבור ל-4-4-2, כשן וד דר וארט ורובן בצדדים, ולא היגואין ו-ואן ניסטרלרוי.

ריאל התחילה ללחוץ על השער מצד שמאל, עם הגבהות מסוכנות של רובן ותקיפה מאסיבית של רוד ואן ניסטלרוי בתוך הרחבה. סוף סוף החלוץ ההולנדי שיחק כמו שהוא אמור, עם הגב לשער, ברחבה, כפיבוט אמיתי וכחלוץ מטרה עוצמתי.

דווקא השער גרם לריאל להאט את הקצב לאט לאט עד אובדן ההתלהבות הסופי באיזור הדקה ה-75. רובן המשיך לשחק, אבל פתאום הפערים בין שחקנים שוב גדלו וההגנה של יובה, שטעתה בגדול במהלך של השער, התייצבה מחדש. ריאל התעוררה, אבל מאוחר מדי ולא מספיק.  ברבע שעה האחרונה לא ראינו ממנה כלום ויובה סגרה משחק לא גדול ודל מצבים - אבל תכליתי, עם ניצול מצבים מצויין ותצוגה טקטית נכונה תחת הדרכתו של ראניירי, שכזכור עדיין מועמד לפיטורים.

ריאל לא בשיאה כבר כמה משחקים. היא חילצה 2-2 נגד אספניול, אתלטיקו ישבה לה על השער במחצית השנייה והייתה ראויה לפחות לנקודה ויובה הצליחה לכבוש שערים מהירים - אחד תוך 5 דקות, ואחד תוך פחות מזה מפתיחת המחצית השנייה. ואן דו וארט, רכש מוצלח שברוב המשחקים הוכיח את עצמו, לא תיפקד אתמול והתקשה בעמדה הלא ממש טבעית שלו - באגף הוא מסוכן יותר. רק עם כניסתו של רובן במחצית השנייה הוא עבר לאגף וגם אז היה פאסיבי מאוד. שוסטר שיחק כדורגל התקפי מאוד, עם 3 חלוצים לכל דבר - אבל לא בסגנון שמתאים לריאל, סגנון שהקשה מאוד על החלוץ המרכזי, כי הוא היה לבד במרכז. נוסף לכך, שוסטר גם בחר להציב דווקא את ראול במרכז ולא את ואן ניסטרלרוי - למרות שואן ניסטלרוי חלוץ מטרה וראול לא, ו-ואן ניסטלרוי הרבה יותר מתאים לשחק כחלוץ מטרה עם הגב לשער. הכדורים הארוכים גרמו לפערים גדולים בין שחקנים ומצב שלפעמים מפרידים מטרים גדולים מאוד בין שחקן לשחקן. היינצה קיבל הנחיה לשחרר את הכדור ברגע שהוא התקבל-30-40 מטר האחרונים - עובדה שכל פעם שהוא הגיע לשם הוא שיחרר את הכדור. הקבוצה איבדה המון כדורים והייתה תלויה מדי בשלישייה ההתקפית. במערך כזה לא היה שום עזרה של קשרים ומגינים בהתקפה, והכל התבסס כל השלישייה ההתקפית - ראול, ואן ניסטלרוי והיגואין. זה לא עבד, ורק כשעברו לשני חלוצים הכדורים לרחבה הגיעו יותר ליעדם. רק כשצימצמו פערים בין שחקנים ריאל הייתה מסוכנת יותר. רק כששיחררו כדור מהאגף 15 מטר מהשער אלכסונית ולא 40 הכדורים הגיעו ליעדם ו-ואן ניסטלרוי היה יותר מסוכן. רק כשהתחילו לשחק עם השכל ושלחו למגרש את רובן, שהיה ענק ולא הפסיק לחפש את המסירה, ההגבהה או הבעיטה היה שיפור, וגם אז לא מספיק. ריאל צריכה לשחק בהרכב הבא: קסיאס, ראמוס, פפה, קנבארו, מרסלו/דרנטה, שהאיכות בסגנון המשחק שלו היא שהוא מגביה טוב מאוד והפריצות שלו באגף מסוכנות ביותר, גאגו בקישור האחורי מחפה בהגנה על שניידר שעולה קדימה, כשגאגו גם משגיח מאחור, שניידר כשחקן חופשי, ואן דר וארט בשמאל, היגוואין בימין, ראול ו-ואן ניסטלרוי. רובן מסוכן בהרבה כשהוא עולה מהספסל וגם לא מספיק טוב ביחס לשחקנים האחרים כדי לפתוח בהרכב. נראה שלגבי רובן מדובר בכישרון גדול עם יכולת אישית קטלנית, אבל בזבוז גדול.

גם סרחיו ראמוס, המגן, ופפה, הבלם, איכזבו. השער השני לא היה באשמת ראמוס - אבל הגיע מהאגף שלו; לפפה היה חלק בשני הגולים - הוא איפשר לכדור שנמסר לדל פיירו לעבור בין הרגליים שלו והשאיר את הנסיך לבדו. הוא הרחיק בצורה עלובה כדור בתחילת המחצית השנייה וכמובן איבד אותו לרגליים של נדבד הפנטסטי שהרים לאמאורי ברחבה, וזה גמר את המהלך כמו חלוץ גדול עם נגיחה קטלנית וקצת עזרה מהיינצה, למרות שאי אפשר להאשים את מגן ריאל בשער. פפה גם עשה עוד כמה שגיעות שהראו רכות וחולשה בהגנה. ראמוס היה אגרסיבי מאוד בהגנה וחטף כדורים בעזרת הכוח - אבל לעיתים אגרסיבי מדי, ובעיקר - לא תרם כלום למשחק ההתקפה במחצית השנייה. נכון, רוב הכדורים הלכו במשך כל המשחק לאגף שמאל - אבל גם כשהכדור הגיע לאגף שלו לא ראינו ממנו כלום, והוא נשאר מאחור, אפילו לא עבר את החצי. משחקן כמוהו מצפים להרבה יותר.

ריאל השתפרה במחצית השנייה, סחטה כמה מצבים נייחים מסוכנים וסיכנה מאוד מרחוק - בעזרת בעיטות פנטסטיות של שניידר המשתפר ורובן, שלקח אחריות ועלה מהספסל עם אין סוף אנרגיות ומצב רוח טוב. האחד על אחד המסוכן שלו, הפריצה המסוכנת והיכולת האישית הגבוהה עזרו לו לסכן גם באופן קבוצתי, להרים הגבהות מסוכנות לרחבה ולסדר מצב אחר מצב לואן ניסטלרוי, שסיכן את השער, השתמש בכוח ובגב לשער שיש לו וחיפש את השער פעם אחרי פעם - וגם כבש. רק חבל שבמקום לנצל את המומנטום של השער ריאל התרגלה למצבה, הניעה את הכדור ושלטה במשחק - אבל בחור שהיא יצרה לעצמה זה פשוט לא הספיק.

מנגד, מדהים לראות שחקנים בגילאי 35+ משחקים ככה. דל פיירו עשה המון תנועה במחצית הראשונה והשער המהיר איפשר ליובה לשחק בצורה מסודרת ולשלוט באופן המשחק, גם כשריאל הניעה את הכדור. נדבד היה ענק בצד שמאל, בישל את השער השני, הרים כדור אחרי כדור לרחבה, וכולם היו מדויקים, טחן את האגף שלו ויצר המון עבודה לראמוס, באגף ימין של ריאל, הצעיר ממנו ב-14 שנה. הלוואי על כל שחקן יכולת כזאת בגיל 36, במקרה של נדבד, ו-34, אצל דל פיירו. ומה עם טרזגה, שלא שיחק בגלל פציעה, אבל כבש בעונה שעברה 21 גולים?

אפרופו התקפת יובה, תראו איזה יופי של עומק יש בחלק הזה של המגרש בקבוצה הזאת. יאקווינטה, אמאורי הסופר מוכשר, דל פיירו, טרזגה. כמה ווינריות, כמה ניסיון. אם יובה ניצחה אתמול את ריאל הגדולה בלי טרזגה, בופון וקאמורנזי - אז יש בה משהו. ואולי דווקא הידיעה שמצב הקבוצה רע, שהיא בלי שחקנים בכירים וסופו של המאמן אולי קרב גרמו ליובה לנצח אתמול בצורה משכנעת. בלי כדורגל גדול, בלי לשטוף את המגרש - אבל בצורה יעילה, וניצול מבריק של מצבים, תוך כדי עמידה טובה מאוד על המגרש של שחקני ההגנה וניהול משחק מצויין של ראניירי. יובה שיחקה כדורגל נכון, המבוסס על הגבהות מסוכנות מצד שמאל, וזה לזכותו של ראניירי - עובדה שהגול השני הגיע מהגבהה משמאל וגם התיאום ההגנתי הוא בזכותו של המאמן, שקיבל אתמול קצת אוויר לנשימה. מאחר והיא משחקת 4-4-2 הסיכויים להשתלט על כדורים כאלה בהתקפה גבוהים - כי יש שחקנים חלוצים במרכז, בטח עם שחקן עוצמתי וחזק כ"כ כמו אמאורי. למרות שבליגה התקפת יובה נראית רע מאוד - אתמול היא הבריקה. 

אבל אסור לשכוח את ההגנה. אסור לשכוח שלמרות היכולת החלשה העונה היא ספגה פחות משער למשחק - רק שישה גולים בשבעה משחקים, מקום 5-8 בליגה, בעוד בטבלה הרגילה היא במקום ה-12, ובהתקפה מקום 14-15. ההגנה שלה נראתה מתואמת מאוד. היא הגיבה נכון לכדורים הארוכים של ריאל - היציאה המתוזמנת כ"כ של כל שחקני הגנת יובה העמידה מלכודת נבדל מרשימה שפעם אחרי פעם העמידה את התקפה ריאל בנבדל. לראות את כל שחקני ההגנה משחקים בקו אחד מול הכדורים הארוכים ומשאירים את ראול או ואן ניסטלרוי בנבדל היה מרשים. אם מוסיפים את הפיזיות המדהימה, העוצמה, השמירה על הכדור והאגרסיביות של סיסוקו בקישור האחורי, שחקן מוגבל התקפי אבל מאיים מאוד ומנהיג אמיתי קשה עוד יותר להסתדר עם ההגנה של יובה. העזרה, דאבל אפ זה נקרא בכדורסל, שנתנו הבלמים אחד לשני על החלוץ של ריאל הייתה מרשימה. הם ניצלו את זה שראול היה בודד במרכז ההתקפה במחצית הראשונה ולא איפשרו לו לזוז. ראול לא אמור לשחק עם הגב לשער ולכן הוא פשוט לא הצליח לנשום מולם. רק בגול היה חיפוף בשמירה על ואן ניסטלרוי, אבל בדיעבד זה לא שינה הרבה ויובה ניצחה.

בחזרה לעניין הגיל: נפוץ מאוד באיטליה קבוצות גדולות שמעמידות סגלים זקנים. כמו שלמילאן יש כ"כ הרבה זקנים - גם ליובה יש את דל פיירו, נדבד, טרזגה, קאמורנזי, בופון וכד', כל אלה מעל גיל 30. כולם עדיין בצמרת הכדורגל האירופאי, מי פחות ומי יותר, אבל נוטים להיפצע ולא יחזיקו מעמד עוד הרבה זמן. ניסיון ומנהיגות לא חסר בקבוצה הזאת - יש את בופון וסיסוקו בחלק ההגנתי, נדבד ודל פיירו בהתקפה, אבל ייתכן שכדי להתמודד עם אינטר היא צריכה קבוצה רעננה יותר. היתרון של יובה הוא סגל שרץ המון זמן ביחד ולכן הוא מאוד מתואם - אבל זה לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן. כמו שאינטר עשתה רענונים גדולים כשהביאה שחקנים מוכשרים ורעבים כמו מונטארי וקווארסמה, ואפשר להוסיף אליהם את באלוטלי, גם מילאן ויובה חייבות להתחדש כדי להעמיד קבוצות חזקות לטווח הארוך.

קבוצה גדולה זאת קבוצה שיודעת לא רק להגיע לפסגה - אלא להעמיד סגל שיישאר שם. ליובה ומילאן יש סגלים לטווח הארוך - אבל טווח שכבר עומד להיגמר, שכבר מיצה את עצמו. אינטר ידעה לעשות את השינוי בקיץ כדי למנוע מיצוי - עכשיו תור יובה ומילאן להעמיד קבוצות חדשות שירוצו 3-4 שנים בדרך ללפחות אליפות אחת בזמן הקרוב. רק ככה העניין בפסגה באיטליה יחזור, ורק ככה הליגה האיטלקית תתקרב לעניין ולרמה של הספרדית והאנגלית, שרק פותחות עליה פער בינתיים, כי שאם יש לפחות עניין במאבק על האליפות. הליגה האיטלקית צמודה מאוד בימים אלה בטבלה - אבל כשרק אינטר ומילאן בצמרת בין הגדולות רק מעלה את הסיכויים שגם השנה אינטר לא תתקשה.

2) *מעמדו של עטר - אנשי בית"ר צריכים להיות בדילמה. מצד אחד, 5 משחקים זה לא מספיק בשביל לפטר מאמן. מצד שני, בית"ר יודעת שכדי להציל את העונה הזאת השינוי חייב לקרות במהרה - ולכן אם עושים שינוי בעמדת המאמן זה חייב לקרות בקרוב - אחרת יהיה מאוחר מדי להתחיל מחדש.

לדעתי, המשחקים נגד אשדוד והפועל ת"א צריכים להיות המבחנים שלו. אם ייראה שיפור ביכולת ובתוצאות - להשאיר אותו, אם לא - לעשות שינוי מהיר בעמדת המאמן. לבית"ר אין זמן לבזבז, אבל אם גם בשני המשחקים הקרובים בית"ר תמשיך להביך את עצמה - ייגמרו סופית ימי החסד של עטר ואם השינוי יהיה מיידי - אפשר יהיה עוד להציל את סיכויי האליפות.

*שמעון גרשון - לפחות ע"פ איך שהיא עד עכשיו - זאת הולכת להיות העונה הגרועה בקריירה של הבלם המנוסה. האחריות והיציבות - נעלמו, ובכל ארבעת השערים האחרונים שהקבוצה ספגה יש לו חלק, וזה עוד לפני שידברנו על ההחטאה המפורסמת מהנקודה הלבנה. לא הוגן להאשים רק אותו - אבל אם קצת יותר טאקט ויותר בטחון בית"ר הייתה עם פלוס 2 נק' לפחות. הקריירה הגדולה שלו לא תישכח - אבל כמו שזה נראה גרשון מעבר לשיאו. תדירות הטעויות עלתה באופן דרמטי, והמתקפה של הבוס הורידה לו את הביטחון בצורה דרסטית. אומנם ייתכן שאם הוא לא היה עושה את הפנדל בדקה ה-94 בכל זאת היה גול - אבל הרבה פחות סיכויים מאשר הסיכויים בפנדל. נכון, זאת הייתה עבירה אינסטנקטיבית ולא היה לו הרבה זמן לחשוב - אבל משחקן ברמתו אפשר לצפות ליותר חוכמה ופחות שטויות. לזכותו ייאמר שהוא עוד קורבן של ארקדי גאידמק, שמנסה להרוס כל חלקה טובה בקבוצה. ורק שום מחייך בכיף - הוא יודע שעכשיו כולם מצטערים ששלחו אותו הביתה.

הפתרון: תומר בן יוסף מחכה הרבה זמן להזדמנות שלו - ועכשיו היא אמורה להגיע. בית"ר סובלת מאיטיות בולטת בהגנה - ובשביל זה צריך את תב"י. חוץ מזה, אולי זה קצת יעיר את גרשון. מה שבטוח: לבית"ר יש מרכז הגנה עמוק מאוד ובדיוק בשביל מצבים כאלה. בן יוסף רעב יותר להוכיח את עצמו ואפילו החיסרון הגדול שלו והיתרון הגדול של גרשון - הבטחון, השקט, כבר לא בטוחים גם אצל מס' 5. בן יוסף להרכב!

*הדאגה של בית"ר היא פחות מהטבלה. 9 נק' בשלב הזה זה הפיך מאוד - צריך ניצחונות על אשדוד, הפועל ת"א, בני יהודה ונתניה, תיקו בין נתניה לחיפה, ניצחון של מכבי ת"א על חיפה ועוד עזרה קטנה מהכח ר"ג - ובית"ר גומרת את הסיבוב חזק בתמונה. הבעיה היא היכולת - מאז שעטר הגיע בית"ר לא דורכת במקום - היא הולכת אחורה. ההתחלה דווקא הייתה לא רעה - יכולת מצויינת מול מכבי ת"א וניצחון על הכח ר"ג, אבל אז הגיעו משחקים עלובים של הקבוצה, בהם הקבוצה נראתה שבעה, כבדה ומבולבלת מתמיד. עטר לא מראה שום כריזמה ולא מצליח לגרום לשחקנים שלו לעשות את מה שהוא רוצה. כמה שהוא יידבר עם השחקנים - זה לא עוזר. החילופים הפתטיים שלו (במקום לחפש לגמור את המשחק מול הפועל פ"ת, בטדי (!), הוא מכניס קשר במקום חלוץ (ועוד החלוץ העדיף שלו) ומשאיר את יצחקי המאכזב בתפקיד בלתי אפשרי. לא אכפת לי מי החליט להעיף את אבראו - מה שאכפת זה שלבית"ר אין חלוץ מטרה. לראות את טוטו תמוז משחק עם הגב לשער זה מגוחך. תמוז לא הפסיק לעשות תנועה, לרוץ משטח לשטח, לרוץ לכדורים ולרוץ בכלל - אבל לא מסוגל להגיע למצבים כשהוא אמור לשחק מס' 9.

*5 משחקים זה מספיק זמן כדי לבחור הרכב שירוץ. אדון עטר צריך להבין שכדי שקבוצת כדורגל תתחבר צריכים רוטציה קצרה, עם הרכב שרובו קבוע, ורק ככה שחקנים יתחברו. ברגע שבמשך 5 משחקים עוברים בצד שמאל 4 מגינים (אם אפשר לקרוא לזיו וטל מגינים...) וכמעט כל משחק, גם כשצריך חילוף התקפי, הוא מכניס מגן - אין סיכוי שמישהו מהמגינים יוכיח את עצמו. לא יכול להיות שמשחק אחד טל משחק מגן - ומשחק אחרי לא פותח בהרכב, או משחק כקשר התקפי מאחור החלוץ, התקפי יותר מעמדתו הטבעית. למה משה אוחיון, כשהוא משחק, לא משחק על משבצת קבועה - כשלפחות פעמיים עלה לשחק במשבצת שלא מתאימה לו - קשר ימני, ובשאר המשחקים שיחק במשבצת הכן מתאימה? ברור שהשחקנים מבולבלים כשאין להם מושג אם הם יפתחו ואם כן אז איפה. נוסף לכל, שחקן הנבחרת משה אוחיון אפילו לא נכנס כמחליף במשחק האחרון, למרות שעד היום הוכיח את עצמו ברוב המשחקים.

לעטר היו כוונות טובות. הסגנון שלו הוא סגנון שהקהל אוהב - הגנתי אומנם, כדורים ארוכים אומנם, אך נותן צ'אנס לצעירים; עם רוטציה לא קבועה; סגנון בו לשמות אין משמעות, וכל אחד יכול לשחק; סגנון ששולח החוצה מי שמאכזב; סגנון שנותן לשחק רק למי שמרשים באימונים.

הבעיה היא שזה רק גורם נזקים. בכדורגל אתה חייב באנקרים - שגם כשהם רעים הם משחקים, אחרת כל משחק ישנו הרכב. שחקן חייב לדעת האם הוא עומד לשחק כדי להיות מוכן נפשית - ולכן חייבים לפרסם את ההרכב יום לפני המשחק. האימונים לבד לא מספיקים.

לפעמים עדיף לשחק עם שחקן שבכושר לא טוב אם אתה יודע שזה יחזיר לו את הבטחון ושהוא פשוט צריך דקות. במקרה של גרשון זה שונה, הוא משחק קבוע וקבוע טועה, אבל במקרה כמו של זיו הוא צריך להיות באנקר - אחרת ההגנה תמשיך להיראות לא מתואמת, כי כל הזמן עושים שינויים. שחקן כמו עידן טל צריך דקות משחק והרבה סבלנות כדי לחזור לעצמו.

*עטר צודק בדבר אחד - בית"ר לא מאוזנת בדקות שלה. קבוצת כדורגל טובה ודורסת זאת קבוצה שמנצלת את הדקות הטובות שלה. איך מנצ'סטר יונייטד הביסה את ווסט ברומיץ'? היא ניצלה את הדקות הטובות שלה - ולכן כבשה תוך 17 דקות 3 גולים. בית"ר לא מנצלת את הדקות הטובות שלה וב-30 דקות טובות כבשה רק שער אחד נגד פ"ת. במקום לנצל את המומנטום היא הלכה אחורה ונתנה לפ"ת לעשות כרצונה, למרות שעל הנייר קשה להשוות בין הקבוצות. בית"ר חייבת לדרוס בדקות הטובות - כדי שכשהיא נחלשת זה יספיק לה. אף קבוצה לא משחקת טוב 90 דקות - ולכן החוכמה היא לנצל את הדקות הטובות, ובית"ר לא עושה את זה.

*לאט לאט חוזרת ההגנה להיות הבעיה המרכזית של הקבוצה. אם בשני המשחקים הראשונים בית"ר לא ספגה - אפילו כשהיא מנצחת, נגד הכח, היא סופגת שני גולים. בסה"כ, היא ספגה 6 גולים בארבעת המשחקים האחרונים. השינויים התכופים של עטר בעמדת המגן השמאלי, ההחלשות של גרשון וחוסר היציבות של קאלה ואלברז, שאגב התרומה ההתקפית שלו דלה מתמיד, הם הגורמים.

הבעיה של בית"ר בהגנה אף פעם לא הייתה באחד על אחד, ועם כן אז רק מול שחקנים מהירים מאוד. בנאדו סוגר מצויין באחד על אחד ומרחיק מהר את הכדורים עם הרבה אחריות, גרשון גם טוב בזה. הבעיה היא כדורים ארוכים ומהירים שהאיטיות של הבלמים לא מאפשרת להם להגיע אליהם. מאחר ורוב הקבוצות משחקות נגד בית"ר על מתפרצות, רוב המסירות לעומק הם כאלה - וזה נגמר רע. ככה הגיע הגול הראשון של פ"ת - כדור ארוך ומהיר, ולא מצב של שחקן יריב מול בלם. לאחרונה זה גם בולט בכדורים ארוכים, בעיקר נייחים - פ"ת הגיעה לכמה מצבים קטלניים מהגבהות מכדורים חופשיים, ונגד יניב קטן ממכבי חיפה בית"ר התקשתה עם הבעיטות שלו. בנאדו וגרשון בד"כ טובים עם הראש בגלל הגובה - אבל חוסר הריכוז גורם לכך שפעם אחרי פעם שחקן יריב נשאר לבד. ככה היה ביום ראשון - כדור שהרים יוסי רוזן נגמרו בהדיפה אחרי יציאה רעה של קאלה ו-3 (!) פתח תקוואים נשארו חופשיים על קו השער. המצבים האלה מסוכנים מאוד לבית"ר ושווה לאשדוד, לה יש בועט מצויין בדמותו של דוד רביבו, לשחק על בעיטות מסובבות בכדורים החופשיים למסגרת.

*אחד האנשים המרגיזים ביותר זה טברטקו קאלה. אתה פצוע, תבקש לצאת, אל תישאר על המגרש. קאלה כנראה רצה לקבל מחמאות מהקהל על זה שהוא נלחם כשהוא פצוע - אבל זה לא ממש הלך. לא סתם הוא אמר בסוף: "המשכתי לשחק כי אני גבר". זה פשוט מרגיז. האוהדים והקבוצה בכללותה רוצים להצליח ולא לראות איזה משחקי כבוד עושה השוער שלה. אריאל הרוש אולי פחות טוב מקאלה - אבל אני מעדיף אותו כשיר על קאלה פצוע. אפרופו הרוש: אני לא מבין מה בונים עליו בצעירה. מדובר בשוער בינוני פלוס. מצפייה בלפחות 13-14 משחקים שלו בקבוצת הנוער הוא לא שווה יותר מדי וכמעט לא נתן עצירה מרשימה. אם ההגנה הרשימה זה בגלל הבלם הנרי, מס' 13. אל תבנו על הרוש.

הרוש גם נראה חלוד ביום ראשון. המסנגרים יגידו שזה לגיטימי, בכל זאת, הוא לא רגיל לשחק - אבל זה המבחן של שוער מחליף. להיות תמיד מוכן לעלות כשצריך. אתה כמעט לא משחק, אתה מקבל משכורת (ולא ניכנס לעניין של צה"ל, ככה שכמדומני והרוש לא יכול להרוויח יותר ממשכורת של כמה אלפי שקלים) בשביל הזמן המינימלי בו אתה על המגרש - תבוא מוכן.

3) תחשבו על זה - כמה משחקים בין גדולות נגמרים בתיקו. הרבה, אה? הקבוצות יודעות לעוצמת היריבה ומשחק כדורגל זהיר שקונה גם תיקו.

אני לא בא להגיד שאין דברים טובים בתיקו. זה מקל על קטנות להפתיע (כי גם תיקו יכולה להיות הפתעה), זה בעצם אומר שלא תמיד שחור או לבן - לפעמים לא ראויים לנצח אבל לא גרועים כדי להפסיד. אבל זה גם בעייתי מאוד:

תיקו זאת תוצאה מתחכמת. אוהד הכדורגל רוצה לראות מה מצב הקבוצות ולא מקבל תשובה. אם אני רואה משחק בין מכבי ת"א למכבי חיפה אני רוצה לדעת מהם הסיכויים של כל אחת לקחת אליפות ובאיזה מצב הן - אבל התיקו "מתחמקת" ממתן תשובה. התיקו היא תוצאה מעצבנת שמבלבלת את המאמנים. הם בונים על תיקו מבלי להבין שזה לא בהכרח עוזר להם. תיקו עוזר לאנדרדוג, למי ששוויון עם היריב זה לא רע עבורו - אבל לשתי קבוצות ברמה דומה זה לא נותן פתרון. מאמנים בונים על תיקו - מבלי להבין שזה יותר קרוב להפסד מניצחון (כי ניצחון זה 3 נק' ותיקו זה 1). התיקו שומר על סטטוס קוו מעצבן שלא יוצר הפתעות בטבלה ולא גורם לצופה לזכור משהו מיוחד.

אם כדורגל היה כדורסל ייתכן שעטר היה כבר עכשיו מחוץ לבית"ר. הרי במקום 3 תוצאות התיקו שבית"ר צברה בתקופתו היה מתקבל ניצחון/הפסד שהיה מבהיר לקבוצה יותר טוב איזה מצב היא. התיקו תוקעת את גאידמק - שמצד אחד מאוכזב, אבל מצד שני יכל להיות יותר גרוע. אם במקום התיקו היה ניצחון/הפסד זה היה נותן תשובה טובה יותר לאנשי הקבוצה למצב הקבוצה האמיתי.

גם הקהל היה נהנה אם לא היה תיקו. קבוצות לא היו באות לשחק על תיקו אלא לנצח. בהתחשב לכך שכמעט כל משחק מרובה שערים מגיע בגלל התפרקות של אחת הקבוצות/או התפוצצות של השנייה, כמעט אין משחקים רבי שערים שנגמרים בתיקו - ככה שגם כשיש משחקים מעניינים זה לא נגמר בתיקו.

אני לא אומר שצריך לבטל את התיקו, אבל כמו שבכדורסל, למשל, יש כל מחזור הכרעות משמעותיות - קצת מאכזב לפעמצים שבכדורגל אין. לתיקו יש הרבה חסרונות ולא סתם זה יותר קרוב להפסד - כדי שלא ישחקו על תיקו. המאמנים חושבים שהרבה תוצאות תיקו מעידות על מקום באמצע - אבל זה לא נכון: עובדה שקבוצה שגומרת 33 משחקים בתיקו מסיימת עם 33 נק', מה שלעיתים לא מספיק כדי להישאר בליגה. האמצע האמיתי זה נקודה וחצי למשחק - משהו כמו 49-50 נק' בסיום העונה.

כשקבוצה קטנה משחקת נגד גדולה - התיקו נחוץ, אחרת המשחק יהיה צפוי מדי והגדולה תנצח. אבל במשחק בין גדולה לגדולה תיקו זאת תוצאה רעה. לכן, כל האוהדים האובייקטיבים חייבים לקוות לכל תוצאה פרט לתיקו. תיקו כמעט תמיד הוא משחק דל שערים, מה שהקהל שונא, ותוצאה שלא נותנת תשובה אמיתית למצב הקבוצה.

נקודה למחשבה.

4) ביום שני ייפגשו מכבי חיפה ומכבי ת"א למשחק ליגה קריטי. אם בית"ר תפסיד את האליפות כנראה שהאלופה תגיע מהמשחק הזה. מבחינת בית"ר זאת גם הזדמנות לצמצם פערים מהצמרת.

מכבי ת"א היא קבוצת אגפים מצויינת. בוזגלו, ישראלביץ' וחדד מעמידים אגפים מהירים, מסוכנים, טכניים וכשרוניים מאוד.

מכבי צריכה לשחק על האגפים שלה, במיוחד על השמאלי - כי למכבי חיפה יש בעיה בצד ימין. אין לה שם מגן ראוי - משומר חלש מדי פיזית ולא מספיק טוב, חרזי זקן ואיטי. לכן, היא צריכה להציב את בוזגלו בשמאל וישראלביץ' בימין.

זה משחק של הצהרת כוונות, מה עוד שחיפה פתחה פערונצ'יק על מכבי וזה מכריח את התל אביבים לנצח. הרי כדי לקחת אליפות חייבים לנצח משחקים כאלה. הבעיה היא שלחיפה יש הגנה חזקה מאוד, גם בלי ניר דוידוביץ'. רפאלוב הפך לשחקן משמעותי ומסוכן סוף סוף וקטן נראה פנטסטי. גם בירם כיאל תפס פתאום מקום חשוב בנבחרת. כדי לעצור אותם מכבי צריכה לפתוח בהרכב התקפי שיבליט את ההתקפה החזקה - אבל בהרכב זהיר. כלומר, 4-3-3, כשבוזגלו וישראלביץ' התקפיים מאוד - אבל עם שני קשרים במרכז השדה. ג'ונסון ואסוס יביאו ביחד הרבה כוח, ויהיו התשובה ליכולת ההגנתית המרשימה של קולמה. היא צריכה לשחק עם שפונגין וז'אן כמגינים - ויחיאל ומשאלוב באמצע. טומאסיץ'? שימשיך על הספסל, מול המהירות של קטן ורפאלוב לא תהיה לו תשובה.

זה משחק קריטי בעיקר עבור מכבי ת"א. זה יראה לה איפה היא באמת נמצאת - כי אלה המשחקים המאתגרים באמת שלה. ניצחון יהיה מעבר להצהרת כוונות יציאה מהמיני משבר והיצמדות לצמרת הגבוהה, הפסד עלול לסמן את סופו בקבוצה של בן שמעון. לדעתי, הביאו את בן שמעון לטווח הארוך, כדי לבנות קבוצה שקודם כל תחזור לצמרת ורק בעונה השנייה תשתלט על הליגה - ולכן לא יהיה הוגן לשלוח אותו עכשיו הביתה, מה עוד שזה מוקדם ושביחס להפועל ת"א ובית"ר היא נראית בסדר. בן שמעון מאמן מוכשר ולעשות עכשיו מהפכה יהיה מיותר. זאת קבוצה חדשה שצריך לתת לה זמן.

מנגד, למכבי חיפה יש מרכז שדה חזק בהגנה, אבל התקפית שווה לה לשחק על צד שמאל - שמרכיב גם את מסיללה המסוכן וההתקפי (במקור הוא קשר שמאלי תוקף) ואת רפאלוב. מול המגינים הבעייתים של מכבי ת"א זה יצור לה יתרון. פנטאני צריך לפתוח ליד קטן, מי שישלים התקפה מהירה מאוד עם תמיכה של מסיללה המהיר גם הוא. עם ז'אן הלא טבעי בצד שמאל ושפונגין הבעייתי בימין חיפה צריכה לנצל את הביתיות והבטחון מהמשחקין הקודמים וללחוץ חזק - זה יכול לפרק את מכבי ת"א. בשער אמיר אדרי הרשים במשחקו הראשון, אבל הפעם יאותגר באופן משמעותי בהרבה.

גם עבור חיפה מדובר במשחק משמעותי. בסופו של דבר המבחן שלה הוא לנצח משחקים כאלה, משחקים מושכי עניין נגד הקבוצות הגדולות. עד עכשיו, בשני המשחקים מול הקבוצות הגדולות, בית"ר והפועל ת"א, היא לא ניצחה. אליפות לא לוקחים דרך ניצחונות על סכנין אלא נגד היריבות הרציניות. רק ניצחונות על מכבי ונתניה יבססו אותה חזק בתמונת האליפות, כי על הנייר היא עדיין פחות טובה מלפחות שתי קבוצות בליגה. צריך לזכור שחיפה אומנם נראית טוב - אבל עדיין מבוססת על כמה שחקנים שבשנים הקודמות נראה היה שמיצו את עצמם בקבוצה. צריך עדיין לזכור שלאלישע לוי לא היו ממש אתגרים בקבוצות גדולות, שקרופניק, למשל, פחות טוב ממרין או בנאדו, למרות שהוא בלם טוב, שההגנה מצויינת אבל ההתקפה לא טכנית במיוחד ולא יצירתית, להוציא את רפאלוב, שיש לה הרבה מאוד שחקנים צעירים מאוד. שמכבי ובית"ר עוד לא נכנסו לעניינים ואם זה יקרה בקרוב הסיפור יהיה קשה בהרבה.

מה שבטוח, אם תהיה הכרעה במשחק הזה - נהיה חכמים בהרבה לגבי תמונת האליפות, ועוד יותר אחרי המשחקים של בית"ר וחיפה נגד נתניה. מוקדם לדעת מי תהיה האלופה אבל מה שבטוח השנה יהיה יותר עניין במאבק על האליפות - אבל זה לא בהכרח מעיד על איכות. בשנים קודמות בית"ר לקחה בקלות, אבל בהחלט הייתה ראויה ואיכותית. השנה בית"ר ומכבי פתחו רע וכרגע לא נראות ראויות, לחיפה יש סגל ברמה גבוהה אבל לא בטוח שמספיק ונתניה חסרה בקשר שמאלי ויותר מדי לחץ יש על בן דיין באגף הזה, ושגם מתיאוס לא צפוי. עניין יהיה, איכות לא בטוח. 

5) לא ברור למה, אבל דייויד בקהאם בדרך למילאן. הקשר האנגלי הרבה מעבר לשיאו, וכיום הוא לא הרבה היותר ממותג פרסומי ומסלב ענק. הוא כבר מזמן לא מתעסק בכדורגל, וגילו המבוגר רק יהפוך את מילאן ליותר זקנה. הוא יכול להוסיף קצת ווינריות, סיבוב אדיר בבעיטה, אבל לא הרבה יותר. מילאן לא צריכה אותו, הוא יהיה בסה"כ עוד אייקון בקבוצה ועוד כוכב עם בלי סוף מניירות. גם ככה זאת קבוצה מלאה באגו ורעש, אז למה להוסיף עוד שחקן שמושך כ"כ הרבה אש? לא מספיק התקשור של רונאלדיניו וקאקה? גליאני מתלהב מהדרים טים שלו - אבל לא חושב שזה מוגזם? לא מספיק הוא צירף בקיץ שני שחקנים משמעותיים כ"כ כמו שבצ'נקו ורונאלדיניו? בקהאם רק יעמיק את ההתעסקות המיותרת לגבי הקבוצה מחוץ למגרש. חוץ מזה, בקהאם משחק כקשר ימני, עמדה שלא צריכה חיזוק אחרי הבאתו של מתיו פלאמיני בקיץ, ובטח בטח כשיש את גאטוסו, שמשחק כקשר אחורי-ימני.