אני אוהב את שאול מופז. יש לו קרחת נוצצת, וחתך דיבור מגניב, וגם שיר מהמם של להקת הבילויים. אבל מה שאני הכי אוהב בו, זה איך במהלך הבערך 60 ימים האחרונים הוא הצליח להציג תמצית נהדרת של הפוליטיקה הישראלית בכלל (ומפלגת קדימה בפרט), במהירות ובדחיפות, כאילו היה שחקן מרכזי באחת מגרסאות ה-60 שניות בכיכוב ארנבונים.

זה מרשים. בזמן הקצר הזה הוא הספיק להפסיד בבחירות פנימיות, להכריז שהוא פורש מפוליטיקה, לנמנם שנ"צ, להכריז שהוא חוזר לפוליטיקה, להכריז שהוא תומך במי שניצחה אותו באופן פוליטי והוגן בבחירות הפנימיות, לרחרח קצת את השטח, להכריז שהוא לא תומך בלבני ושהוא לא ילך לממשלה בלי ש"ס, ולעמוד בראש מרד פוליטי חדש של פעילי מפלגה במי שנבחרתה להיות המהיגה שלהם. כאמור, נשאר רק להצמיד לו אוזניים ולהנפיש את הכל בפלאש.

אבל נו, טוב, היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. הוא היה יכול אשכרה להבחר בבחירות לראשות קדימה, ואז רק אלוהים יודע מה היה קורה.

לבלוג של ארז רונן