מס' צפיות - 414
דירוג ממוצע -
הזכות ללחוץ יד
באם נידרשים אנו לעובדה עד כמה קלוקלת היא הדמוקרטיה שלנו הרי המקרה הבא הוא מבחן מובהק שלה - סטודנט ערבי שסרב ללחוץ את ידו של שמעון פרס, נעצר ועוקב לחקירה.
מאת: אהרון רול 03/11/08 (05:45)

בביקורו של שמעון (הנשיא) פרס באוניברסיטה העיברית בתאריך נובמבר 2 2008, ותוך כדי שהותו בסיפרית האוניברסיטה, לחץ פרס ידי הנוכחים שם.  סטודנט ערבי סרב, מטעמים מצפוניים-לאומיים, ללחוץ את ידו בטענה כי אינו מוכן לכך וברצונו למחות על הפצצת כפר קאנה הלבנוני בידי ישראל בשנת 1996. בתגובה לכך נעצר הסטודנט לחקירה על ידי אנשי ביטחון למשך כ-שלש שעות ותעודת הסטודנט שלו הוחרמה על ידי שלטונות האונירסיטה.

 

 

באם נידרשים אנו לעובדה עד כמה קלוקלת היא הדמוקרטיה שלנו הרי זהו מקרה מבחן מובהק שלה. זכותו של הסטודנט, עלי באהר שמו, ללחוץ את ידו של כל אחד אשר ליבו ידבנו יהיה זה נשיא המדינה או פרידמן ובוזגלו (מטפורית) מאופקים.  זכור המקרה של אותו חייל אשר כמחאה נגד גרוש גוש קטיף וצפון השומרון, סרב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל ד'אז דן חלוץ.  הצבא לא אהב זאת (בלשון המעטה) אך הוכרה זכותו של החייל להמנע מלחיצת היד, בניגוד לחובתו כחייל להצדיע כמובן, כמפורט בפקודות הצבא.

 

האם שכחנו כי בדמוקרטיה עלינו להלחם על זכותו של כל פרט לביטוי עצמי אפילו ולמרות שאנו מתנגדים נחרצות לדעתו? במשטר הדמוקרטי קיימת הזכות ללחיצת יד, אין כל חובה ללחיצת יד, זהו אך ענין של נוהג ונימוס בין הבריות ותו לא.

התמיכה בזכותו של הסטודנט הערבי להבעת דעה באופן לגיטימי, שאינו פוגע בסדר ובחוק ואינו אלים הינה יסוד מוסד של משטרנו ואילו אנו מפרים את אושיות השיטה הדמוקרטית במו ידינו.  בכך שאנו פועלים כנגד זכותם הלגיטימית של הפרטים להביע דעתם ללא מורא וחשש, כך אנו יוצרים קיטוב והצדקה למיליטנטים בחברתנו לקחת את החוק בידם משהיגיעו למסקנה כי ממילא דעתם הלגיטימית לא תישמע.

 

אנו צופים בעליה בקיצוניות ובמיליטנטיות הן בשמאל הקיצוני הפשיסטי והן בימין הקיצוני מהעבר השני.  אלו גם אלו מסכנים את קיומנו כלאום. השמאל הרדיקלי עקב אכזבתו הקשה מכך שהציבור אינו קונה יותר את סיסמאותיהם הנבובות ל"החזרת שטחים" למען "השלום המדומה" ואותם מהימין הקיצוני המקצינים עוד יותר עמדותיהם עקב סתימת פיותיהם ומניעת ביטוי לתחושותיהם הלגיטימיות על ידי הממסד.

 

יש לסייג ולאמר כי למרות שקו מוחלט אדום באשר למהותו של ביטוי דעה קיצוני מעולם לא שורטט, הרי ישנה הסכמה והבנה בציבור ובמערכת המשפט בדבר קיומו של קו אדום זה בנושאי הסתה לרצח, המרדה כנגד סמכות המדינה, שלילת עצם קיומה של המדינה, נקיטה בוטה של לשון הרע וכדומה.  הזכות לביטוי עצמי הינה רחבה ביותר אך גם לה ישנם גבולות מוכרים ומובנים.

 

אפשר והסטודנט משתייך לאחד מהפלגים הצפוני או הדרומי האיסלמיסטים אשר הנם מהווים ללא כל ספק מורסה ממאירה בגוף האומה אשר במדה ולא תרפא עלולים אנו לאבד את הגוף כולו.  מאידך, אנו שופטים את הפרט בהתאם למעשיו ולא בהתאם לדעותיו.  מעשיו של הסטודנט היו בהחלט בטווח ההתנהלות של השיח והנוהל הדמוקטים.

 

דומה כי אין צורך להכביר מילים בדבר מעשהו של הסטודנט עלי באהר.  אנו איננו מסכימים עמו מחד ומאידך זה אינו מתקרב אפילו לקו האדום המקובל בביטויי חופש הביטוי וכך תמוהה ביותר גישת האוניברסיטה העיברית כלפי הסטודנט ומעלה טעם רע בלב כל שומע.  אם בארזי המוסד האקדמי נפלה השלהבת האנטי-דמוקרטית מה יגידו אזובי הקיר בציבור? הפגנת "אהבת הארץ" על ידי שלטונות האוניברסיטה הינה נלעגת, מגוחכת, מזויפת ופסולה בתכלית.

 

יש להחזיר את תעודת הסטודנט לעלי באהר באורח מידי ועל שלטונות האוניברסיטה להתנצל בפניו באורח בולט וגורף. יש לערוך דיון פנימי ולהסיק מסקנות לעתיד בדבר האסור והמותר בתחומי האוניברסיטה בכל האמור לחופש הביטוי בתחומה ולפרסם המסקנות ברשומות ובציבור.  לחילופון, במדה וזה לא יסתיע, על הכנסת לתת דעתה בנושא.

 

המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

 

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com

הכותב הוא איכפתי לנעשה במדינת ישראל וקיומה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר